19/09/2011 14:39
dany
Posts: 19819
|
לרוב אני עושה זאת........ אך את יודעת שהשטן מתיישב בפינה וגורם לעשות שטויות....................
שאפתנית כתב:
עדיף שתארזי להם את השאריות ותשלחי עימם. dany כתב: יולי חמודה אבל מה קורה שאנחנו הם ההורים המתבגרים...................חחחחחחחחחחחחח ומזמינים את הילדים עם הנכדים ורוצים שיהיה כייף........ ובסוף מי שטוחן את כל השאריות זו הסבתא היקרה........... יולי כתב: היי,
זה מה שנקרא שגם מיים באבן עושים חור( מדברי מירי) כנראה שכולכן טיפטפתם להורים כל הזמן על דיאטה ותזונה נכונה ו..הנה בסוף גם בבית ההורים אין אוייבים כי גם הם כבר לא מכניסים אוייביםפ הביתה.
יולי |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/09/2011 11:33
שאפתנית
Posts: 8392
|
עדיף שתארזי להם את השאריות ותשלחי עימם.
dany כתב:
יולי חמודה אבל מה קורה שאנחנו הם ההורים המתבגרים...................חחחחחחחחחחחחח ומזמינים את הילדים עם הנכדים ורוצים שיהיה כייף........ ובסוף מי שטוחן את כל השאריות זו הסבתא היקרה........... יולי כתב: היי,
זה מה שנקרא שגם מיים באבן עושים חור( מדברי מירי) כנראה שכולכן טיפטפתם להורים כל הזמן על דיאטה ותזונה נכונה ו..הנה בסוף גם בבית ההורים אין אוייבים כי גם הם כבר לא מכניסים אוייביםפ הביתה.
יולי |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2011 17:08
הסמויה
Posts: 2467
|
מצב מוכר מאוד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2011 16:05
dany
Posts: 19819
|
יולי חמודה אבל מה קורה שאנחנו הם ההורים המתבגרים...................חחחחחחחחחחחחח ומזמינים את הילדים עם הנכדים ורוצים שיהיה כייף........ ובסוף מי שטוחן את כל השאריות זו הסבתא היקרה...........
יולי כתב:
היי,
זה מה שנקרא שגם מיים באבן עושים חור( מדברי מירי) כנראה שכולכן טיפטפתם להורים כל הזמן על דיאטה ותזונה נכונה ו..הנה בסוף גם בבית ההורים אין אוייבים כי גם הם כבר לא מכניסים אוייביםפ הביתה.
יולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/09/2011 08:47
יולי
Posts: 754
|
היי,
זה מה שנקרא שגם מיים באבן עושים חור( מדברי מירי) כנראה שכולכן טיפטפתם להורים כל הזמן על דיאטה ותזונה נכונה ו..הנה בסוף גם בבית ההורים אין אוייבים כי גם הם כבר לא מכניסים אוייביםפ הביתה.
יולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
15/09/2011 01:58
סיסי 17
Posts: 618
|
איזה יופי של שיתוף איזה יופי של כתיבה ... מקסים 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2011 15:59
רבקה
Posts: 8411
|
מסתבר שכל הילדים כשבאים לבקר יודעים שההורים
תמיד רוצים לפנק ודואגים להם בבואם למטעמים ופינוקים
אבל אנחנו לומדים ויודעים שאפשר גם אחרת
וכדברי מורתינו בדלת האחורית כל המשפחה עולה כיתה.
והנה הוט יקרה אימך למדה בעזרתכן את התורה
ועוזרת לכן מאוד מתוך דאגה ואהבה
כל הכבוד לאימך ולך יקירתי על שעברת לשלב מתקדם בלימוד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/09/2011 04:47
dany
Posts: 19819
|
הוטי יקרה
אכן תמיד מחפשים את ילדותנו............ ובכן התבגרנו!!!!!!!
כל הכבוד לאמא שהסיקה את המסקנות המתבקשות.
בסופו של יום חזרת הביתה שלווה יותר ומרוצה יותר.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 23:52
אשירה
Posts: 4292
|
הוטי יקרה,
באמת פוסט מרגש, מעיד עד כמה אנחנו שבויים בהרגלים הישנים שלנו.
מי שמפתיעה פה לגמרי זו אמך היקרה שבניגוד למצופה היא דווקא עשתה את השינוי וכל הכבוד לה על כך.
אני מדמיינת לעצמי שכל ביקור בעבר היה מלווה באכילת יתר ואחר כך בטענות שמקלקלים לכן את הדיאטה,
אז הנה היא קמה ועשתה מעשה,
כולנו צריכים ללמוד ממנה!!!
בהצלחה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 23:40
tutit
Posts: 2431
|
וואו ממש אני אמאל'ההההההההההההה מפחידדדדד
בדיוק כך אני נוהגת לעשות כשאני נכנסת לבית הוריי שוכחת מהדיאטה ומכל הכללים כאילו שם הם לא קיימים,רק מהביקורים שם אני עולה..............בדוק!!!
ואני שוב מחפשת כמו בילדות איפה החביאו לי את השוקולדים הוופלים..................מה זה?????מה עושים עם זה????לא לבקר שם?
אני שם הרבה בגלל ילדיי כי לסבא וסבתא יש גינה גדולה בניגוד לבית בן ה4 קירות ,בלי חצר ובלי מרפסת...ולפעמים זה מחרפן...אז בורחים לסבאוסבתא.........
אבל במחשבה שניה אולי כדאי להפחית את ביקוריי שם בגלל האוכל???
