20/11/2012 09:06
נחושה
Posts: 6982
|
dany כתב:
אקו כבר כאן ואני חושבת על חנוכה אך עדיין לא בטוחה כי יש תכניות עם הנסיכה בחופשה. נחושה כתב: miribelkin כתב: מטפס הרים יקר
אתה קסם של אדם
אתה חייב לבקר אותי יום אחד באחד מהחוגים
לקבל חיבוק אמיץ.....
שיהיה לכולנו שבוע שקט בשליטה
ולא לוותר על מעמד השקילה...... אם כבר מדברים...זה הזמן להיפגש כולם ולהתעודד יחד... מתי אקו חוזרת....חייבים מפגש פיסגה♥
גם לי חנוכה מעט בעייתי ומאמינה שלנוספים, אולי לשבוע שאחרי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 09:05
קרולין
Posts: 6651
|
אכן זהו משפט מ נ צ ח שלך מירי יקירתי
שיהיה לכולנו רק טוב אמן.
אוהבת
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 06:26
dany
Posts: 19819
|
אקו כבר כאן ואני חושבת על חנוכה אך עדיין לא בטוחה כי יש תכניות עם הנסיכה בחופשה.
נחושה כתב:
miribelkin כתב: מטפס הרים יקר
אתה קסם של אדם
אתה חייב לבקר אותי יום אחד באחד מהחוגים
לקבל חיבוק אמיץ.....
שיהיה לכולנו שבוע שקט בשליטה
ולא לוותר על מעמד השקילה...... אם כבר מדברים...זה הזמן להיפגש כולם ולהתעודד יחד... מתי אקו חוזרת....חייבים מפגש פיסגה♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 06:25
dany
Posts: 19819
|
כולנו כאן איתך חנה יקרה.
חיוך מהלב כתב:
נכון, אכלתי די הרבה בימים האחרונים, יש לי סיבות. אני מתוחה כי בני הצעיר שוב בצבא, אבל הבטיח לי שהפעם הוא במקום "אחר" לא מסוכן. עברנו 7 שנים של גהינום. אומרים שפוסט טראומה מגיעה גם אחרי הרבה שנים. אצלי יש רובדים שונים לעניין מלחמה. יש את הרובד הקשה שמידי פעם צץ לו בדרך כזו או אחרת מלחמת יום הכיפורים בה איבדתי את בעלי הראשון, יש את הפחדים שליוו אותי משך 7 שנים ושתי מלחמות שבהן נלחם בני הצעיר והזמן שלא ידענו היכן הוא בכלל אבל היה כמעט שנתיים ממש בעזה. בקיצור עכשיו כשהחליט להיות אזרח ולומד, עדיין לא עבר זמן ושוב הוא רץ להתנדב כי הוא כזה. אבל יש עוד חיילים בצבא הוא לא היחידי נכון? בקיצור בימים האחרונים ממש טרפתי אוכל אבל ממחר אני שוב בשליטה וחוזרת למסגרת כי אין לי ברירה מכל הבחינות. אני לא מפחדת גם מהעליה ואעמוד באומץ על המשקל. יש את הרובד של הסירנה שמחזירה אותי לכל מיני ארועים שפשוט איני רוצה לפרט כאן עד כמה קשה לי. זו לא סיבה לאכול אבל יש איזה צורך יותר בפחמימות. זה זמני ויעבור לי אני בטוחה, אני יודעת לחזור לעצמי ולמסגרת כשצריך ודי מהר כל מה שעלה גם ירד. אני מאמינה בעצמי. אתמול הייתי בטיול וכל היום אכלתי עוגה ופחמימות בלי סוף אין צורך לפרט. לבטח יהיו לכך השלכות אבל אני יודעת שאתגבר. גם היה לי וירוס בטן כמעט יומיים וזה גרם לי לא להתרכז בירקות כמו תמיד. אבל על הכל אתגבר בע"ה.
