|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
27/01/2012 12:18
dany
Posts: 19819
|
נשיקות בחזרה
בלונדה.... כתב:
בנות יקרות
אני קוראת את השירשור אחורה כי מאז שעניתי לפוסט הראשון לא חזרתי אליו.
מזדהה עם כל.מילה שלכן אמנם לא היו לי תנודות גדולות במשקל חוץ מהעלייה של ההריון שעליתי 17 קילו אבללל גם 6 קילו זה משמעותי כמו שדנילה אומרת הכל תלוי גם בגובה.
הנדנדה הזאת חייבת להיפסק.
יולי זה כל כך נכון מה שאת אומרת לגביי האופוריה..מרגישה את זה על בשרי בשבועיים האחרונים.
ירדתי את השמונה קילו והנה מרגישה ששחררתי את החבל ואני מרשה לעצמי מאכלים אסורים וזה עושה לי לא טוב!!!
עדיף לא להתחיל עם זה במיוחד שאני רוצה עוד שלושה לפני פסח.
בקיצור בנות כל הכבוד על המאמץ וההשקעה בנו ביום יום.
נשיקותתת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/01/2012 07:09
בלונדה....
Posts: 3603
|
בנות יקרות
אני קוראת את השירשור אחורה כי מאז שעניתי לפוסט הראשון לא חזרתי אליו.
מזדהה עם כל.מילה שלכן אמנם לא היו לי תנודות גדולות במשקל חוץ מהעלייה של ההריון שעליתי 17 קילו אבללל גם 6 קילו זה משמעותי כמו שדנילה אומרת הכל תלוי גם בגובה.
הנדנדה הזאת חייבת להיפסק.
יולי זה כל כך נכון מה שאת אומרת לגביי האופוריה..מרגישה את זה על בשרי בשבועיים האחרונים.
ירדתי את השמונה קילו והנה מרגישה ששחררתי את החבל ואני מרשה לעצמי מאכלים אסורים וזה עושה לי לא טוב!!!
עדיף לא להתחיל עם זה במיוחד שאני רוצה עוד שלושה לפני פסח.
בקיצור בנות כל הכבוד על המאמץ וההשקעה בנו ביום יום.
נשיקותתת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/01/2012 05:32
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אותי ממש מצחיק שבעיקר נשים מסתירות את הגיל,לא ברור לי איזו אשליה זה נותן.
באשר למשקל כאן אנחנו בבית ונלחמות יום יום ולהודות בבעיה ולטפל בה זו גדולה.
הצלחה לכולנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/01/2012 05:15
dany
Posts: 19819
|
אני לא מסתירה את גילי ולא את משקלי........ כמובן שאני לא רצה ברחובות ומספרת........ אבל לאנשים שאני איתם בקבוצה אוהבת ומאמינה בהם אין לי כל בעיה עם האמת.......... לא גנבתי , לא פשעתי, אני נלחמת עם בעיה קשה שהרבה מאד אנשים נלחמים בה באומץ.......... וחושבת שכל שקר או הסתרת האמת והתייפיפות רק מוסיף עוד רובד של רגשות אשם ...... דברים שאנחנו מנסים כאן להתפטר מהם ולהקל על שנשמתינו.
המורה כתב:
לכל הבנות
זה כ"כ יפה שאנחנו כאן אמיתיות, ומספרות כן הק"ג האלה שלנו ולא של אף אחד אחר. אני חושבת שזה חלק מפתרון הבעיה להבין שה אני. אתם יודעות יש את אלה שלעולם מסתירים ולא מספרים את המשקל, משקרים את עצמם ואנחנו הדביבוניות, חיות עםזה ומכירות ועושות משהו. אני גאה בכולנו כאן
ערב נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2012 19:06
המורה
Posts: 374
|
לכל הבנות
זה כ"כ יפה שאנחנו כאן אמיתיות, ומספרות כן הק"ג האלה שלנו ולא של אף אחד אחר. אני חושבת שזה חלק מפתרון הבעיה להבין שה אני. אתם יודעות יש את אלה שלעולם מסתירים ולא מספרים את המשקל, משקרים את עצמם ואנחנו הדביבוניות, חיות עםזה ומכירות ועושות משהו. אני גאה בכולנו כאן
ערב נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2012 14:37
יולי
Posts: 754
|
היי,
רבקה- אני ממש מכירה את ההרגשה של היויו ע המשקל והבעייה היא שאחרי שנוגעים באושר ונהיים רזים יש תחושה של אופוריה כזו של אני בחיים לא אשמין יותר, זהו, אני רזה מותר לי לאכול קצת דברים "אסורים" ואז מתחילות הכמויות והק"ג מתחילים לעלות. שמבינים את זה, פתאום זה נהייה עלייה של 10 קילו ואז זה לוקח כמה חודשים טובים לרדת את זה שוב. למזלי, זה לא כל הדרך למעלה כי אני פוחדת פחד מוות להעלות 30 קילו כי אני לא בטוחה שיהיה לי שוב כוח לרזות כ"כ הרבה. זה פרוייקט וזה פעם בחיים. אז עכשיו אני אוכלת לפי המקופל כבר שבוע שני, ואני שמחה שחזרתי לתלם..
