15/04/2012 20:15
מיכל שרון
Posts: 1318
|
הרגע חזרתי הביתה ממירי.. לקח לי בדיוק 5 דקות להיכנס לפורום.. תומר כבר ישן, הבית יחכה.. עכשיו אני כאן!
הגעתי למירי לקראת שבע.. זאת אומרת שכבר כמעט אין נשקלים.. יש מין פרטיות כזאת ליד המשקל, כזאת שמקבלים רק כשאין עוד 20 שמנמודים לחוצים אחרייך.. ואז מירי בשקט בשקט, בכנות רבה שאחרים יכולים לפרש כחוסר טקט או העלבה שאלה אותי אם אני בהריון.. היא הסתכלה על הבטן ולא האמינה..
האמת שאני כבר לא מסתכלת עליה.. כי יותר קל לי להתעלם ממה שהיא נהייתה.
אז אני לא בחודש רביעי או חמישי כמו שזה נראה.. אני פשוט בלי להרגיש, עם הרבה הדחקה והכחשה והתעלמות איפסנתי ים של פחמימות בבטן הרכה התחתונה שלי.
האמת? נעלבתי.. אבל יותר באמת? אני שמחה שהיא אמרה את זה!
קיבלתי סטירה מצלצלת היום.. וככה חפויית ראש, ניגשתי לתפוס כיסא והמשכתי בראשי את הקו שהוביל לבטן של חודש חמישי.. ישבתי ותירצתי לעצמי למה עליתי 2 ק"ג בחג:
זה רק השרירים כי התחלתי לעשות הליכות בחג אחרי חודשים שלא הזזתי את עצמי.
זה רק העצירות שתקפה אותי לאחרונה (למרות שדווקא השבוע לא היו תלונות אבל מירי לא נמצאת איתי בבית נכון?).
זה רק הצטברות נוזלים מ.. שקר כלשהו...
זה רק הרבה גניבות קטנות ועיגולי פינות שהצטברו בשבועיים האחרונים..
האמת שזה הכי קל, לתרץ ולהכחיש ולהמשיך בפאסיביות הנוראית שלי.. להמשיך לשמוע רק את גיתי עדיין אומר לי איזה מהממת אני וכמה יפה הכל נראה עלי כשעמוק בפנים אני שונאת את זה שעוד חולצה כבר לא יושבת יפה ועוד מכנס מתפוצץ עלי..
האמת שזה הכי קל להגיד איזה ילדה טובה הייתי בטיול לדרום 3 ימים עם חברים - כי הבאתי מלא ירקות וטונה וביצים קשות.. אבל גם לא פסחתי על המתוקים שהחברים הביאו בשפע ולא על הפיצוחים ובכלל מי שמר בלי פחמימות בחג?
האמת שזה הכי קל להגיד שאתמול ביומולדת של תומר כשפתחנו שולחן ל- 30 איש מלא כל טוב לא נגעתי בפיתות בכלל ורק טעמתי דוגמית מהעוגת יומולדת שהכנתי ועוד בראוניז קטן לעיצוב האישיות אז יחסית אני ממש גאון הדור.. אבל איפה כל הטעימות בדרך?
האמת שזה הכי קל לי לעשות delete על מה שמירי העירה לי ולהמשיך לחיות בשקר שלי.. להמשיך לבכות את ההריון עם תומר והעודפים שהוא השאיר ולא לקחת אחריות על ההחלטות והבחירות בחיים שלי.. נכון הריון ולידה עושים שמות בגוף האישה - אבל גם אכילה בלתי מבוקרת וחסרת רסן..
אז מירי תודה על הסטירה.. כאב לי ונעלבתי ואני יושבת על המקלדת על סף בכי ממש עם גוש ענק של דמעות בגרון אבל אני כאן אחרי שכבר עברתי במקרר וזרקתי חצי עוגה ואת כל הבראוניז ואת השמנת המתוקה שנשארה ועל הכל שמתי פלמוליב.. כי על אף שאני מרגישה כרגע מאוד מובסת אני יודעת שזה מה שצריך להיעשות.
שוב הבית שלי נטול אויבים.. עכשיו רק נשאר לי להכניע את האוייב הפנימי שלי - זה שלא מוכן לוותר על המתוק, זה שמוכן לעגל פינות, זה שלא מוותר על האכילה מחוץ לבית, זה ששוכח שאסרטיביות זה שמי השני בכל שאר תחומי החיים שלי.
עכשיו מה שנשאר לי זה ללכת ולהביט במראה ולהבטיח לעצמי שככה אני אראה רק כשאני אהיה באמת בחודש רביעי/חמישי.. לא עכשיו!!!
שבוע טוב לכולם..
|