20/06/2012 07:33
אייריס
Posts: 3744
|
EFF כתב:
על כך מצאתי אימרה מתאימה....
ישנן שתי ירושות יציבות
שאנו מעניקים לצאצאינו -
האחת היא שורשים
השנייה היא כנפיים...
אפי מדהים.
ומזל טוב לבן שלך ליום ההולדת שיצליח בכל. יום נפלא אהובה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/06/2012 06:50
dany
Posts: 19819
|
אפוש יקירתי
אמנם אני קצת יותר צעירה ממך אבל בכל זאת תני לי לתת לכך עצה כבת בתולה אחת לשניה שדאגה וסרטים זה השם השני שלנו............ אני עובדת על עצמי יום יום ורגע רגע לשנות את התסריטים בראש, כי בסופו של יום הדברים קורים והם לא בשליטתנו וחבל עלינו...............
מאחלת לך רוב אושר לקראת נישואי הבן מתי שזה לא יקרה ותהני מכל יום כי זה בעצם מה שיש לנו.
נשיבוקים
EFF כתב:
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..
אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)
למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/06/2012 06:48
dany
Posts: 19819
|
נילי יקרה
אכן הדאגה לעולם לא נגמרת,
גם אצלי קיים המצב של ילדה שלא נמצאת איתי בארץ כבר 21 שנים, ומתרגלים......... כאילו איזו ברירה יש??????
היום היא עוברת תהליך מאד לא קל שני בניה התקבלו לאוניברסיטאות בארה"ב,(היא מתגוררת היום באי בקריביים) והם האחד יהיה בן 20 והשני היה בן 17 גוזלים פורחים מהקן, ואני עוברת את תחושותיה הקשות להיפרד בבת אחת משני הבנים ולהישאר עם בעלה לבד ורחוקה גם מאמא וגם מהילדים, מצב ממש לא קל.
מאחלת לך להנות המון המון מאלו שנמצאים כאן, כך אני בכל אופן עושה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/06/2012 05:27
אקורדיאון
Posts: 16381
|
EFF כתב:
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..
אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)
למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..
אפילה שיהיה לו ולך במזל טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 23:18
1103
Posts: 5022
|
EFF כתב:
על כך מצאתי אימרה מתאימה....
ישנן שתי ירושות יציבות
שאנו מעניקים לצאצאינו -
האחת היא שורשים
השנייה היא כנפיים...
אפי"לה
כל כך נכון.
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 23:16
1103
Posts: 5022
|
EFF כתב:
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..
אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)
למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..
אפי יקירתי
אני נמצאת באותו מצב שאת נמצאת.אחד מילדי גר אומנם רק 6 שנים בקנדה עם אישתו ושלושת ילדיו כפי שהיטבת לתאר "כל-כך רחוק מהעין" אך למרות שיש קשר טלפוני וסקאייפ
יום יומי ולפעמים יותר מפעם ביום זה עדיין קשה מאוד.גם לנו יש שני נכדים בישראל ובתינו זה עתה נישאה.אני מאחלת לך ולבעלך לחתן במהרה את בינכם ובת-זוגו שיהיה במזל ובשעה טובה.
אכן יש למה לצפות.
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 21:23
EFF
Posts: 6409
|
על כך מצאתי אימרה מתאימה....
ישנן שתי ירושות יציבות
שאנו מעניקים לצאצאינו -
האחת היא שורשים
השנייה היא כנפיים...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 21:10
EFF
Posts: 6409
|
אוי נילי...כל כך ריגשת...כל מה שכתוב במדוייק עבר ועובר עלי...אני בכלל טיפוס של "כתיבת" תסריטים לא מעודדים במיוחד - בבית קוראים לי תסריטאית...והדאגה היא בראש מעייני גם היום..
אולי קצת קשה לשפוט כי אני מתמודדת עם פרידה מאוד ארוכה מבני האהוב שגר כבר 12 שנים בסינגפור - כל כך רחוק מהעין - וכל הזמן צריך לדאוג שלא יהיה גם רחוק מהלב (שלו כמובן...)