מאחלת לכולנו שבוע שקט עד כמה שאפשר ואורך רוח לקראת הבאות. בכל מקרה מחר חוזר הסלט להיות מרכזי באכילה שלי, ירקות וכמויות נורמליות של אוכל כמו שאני תמיד. אני באומץ רב אתמודד עם העליה. לכולנו יש נפילות אנו רק בני אנוש. סליחה מכולם שהפוסט שלי נשמע קצת עצוב ואולי לא אופטימי כרגיל. העיקר בסוף יהיה טוב לכולנו ושכולם יחזרו בשלום ....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/11/2012 06:24
dany
Posts: 19819
|
מטפס הרים כתב:
בסביבות שש החלטתי לנעול את האכילה להיום שהיתה סבירה מינוס. כוס תה לימון ודבש ונסיון לא לשמוע ולו רק לכמה דקות את הערוץ התורן בטלויזיה... ואז הקטנה מבקשת שאכין לה טוסט ״חמניה״ ( מתכון שטותי שלי שמלווה אותה מידי םעם כבר מהיותה ממש קטנטונת) ואני בשמחה ניקרא לדגל.. ואז במיטבח מגיע שליח ממלכת האכילה הרגשית, ואומר לי : יאללה, רד על איזו פיתה עם חומוס ושניצל חביב, אתה זכאי... ובעודי עסוק בהכנות לטוסט ( זה לא סתם שתי פרוסות)אני כבר מפשיר לי את הפיתה וממלא אותה היטב בטחינה חומוס , את הראש שלה שקטמתי אני בולע.. בתנור מניח שני שניצלים של מאמא עופ... כן, כן, אתם בהלם בטח מהרמה הממש לא אנינה שלי, נכון, על זה אני נופל, על מאמא עופ בפיתה ויכול לעמוד מול תבשילי שפים עולמיים.. בינתיים הטוסט מוכן.. חותך עיגולי ירקות ופלפל אדום לקטנה, מעטר את הצלחת שעם שני חצאי הטוסט המעוצב נראית יפה ונוצצת.. וכוס שתיה חמה לנסיכה .. ואז אני ניגש להמשך ארגון נפילתי הצפויה להערב, ודבריה של מירי על האכילה הרגשית מהדהדים במוחי כמו פעמוני כנסיה בכפר שכוח באיטליה ... כבר יש נזק אני אומר לעצמי. הראש של הפיתה וכמה חתיכות רביולי שהיו במקרר ונבלעו בתהליך.. אז אם יש נזק אולי כבר אין טעם לעצור? ומירי בלקין, בחיי, אתם לא מאמינים אל תאמינו, מירי כאילו מופיעה מולי- מטפס יקר- אל תיפול, היא אומרת לי. והיא מחייכת, לא כועסת, כאילו ..מבינה אותי ואת הקרב שמתחולל במוחי ...אל תלך על זה. ואני מביט על הפיתה הפעורה. ונביט לתנור על שני השניצלים הריחניים.. ואני במאבק איתנים. היום הזה לא יהיה חיובי במאזן שלו אבל אולי הוא עוד יכול להינצל מלהיות יום גרוע . אולי גם ההליכה של הבוקר תסייע קצת.. אני לוקח את הפיתה וזורק אותה לפח ..את השניצלים לא זורק אך לא נוגע בהם. ואז אני ניזכר בדבריה של עדי על השתיה וחשיבותה, ניגש למתקן , שותה שתי כוסות. ועף מהמטבח... זה היה קשה מאוד וטוב שהיה. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/11/2012 14:46
נחושה
Posts: 6982
|
חיוך מהלב כתב:
נכון, אכלתי די הרבה בימים האחרונים, יש לי סיבות. אני מתוחה כי בני הצעיר שוב בצבא, אבל הבטיח לי שהפעם הוא במקום "אחר" לא מסוכן. עברנו 7 שנים של גהינום. אומרים שפוסט טראומה מגיעה גם אחרי הרבה שנים. אצלי יש רובדים שונים לעניין מלחמה. יש את הרובד הקשה שמידי פעם צץ לו בדרך כזו או אחרת מלחמת יום הכיפורים בה איבדתי את בעלי הראשון, יש את הפחדים שליוו אותי משך 7 שנים ושתי מלחמות שבהן נלחם בני הצעיר והזמן שלא ידענו היכן הוא בכלל אבל היה כמעט שנתיים ממש בעזה. בקיצור עכשיו כשהחליט להיות אזרח ולומד, עדיין לא עבר זמן ושוב הוא רץ להתנדב כי הוא כזה. אבל יש עוד חיילים בצבא הוא לא היחידי נכון? בקיצור בימים האחרונים ממש טרפתי אוכל אבל ממחר אני שוב בשליטה וחוזרת למסגרת כי אין לי ברירה מכל הבחינות. אני לא מפחדת גם מהעליה ואעמוד באומץ על המשקל. יש את הרובד של הסירנה שמחזירה אותי לכל מיני ארועים שפשוט איני רוצה לפרט כאן עד כמה קשה לי. זו לא סיבה לאכול אבל יש איזה צורך יותר בפחמימות. זה זמני ויעבור לי אני בטוחה, אני יודעת לחזור לעצמי ולמסגרת כשצריך ודי מהר כל מה שעלה גם ירד. אני מאמינה בעצמי. אתמול הייתי בטיול וכל היום אכלתי עוגה ופחמימות בלי סוף אין צורך לפרט. לבטח יהיו לכך השלכות אבל אני יודעת שאתגבר. גם היה לי וירוס בטן כמעט יומיים וזה גרם לי לא להתרכז בירקות כמו תמיד. אבל על הכל אתגבר בע"ה.