יום טוב,
יולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2012 06:03
dany
Posts: 19819
|
ולא יאומן עד כמה הדרך קצרה למעלה.................
אקורדיאון כתב:
כמעט כולנו יושבות על אותה נדנדה ובמהלך השנים עלינו וירדנו עשרות קילוגרמים.
הרי את הכינוי אקורדיאון שאבתי בדיוק מהתופעה הזו.
אני מודה לאל שלאחר כל כך הרבה שנים של עליות וירידות של 40 וחמישים קילו
פחד מוות אוחז בי ,משברים קיימים ובולמוסים קיימים אבל הם הפכו לקצרים רק
מהפחד לחזור לשם,לרדת חמישה קילו ואפילו עשרה זה לא חמישים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2012 05:26
אקורדיאון
Posts: 16382
|
כמעט כולנו יושבות על אותה נדנדה ובמהלך השנים עלינו וירדנו עשרות קילוגרמים.
הרי את הכינוי אקורדיאון שאבתי בדיוק מהתופעה הזו.
אני מודה לאל שלאחר כל כך הרבה שנים של עליות וירידות של 40 וחמישים קילו
פחד מוות אוחז בי ,משברים קיימים ובולמוסים קיימים אבל הם הפכו לקצרים רק
מהפחד לחזור לשם,לרדת חמישה קילו ואפילו עשרה זה לא חמישים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 16:00
רבקה
Posts: 8411
|
יולי יקירה
ראתי בעיון את הפוסט שלך ורוצה לשתף אותך
בכך שאת פשוט תאומה שלי בכל הקשור לנדנדת המשקל
אבל לפני הרבה שנים כמעט 28 שנה הצטרפתי למירי שלנו היקרה
ומכאן התחיל המהפך אך גם בתוך המסגרת אחרי ירידה של 30 קילו מ-3 ספרות
עברתי ל- 2 ספרות ואז שוב נדנדה עלה ורד
ובתחילת פנקס הזהב הפעם הבנתי שגם מים באבן עושים חור
ואכן הם עשו ומרגישה היום לעצמי מיליון דולר על אף שיש לי עוד לרדת
הפעם רוצה מאוד להצליח ביחוד שאקורדיון יקירתי יושבת לצידי בחוג
ועוד כמו חברותינו בפורום שנותנות המון מוטיבציה
רוצה להצליח כי זה פשוט כייף ואיכות חיים להרגיש טוב עם עצמך
מאחלת לך לכולנו ולי בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 14:30
שאפתנית
Posts: 8392
|
זה פשוט נפלא רייצ'ל, כל הכבוד לך ותמשיכי בהצלחה.
רייצ'ל כתב:
דני יקרה,
כמה טוב לקרוא שאת בשליטה
גם אני השבוע עם התפוח קווקר ויוגורט לארוחת הבוקר ועד הצהריים
אני לא רעבה כי רמת הסוכר בגוף מאוזנת.
שמתי לב כשאני אוכלת לחם בבוקר רמת הסוכר עולה וגורמת לרעב
וזה מין כדור שלג שוב אוכל שוב רעב
מיום רביעי שעבר אני שומרת מאד ולא רעבה בין הארוחות
שיהיה לך בהצלחה
רייצ'ל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 11:42
dany
Posts: 19819
|
תודה רייצל,
לשמחתי אני לא חווה את ההרגשות הללו גם עם הלחם בבוקר כי אני משלבת אותו עם קוטג' וירקות וכוס שתייה חמה והחיים יפים.
אצלי הבעיה בזמן האחרון דווקא מתחילה שאני מכינה לבעלי ארוחת ערב......... ואז נפתח איזה סכר........ מקווה שהיום הסכר יסגר, כי חבל על השטפון.............
נשיקות ויום נפלא
רייצ'ל כתב:
דני יקרה,
כמה טוב לקרוא שאת בשליטה
גם אני השבוע עם התפוח קווקר ויוגורט לארוחת הבוקר ועד הצהריים
אני לא רעבה כי רמת הסוכר בגוף מאוזנת.
