25/07/2011 00:31
שלולית
Posts: 32
|
היי יקירותיי
רק הערב, כעת, אחרי תהייה רבה באתר גיליתי שכתבתן לי ברכות ליום הולדתי ופירגנתן לי על ההורדה ובכלל הייתן נהדרות, אני לא יודעת להשתמשמ בפורום החדש הזה ואני כל הזמן הולכת לאיבוד, מתקשה לקרוא ובטח לחזור.
אז קודם כל אתייחס לכותבות הנהדרות, מיכל קרוליין דובונית ענתי שאפתנית ומירי , יש עוד כמה אבל אני לא יכולה לזכור הכל ואין לי דרך לצפות בכך שוב, מה שכן היו אלו כל אותן החברות דאז שהצליחו תמיד לרגשני בתמיכתן והנה עד היום כך הם פני הדברים - אתן כאן עבורי יותר מכל אחד אחר בקרב האנשים הקרובים אלי, במיוחד ההוא.... לא נורא, אולי אני מתייחסת כי יש צדק קל בדבריו שאני עדיין מרשה לו ללחוש לי אותו או אפילו לומר זאת בבוטות, אולי אני עדיין לא סגורה עם עצמי ולא מבינה איך זה שאיני יכולה לבד? אולי זהו הפתח איליו מציץ הגיס שלי או אולי סתם קנאי - גם יכול לקרות..
אציין שבני בכורי הביע בפני אכזבתו ממשפחתי, טען שנותנים לו תחושה שהוא שמן, שממש לא נעים לו לאכול לידם ושהגיס המכעיס מעיר לו בשקט שיהיה שמן....הבן שלי בכה ואני מבלי שידע התקשרתי לגיס שלי והסברתי לו שהוא פוגע בו אבל...לא היו בי עדיין הכוחות לדבר גם בשם עצמי ולומר שהוא פוגע גם בי, אני משערת שפגיעתם של הזולת בנו, השמנמודים יש לה משקל (תרתי משמע) בתהליך הדיאטה.
השבוע כבר לא הייתי מלאכית גדולה, שוב חזרתי לנשנש מכל הבא ליד, אני אשוב מחר לשתייה , זלזלתי קצת בערך המיים. האמת שגם הייתי באירוע ואכלתי כיד המלך כי זה היה בצהרים אבל שכחתי שקלוריות יש גם בצהרים...ורוצות לדעת סוד - לא היה טעים כלל. אבל כמו שמירי מספרת, טעמתי כל הזמן כדי לקוות שיהיה טעים בהמשך..... הייתי צריכה להפסיק בשלב מוקדם אפילו ששילמתי.... צת קשה לי להתאפק ויש רגעים שתוקפים אותי ואני תמהה אם אי פעם אצליח לרדת שוב באופן משמעותי, אבל היום לא רוצה לחשוב דיכאוני אלא לחשוב אמונה ולקוות שמחר יום חדש וכבר בבוקר ארגע.
ליל מנוחה לכולן
שלולית האוהבת והמודה והלא יודעת לחזור למיילים ולהגיב.................................
|