דיאטה אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין :: פורומים

אין מדריכה כמוך,עם אהבה, נתינה אדירה ואיכפתיות.אהבתך והתיחסותך לזולת תמיד בגובה העינים.
החוגים שלך הם הרבה מעבר לדייאטה.ההרצאות שאת מעבירה, מקנות לנו תובנות וכלים לחיים.
מי שזוכה להכירך ולהיות שייך לחוגים,מרגיש שהיגע הביתה ונשאר לאורך הרבה מאוד שנים.
יום נפלא בעשיה ברוכה
באהבה
נילי

היי,
אני לגמרי מצטרפת למחמאות על מירי כי מהרגע שהצטרפתי לחוג ואפילו משיחת הטלפון הראשונה, וכולי הייתי בלחץ של מה יהיה ואיך יהיה כי לפני כן (לפני 2005...) בחיים לא הייתי במסגרת קבוצתית..ולא ידעתי למה לצפות, ככה הייתי מתדייאטת לבד אבל היה לי מאוד קשה למצוא את הכוחות להמשיך ובעיקר מוטיבציה לשמור..גופי היה למוד דיאטות (שפויות דווקא..ומאוזנות- אבל הייתה חסרה לי הדרכה, מוטיבציה, הרצאות ולדעת שאני לא לבד ושיש עוד מי שמתמודד עם בעייה כבדת משקל תרתי משמע)
מהטלפון הראשון הרגשתי את החמימות והחום של מירי את המגע האנושי עוד בטלפון- מירי אמרה לי לבוא לבית נעמת יום ראשון ובאתי...מה כבר יש להפסיד? (משקל..הייתי צריכה לרזות 30 קילו, הייתי כמעט 3 ספרות) באתי ונשארתי להסבר של החדשים. נהניתי לשמוע את הקול של מירי, מהרצאה להרצאה הקילוגרמים התחילו לנשור ממני..לאט לאט כי אני נכנסת לדברים צעד אחר צעד ..בהמשך..אחרי 3 חודשים שהייתי בטוחה בעצמי שאני הולכת להתמיד ישר עשיתי כרטיס זהב, דיברתי קצת עם בעלי על הנושא (הוא שלח אותי לצלצל מהפעם הראשונה כי הוא ידע עד כמה הייתי אומללה בתור שמנה...והאמת? השומן, אני בטוחה הפריע גם לו כי לא הייתי שלמה עם עצמי..וכדי שאחרים יהיו שלמים איתנו אנחנו קודם צריכים להרגיש כך לגבי עצמנו...בעלי בקיצור אחרי שדיברנו אז כתבנו יחד 12 צ'קים בשביל כרטיס הזהב שלי...ועברנו המון תקופות, ומצבים כלכליים, ולחץ סביב זה (באופן טבעי) ולי היה ברור- יש דברים שעליהם אני לא מוותרת- על איכות חיים וחוג כמו של מירי אני שומרת מכל משמר, ועל אוכל טעים ובריא במקרר...כדי שאוכל להמשיך לרזות ולשמור על ההישג. היו תקופות שהייתי תקועה במקום, היו תקופות שרזיתי יותר וסה"כ 30 קילו ירדו ממני..
חשוב לי לספר את כל זה כי אני יודעת שעם מצבים כלכליים לפעמים קל מאוד לוותר ולומר, נו ממילא אין לי מספיק כסף אז הכי קל להתחיל לזלול ולאבד שליטה....ולאבד את המסגרת. החוכמה היא לעשות "דווקא" במובן החיובי של המילה...לשמור, כי אם אין שליטה בזה שפיטרו אתכם מעבודה (שכנראה גם לא התאימה לכם ממילא...) , או אם הבעל/ בן הזוג פוטר או כל מקרה כזה או אחר, הכי קל זה בעצם לשלוט במה שנכנס לי לפה כי אף אחד לא יכול לומר לכם לאכול שטויות על בסיס יומיומי. זה רק אתם מול האוכל....חשוב לי גם לחזק ולומר שגם ממצבים כלכליים יוצאים (גם אם לא נהייה רוטשילד...וגם אם נשאר באוברדראפט..) אני ובעלי ללא עזרה של ההורים משום צד, והתמדתי בחוגים והיו תקופות שבהן ויתרתי על בילויים לעיתים לא קניתי בגדים חדשים וחיכיתי שיעבור זעם, לעיתים קניתי קוסמטיקה זולה, למדתי לעשות המון דברים בעצמי..כי חשוב לי להראות תמיד יפה ומטופחת ...מרוב שהתרגלתי ואני כ"כ אוהבת להתעסק בקוסמטיקה אני ממשיכה עם זה כי אני פשוט נהנית מזה...כל מילה אמיתית . אני בכלל עובדת בתור מורה פרטית לאנגלית כי זה גם אהבה ישנה (אלביס פרסלי, כבר הזכרתי...במקור זה משם...משלהי גיל 13 ...ואח"כ זה ללמוד באוניברסיטה בלשנות אנגלית)