שמתי לב כשאני אוכלת לחם בבוקר רמת הסוכר עולה וגורמת לרעב
וזה מין כדור שלג שוב אוכל שוב רעב
מיום רביעי שעבר אני שומרת מאד ולא רעבה בין הארוחות
שיהיה לך בהצלחה
רייצ'ל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 11:18
רייצ'ל
Posts: 1323
|
דני יקרה,
כמה טוב לקרוא שאת בשליטה
גם אני השבוע עם התפוח קווקר ויוגורט לארוחת הבוקר ועד הצהריים
אני לא רעבה כי רמת הסוכר בגוף מאוזנת.
שמתי לב כשאני אוכלת לחם בבוקר רמת הסוכר עולה וגורמת לרעב
וזה מין כדור שלג שוב אוכל שוב רעב
מיום רביעי שעבר אני שומרת מאד ולא רעבה בין הארוחות
שיהיה לך בהצלחה
רייצ'ל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 11:18
אשירה
Posts: 4292
|
יולי יקרה,
אין לי ספק שהפעם תצליחי,
קראתי בעיון את מה שכתבת, כביכול את מדברת על תהליכים ועל משקלים לאורך הדרך, אבל בעצם את מתארת את תמצית חייו של השמנמוד המצוי, את המאבקים היומיומיים שאנו נאבקים ואת ההתמודדויות שלנו עם ההשמנה.
את כנה וישרה עם עצמך ובכל פעם שתרגישי שאת עומדת למעוד חיזרי וקיראי את הדברים שכתבת ותשאבי מהם כוח לחזור למוטב,
המון בהצלחה
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 11:16
שאפתנית
Posts: 8392
|
יולי אני מאוד מזדהה עם דבריך. התעתוע הזה מוכר בהחלט. אני בטוחה שעוד רבות מהבנות מזדהות כי עברנו, ואנחנו עדיין עוברות, דרך דומה מאוד לשלך רק עם משקלים אחרים. אני יכולה לומר לך שהתחלתי עם משקל שיא ענקי, שלוש ספרות ומאוד רחוק מהמאה ותודה לאל אחרי כל הדרך המפותלת שעברתי, לפני שהגעתי למירי הצלחתי להוריד 6 ק"ג ועכשיו עם מירי אני כבר מזמן שוקלת שתי ספרות ורחוקה מאוד מהמאה וגם מה-90 ק"ג וזה הישג אדיר בשבילי.
אני מאחלת לך ולי הצלחה. אני רוצה להוריד לפחות עוד 10 ק"ג ואני יודעת שאצליח כי אנחנו כאן בשביל לנצח וזה מה שיהיה!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 10:31
dany
Posts: 19819
|
כל כך מוכר התהליך המתעתע הזה.
אמא שלי שהיא שמנה משוקמת אבל המון המון שנים, מאלו שלא נמצאים בסטטיסטיקה אומרת שהשומן לא שוכח ולא סולח............
את מציינת את המשקלים אך חשוב גם הגובה, יתכן שאת גבוהה כך שבסביבות ה-70 קילו זה בהחלט משקל יפה ומאוזן.
אני לדאבוני הפעם שוב שברתי את העשרת ועברתי את ה-80 הנה גם אני לא מתביישת, מה יש להתבייש, הרי לא אנחנו לא פושעים אלא אנשים שמתמודדים עם מחלה.
מאחלת לך יקירה הצלחה וכל הכבוד שתפסת את עצמך וחזרת לתהליך.
אני עדיין לא ממש בתוכו אך נדמה לי שאת הבולמוסים האדירים שהיו הצלחתי לעצור כך שכבר יש התקדמות.
יום נפלא לך.