מאחלת לכולנו שבוע שקט עד כמה שאפשר ואורך רוח לקראת הבאות. בכל מקרה מחר חוזר הסלט להיות מרכזי באכילה שלי, ירקות וכמויות נורמליות של אוכל כמו שאני תמיד. אני באומץ רב אתמודד עם העליה. לכולנו יש נפילות אנו רק בני אנוש. סליחה מכולם שהפוסט שלי נשמע קצת עצוב ואולי לא אופטימי כרגיל. העיקר בסוף יהיה טוב לכולנו ושכולם יחזרו בשלום ....
שתהיינה בשורות טובות...והחלמה מהירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/11/2012 14:44
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס הרים כתב:
בסביבות שש החלטתי לנעול את האכילה להיום שהיתה סבירה מינוס. כוס תה לימון ודבש ונסיון לא לשמוע ולו רק לכמה דקות את הערוץ התורן בטלויזיה... ואז הקטנה מבקשת שאכין לה טוסט ״חמניה״ ( מתכון שטותי שלי שמלווה אותה מידי םעם כבר מהיותה ממש קטנטונת) ואני בשמחה ניקרא לדגל.. ואז במיטבח מגיע שליח ממלכת האכילה הרגשית, ואומר לי : יאללה, רד על איזו פיתה עם חומוס ושניצל חביב, אתה זכאי... ובעודי עסוק בהכנות לטוסט ( זה לא סתם שתי פרוסות)אני כבר מפשיר לי את הפיתה וממלא אותה היטב בטחינה חומוס , את הראש שלה שקטמתי אני בולע.. בתנור מניח שני שניצלים של מאמא עופ... כן, כן, אתם בהלם בטח מהרמה הממש לא אנינה שלי, נכון, על זה אני נופל, על מאמא עופ בפיתה ויכול לעמוד מול תבשילי שפים עולמיים.. בינתיים הטוסט מוכן.. חותך עיגולי ירקות ופלפל אדום לקטנה, מעטר את הצלחת שעם שני חצאי הטוסט המעוצב נראית יפה ונוצצת.. וכוס שתיה חמה לנסיכה .. ואז אני ניגש להמשך ארגון נפילתי הצפויה להערב, ודבריה של מירי על האכילה הרגשית מהדהדים במוחי כמו פעמוני כנסיה בכפר שכוח באיטליה ... כבר יש נזק אני אומר לעצמי. הראש של הפיתה וכמה חתיכות רביולי שהיו במקרר ונבלעו בתהליך.. אז אם יש נזק אולי כבר אין טעם לעצור? ומירי בלקין, בחיי, אתם לא מאמינים אל תאמינו, מירי כאילו מופיעה מולי- מטפס יקר- אל תיפול, היא אומרת לי. והיא מחייכת, לא כועסת, כאילו ..מבינה אותי ואת הקרב שמתחולל במוחי ...אל תלך על זה. ואני מביט על הפיתה הפעורה. ונביט לתנור על שני השניצלים הריחניים.. ואני במאבק איתנים. היום הזה לא יהיה חיובי במאזן שלו אבל אולי הוא עוד יכול להינצל מלהיות יום גרוע . אולי גם ההליכה של הבוקר תסייע קצת.. אני לוקח את הפיתה וזורק אותה לפח ..את השניצלים לא זורק אך לא נוגע בהם. ואז אני ניזכר בדבריה של עדי על השתיה וחשיבותה, ניגש למתקן , שותה שתי כוסות. ועף מהמטבח... זה היה קשה מאוד וטוב שהיה. להתראות
אליפות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/11/2012 14:44
נחושה
Posts: 6982
|
miribelkin כתב:
מטפס הרים יקר
אתה קסם של אדם
אתה חייב לבקר אותי יום אחד באחד מהחוגים
לקבל חיבוק אמיץ.....
