|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
11/08/2011 19:41
נחושה
Posts: 6982
|
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 15:07
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי ברכות לחזרתך לעבודה בהצלחה.
קראתי את הפוסט של נחושה כמו ספר טוב להורים מתחילים
ומזדהה איתה בכל הכתוב , נחושתי כל הכבוד.
מיכלי כן ילד בבית זה לא אופס והכל ורוד.
ישנם בדרך קשיים מכל מיני סיבות כרגע זה שיניים
אחר כך משהו אחר
גידול ילדים זו עבודה מעצימה שכייף בימים טובים וקשה בימים לא קלים
האם השן כבר מבצבצת אם לא היא בטוח תיראה בזמן הקרוב
ואת כשתומריקו המתוק יחייך עם שן אחת קדימה תתמלאי אושר ושמחה
וכדאי שגם האושר והשמחה יחול עלייך ותמשיכי להיראות אמא חתיכה ומקסימה
כל הכבוד על הירידה הנפלאה בשבועות האחרונים
ומכאן רצוי להתחזק ולהמשיך ולהנות מכל המסביב
מיכלי נשיקונת לתומריקו שאומר לך כואב לי עכשיו מחר יהיה יותר טוב.
את נהדרת ♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 15:07
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל ונחושה יקרות,
וואו שתיכן כותבות כ"כ יפה ותמיד מאד מאד מרגשותתתתת.
מיכלי יקרה,
מקווה שתומר מרגיש טוב יותר.... ולך יקירתי, ילדים זה שמחה ואושר גדול מלווה בים של דאגה ונתינה כל הזמן....
וכן...מסביב יהום הסער ואני/את/אנחנו חותכים סלט! זה מנצח.
מאחלת לכם ים של נחת , בריאות ואת הכל הטוב שיש.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 08:41
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי יקרה,
זה הולך להיות ארוך אז תשטפי פנים ותקראי בנחת:
זה לא הולך להיות קל...זאת האמת...לא כעת עם השיניים ולא שהוא יתגייס לצהל....מה שכן חשוב לדעת...זה עובר והכי חשוב לכתוב את זה, להכיל את זה, לספר על הקשיים, לקבל חיבוק וטיפים מנשים מנוסות שעברו את זה כי ככה זה בחיים וזה כל היופי שבהם...כל מה שנראה לנו בלתי אפשרי הופך קטן ואפשרי מול הקושי הבבא בחיינו...
תומר לא חייך אלייך כי כאבו לא השיניים, לא בגלל שאת מכשפה או שצמחו לך קרניים...
תומר הוא - איש קטן עם רגליים קצרות!!!- יש לו אופי, יש לו נשמה, הןא לא דומה לאף איש קטן אחר, הוא פשוט עוד לא יודע להביע במילים איפה ומה מציק לו...
מיכלי היא- אמא מהממת, אישה רגישה חכמה ונבונה, כלה נהדרת ואשת איש, קרייריסטית,שלומדת להסתגל צעד אחרי צעד בחוכמה ובנחישות שלומדת לאט לאט להסתגל לסטטוס קיומי חדש ומנסה ללהטט (מקווה שהמושג נכון), בין כל הכדורים שבאוויר ולתפוס אותם בשתי ידיים בסדר מסויים כדי שלא ייפלו לרצפה.
כל אמא חדשה שואלת את עצמה - בי אני נשבעת - איך עושים את זה?
איך אוהבים כל כך את התינוק החדש כשיש לי עוד ילדים
איך מסתדרים עם עוד אחד
איך חושבים בכלל על עוד אחד
מה עוד פעם, בדיקות, צירים, לידה, שיניים, גזים, שיניים...אספות הורים, טיפות חלב?