יולי כתב:
היי אשירה,
תודה קודם כל על התגובה והעידוד. ונכון, הרבה מהשמנמודים מעלים בחזרה עם ריבית וזה קרה לי בעבר עם דיאטות אחרות כי עשיתי לפחות 4 דיאטות לפני מירי. כבר בגיל 16 התחלתי עם דיאטות, למזלי- היו מאוזנות, אף פעם לא כאסח..פעם זה היה בספירת קלוריות כי בשנות ה90 (בת 16 הייתי ) ספירת קלוריות הייתה מאוד אופנתית ואז אכלתי מגוון מכל אבות המזון 1500 קלוריות שזה למתבגרים, ועשיתי המון ספורט, אז סה"כ ירדתי ממשקל 64 קילו ל- 55 קילו (מאז לא ראיתי את המספר 55 בחיי..., היו ימים אני אותם זוכרת...נראיתי מעולה אז..הייתי קצת קטנה.בגוף הכוונה) אח"כ העליתי עם ריבית בכיתב י"ב ועשיתי דיאטה וירדתי מ- 72 קילו ל- 62 קילו ונראיתי ממש טוב (תראו כמה הריבית עולה לנו..) ובצבא הייתי חיילת רזה. לקראת סוף הצבא שמנתי ושוב הייתי 72..ואז שמרתי המון זמן על 72 עגול כזה, הייתי מלאה..אח"כ לאט ובטוח העליתי ל- 80, 85 והשיא 96 קילו באוניברסיטה, בין לבין היו עוד דיאטות...פעם אפילו עם רדוקטיל (שירדה מהמדפים, רזיתי 12 קילו בחודשיים או שלושה, פשוט איבדתי תיאבון...) אבל ירדתי מ96 ל- 84 משהו כזה, עדיין הייתי שמנה..רק פחות, ואיך שהפסקתי עם הכדור חזר התיאבון ותוך חצי שנה שוב הייתי 96, ניסיתי דיאטנית מקופת חולים, וירדתי מ85 פעם ל- 76 קילו, אבל קופת חולים נותנת דיאטנית רק לכמה חודשים ואח"כ מפסיקים אצ זה ואין זכאות ואם רוצים צריך לשלם פרטי, וזה מטורף. גם לא ממש הרגשתי חיבור לדיאטנית רזה נורא ופגישה של 10 דקות רק פעם בחודש לא מצליח לתחזק את העניין לכל החודש. אז ניסיתי גם לבד וירדתי מקסימום 10 קילו ואח"כ שמנתי. אי אפשר להגיד שלא ניסיתי כל הזמן לרזות. וכבר שהייתי 96 קילו היה לי נורא קשה להתחיל, הייתי רעבה כל הזמן. כל הזמן רציתי לאכול, והייתי מכורה לפחמימות בצקים וסוכרים ברמות קשות. רק שהגעתי למירי למדתי לאכול מחדש , למדתי לכבד את הגוף שלי ולעשות מסיבת פרידה מבצקים וסוכרים ורק פה ירדתי 30 קילו. כאילו נולדתי מחדש.
אבל רוב הזמן בין הדיאטות שלי הייתי 72 קילו פחות או יותר, שנתיים הייתי 90+ קילו והרגשתי זוועה, (לפני מירי) אפילו בשבילי ששאני למודת דיאטות המשקל הזה עצום, הייתי נורא שמנה נראיתי כמו בלון נפוח, ככה הגעתי למירי לפני 6 שנים וחצי, ולקח לי שנתיים וחצי לרדת 30 קילו. נגעתי כבר באושר, הייתי בשיא 65 קילו ונראיתי מיליון דולר, ואח"כ הרבה זמן הייתי 67-68 ...עד שלפני שנה וחצי שוב התעגלתי ל- 72 בגלל שהתחלתי לעגל פינות מסיבות מטופשות של אכילה רגשית, וחם לי וקר לי (חורף קיץ סתיו אביב..תמיד יש תירוץ לאכילה..) והשיא שהביא אותי לדמעות היה בשבוע שעבר שעמד על 77 קילו. כבר ממש בכיתי כי כעסתי על עצמי. נורא. איך עשיתי את זה לעצמי. ככה 10 קילו לעלות בלי להרגיש..רק לפני חודשים שלושהב הייתי 72 אבל לא "דבה" במשקל 77...בקיצור, בכיתי קצת, ניגבתי את הדמעות, מירי המקסימה עודדה אותי שמדמעות לא יורדים במשקל, הציעה לי תפריט מקופל, ומאוד עודדה אותי. ותודות למירי. כמובן, ביקשה שאשאר להרצאה של החדשים. נשארתי. מה יש להפסיד? רק קילוגרמים. נהניתי מההסבר. לקחתי חוברת של חדשים ותפריט מקופל מאריה. ומרביעי שעבר כבר מאותו היום התחלתי דיאטה. כמו שאומרים דיאטה מהיום, לא ממחר. אז, זהו, אני עם הדחיינות סיימתי. אני עדיין עם התפריט המקופל. ופתאום עולים עליי הג'ינסים. אין לי מושג כמה ירדתי. זה יהיה לי הפתעה למחר בבוקר (רביעי) ואני כמובן אמשיך עם התפריט המקופל, כי הוא לא קשה בכל, ואני ממש רוצה לראות תוצאות, ואם אני מרגישה בבגדים, כנראה שיש ירידה (אולי יפה, אפילו) והפעם אני רק לכיוון של ירידות במשקל. סיימתי עם הפרק של היויו כי היויו הזה רק מעלה אותי כלפי מעלה במשקל...ו..77 קילו זה המון, לא לא בבית ספרנו, אני הרי באתי כדי לרזות ולא לעשות הפוך על הפוך לעצמי. סה"כ המקופל זו אכילה נורמלית, אני לא רעבה מזה ומקסימום טיפונת יותר חלבונים..