שיהיה לכולנו שבוע שקט בשליטה
ולא לוותר על מעמד השקילה......
אם כבר מדברים...זה הזמן להיפגש כולם ולהתעודד יחד... מתי אקו חוזרת....חייבים מפגש פיסגה♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/11/2012 18:44
Posts:
|
צריך הרבה רצון בשביל לזרוק פיתה...אני מעריכה את זה אם לא היית זורקת הצעד הבא היה המסת שומן אני מכירה את זה טוב מאד..
ולכן חזקו את ידייה כל הכבוד!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 21:22
מטפס הרים
Posts: 1533
|
רייצל כתב:
מטפס יקר,
ימים לא קלים עוברים על כולנו,
אני גאה בך על הנחישות לזרוק את הפיתה ואיך כתבת
לעוף מהמטבח
בימים קשים אלו צריך למצוא תעסוקה כל שהיא רק לא לבית במטבח
שיהיה שבוע שקט
רייצ׳ל
נכון.. צריך פשוט לצמצם את זמן הביקור במיטבח מעבר למה שצריך.. למצוא תעסוקות אחרות.. נקודה חשובה. תודה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 21:14
מטפס הרים
Posts: 1533
|
חיוך מהלב כתב:
נכון, אכלתי די הרבה בימים האחרונים, יש לי סיבות. אני מתוחה כי בני הצעיר שוב בצבא, אבל הבטיח לי שהפעם הוא במקום "אחר" לא מסוכן. עברנו 7 שנים של גהינום. אומרים שפוסט טראומה מגיעה גם אחרי הרבה שנים. אצלי יש רובדים שונים לעניין מלחמה. יש את הרובד הקשה שמידי פעם צץ לו בדרך כזו או אחרת מלחמת יום הכיפורים בה איבדתי את בעלי הראשון, יש את הפחדים שליוו אותי משך 7 שנים ושתי מלחמות שבהן נלחם בני הצעיר והזמן שלא ידענו היכן הוא בכלל אבל היה כמעט שנתיים ממש בעזה. בקיצור עכשיו כשהחליט להיות אזרח ולומד, עדיין לא עבר זמן ושוב הוא רץ להתנדב כי הוא כזה. אבל יש עוד חיילים בצבא הוא לא היחידי נכון? בקיצור בימים האחרונים ממש טרפתי אוכל אבל ממחר אני שוב בשליטה וחוזרת למסגרת כי אין לי ברירה מכל הבחינות. אני לא מפחדת גם מהעליה ואעמוד באומץ על המשקל. יש את הרובד של הסירנה שמחזירה אותי לכל מיני ארועים שפשוט איני רוצה לפרט כאן עד כמה קשה לי. זו לא סיבה לאכול אבל יש איזה צורך יותר בפחמימות. זה זמני ויעבור לי אני בטוחה, אני יודעת לחזור לעצמי ולמסגרת כשצריך ודי מהר כל מה שעלה גם ירד. אני מאמינה בעצמי. אתמול הייתי בטיול וכל היום אכלתי עוגה ופחמימות בלי סוף אין צורך לפרט. לבטח יהיו לכך השלכות אבל אני יודעת שאתגבר. גם היה לי וירוס בטן כמעט יומיים וזה גרם לי לא להתרכז בירקות כמו תמיד. אבל על הכל אתגבר בע"ה.
מאחלת לכולנו שבוע שקט עד כמה שאפשר ואורך רוח לקראת הבאות. בכל מקרה מחר חוזר הסלט להיות מרכזי באכילה שלי, ירקות וכמויות נורמליות של אוכל כמו שאני תמיד. אני באומץ רב אתמודד עם העליה. לכולנו יש נפילות אנו רק בני אנוש. סליחה מכולם שהפוסט שלי נשמע קצת עצוב ואולי לא אופטימי כרגיל. העיקר בסוף יהיה טוב לכולנו ושכולם יחזרו בשלום ....
הי חיוך. בשבילי הפוסט שלך לא היה עצוב. הוא היה אמיתי מאוד ובא כמו כל כתיבתך אלינו, מהלב. נאחל לך ולכולנו שיגרת תהליך טובה מאוד השבוע ורגיעה ממשית במצב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 21:11
מטפס הרים
Posts: 1533
|
miribelkin כתב:
מטפס הרים יקר
אתה קסם של אדם
אתה חייב לבקר אותי יום אחד באחד מהחוגים
לקבל חיבוק אמיץ.....
