16/08/2012 08:47
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אתמול בהרצאה מירי התייחסה לאיטטם בטלוויזיה.. מודה - לא ראיתי.
האמת? אחרי מה שמירי סיפרה ומהמעט שקראתי כאן.. לא עושה לי חשק גדול לראות..
אבל לבקשת מירי אני פותחת כאן פוסט (בתקווה דיון) על הנוחות שלנו עם עצמנו בתהליך ההרזייה.. או כפי שעלה בתוכנית - הנוחות שלנו עם אי-עשייה.
אני חייבת לומר ששנים רבות, הרבה לפני שמירי נכנסה לחיי והכניסה בי מודעות והבנה והמון רצון לעזור לעצמי ואמונה ביכולת שלי לעשות זאת, חייתי בהכחשה..
חייתי עם הרבה שומן שישב עלי, האשמתי אותו בכל דבר רע שקרה לי, בכל חוויה שחסכתי מעצמי (בעיקר מבושה וחוסר בטחון עצמי) ועדיין - האבסתי את עצמי ונתתי למשפחה שלי בעיקר להאביס אותי.
אף פעם לא חשבתי לעצמי שיש טוב במקום הזה - השמן והחסר בטחון, המזיע והמתנשף, המתאמץ כל כך..
אף פעם לא הרגשתי בנוח עם הבגדים שלבשתי (או שמא עלי לומר שקים?) ותמיד הרגשתי נחותה לעומת אחרים, נקודת המוצא שלי לחיים היתה מוכנות מראש לדחייה שתבוא.
אני יודעת שחייתי במקום רע עם עצמי, שאולי אם הייתי מרימה את הראש ואוהבת את עצמי קצת יותר בנערותי ובימים שלפני מירי אז הכל היה קל יותר, לצאת מהאוכל היה קל יותר.. אבל זה קשה נורא.
היום - שנה וחצי עוד מעט אחרי הלידה של תומר, אחרי ההריון הראשון שלי אני מרחק קילו אחד בודד מהמשקל שאיתו הגעתי למירי לראשונה - זה אומר שבארבע שנים בערך ירדתי כמעט 15 קילו והצלחתי להעלות אותם - עם מירי, עם המסגרת, עם המודעות..
אני לא יכולה לומר שאני לא מרגישה גם היום שהשומן עוטף אותי, אני לא יכולה לומר שגם היום אין לי מחשבות שליליות לגבי ההשמנה שלי ולגבי עצמי, אני לא יכולה לומר שאני חפה מהאשמה עצמית..
אני כן יכולה לומר אבל שאני שלמה עם עצמי, שאני יכולה לחיות בשלום עם העודפים כי על 4 השנים האלה אני בעשייה - יש תקופות שיותר ויש תקופות שפחות אבל אני עושה!
מיישמת את השיטה באדיקות לפרקים, צועדת יותר או פחות, סופרת פחמימות, שותה מים לרווייה.. הכי חשוב - מגיעה למעמד השקילה, נותנת למירי לקדוח לי שנה אחרי שנה עם אותן הרצאות, אותן תובנות ואין מה לומר - אני רחוקה מרחק שנות אור ממיכל של פעם.
אז כשאני מדברת על נוחות אני יכולה לומר לכן שאני לא מרוצה מהמקום שלי בתהליך ההרזייה.. שחזרתי לנקודת ההתחלה (שאם אני מרשה לעצמי לשקוע לזה אני ממש יכולה להתייאש - אז לא!!!)..
אבל אני כן יכולה להגיד לכן שהיום אני מרגישה מאוד בנוח עם כל קילו שיושב עלי, אני לא מאשימה אחרים, גם לא את עצמי (רוב הזמן), כי המודעות והעשייה (ולו הקטנה ביותר) משנות את התפיסה.
אז אם יושב מולי אדם שמן שנמצא בהכחשה לגבי מצבו ואומר לי שנוח לו ככה אני לא חושבת שהוא אמיתי עם עצמו.
אני חושבת שאדם שמן בתהליך הרזייה ובעשייה שאומר לי שנוח לו ככה - אני חושבת שהוא אדם גדול! אני חושבת שהוא אדיר! כי זה נפלא בעיני להיות מסוגל לאהוב את עצמך גם בדרך ולא רק בסופה.
אז אני לא במקום וואו כרגע בדיאטה - אתמול עליתי עוד קילו.. אבל אני יכולה להגיד לכן בפה מלא - אני גאה בעצמי שאני לא מוותרת, לא נשברת, עושה ומשתדלת... נופלת וקמה..
ובמקום הזה - של עשייה ונסיונות ומאמצים בלתי פוסקים באמת נוח לי!
שיהיה לכולנו סופ"ש מוצלח ונהדר.
|