אז אין שום סיבה להישבר. יש לי מזל שאני לוקחת את המשבר כקרש קפיצה להתחלה חדשה , להתרעננות ולהתחדשות ולא שוברים את הכלים ולא משחקים. כי תכל'ס אין לי מה להפסיד. רק קילוגרמים. ואני רוצה להיות רזה, לא מקל , אבל לחזור לעצמי ל67-68 אולי 65 (ואז אם אני עולה קילו שניים אני במשקל היעד שלי...) וב- 67-8 אני נראית ומרגישה מצויין אז זה המשקל שאליו כדאי לי להגיע, אפילו קצת פחות אם אפשר. ואז, אני אצטרך ללמוד איך שומרים על המשקל. אגב, אז שמרתי על ההישג שנתיים , שלוש ואז פתאום ראיתי עליות. בהתחלה זה היה 69..ואז הייתי יורדת ל67-68...אז עוד הייתי מחזירה חובות. ופתאום מ69 (שזה כבר רמזור אדום) עליתי ל- 70 , ואז 72 . הרבה זמן ב72 וירדתי ל69 בחזרה, שמרתי חודש ושוב 72 ואז פתאום 75 76 77 ...שזה משקלים שהייתי בהם לפי 4 ,5 שנים שהייצי בתהליך ירידה. טוב, בכל אופן שירד לי האסימון. האמת, אני לא מתביישת לכתוב על מספרים ומשקלים. לא אכפת לי לכתוב, מבחינתי זה לא סוד כמוס...היום אני אחרי שבוע של תפריט מקופל יודעת שאני שוב הגעתי למקום הזה של השליטה ומפה אני אראה רק ירידות והצלחות. כי הפעם אני מכוונת מטרה לרזות ולשמור. אני לא מתפתה משטויות, והורדתי כמויות באוכל . אז ביום רביעי וחמישי וקצת בשישי הרגשתי טיפונת רעבה..אז מה? פשוט כי קודם אכלתי יותר בכמויות. אבל לא מתים מקצת רעב. וכבר משבת, ואמצע שישי התרגלתי למקופל, וזה מספיק אוכל. שוב, מקסימום יותר חלבונים.
זהו,אני עכשיו בסרט אחר, של הצלחות בלבד. החלפתי את הדיסק כמו שאומרים, ואני מצפה לטוב.
יום מעולה ובשליטה לכולן.
אני מקווה שלא הגזמתי עם המגילה שלי....
יולי
edited by יולי on 1/24/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 10:09
יולי
Posts: 754
|
היי אשירה,
תודה קודם כל על התגובה והעידוד. ונכון, הרבה מהשמנמודים מעלים בחזרה עם ריבית וזה קרה לי בעבר עם דיאטות אחרות כי עשיתי לפחות 4 דיאטות לפני מירי. כבר בגיל 16 התחלתי עם דיאטות, למזלי- היו מאוזנות, אף פעם לא כאסח..פעם זה היה בספירת קלוריות כי בשנות ה90 (בת 16 הייתי ) ספירת קלוריות הייתה מאוד אופנתית ואז אכלתי מגוון מכל אבות המזון 1500 קלוריות שזה למתבגרים, ועשיתי המון ספורט, אז סה"כ ירדתי ממשקל 64 קילו ל- 55 קילו (מאז לא ראיתי את המספר 55 בחיי..., היו ימים אני אותם זוכרת...נראיתי מעולה אז..הייתי קצת קטנה.בגוף הכוונה) אח"כ העליתי עם ריבית בכיתב י"ב ועשיתי דיאטה וירדתי מ- 72 קילו ל- 62 קילו ונראיתי ממש טוב (תראו כמה הריבית עולה לנו..) ובצבא הייתי חיילת רזה. לקראת סוף הצבא שמנתי ושוב הייתי 72..ואז שמרתי המון זמן על 72 עגול כזה, הייתי מלאה..אח"כ לאט ובטוח העליתי ל- 80, 85 והשיא 96 קילו באוניברסיטה, בין לבין היו עוד דיאטות...פעם אפילו עם רדוקטיל (שירדה מהמדפים, רזיתי 12 קילו בחודשיים או שלושה, פשוט איבדתי תיאבון...) אבל ירדתי מ96 ל- 84 משהו כזה, עדיין הייתי שמנה..רק פחות, ואיך שהפסקתי עם הכדור חזר התיאבון ותוך חצי שנה שוב הייתי 96, ניסיתי דיאטנית מקופת חולים, וירדתי מ85 פעם ל- 76 קילו, אבל קופת חולים נותנת דיאטנית רק לכמה חודשים ואח"כ מפסיקים אצ זה ואין זכאות ואם רוצים צריך לשלם פרטי, וזה מטורף. גם לא ממש הרגשתי חיבור לדיאטנית רזה נורא ופגישה של 10 דקות רק פעם בחודש לא מצליח לתחזק את העניין לכל החודש. אז ניסיתי גם לבד וירדתי מקסימום 10 קילו ואח"כ שמנתי. אי אפשר להגיד שלא ניסיתי כל הזמן לרזות. וכבר שהייתי 96 קילו היה לי נורא קשה להתחיל, הייתי רעבה כל הזמן. כל הזמן רציתי לאכול, והייתי מכורה לפחמימות בצקים וסוכרים ברמות קשות. רק שהגעתי למירי למדתי לאכול מחדש , למדתי לכבד את הגוף שלי ולעשות מסיבת פרידה מבצקים וסוכרים ורק פה ירדתי 30 קילו. כאילו נולדתי מחדש.