שיהיה לכולנו שבוע שקט בשליטה
ולא לוותר על מעמד השקילה......
אהלן מירי. בטח, צריך את החיבוק האמיץ. מנסה מאוד להצליח להגיע ללוינסקי ביום ג השבוע או שבוע הבא לאחד מהחוגים. המון תודה על הפוסט , ריגשת אותי, והמון תודה על שטרחת ובאת וירטואלית אך כל כך ממשית, למיטבח שלי הערב ברגעי המאבק בפיתה והשניצלים. ניצחתי אותם- בזכותך. שיהיה לכם ולכולנו לילה שקט . להתראות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 20:57
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
נכון, אכלתי די הרבה בימים האחרונים, יש לי סיבות. אני מתוחה כי בני הצעיר שוב בצבא, אבל הבטיח לי שהפעם הוא במקום "אחר" לא מסוכן. עברנו 7 שנים של גהינום. אומרים שפוסט טראומה מגיעה גם אחרי הרבה שנים. אצלי יש רובדים שונים לעניין מלחמה. יש את הרובד הקשה שמידי פעם צץ לו בדרך כזו או אחרת מלחמת יום הכיפורים בה איבדתי את בעלי הראשון, יש את הפחדים שליוו אותי משך 7 שנים ושתי מלחמות שבהן נלחם בני הצעיר והזמן שלא ידענו היכן הוא בכלל אבל היה כמעט שנתיים ממש בעזה. בקיצור עכשיו כשהחליט להיות אזרח ולומד, עדיין לא עבר זמן ושוב הוא רץ להתנדב כי הוא כזה. אבל יש עוד חיילים בצבא הוא לא היחידי נכון? בקיצור בימים האחרונים ממש טרפתי אוכל אבל ממחר אני שוב בשליטה וחוזרת למסגרת כי אין לי ברירה מכל הבחינות. אני לא מפחדת גם מהעליה ואעמוד באומץ על המשקל. יש את הרובד של הסירנה שמחזירה אותי לכל מיני ארועים שפשוט איני רוצה לפרט כאן עד כמה קשה לי. זו לא סיבה לאכול אבל יש איזה צורך יותר בפחמימות. זה זמני ויעבור לי אני בטוחה, אני יודעת לחזור לעצמי ולמסגרת כשצריך ודי מהר כל מה שעלה גם ירד. אני מאמינה בעצמי. אתמול הייתי בטיול וכל היום אכלתי עוגה ופחמימות בלי סוף אין צורך לפרט. לבטח יהיו לכך השלכות אבל אני יודעת שאתגבר. גם היה לי וירוס בטן כמעט יומיים וזה גרם לי לא להתרכז בירקות כמו תמיד. אבל על הכל אתגבר בע"ה.
מאחלת לכולנו שבוע שקט עד כמה שאפשר ואורך רוח לקראת הבאות. בכל מקרה מחר חוזר הסלט להיות מרכזי באכילה שלי, ירקות וכמויות נורמליות של אוכל כמו שאני תמיד. אני באומץ רב אתמודד עם העליה. לכולנו יש נפילות אנו רק בני אנוש. סליחה מכולם שהפוסט שלי נשמע קצת עצוב ואולי לא אופטימי כרגיל. העיקר בסוף יהיה טוב לכולנו ושכולם יחזרו בשלום ....
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 20:36
רייצל
Posts: 339
|
מטפס יקר,
ימים לא קלים עוברים על כולנו,
אני גאה בך על הנחישות לזרוק את הפיתה ואיך כתבת
לעוף מהמטבח
בימים קשים אלו צריך למצוא תעסוקה כל שהיא רק לא לבית במטבח
שיהיה שבוע שקט
רייצ׳ל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 20:24
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מטפס הרים יקר
אתה קסם של אדם
אתה חייב לבקר אותי יום אחד באחד מהחוגים
לקבל חיבוק אמיץ.....
שיהיה לכולנו שבוע שקט בשליטה
ולא לוותר על מעמד השקילה......
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 19:30
מיכל שרון
Posts: 1318
|
כל הכבוד לך!!! אלוף האלופים ממש!!!
