|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
16/07/2011 19:49
שאפתנית
Posts: 8392
|
טלי שבת שלום,
יאושך מובן ועובר על כולנו בתקופה זו בחיים שהילדים קטנים ואנחנו כמובן בתפקיד סופרמן צריכות להספיק הכל למען הילדים, הבעל, הבוס, השכנים וההורים וכשזה מגיע אלינו לא נשארים כוחות ואז באוכל זה מתבטא בכל הבא ליד נעלם בתוך הפה. פה נכנסת המסגרת. את שייכת למסגרת שמגנה עליך ושומרת ולכן בשום פנים ואופן אסור לך לעזוב ואסור לך לעשות הנחות לעצמך. תתארי מה יקרה כשתעזבי. הרי תחזרי עוד כמה שנים ועם עודף לא נורמלי שבאמת יהיה קשה להוריד.
את עוברת עכשיו תקופה מעייפת ועמוסה, אני רוצה להמליץ לך על מיים קרים ועם מלפפונים קטנים שתמיד נמצאים במקרר ובמקום עוגה לחטוף אחד מהם עם גביע גבינה ועוד ביצה קשה והחיים יפים.
אל תשברי טלי, אל תעשי נזק לגוף שלך וכמובן לנשמה כי את לא תאהבי לראות את עצמך במראה וזה לופ שאין מוצא ממנו למעט הפתרון הגאוני והוא הקבוצה. אנחנו כאן לשמור עליך אז תעזרי בנו ואל תחשבי לרגע אחד לנטוש את האוניה, אנחנו נשים, שולטות במצב ולא המצב שולט בנו והכל קטן עלינו הרי אנחנו מולטי טאלנט והכל בשליטה.
בהצלחה!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/07/2011 16:25
אשירה
Posts: 4292
|
טלי יקרה,
אני רוצה לחזק אותך ממקום של הבנת מצבך. העייפות והתסכול הם מקור ידוע לאכילה מפצה. אצלי ההשמנה המסיבית התרחשה בתקופה דומה לשלך, זה היה לפני המון שנים ועד היום אני סוחבת את הקילוגרמים עלי. בגלל זה אינני יכולה לעוץ לך עצות כי אני עצמי לא התמודדתי כראוי עם המצב.
הדבר היחידי שכן אני יכולה להגיד לך בבטחון מוחלט הוא שלא תרימי ידיים ובמיוחד אל תחשבי אפילו להתיאש ולעזוב את המסגרת. זהו הדבר היחיד ששומר עלינו בתקופות כאלה. יש לך אצל מירי בית חם מדריך ותומך אשר נותן לך משענת בתקופות קשות ויוסיף לך כוחות עידוד ותמיכה עד שתוכלי שוב להישען גם על עצמך.
האוכל הוא משענת כוזבת ומתעתעת, נותן לנו נחמה רגעית ורגע אחרי זה כבר נשכח ורק רוצים אנו עוד ועוד ממנו והתוצאה ידועה מראש. לצערי ניסים לא מתרחשים כאן.
מאחלת לך המון הצלחה, לפחות תשתדלי שלא יהיו בבית מאכלים שבשעת חולשה את נופלת עליהם,
שולחת לך חיבוק חם,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/07/2011 15:03
talime
Posts: 48
|
לפחות ככה אני מרגישה עכשיו.
אני עיפה
מאוד
אחרי שרון כבר התחיל לישון כמו שצריך בלילה (שלא תתבלבלו- לא מדובר על כל הלילה, אבל סביר ) המחלה של שבוע שעבר בלבלה אותו ושוב אנו יותר ערים מאשר ישנים.
ואין לי כח
מכיוון שמה לעשות, יש עוד דברים לעשות בחיים חוץ מלהיות ערה עם רון (כמו למשל לעבוד, להיות אמא לשני מתבגרים, לטפל בבית, בבעל, לנסות לחיות קצת) אני מרגישה שאני כל הזמן מחפשת אוכל כדי להישאר ערה ולפצות את עצמי על מר גורלי.
אפילו עכשיו, בעודי יושבת פה עם כוס קפה, כמעט כמעט לקחתי חתיכת עוגה (שאמא שלי לשחה לבעלי אתמול כי נשאר עם רון שנרדם בבית ולא בא לארוחת שישי). אם לא הייתי נכנסת לכתוב כנראה שהעוגה כבר מזמםן הייתה בר מינן..
ואני יודעת שאויבים לא מכניסים, ואני יודעת הכל, אבל ברגע של יאוש גם פרוסת לחם, ועוד פרוסה ועוד פרוסה יכולים לדפוק את הכל.
ויש לי מוכן ירקות חתוכים, ובאמת כל התנאים להצליח- אבל העיפות, העיפות ממש מביאה לאי שפיות זמנית.
מה עושים- מה אמהות אחרות עושות???
ואיך אני אמורה לא להרגיש מסכנה שכל הזמן אני מסתובבת עיפה?
טוב, אני יודעת שאני נשמעת ממש בכיינית...ואני יודעת שאני אמורה להיות מאושרת על כל הטוב שיש לי בחיים, אבל אני פשוט נשאבת לבור שחור שבתוכו יש מלא שוקולדים...
יאללה, קיטרתי מספיק
טלי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|