אבל רוב הזמן בין הדיאטות שלי הייתי 72 קילו פחות או יותר, שנתיים הייתי 90+ קילו והרגשתי זוועה, (לפני מירי) אפילו בשבילי ששאני למודת דיאטות המשקל הזה עצום, הייתי נורא שמנה נראיתי כמו בלון נפוח, ככה הגעתי למירי לפני 6 שנים וחצי, ולקח לי שנתיים וחצי לרדת 30 קילו. נגעתי כבר באושר, הייתי בשיא 65 קילו ונראיתי מיליון דולר, ואח"כ הרבה זמן הייתי 67-68 ...עד שלפני שנה וחצי שוב התעגלתי ל- 72 בגלל שהתחלתי לעגל פינות מסיבות מטופשות של אכילה רגשית, וחם לי וקר לי (חורף קיץ סתיו אביב..תמיד יש תירוץ לאכילה..) והשיא שהביא אותי לדמעות היה בשבוע שעבר שעמד על 77 קילו. כבר ממש בכיתי כי כעסתי על עצמי. נורא. איך עשיתי את זה לעצמי. ככה 10 קילו לעלות בלי להרגיש..רק לפני חודשים שלושהב הייתי 72 אבל לא "דבה" במשקל 77...בקיצור, בכיתי קצת, ניגבתי את הדמעות, מירי המקסימה עודדה אותי שמדמעות לא יורדים במשקל, הציעה לי תפריט מקופל, ומאוד עודדה אותי. ותודות למירי. כמובן, ביקשה שאשאר להרצאה של החדשים. נשארתי. מה יש להפסיד? רק קילוגרמים. נהניתי מההסבר. לקחתי חוברת של חדשים ותפריט מקופל מאריה. ומרביעי שעבר כבר מאותו היום התחלתי דיאטה. כמו שאומרים דיאטה מהיום, לא ממחר. אז, זהו, אני עם הדחיינות סיימתי. אני עדיין עם התפריט המקופל. ופתאום עולים עליי הג'ינסים. אין לי מושג כמה ירדתי. זה יהיה לי הפתעה למחר בבוקר (רביעי) ואני כמובן אמשיך עם התפריט המקופל, כי הוא לא קשה בכל, ואני ממש רוצה לראות תוצאות, ואם אני מרגישה בבגדים, כנראה שיש ירידה (אולי יפה, אפילו) והפעם אני רק לכיוון של ירידות במשקל. סיימתי עם הפרק של היויו כי היויו הזה רק מעלה אותי כלפי מעלה במשקל...ו..77 קילו זה המון, לא לא בבית ספרנו, אני הרי באתי כדי לרזות ולא לעשות הפוך על הפוך לעצמי. סה"כ המקופל זו אכילה נורמלית, אני לא רעבה מזה ומקסימום טיפונת יותר חלבונים..אז אין שום סיבה להישבר. יש לי מזל שאני לוקחת את המשבר כקרש קפיצה להתחלה חדשה , להתרעננות ולהתחדשות ולא שוברים את הכלים ולא משחקים. כי תכל'ס אין לי מה להפסיד. רק קילוגרמים. ואני רוצה להיות רזה, לא מקל , אבל לחזור לעצמי ל67-68 אולי 65 (ואז אם אני עולה קילו שניים אני במשקל היעד שלי...) וב- 67-8 אני נראית ומרגישה מצויין אז זה המשקל שאליו כדאי לי להגיע, אפילו קצת פחות אם אפשר. ואז, אני אצטרך ללמוד איך שומרים על המשקל. אגב, אז שמרתי על ההישג שנתיים , שלוש ואז פתאום ראיתי עליות. בהתחלה זה היה 69..ואז הייתי יורדת ל67-68...אז עוד הייתי מחזירה חובות. ופתאום מ69 (שזה כבר רמזור אדום) עליתי ל- 70 , ואז 72 . הרבה זמן ב72 וירדתי ל69 בחזרה, שמרתי חודש ושוב 72 ואז פתאום 75 76 77 ...שזה משקלים שהייתי בהם לפי 4 ,5 שנים שהייצי בתהליך ירידה. טוב, בכל אופן שירד לי האסימון. האמת, אני לא מתביישת לכתוב על מספרים ומשקלים. לא אכפת לי לכתוב, מבחינתי זה לא סוד כמוס...היום אני אחרי שבוע של תפריט מקופל יודעת שאני שוב הגעתי למקום הזה של השליטה ומפה אני אראה רק ירידות והצלחות. כי הפעם אני מכוונת מטרה לרזות ולשמור. אני לא מתפתה משטויות, והורדתי כמויות באוכל . אז ביום רביעי וחמישי וקצת בשישי הרגשתי טיפונת רעבה..אז מה? פשוט כי קודם אכלתי יותר בכמויות. אבל לא מתים מקצת רעב. וכבר משבת, ואמצע שישי התרגלתי למקופל, וזה מספיק אוכל. שוב, מקסימום יותר חלבונים.