אז זהו שזה כל הכיף, אחרי שנה שנתיים, את כל כך נהנית, יעילה, אוהבת, מלאת הורמונים, שמחה ומאושרת....שאת רוצה אותו הדבר שוב...עוד נס קטן של הבריאה שהוא רק שלכםםםםםםםםםםם
ושל סבא וסבתא כמובן
מיכלי אהובה, נפילות יהיו לך תמיד, דאגות יהיו לך תמיד...אבל גם אהבה ואושר. לכן כל החוכמה על רגל אחת היא למידה והתנסות עם כמה שפחות רגשות אשם וכמה שיותר יעילות והפשטה של תהליכים אההה וכן, מוכרחיםםםםםםםםםםםםם לשמוח לעזרה אם מוצעת ומוכרחיםםםםםםםםםםםםם לתת לעצמינו את הזמן והמקום להסתגל לכל שינוי ולעלות מדרגה מדרגה בדרך להיות בן אדם אוהב ושלם יותר בתוך האימהות ובכלל בחיים ובשביל זה קיים המושג סדר עדיפויות והמחיר שאת מוכנה או לא לשלם...
דוגמא- תומר ישן שאת הגעת...מעולה: במקום לכעוס על עצמך תאחלי לו שינה מתוקה וחלומות פז ושאת תהיי לידו כשיקום כדי לנשנש אותו ולרחרח אותו ולהינות מהחיבור הנהדר שלכם.
דוגמא- תומא כואב וסובל....לנסות בחושייך לאתר את הבעיה (אוכל,בטן,צמא,שיניים..אחר וכמובן כל האפשרויות נכונות) ואם את לא מצליחה אז בשיטת האלימינציה: אוכל זה לא, קקי זה לא, אולי עייפות, אולי משהו מפריע לו במיטה, אולי מסנוור...ואם לא אז קודם כל חיבוקי ולהרגיע אותו ואת עצמך (כוס מים לשטוף פנים ולהירגע) ואז לנסות לקרוא אותו הלאה....
וכן- חשוב שתשמרי על עצמך כי
קודם כל אמא!!! אם אמא תתפרק זה בוודאי לא יעזור לו...וכדי לא להתפרק, טוסט לא עושה עבודה פיזיולוגית אלא ריגשית...כבר עדיף חביתה וקופסא קוטג
יפה שלי, אני מקווה שאת ישנה כעת וחולמת חלומות מתוקים....ואם לא...מקווה שקצת עזרתי לך ואני בטוחה יקירה שתהיי מהממת בדרכך...
לא נולדנו עם הוראות הפעלה, גם אמך התמודדה כמוך ותראי איך הצליח לה מצויין....
נשיבוקים
נחושה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 07:37
אשירה
Posts: 4292
|
מיכל מתוקה,
את חווה את מה שחווה כל אם צעירה שמתפקדת וגם עובדת,
הגדולה שלך היא המודעות הנפלאה והיכולת להוציא מהבטן ולתרגם את כל רגשותייך למילים, ופה זה המקום שתמצאי תמיד אוזן קשבת ויד מושטת לעזרה.
ואני מקווה שזה יביא לך בסופו של דבר את ההצלחה לרקוד על כל החתונות, ויקצר את תהליך ההסתגלות.
את מחוננת,
נשיקות,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 06:48
שאפתנית
Posts: 8392
|
דניאלוש כתבת כמו מליבי, כל מילה שרציתי לכתוב נאמרה על ידיך ואני מחזקת את ידיך.
מיכלי הדברים הם נכונים ותמיד יהיו לנו כאמהות סיבות מרובות לצאת מהמסגרת אבל אסור לנו לעשות את זה. המגנום גרם לך להתעורר וזה טוב אספת את עצמך ואת ממשיכה הלאה וזה העיקר.
שיהיה סוף שבוע מוצלח ואני מקווה שהשן של תומר תבקע והכאב יפחת.
dany כתב:
מיכלי יקרה
ליבי ליבי אליך ואל תומריקו, אכן אלו ימים לא קלים כלל וכלל...... אך כפי שמירי כותבת לך כאמא וכאשה תמיד ותמיד תהיינה הסיבות , אני לא אומרת תירוצים, כי אלו הן סיבות אמיתיות ליפול אל התהום!!!!!!
אך לכן אנחנו כאן בכדי לעזור שלא תהייה צניחה חופשית ללא מזרן למטה.