חשוב לי לומר לכל מי שחושב או חשב בגלל סיבה כלכלית- זו לא סיבה להפסיק לבוא לחוגים, אם אני המשכתי להגיע בתקופות שכלל לא עבדתי (בלי עזרה מההורים, וללא זכאות לדמי אבטלה- כל מילה אמיתית) ונעזרתי בבעלי...וויתרתי בדברים אחרים...והנה- זה שווה את זה, נכון שלפעמים היה קשה, אבל לא יותר קשה לסחוב 30 קילו על הרגליים? תחשבו על זה אבל גם בראיונות עבודה בעבר אני בטוחה שהיו מנפים אותי לטובת בחורות, איך נאמר בלשון עדינה...- דקיקות ממני, וזה קורה לכולנו, האפלייה, המבטים ברחוב, הלגלוג של אנשים וחוסר הכבוד למשהו חיצוני...העולם לא מקום פשוט ומכיוון שאנו חיים בחברה עם עוד אנשים שהם בעיקר שיפוטיים ונוחים להכליל קל מאוד להפלות את השונה, ואני מאוד נגד זה. לדעתי יש מקום לכולם, לרזים לשמנים לגבוהים ונמוכים ולכל צבעי הקשת..כי כולנו בני אדם וכולנו צריכים להיות שווים אבל החברה, לצערי שופטת ומאוד לחומרה. חוויתי את זה שהייתי שמנה במקומות עבודה, בבית הספר, עם בני זוג לשעבר שלא היו ראויים לי, ולי לא היה מספיק ביטחון עצמי כדי לאחות את השברים..כי כלפי חוץ הכל בסדר, אם מישהו שאל, אבל האכילה הרגשית נתנה את אותותיה בגוף והחברה שופטת כל הזמן. השופט הכי אכזרי זה אנחנו בעצמנו את עצמנו, ואז שפטתי את עצמי ללא רחמים.
שהגעתי למירי פתאום כל הכובד (שלי, דו משמעי) ירד , פתאום זה בהומור, בצחוק- הרי כולנו בעצם באותה הסירה, אז בואו ונהנה המתהליך , ובאמת- הכל טעים לי, ואני אוכלת (במידה) ובריא- רוב הזמן (לפעמים גם אני חוטאת ) ופתאום אני, אוקיי לא רזה כמו דוגמנית, אבל יש לי גוף נורמאלי, אני יכולה לקנות בגדים בכל חנות, אני לא צריכה מידות גדולות (רק אם אתעקש מאוד אבל היום "מידות גדולות" מתחילות ממידה 42 שהיא מידה נורמלית, מה לעשות רובנו לא 36-38 ..וזה בסדר, ואולי נגיע לגרד את ה- 40 ואולי לא וזה לא חשוב. חשובה הבריאות הנפשית, האכילה הנכונה, הכבוד שאנו לומדים כל שבוע מחדש לרכוש לגופנו שאין שני לו. ההרגלים החדשים, החברויות החדשות שנוצרות בחוגים, שינויים נוספים וחיוביים שקורים לנו בעקבות הדיאטה, אני למשל שיניתי מקצוע- הפכתי למורה תוך כדי שאני בדיאטה, תפסתי ביטחון...וזה לא מובן מאליו זה גם בזכות ההכרה שאם אני יכולה לשלוט באוכל ולא הוא בי - אני יכולה גם לשפר את מצבי הכלכלי ולעבוד במקצוע שכיף לי וטוב לי בו. למה לא בעצם? חיים רק פעם אחת ואם לא נלמד להנות מהחיים (שהם כמו מתנה PRESENTׂ ) אז מתי נעשה את זה?
אצל מירי אני רוכשת את התובנות הללו כל שבוע. החוג הזה הוא כל כך הרבה מעבר לדיאטה ...זה גם דיאטה, וגם חוג בישול, וגם חוג חברתי וגם יש בו המון פסיכולוגיה ולא רק בין השורות והוא ממש מחזק בכל תחומי החים וממש- עושה אותנו לאנשים מאושרים ובעיקר- טובים יותר לעצמנו ולאחרים .
ולכן, אני תמיד באה לחוגים, גם אם אכלתי פיל קטן כי הוא היה טעים לי (לא תמיד הכל אכילה רגשית, הרוב, אבל בואו נודה בזה- אנחנו פשוט אוהבים לאכול) או כי הייתי עצובה/ כעוסה/ מפוחדת/ ממש שמחה...וגם אם אני עולה..לפעמים, בסוף זה תמיד יורד כי זה כבר מובנה בראש כמו תוכנת מחשב, האכילה הבריאה (לא אמרתי דיאטה) , ומעולם לא חשבתי לפרוש, כי בשום מקום בעולם לא הייתה ולא תהייה מורה מדהימה כמו מירי שנותנת כ"כ הרבה. ולכל זה אין בכלל מחיר.
אז שוב, היום הפוסט שלי ענקי, אבל רציתי להעביר בו מסר חשוב....

שנה טובה
ותודות למירי האהובה
יולי