ראש קטום של פיתה ממש לא שווה לפיתה שלמה ועוד עם כמה כפות חומוס/טחינה נדיבות ושני שניצלים זה כבר נזק של ממש..
ממש לא מובן מאליו!!! כל הכבוד - מחונן!!!!
מטפס הרים כתב:
בסביבות שש החלטתי לנעול את האכילה להיום שהיתה סבירה מינוס. כוס תה לימון ודבש ונסיון לא לשמוע ולו רק לכמה דקות את הערוץ התורן בטלויזיה... ואז הקטנה מבקשת שאכין לה טוסט ״חמניה״ ( מתכון שטותי שלי שמלווה אותה מידי םעם כבר מהיותה ממש קטנטונת) ואני בשמחה ניקרא לדגל.. ואז במיטבח מגיע שליח ממלכת האכילה הרגשית, ואומר לי : יאללה, רד על איזו פיתה עם חומוס ושניצל חביב, אתה זכאי... ובעודי עסוק בהכנות לטוסט ( זה לא סתם שתי פרוסות)אני כבר מפשיר לי את הפיתה וממלא אותה היטב בטחינה חומוס , את הראש שלה שקטמתי אני בולע.. בתנור מניח שני שניצלים של מאמא עופ... כן, כן, אתם בהלם בטח מהרמה הממש לא אנינה שלי, נכון, על זה אני נופל, על מאמא עופ בפיתה ויכול לעמוד מול תבשילי שפים עולמיים.. בינתיים הטוסט מוכן.. חותך עיגולי ירקות ופלפל אדום לקטנה, מעטר את הצלחת שעם שני חצאי הטוסט המעוצב נראית יפה ונוצצת.. וכוס שתיה חמה לנסיכה .. ואז אני ניגש להמשך ארגון נפילתי הצפויה להערב, ודבריה של מירי על האכילה הרגשית מהדהדים במוחי כמו פעמוני כנסיה בכפר שכוח באיטליה ... כבר יש נזק אני אומר לעצמי. הראש של הפיתה וכמה חתיכות רביולי שהיו במקרר ונבלעו בתהליך.. אז אם יש נזק אולי כבר אין טעם לעצור? ומירי בלקין, בחיי, אתם לא מאמינים אל תאמינו, מירי כאילו מופיעה מולי- מטפס יקר- אל תיפול, היא אומרת לי. והיא מחייכת, לא כועסת, כאילו ..מבינה אותי ואת הקרב שמתחולל במוחי ...אל תלך על זה. ואני מביט על הפיתה הפעורה. ונביט לתנור על שני השניצלים הריחניים.. ואני במאבק איתנים. היום הזה לא יהיה חיובי במאזן שלו אבל אולי הוא עוד יכול להינצל מלהיות יום גרוע . אולי גם ההליכה של הבוקר תסייע קצת.. אני לוקח את הפיתה וזורק אותה לפח ..את השניצלים לא זורק אך לא נוגע בהם. ואז אני ניזכר בדבריה של עדי על השתיה וחשיבותה, ניגש למתקן , שותה שתי כוסות. ועף מהמטבח... זה היה קשה מאוד וטוב שהיה. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 19:20
מטפס הרים
Posts: 1533
|
בסביבות שש החלטתי לנעול את האכילה להיום שהיתה סבירה מינוס. כוס תה לימון ודבש ונסיון לא לשמוע ולו רק לכמה דקות את הערוץ התורן בטלויזיה... ואז הקטנה מבקשת שאכין לה טוסט ״חמניה״ ( מתכון שטותי שלי שמלווה אותה מידי םעם כבר מהיותה ממש קטנטונת) ואני בשמחה ניקרא לדגל.. ואז במיטבח מגיע שליח ממלכת האכילה הרגשית, ואומר לי : יאללה, רד על איזו פיתה עם חומוס ושניצל חביב, אתה זכאי... ובעודי עסוק בהכנות לטוסט ( זה לא סתם שתי פרוסות)אני כבר מפשיר לי את הפיתה וממלא אותה היטב בטחינה חומוס , את הראש שלה שקטמתי אני בולע.. בתנור מניח שני שניצלים של מאמא עופ... כן, כן, אתם בהלם בטח מהרמה הממש לא אנינה שלי, נכון, על זה אני נופל, על מאמא עופ בפיתה ויכול לעמוד מול תבשילי שפים עולמיים.. בינתיים הטוסט מוכן.. חותך עיגולי ירקות ופלפל אדום לקטנה, מעטר את הצלחת שעם שני חצאי הטוסט המעוצב נראית יפה ונוצצת.. וכוס שתיה חמה לנסיכה .. ואז אני ניגש להמשך ארגון נפילתי הצפויה להערב, ודבריה של מירי על האכילה הרגשית מהדהדים במוחי כמו פעמוני כנסיה בכפר שכוח באיטליה ... כבר יש נזק אני אומר לעצמי. הראש של הפיתה וכמה חתיכות רביולי שהיו במקרר ונבלעו בתהליך.. אז אם יש נזק אולי כבר אין טעם לעצור? ומירי בלקין, בחיי, אתם לא מאמינים אל תאמינו, מירי כאילו מופיעה מולי- מטפס יקר- אל תיפול, היא אומרת לי. והיא מחייכת, לא כועסת, כאילו ..