חמודה שלי,
השיניים יצאו, ותומר עוד יבכה רבות......... ואין כל סיבה שעקב כך משקלך יעלה.............
מאחלת לך ימים קלים יותר,
המון הצלחה וחשבי על מיכל ומה מיכל רוצה, להיות רזה וחתיכה ולא כועסת ומתוסכלת.
באהבה
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 06:42
dany
Posts: 19819
|
מיכלי יקרה
ליבי ליבי אליך ואל תומריקו, אכן אלו ימים לא קלים כלל וכלל...... אך כפי שמירי כותבת לך כאמא וכאשה תמיד ותמיד תהיינה הסיבות , אני לא אומרת תירוצים, כי אלו הן סיבות אמיתיות ליפול אל התהום!!!!!!
אך לכן אנחנו כאן בכדי לעזור שלא תהייה צניחה חופשית ללא מזרן למטה.
חמודה שלי,
השיניים יצאו, ותומר עוד יבכה רבות......... ואין כל סיבה שעקב כך משקלך יעלה.............
מאחלת לך ימים קלים יותר,
המון הצלחה וחשבי על מיכל ומה מיכל רוצה, להיות רזה וחתיכה ולא כועסת ומתוסכלת.
באהבה
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/08/2011 04:44
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אכן מירי כל כך צודקת בכל פעם הסיבה שונה אך נפילות ,רחמים עצמיים היו ויהיו וכמו תמיד המסגרת ,הדרך שעשינו בתוכה עד כה
מחזירה אותנו למסלול,לחבל לקלקל ומאפשרת לקום ,לחזור לשפיות ומכאן להמשיך.
מיכלי מקווה שתומר הכריע את השן וחזר לחייך את חיוכו השובה לב.
נשיבוקים לחיזוק.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/08/2011 23:09
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל יקרה ומדהימה תודה על השיתןף, את רק מחזקת את דברי שאם היה קל הייתי נעלמת מרב רזון...... ואחרי שנים במקצוע אני אומרת לך שכולנו נופלים....... לכן חשוב לשתף, להתעודד ולהבין שפעם זה שיניים של הילד, פעם הבוס המעצבן, פעם חברה לא מפרגנת, אמא לא מבינה, מצב כלכלי וכו וכו.....והחכמה בכל הזמנים האלה
להגיד לעצמך, מסביב ייהום הסער ואני חותכת סלט. נשיקות ולילה טוב אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/08/2011 23:03
מיכל שרון
Posts: 1318
|
פורום יקר... כבר 4 ימים שתיכף נגמרים מהשבוע הזה ורק עכשיו מצאתי פנאי להתיישב לכתוב לכם...
חתיכת שבוע היה לי והוא אכן בסימן צניחה חופשית... אפשר לומר גם צניחה רגשית.. הכל מתאים לשבוע כזה.
נתחיל מזה שחזרתי לעבוד השבוע.. אמנם רק יומיים אבל גם הם הרגישו לי כמו קריעת ים סוף אחרי 4 חודשים רצופים עם תומריקו שלי. כבר ביום ראשון עם החזרה לעבודה נסתם לי הגרון עם גוש של בכי שממש לא הפריע לזוג בורקסונים קטנים לחדור את המצור.. נכון, זה בערך סיכם את כלל הפחמימות היומיות, אבל העובדה שנפלתי על בורקס אחרי 3 שבועות מדהימים בשליטה וירידה די סימנה את התחלת ההדרדרות מטה.
אפילו ההרצאה המדהימה והקורעת בראשון בערב לא הצליחה להרים אותי מהבורות הרגשיים שלי - הייתי אכולת רגשות אשמה, תומר לא חייך אליי בכלל כל הערב ואני הרגשתי כמו האמא הכי גרועה בעולם!!! (אל תדאגו - אני יודעת, פרופורציות.. אבל אחרי יום שלם בלי התינוק שלי, לחזור בריצה הביתה רק בשביל לגלות שהוא כבר נרדם, לחכות שעה ליד המיטה שהוא יתעורר ולא לקבל אפילו את החיוך המיוחד ששמור רק לי - זה שברון לב רבותיי!!!)