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 23:34
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
יקירתי המקסימה פוסט מרגש מאד
טוב שחזרת לשתף אותנו, כולנו מבינים אותך מאד
וגאים באמא הטובה והחכמה שלך,,,,
הייתי בטוחה שאת בת יחידה,,,,,,
נתראה מחר בחוג אוהבת מאד מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 23:30
נחושה
Posts: 6982
|
אמא מחוננתתתתתתתתתתתתתת
זאת אהבה שלא תלויה בדבר, אהבת אמת
תדעי לך שמזון לנשמה היא התרופה לכך...שיחה טובה עם אמא, טיול רגלי בנוף או עבודה משותפת בגינה....תמצאו לכם כיף משותף שלא קשור לאוכל ואמצו אותו בחום.
תודה ששיתפת אותנו עם הפוסט המרגש
נשיבוקים
נחושה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 21:17
EFF
Posts: 6417
|
מיכלי יקירתי....את בטוח מכירה את ההרצאה שחל מירי בנושא תמיכה של הסביבה הקרובה בתהליך שלנו...ברור ברור שאימך לא שמעה - אבל הנה התמיכה הגיעה אלייך מכיוון בלתי צפוי..
בינינו - את כבר מעבר לצורך בתמיכה כיוון שאת מתמידה בגבורה נפלאה וארוכת שנים, וראויה להערצה !!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 20:07
tal_f
Posts: 900
|
אני אותו דבר.. ממש מילה במילה איך שתארת ... זה לא יאומן (בבית של סבתא שלי..) כל הכבוד לאימך ! תחזקי אותה !
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 16:56
אקורדיאון
Posts: 16382
|
לא נותר אלא להצדיע לאימך.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 16:38
Hotchick
Posts: 40
|
תודה על התגובה, שאפתנית. כל מילה בסלע.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 15:08
שאפתנית
Posts: 8392
|
תראי איזה שינוי עברה אמך ושאר בני המשפחה. כמו שמירי אומרת שינויים עושים לאט לאט, בדלת האחורית וזה בדיוק מה שאת מתארת. אמא שלך הבינה שכולכן בדיאטה, שומרות על תזונה נכונה אז היא משתפת פעולה וכמו אמא טובה (כי ככה צריך להיות) היא לא הורסת לכן, היא לא מפתמת אתכן ודואגת לבריאותכן.
ממש כייף לקרוא את הפוסט שלך ואני בטוחה שהתחושה של השפיות, השובע ושהבטן לא מפוצצת ואין תחושת אשם באמת שווה ומתעלה על התחושה של אכילה ללא מעצורים ולהרגיש מוגנים ומחוסנים בבית ההורים בזכות האוכל. עכשיו בגילנו אנחנו לא זקוקים יותר לאגדת הילדות הזו שרק האוכל מקנה חמימות והגנה ביתית. כנראה שהגיע הזמן שניפתח לדברים אחרים ובהם נמצא את החום והנחמה של ההורים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/09/2011 14:59
Hotchick
Posts: 40
|
ביום שלישי נסעתי לבקר את הורי במושב. ברגע שנכנסתי תקף אותי בלבול קל ולא ידעתי מה אני עושה שם ולמה באתי - אבל מה, היתה לי הרגשה שבמקרר אמצא רמז.
אני לא צוחקת, בכל פעם שאני נכנסת לבית אמי אני הולכת כסהרורית למטבח, לא רואה ולא שומעת כלום, שום דבר לא קיים עד שאני מגיעה למקרר. אם אין שם משהו זמין ידי משוטטות על פני השיש ובארונות ובמגירות עד שהן נופלות על איזו עוגיה, בורקס ישן, עוגה או שוקולד. ועד שאני לא בולסת כל דבר מאפה, לא חשוב כמה עבש או יבש, או מתוק או מלוח הנקרה בדרכי, איני נרגעת. כי בתל אביב אני יכולה להסתובב בלי בצק ודברי מתיקה חודשים, אבל בבית הורי אני נכנסת לאיזור הדמדומים של ילדותי. המציאות מתפוגגת ונעלמת. באיזור זה הכול מותר, אין גבולות, אין חוקים ואין אלוהים זולת אלוהי המתוק.
אבל לא היה במטבח כלום. לא במקרר ולא בשום מקום.
"אין איזו עוגה יבשה מלפני שבוע?" צרחתי בייאוש. (ידעתי שאחותי הקטנה היתה שם שבוע קודם והם תמיד מכינים לה עוגת שמרים שהיא אוהבת).
"כולכן תמיד בדיאטה," אמרה אמי באדישות (אנחנו ארבעע בנות), "ואני תמיד מקבלת על הראש כשיש בבית דברים כאלה. אין לך מה לחפש. לא תמצאי פה כלום. "
כך החל תהליך הגמילה שלי. קפה, מים, שיחה עם ההורים, ארוחת צהרים שפויה, קפה, מים וכולי. חשבתי שאני משתגעת . אבל בהדרגה שמתי לב שאני מרגישה בכלל לא רע. לא רעבה, לא מפוצצת, לא אכולת רגשי אשם על כל מה שתקעתי.
חזרתי לתל אביב ולמציאות. הרגשתי שעברתי לשלב מתקדם יותר. הרגשתי חזקה אך גם מוצפת תוגה על משהו שלעולם לא ישוב - אותה תחושת שחרור חסרת מעצורים לאכול כל מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה, תחושת הבטחון המוחלט שיש רק לילד ורק בבית הוריו. אבל כמו באגדות ילדות, יש מחוזות שלא נוכל לעולם לשוב אליהם.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|