06/12/2011 09:08
dany
Posts: 19819
|
אפילו ליד המחשב...............................
נחושה כתב:
אפי יקירה, קטע מקסים ומרגש ונוגע לכל אחת מכולנו....אכן לעיתים אנחנו צריכות להרחיק קצת לאי שלנו אפילו בישיבה על ספסל בגינה עם כוס קפה או תה, בשמש החמימה ופשוט להתנתק קצת מהלחצים ומהשיגרה לכמה דקות ארוכות ומהנות ולשוב אליה נמרצים ורגועים.  |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/12/2011 08:53
נחושה
Posts: 6982
|
אפי יקירה,
קטע מקסים ומרגש ונוגע לכל אחת מכולנו....אכן לעיתים אנחנו צריכות להרחיק קצת לאי שלנו אפילו בישיבה על ספסל בגינה עם כוס קפה או תה, בשמש החמימה ופשוט להתנתק קצת מהלחצים ומהשיגרה לכמה דקות ארוכות ומהנות ולשוב אליה נמרצים ורגועים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/12/2011 06:39
dany
Posts: 19819
|
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/12/2011 06:12
אקורדיאון
Posts: 16382
|
פפריקה האמיני לי בכל משרד נסיעות ואפילו האינטרנט ואפילו אין צורך במרשם רופא.
תרופת פלא ואכן תחליפים על כל פני הגלובוס.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/12/2011 05:53
פפריקה
Posts: 134
|
כן,יש לי איזו תקווה ,שכמו שהעולם גילה את תרופות הסבתא מחדש-הוא גם יגלה את הרפואה האישית מחדש.
רפואה -זה לא רק מקצוע ,זוהי דיסיפלינה,זהו חינוך.
בשעתו התקבלו ללימודי רפואה רק בני רופאים או לפחות היתה להם
עדיפות.זה עבר במשפחה.
רופא המשפחה שלי הוא בנה של רופאה והוא ממשיך לקבל בקליניקה של אימו.
ואני מוכרחה לאמר שהוא ער לכל ניואנס של הקול שלי
ומזהה את מצב רוחי טוב יותר ממני עצמי...
מבחין בירידה/עליה במשקל עוד בק"ג הראשונים
וגם....מפרגן למירי בלקין בכיף!
וגם רציתי לשאול-איפה קונים את התרופה הזאת-"חופשה באיים הקאריביים"?
האם היא גורמת להתמכרות?
והאם יש לה תחליפים ,נגיד אם אזלה כבר_ מה עושים?
*************************
אפי- תודה על המאמר -מי הכותבת?
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/12/2011 05:31
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אפי ממש ריגש אותי כי אני רואה את שיטת ההקלדה הזו אצל הרופאים וזה ממש מקומם אותי ,בדיוק כמו הטלפונים הסלולרים.
הכל נהדר ,העולם מתקדם אבל כמה העולם של בני האדם הולך ונעלם וחבל.
אני חייבת לציין את רופאת המשפחה שלי שלמרות הכל נותרה אותה "חברה" שטרם ההקלדה משוחחת , מסתכלת בעיניים וזו תחושה אחרת לחלוטין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/12/2011 16:02
1103
Posts: 5022
|
אפי
סיפור מקסים.
אנו למדים מהסיפור שאין תחליף לרופא המשפחה של פעם שהיה לפני עידן ההיטק והמחשב.
אז הרופא הכיר כל אחד מבני המשפחה,ידע להקשיב ותמיד היתה באמחתו עיצה טובה. ולפעמים אף הרים טלפון לשאול
האם הכל בסדר?היו אז ביקורי בית עוד פאן שיצר חיבור יותר אישי ביו הרופא למטופל.
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/12/2011 13:42
שאפתנית
Posts: 8392
|
איזה סיפור יפה והסוף ממש ממש מוצא חן בעיני. לא הייתי מתנגדת לחופשה בקריבים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/12/2011 13:39
dany
Posts: 19819
|
גם אני רוצה.................................
ובאמת היה דור אחר של רופאים, אך גם היום ניתן למצוא רופאים מסורים ורציניים. בכל אופן אני נתקלת בהם הרבה, ולדאבוני הרב בשנים האחרונות אני נפגשת עם הרבה רופאים.
מחר פרופסור קרסו............. דיווחים ביום רביעי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/12/2011 12:49
EFF
Posts: 6417
|
בבוקר היא טלפנה לעבודה והודיעה שהיא לא מרגישה טוב. אחר כך הלכה לסניף קופת-חולים השכונתי ואמרה לרופא שקשה לה לנשום, ויש לה פרפורים בלב, והיא רוצה להיעלם לשנה לאי בודד," (במשך כל הזמן הזה האדון דוקטור אפילו לא הסתכל עליה פעם אחת. עיניו לא הרפו לשניה מצג המחשב.) דוקטור! היא מרימה קצת את קולה: (גם כשהיא מרימה את הקול בקושי שומעים אותה) נמאס לי! אין לי סבלנות לכלום! אני רוצה לבכות כל הזמן!" הרופא הרים את עיניו ובפעם הראשונה עיניהם נפגשו. "סוף סוף. אתה איתי", היא חשבה. עיני הרופא רפרפו כמו שני פרפרים חזרה לצג המחשב, אצבעותיו, נכון יותר אצבע אחת, תקתקו באיטיות מעצבנת על המקלדת. היא ישבה באפס מעשה וחכתה. דממה. שמעו רק את תקתוק המקשים ואת משב הרוח של המאוורר. הרופא לא הוציא מילה מהפה. לא אמר לפשוט חולצה. לא מדד לחץ דם. לא שאל אם קרה משהו בזמן האחרון שבגללו היא מרגישה רע. לאחר שסיים את המגילה הארוכה שכתב, לחץ על מקש "הדפס" והמדפסת פלטה דף ארוך אותו הוא מסר לה ללא מילה מיותרת. הפציינטית קמה, אמרה יפה שלום, (הרגישה קצת מרומה,) יצאה וסגרה אחריה בעדינות את הדלת. הפציינט הבא כבר נמצא בדרכו לחדר הרופא. הוא אינו מנומס כמוה. אינו דופק על הדלת, פשוט מתפרץ פנימה כמו קרמר מ"סיינפלד" ונכנס. היא יורדת במדרגות וצועדת לכיוון מכוניתה. רק אז היא מעזה לקרוא את מה שהרופא כתב: "ציפרלקס", כדור אחד ליום.