ואז הגיע יום שני, איכשהו הצלחתי לא ליפול למלכודות האתמול, לקחתי אוכל לעבודה, התאוששתי, הפרופורציות מיום קודם הסתדרו להן והכל היה נפלא, עד שאמא שלי התקשרה להגיד שהילד שלי נטול מצב רוח ונראה ירוד משהו. אחרי שעתיים כבר הייתי בדרך הביתה וחזרתי ישר לתחילת הסאגה המהממת של צמיחת שיניים!!! ומשני בערב ועד רגעים אלו ממש אני שקועה בזעקות וצרחות ובכיונים בלתי פוסקים של כאב עצום שאין לו מזור, של חוסר אונים ותסכול.. מנסה בכל כוחי רק לשמור על הסבלנות והרוגע.
השיא היה אתמול בערב כשמרוב כאבים תומר לא יכל לינוק ובנוסף לכאב היה גם רעב עצום שלא בא על סיפוקו וההיסטריה הגיעה עד לב השמיים... עוד רגע ויצחק קדמן אצלי בדלת עם צו הרחקה... ממש ככה.
בקיצור כבר כמעט 48 שעות שאני במעין מלחמת התשה עם שן אחת קטנה ומסתורית שמסרבת לצוץ... עד כה ידה על העליונה!!
ביום שני נפלתי בלילה על עוד טוסט ועוד אחד.. ככה הקפצתי כמה זוגות בטוסטר עד שנרגע הטירוף... אתמול בלילה זה נגמר בגורון של גלידת האגן-דאז (סה"כ גביעון של משהו כמו 300 קלוריות.. בקטנה מה?) והיום מגנום שקדים בשעה 18:00!!!
הנה .. אין שקרים, אין תירוצים, אין ספירות מדומות... יש רק התשה נפשית גדולה, עייפות תהומית (כי ככה זה אחרי שמרגילים את אמא ללילות שלמים ועוברים ליקיצה כל 3 שעות מחמת הכאבים) והרבה חשקים נפשיים שמתבטאים בצורתם המתוקה והפחמימית (איך לא?!)
איזו אכזבה.. כל היום אני שומרת, שוקלת, מודדת וסופרת, עומדת וחותכת ומכינה ומבשלת וכל לילה השבוע נפלתי.. ורק ממקום של רחמים עצמיים ותסכול וקושי וחוסר אונים וזה ממש מעצבן... כי הרי ברור שהשיניים של תומר כמה שלא ארצה הן לא בשליטתי ולהתנהג אחרת זו טעות ורק אשליית השליטה שעוד קיימת איפשהו בראש שלי היא שמעצימה הכל ומביאה אותי לקצה... אז מעצבן כמה שזה ברור וככל שזה ברור יותר, ככה אני נופלת יותר למטה.. צונחת חופשי...
בכל אופן... המגנום של הערב הצליח לעורר אותי מתרדמת הרחמים והמסכנות... המלאות השמנה והדביקה (זו שכל שמנמוד מכיר אחרי זלילה) כאילו הצליחה לתת לי סטירה דמיונית ולפקוח את עיני אל מול ההרס שאני מחוללת.
אחרי 4 שבועות שלמים שבהם ירדתי 2.5 ק"ג אני הולכת לשבור הכל על שטויות כאלה?! ממקום כל כך עצוב ומדוכא?! בלי טיפת הנאה?! רק לסתום חללים במתוק?! ככה אתם מכירים אותי?!
אז הערב בניגוד להרבה ערבים אחרים, שמתי על עצמי נעליים, את תומר בעגלה ויצאנו שלושתנו לצעידה נמרצת של 40 דקות.. זו גם התחלה.
בכל אופן, חבל לי שלא הצלחתי להגיע אליכם קודם.. אני חושבת על הרגע הזה כבר 3 ימים שלמים... העיקר שבסוף הוא הגיע!!!
אני מאחלת לעצמי לילה שקט ולכולנו המשך שבוע מוצלח ובשליטה!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|