מבינה אותי ואת הקרב שמתחולל במוחי ...אל תלך על זה. ואני מביט על הפיתה הפעורה. ונביט לתנור על שני השניצלים הריחניים.. ואני במאבק איתנים. היום הזה לא יהיה חיובי במאזן שלו אבל אולי הוא עוד יכול להינצל מלהיות יום גרוע . אולי גם ההליכה של הבוקר תסייע קצת.. אני לוקח את הפיתה וזורק אותה לפח ..את השניצלים לא זורק אך לא נוגע בהם. ואז אני ניזכר בדבריה של עדי על השתיה וחשיבותה, ניגש למתקן , שותה שתי כוסות. ועף מהמטבח... זה היה קשה מאוד וטוב שהיה. להתראות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 18:08
ravid
Posts: 37
|
צרת רבים חצי נחמה..כך אומרים אבל אם אני מרשה לעצמי להיות רגע עם עצמי וכנה
אז זה די מנחם לשמוע שכולנו באותה הסירה ולא רק לי מתחשק לבלוע פיל קטן מרוב הלחץ..
על אף שעליי לציין שבינתיים טפו חמסה אני עומדת בגבורה בפרץ...
שולחת לכולם כוחות ומתחייבת שבועת צופים אלא אם פיזית ממש ייפול לי טיל על הראש לבוא מחר למעמד השקילה
ולהרצאה..בלי נדר..
שיהיה שבוע טוב ושקט
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 17:41
חיה'לה
Posts: 885
|
בס"ד
מירי היקרה,
אתמול נשבר שיא חדש: שתי אזעקות בירושלים!!
ובאמת הלחץ היה גדול, והמתח והחרדה והתימהון...
ובזכותך היום אני בשליטה מלאה,
ועכשיו הבדר הראשון שאני הולכת לעשות הוא להאזין להרצאה השבועית שלך, ולהמשיך להיות בשליטה הערב.
ויהיה טוב!!
אוהבת,
חיה
miribelkin כתב:
גם עכשיו אחרי האזעקה וההתרגשות, אני מרגישה יותר
מתמיד בטוחה בצבא שלנו ומעודדת את ההנהגה שלנו שיחזירו
את השקט המגיע להם בדרום.....זה בלתי נתפס, ובלתי ניסבל
לחיות כך....ומבחינתנו השמנמודים, אני ממש מרגישה את הצורך באכילה ריגשית....
ואני יושבת עכשיו ומכינה לכם את ההרצאה השבועית.
ויודעת שבאמת אין לנו ברירה רק מודעות בחירה ותקוה......
מחכה לכם השבוע במעמד השקילה......החיים ממשיכים ואנחנו שומרים........
שבוע שקט על כל בית ישראל אוהבת אתכם מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
17/11/2012 17:38
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
גם עכשיו אחרי האזעקה וההתרגשות, אני מרגישה יותר
מתמיד בטוחה בצבא שלנו ומעודדת את ההנהגה שלנו שיחזירו
את השקט המגיע להם בדרום.....זה בלתי נתפס, ובלתי ניסבל
לחיות כך....ומבחינתנו השמנמודים, אני ממש מרגישה את הצורך באכילה ריגשית....
ואני יושבת עכשיו ומכינה לכם את ההרצאה השבועית.
ויודעת שבאמת אין לנו ברירה רק מודעות בחירה ותקוה......
מחכה לכם השבוע במעמד השקילה......החיים ממשיכים ואנחנו שומרים........
שבוע שקט על כל בית ישראל אוהבת אתכם מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|