למזלי השניים שכאן הם פיצוי נפלא וחם - ובני הצעיר (שחוגג היום יום הולדת...) מתכנן נישואין עם בת זוג נהדרת (הם גרים יחד - תאריך עוד אין...) ויש למה לצפות..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 21:01
לייסי
Posts: 623
|
נילי היקרה,
כל כך נכון ומרגש... 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 20:54
קרולין
Posts: 6651
|
נילי יקרה זה נהדררררר
נשיקות
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 19:44
דרך המלך
Posts: 5707
|
נילי יקרה
תודה על השתוף אכן נכון ואמיתי וכל כך מרגש
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 19:42
1103
Posts: 5022
|
תודה אהובות
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 19:12
הסמויה
Posts: 2467
|
נילי
ממש נכון ומקסים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 18:32
אקורדיאון
Posts: 16381
|
נהדר.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 18:00
אייריס
Posts: 3744
|
נילוש מקסים. תמיד אני נזכרת באמא שלי שתמיד אמרה חכי חכי שיהיו לך ילדים תראי ותביני.
היום לצערי היא לא איתי ואני מבינה את כוונתה. לעולם נהיה דואגות לילדינו. מקסים אכן הלפיד עבר עובר ויעבור בכל דור ודור. יום נפלא :-) נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/06/2012 17:26
1103
Posts: 5022
|
נא לגלגל למטה
נילי
העברת הלפיד
האם קיימת נקודת זמן קסומה
בה הילדים הופכים
להיות אחראים על מעשיהם...?
זהו שלא.
לעומת זאת, יש נקודת
זמן מופלאה שבה
אנו ההורים הופכים רק לצופים בחיים של ילדיהם.
רק מושכים בכתפיים ואומרים: "אלה
החיים שלהם".
בלי להרגיש כלום...?
כאשר הייתי בשנות העשרים שלי, המתנתי בפרוזדור
בבית-חולים שהרופאים יתפרו פצע בראשו של בני
ושאלתי: "מתי אפסיק לדאוג?", האחות
אמרה: "כאשר ייצאו משלב התאונות".
אמי חייכה קלות ולא אמרה דבר.
כאשר הייתי בשנות ה-30 שלי
ישבתי על כיסא קטן
בכיתה ושמעתי כיצד אחד מילדיי דיבר ללא הפסקה
תוך כדי הפרעה לשיעור ובתזוזה
מתמדת. כמעט כאילו קראה את מחשבותיי אמרה לי
המורה: "אל תדאגי, כולם עוברים את
השלב הזה. אחריו תוכלי להירגע וליהנות מהם".
אמי חייכה קלות ולא אמרה כלום.
כאשר הייתי בשנות ה-40, העברתי
את ימיי בהמתנה
שהטלפון יצלצל, שכלי-הרכב יחזרו הביתה, שהדלת
תיפתח. חברתי אמרה לי: "אל תדאגי,
בעוד מספר שנים תוכלי להפסיק לדאוג, הם כבר
יהיו מבוגרים". אמי חייכה קלות ולא
אמרה דבר.
כאשר הייתי בשנות ה-50 שלי,
הייתי עייפה והמשכתי
להיות פגיעה. עדיין דאגתי לילדים שלי, אבל כבר
נראה קמט חדש על מצחי, כמובן
שאי-אפשר היה לעשות כלום לגביו...אמי חייכה
קלות ולא אמרה דבר.
המשכתי להתעצב
בכישלונותיהם, להצטער על דברים
שהעציבו אותם ולהזדהות איתם באכזבותיהם.
חבריי אמרו לי שכאשר ילדיי יתחתנו,
אוכל להפסיק לדאוג להם ולחיות את חיי. אני
רציתי להאמין להם, אבל נזכרתי בחיוך
הקל של אמי ושל הנסיבות בהם הוא צץ.
"את חיוורת בתי, את בסדר? משהו
מדכא אותך?"
האם בהיותנו הורים נידונו לחיים של דאגה?
האם הדאגה לילדים נמסרת כמו לפיד מאחד
לשני כדי שתאיר את דרך החולשות האנושיות
והפחד מהלא מוכר?
האם הדאגה היא קללה
או תכונה עילאית שמעלה אותנו לנקודה הגבוהה
היותר בחיי בן-אנוש?
יום אחד, אחד מילדיי התרגז
מאוד עליי. אמר לי:
"איפה היית, מאתמול אני מתקשר ואף אחד לא ענה
לי !!! דאגתי מאוד."
ואני רק חייכתי קלות ולא אמרתי דבר.
הלפיד נמסר...
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|