במקום ללכת עם הרצפט לבית המרקחת הסמוך, היא החליטה ללכת לים. ציירה לב ענק על החול הזהוב. פרשה במרכזו את מגבת החוף ואת תיק הים שלה וקיוותה שאף אחד לא יפלוש לאי הבודד שיצרה לעצמה. היא רצה לכיוון המים ושחתה לעבר האופק. הים היה חלק כראי. המים קרים ומפשירים את שכבת הבטון בלבה. שוטפים את הרעלים שהצטברו בגוף. היא ממשיכה לשחות, מרגישה שעם כל מטר שהיא מתרחקת מהחוף נושרות ממנה מועקות והרגשת חופש פראית משתלטת עליה. אולי תמשיך לשחות כך עד שתגיע לאי הבודד שלה.
היא נזכרת שוב ברופא של קופת-חולים. משווה אותו לרופאים שהיו לה בילדותה. כולם היו חברים של הוריה. מעין דודים. דוקטור זולטן רופא השיניים, שלמרות היותו ייקה מפחיד עד מוות התייחס בעדינות אין קץ לילדים הרועדים שבאו אליו. דוקטור יזזראל, שבכל פעם שהיה עליו לבצע פעולה מכאיבה לפציינטים הקטנים שלו, היה מצמיד מטלית ספוגה בכלורופורם על פניהם כדי שיירדמו להרף עין ולא יחושו בכאב. דוקטור "גינה לי" שהיה תמיד שר בעליזות "גינה לי גינה לי גינה לי חביבה" כדי להמתיק את כאב המזרק שהיה נועץ בזרועות התלמידים בבית הספר "עליות" ברמת יצחק. הביקורים אצל הרופא היו תמיד בחדר הצמוד לדירתו הפרטית. הייתה שם אשתו של הרופא שקראו לה "פראו דוקטור", תמיד פגשו את הילדים שלו. ראו את הדירה בה התגורר, הריחו ריח של תבשילים. הרופא היה בן אדם, לא מכונה שיושבת ליד מכונה ומתקתקת עליה באצבע אחת ואפילו לא מסתכלת לך בעיניים. הרופאים של ילדותה ידעו עליה הכל, כל אלרגיה, כל פרונקל ומתי קיבלה את הווסת הראשונה. ולא היה צריך לספר להם כלום, הם לא היו צריכים מחשב כדי לדעת מי את בכלל. הם תמיד הסכימו לבוא לביקורי-בית, גם בלילות חורף גשומים, וכשנכנסו לחדר הילדים, חצי מהמחלה כבר חלפה. הם אמרו לאמא לעטוף טוב-טוב את הילד הקודח בעשר שמיכות כדי שיזיע והחום ייצא, ואחר כך נשארו לשתות כוס תה וביסקויטים עם אמא ואבא. ולא היה צריך ללכת לחדר-מיון ולחכות על ספסל עם עוד עשרות אנשים נאנחים ומשתעלים כדי שמישהו יתפנה אליך. חבל שכל הרופאים של פעם כבר מתו.
היא החליטה שהרחיקה מדי מהחוף, הסתובבה לצד מזרח והחלה לשחות לעבר החוף. יצאה מהמים ופגשה את ד'ר כהן הקשיש, שהיה רופא המשפחה של הוריה ושלה במשך שנים רבות עד שיצא לגימלאות. היא קפצה עליו בשמחה כזאת, שהוא קצת נבוך. הוא שאל לשלומה ובמקום לענות "טוב, תודה" כדרכה, היא פרצה בבכי. "מה קרה ענתי'קה?" הוא נרעש, "בואי, תיכנסי אלינו (הוא גר קרוב לחוף הים) ותספרי מה קורה לך". כשהם מגיעים לביתו, הוא מגיש לה כוס מים קרים וקופסת ממחטות נייר, מתיישב למולה, שואל הרבה שאלות, ומקשיב. לאחר ששפכה את ליבה ובזבזה לפחות חצי קופסת ממחטות, הוא אומר: "אני יודע בדיוק מה את צריכה ענתי'קה, אכתוב לך רצפט". על שולחן הכתיבה בחדר העבודה שלו היא רואה פנקס רצפטים ישן, מאלה שהיום כבר לא משתמשים בהם. הרופא רושם משהו בכתב החרטומים שלו, והם נפרדים בנשיקות. בדרכה לבית המרקחת היא מפענחת את הכתוב: "שבועיים חופשה בקריביים".
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|