זהו,אני עכשיו בסרט אחר, של הצלחות בלבד. החלפתי את הדיסק כמו שאומרים, ואני מצפה לטוב.
יום מעולה ובשליטה לכולן.
אני מקווה שלא הגזמתי עם המגילה שלי....
יולי
edited by יולי on 1/24/2012
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/01/2012 08:25
אשירה
Posts: 4292
|
יולי יקרה,
קודם כל בהצלחה, לא סתם הסטטיסטיקה אומרת שמעל תשעים אחוז מהמרזים לא שומרים ומעלים הכל בחזרה ובריבית דריבית.
את תארת במדויק ובפרוט את התהליך איך זה קורה.
נפלא שנשארת במסגרת, נפלא שתפסת את עצמך בזמן ומעכשיו רק הצלחות!!!
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/01/2012 16:40
dany
Posts: 19819
|
יולי כל מילה שלך שווה זהב!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/01/2012 16:02
חיה'לה
Posts: 885
|
וואו! איזה התרגשות!!
תודה לכולכן!!
היום היה הרבה יותר טוב...
ממש מרגש לקרוא אתכן, ורק אותך יולי לא הספקתי לקרוא, אבל אני מבטיחה לקרוא בערב,
מפני שחשוב לי לקרוא בעיון את כל מה שכתבת לי.
ושוב - תודה רבה רבה לכולכן!!!
להתראות
חיה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/01/2012 09:35
יולי
Posts: 754
|
הי חיה,
עד לפני שבוע הייתי בערך במצבך. כלומר- אני שייכת לחוגים של מירי, וירדתי יפה 30 קילו במהלך השנים (אני 6 שנים פה), ובשנה וחצי האחרונות עליתי לאט ובטוח 10 קילו, פעם זה היה קצת פחות אבל עם הזמן זה פתאום בשקילה בשבוע שעבר אחרי יויו של קילו פחות, קילו יוצר, חצי פחות, שניים יותר..פתאום בשבוע שעבר קלטתי אחרי השקילה שעליתי 10 קילו ...אני מוכרחה לספר לך שהשוק שלי מעצמי היה טוטאלי, בבחינת מה עשיתי לעצמי, ואיך ככה קילקלתי לעצמי, ועוד ועוד הלקאות עצמיות בסגנון הזה. הרגשתי ממש גרוע. אבל הבנתי שדרוש שינוי. גם מירי דיברה איתי, אחרי השקילה, וגם נשארתי להרצאה של החדשים, ופשוט התחלתי תפריט מקופל , כמו של החדשים. ומה אני רוצה לומר בזה? עוד באותו היום (רביעי שעבר) פשוט התחלתי ממש ברצינות מההתחלה, התחלתי במיידי לחזור לתלם. והיום כבר שני, ועוד יומיים השקילה שלי בחוג ביום רביעי, ואני על תפריט מקופל. וגם שותה 8-10 כוסות מיים, תה צמחים, ו- 2 או 3 קפה נמס ביום (בלי הרבה חלב) . ירדתי הרבה בכמויות האוכל שהייתי אוכלת לפני רביעי שעבר. הפסקתי לחלוטין לנשנש בין הארוחות, הכל לפי התפריט. מבחינת הכמויות והכל. וכמובן, עדיין לא נשקלתי ואני לא יודעת כמה ירד. והייתי מאוד רוצה לראות ככה, בשקילה משהו כמו 2 קילו פחות, אבל הנורמלי זה חצי בשבוע. כלומר, אני גם שומרת על עצמי שלא יהיו לי ציפיות לא ריאליות מהשקילה, הרי לא שמנתי ביום ואני גם לא ארזה את כל העודפים ביום אחד....הרעיון הוא..לתפוס את עצמך ועדיף לפני עלייה גדולה (כמו שלי 10 קילו), אבל עדיף גם מאוחר מלעולם לא. חיה- ברגע שאת רואה שאת יוצאת מהמסלול, ופה ושם פתאום טועמת יותר ואוכלת יותר, פשוט תחליטי שאת חוזרת למסלול, מתחילה שוב לאכול לפי תפריט. אפילו באותו יום, כי ברגע שאוכלים יותר מידי וללא בקרה (כמויות מוגזמות), פשוט מעלים במשקל....