דיאטה אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין :: פורומים

אז גם אני היות והייתי מנותקת מהפורום רק לקצת מיותר מיממה הפסדתי את הפינג פונג הנפלא הזה.
מיכלי, אכן כל האמהות הן אחרי לידה.............. ואגב בני הקטן שהוא למעלה מ-33 ואתמול נישקתי לו את הראש ואמרתי לו אתה התינוק שלי אז הוא ענה ממש ברצינות........... עד יום מותי.
כך שלעולם לא מפסיקים להיות אמהות לתינוקות.
משברים, שינויים, שמחות וצער שזורים בחיינו, ואנחנו משנים פאזות כל הזמן, היום שאני כבר נמצאת בגיל השלישי, אז אני רואה דברים אחרים.............. וגם הם גורמים ללחץ, תסכול, פחדים, ואצלנו השמנמודים כל אירוע מביא ללחץ שמביא לפיתרון פחממתי.
לא סיפרתי בפורום אך היות והיתה כאן כזו פתיחות אדירה אז גם אני אשתף, הבן שלי שעליו דיברתי בשורות העליונות נפרד מאשתו לאחר ארבע שנות נישואים וילדה אחת מקסימה שבחודש הבא תהייה בת שנתיים, והוא שב הביתה לגור איתנו אחרי שאנחנו כבר רגילים לחיות לבד כמה שנים טובות, ב"ה יש בית גדול ויש מקום, הילדה מגיעה לביקור באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני לשישבת.
אז מצד אחד יש שמחה כי רואים את הקטנה וזוכים להנות ממנה הרבה יותר מאשר מקודם , אך מצד שני כמובן יש את הצער על הפרידה, על השבר, ואני שגדלתי כילדה להורים גרושים חווה את הכאב של הילדה שעדיין היא לא חווה כי היא עדיין לא מבינה(כך אני חושבת)וכל העבר שלי חוזר אלי ופותח פצעים עמוקים ומדממים................. ולאן הולכים?????????????? למטבח!!!!!!!!!!!
אז זהו צריך להתרגל למצב חדש, מלחיץ, לא ברור. ואני אדם מאד של מסגרות ותכניות ומציאות ברורה ולא מעורפלת.
והאכילה הרגשית פשוט חוגגת אצלי.
תודה על המקום שניתן לי לשיתוף.
אוהבת

אז גם אני היות והייתי מנותקת מהפורום רק לקצת מיותר מיממה הפסדתי את הפינג פונג הנפלא הזה.
מיכלי, אכן כל האמהות הן אחרי לידה.............. ואגב בני הקטן שהוא למעילה מ-33 ואתמול נישקתי לו את הראש ואמרתי לו אתה התינוק שלי אז הוא ענה ממש ברצינות........... עד יום מותי.
כך שלעולם לא מפסיקים להיות אמהות לתינוקות.
משברים, שינויים, שמחות וצער שזורים בחיינו, ואנחנו משנים פאזות כל הזמן, היום שאני כבר נמצאת בגיל השלישי, אז אני רואה דברים אחרים.............. וגם הם גורמים ללחץ, תסכול, פחדים, ואצלנו השמנמודים כל אירוע מביא ללחץ שמביא לפיתרון פחממתי.
לא סיפרתי בפורום אך היות והיתה כאן כזו פתיחות אדירה אז גם אני אשתף, הבן שלי שעליו דיברתי בשורות העליונות נפרד מאשתו לאחר ארבע שנות נישואים וילדה אחת מקסימה שבחודש הבא תהייה בת שנתיים, והוא שב הביתה לגור איתנו אחרי שאנחנו כבר רגילים לחיות לבד כמה שנים טובות, ב"ה יש בית גדול ויש מקום, הילדה מגיעה לביקור באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני לשישבת.
אז מצד אחד יש שמחה כי רואים את הקטנה וזוכים להנות ממנה הרבה יותר מאשר מקודם , אך מצד שני כמובן יש את הצער על הפרידה, על השבר, ואני שגדלתי כילדה להורים גרושים חווה את הכאב של הילדה שעדיין היא לא חווה כי היא עדיין לא מבינה(כך אני חושבת)וכל העבר שלי חוזר אלי ופותח פצעים עמוקים ומדממים................. ולאן הולכים?????????????? למטבח!!!!!!!!!!!
אז זהו צריך להתרגל למצב חדש, מלחיץ, לא ברור. ואני אדם מאד של מסגרות ותכניות ומציאות ברורה ולא מעורפלת.
והאכילה הרגשית פשוט חוגגת אצלי.
תודה על המקום שניתן לי לשיתוף.
אוהבת