(מנסיון) . אז, עכשיו שראיתי רמזור אדום מול העיניים וזה כבר לא 2 או 3 קילו, אלא זה 10 קילו. ואני די עגולה, והאמת , רואים עליי, וזה לא ממש מחמיא.. (כלומר, כן, אני מטופחת ובכללי נראית טוב, אבל שומן מיותר אף פעם לא נראה מעולה על אף אחת, וגם לא עליי) . אני כותבת ישר מהבטן, את האמת, בלי להתייפייף. עדיף להתעורר היום ולהתחיל. כאילו רק היום נרשמת למירי. כדי שלא פתאום תראי עליות. למזלי, אני לא מתייאשת אף פעם מעצמי, אלא פשוט ממשיכה להגיע לחוגים ולהישקל, גם אם אכלתי פיל קטן. אבל התקופה בה אכלתי פילים נגמרה ברביעי שעבר ולא תחזור. עכשיו אני כבר יודעת ומבינה שאין טעם בעצימת עיניים, אני ארד את העודפים, כמה זמן שייקח לי לרדת אותם. אני מאוד רוצה לרדת 5 קילו עד פסח ומקווה שאצליח בזה. כדי לפחות לקנות בגדים יפים לפסח ולהראות טוב בהם. ואז, עוד 5 כמה שייקח. אבל, אני גם יודעת שלגוף יש את הקצב שלו בירידה במשקל, ולא חייבים לרזות "מהר" ו"מייד", אלא הרזייה זה תהליך, וזה לוקח זמן, וגם שמירת משקל זה תהליך וזה לוקח זמן. והעניין הא שכל הזמן צריך להיות על המשמר, כ אם המשמעת מתרופפת, פתאום עולים, וזה מתחיל בחצאים, נגמר בקילוגרמים , נהייה 5 ו- 10 קילו מיותרים. ואפשר למנוע את זה. וכדאי. ואם בכ"ז מעלים, פחות או יותר כמוני. ההמלצה שלי היא- פשוט להתחיל שוב מההתחלה, לחזור למשמעת, לתפריטים, לעשות דיאטה מחדש ולהבין שדיאטה היא אורח חיים לכל החיים ולא זבנג וגמרנו. זה לא נגמר ברגע שהגענו למשקל היעד שלנו. ואני רחוקה 10 קילו ממשקל היעד שלי. שהייתי שם, נגעתי באושר וגם שמרתי עליו שנתיים, ולאט לאט, כאן, במסגרת פשוט התרופפתי, מידי פעם ירדתי קצת, החזרתי חובות, בהתחלה זה היה רק 5 קילו, פעם אחת אפילו ירדתי אותם, אבל הם חזרו ולאט לאט נוספו להם עוד 5...עד שנפל האסימון, והבנתי שכדי להיות רזים לרזות ולשמור על המשקל צריך לשמור על כמויות סבירות באכילה כל הזמן, לא לאבד את הראש ולהתבלבל בבחינת "לי זה לא יקרה", כי זה קורה להמון אנשים ולא , אני לא היחידה. כמובן, אני לא גאה בעצמי שעליתי, בכלל לא, אבל אני כן שמחה שאני לפחות, במסגת ושאני יכולה להתחיל מהתחלה מתוך המסגרת ולהתחיל לעשות שינויים מתוכה. כי אם עכשיו לא הייתי בחוגים, אז הייתי אומרת לעצמי, לא נורא, אני רק מלאה, אני בסדר, והייתי קונה מכנס גדול יותר, ועוד לא נורא ופתאום זה עוד 5 קילו, ואז, בעודף של אולי 15 או יותר הייתי חוזרת למירי ולחוגים..או שהייתי מתביישת . אז לא, אני לא מתביישת, אני החלטתי פשוט לעשות, ולחזור לתלם וכך יהיה. אני יודעת שאני ארד את כל העודפים , כמה זמן שייקח לי. יש לי את כל הזמן שבעולם. וזה יקרה כי אני רוצה שזה יקרה.
בקיצור, חיה, את יודעת מה לעשות: בלי פחמימות מחמש, לשתות 8-10 כוסות נוזלים ביום, עד 600 קלוריות פחמימות ביום רק עד השעה חמש . ובערב ארוחה של חלבונים וירקות ללא פחמימות. קצת הליכות ברגל ואת מסודרת. הרי את השיטה את מכירה, בדיוק כמוני. אז בואי ביחד נתחיל מההתחלה.
בהצלחה,
ותזכרי- דיאטה זה מהיום .
יום קסום,
יולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|