|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
09/08/2011 17:26
קרולין
Posts: 6651
|
אכן שירשור מרגש ונוגע ללב
שיהיה לכולם ים של בריאות, נחת, שמחה בלב וכל טוב.
אוהבת
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 16:33
סיסי 17
Posts: 618
|
מרגש שחבל"ז כל השרשור הזה!!!!!!!! מדהימות אתן
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 15:06
שאפתנית
Posts: 8392
|
dany כתב:
בנות אתן מרגשות עד דמעות
כל כך חכמות ואנושיות
תבורכו
אוהבת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 14:39
dany
Posts: 19819
|
בנות אתן מרגשות עד דמעות
כל כך חכמות ואנושיות
תבורכו
אוהבת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 14:29
שאפתנית
Posts: 8392
|
ראשית אני רוצה לאחל לך שקילה נעימה ומוצלחת.
שנית, אני כל כך מזדהה עם דבריך וגם אני חושבת שהכי חשוב זה להיות בנאדם, תהיו אנשים טובים והחיים של כולנו על הכדור הזה יראו הרבה יותר טובים. אנחנו לא מנסים לשנות או לחנך אף אחד, כמו שכתבת, כל אחד מגיע מבית שונה ומרקע שונה וכאן אני מוסיפה שחשוב מאוד שנהיה אנושיים ונעזור אחד לשני - להיות אנשים טובים זה הכי חשוב ומהמקום הזה אפשר רק לצמוח.
חיוך מהלב כתב:
לכל המקסימות והמפרגנות שלום,
יום תשעה באב אף פעם לא דיבר אלי כמו השנה. הגעתי למסקנה שאכן "שנאת חינם" צריכה להתחלף באהבת חינם. לתת לאחרים אצלי זה טבוע בי מילדות. אני אוהבת להיות זו שמעניקה, ואשר לתגובות, איני יכולה להיות אחראית לכל תגובה שתבוא. יש גם את אלה הקוראות לעצמן חברותי אך נוכחתי לדעת שדוקא בימים שהיו לי קשים מנשוא הגיעו כל מיני הערות ש"הורידו" לי את מצב הרוח. טוב, חשבתי לעצמי היא או הן, מסכנות, או שבאו מחינוך כזה, או שדוקא החוכמה שלהן זה להכניס לשיחה משפטים שלא יעשו לי טוב על הנשמה. והרי לי תמיד יש לי מילה טובה לכל אדם באשר הוא. אבל מה לעשות. התפללתי עבור אותן נשים שיתן להן הקב"ה חוכמה ויראה להן את הדרך כיצד להיות נעימות גם לעצמן, אולי הדרך שלהן היא דרך שלמדו בבית הוריהן, אולי במשך החיים הפכו לציניות וכאלה. אני איני רוצה לאבד את תמימותי והנאויות שלי. אלה אולי יכולים להיות לי לרועץ במקרים מסויימים אבל בסופו של דבר אני מרגישה טוב עם עצמי כשאני נותנת ורק מתפללת שיהיה לי כוח תמיד לתת. הספור על החברה שבאה לבקש עזרה וקיבלה אך הוריה אינם מעריכים את העזרה, מי יודע מהיכן הדברים נובעים ועל איזה רגשות או רבדים עמוקים יש להורים תגובות כאלה. לעולם אין לדעת. לכן השפיטה שלנו מהמקום שלנו גם היא יש לה איזה רובד פנימי. חשבון נפש עם עצמנו לגבי אנשים בחברה ראויה שיהיה לה מקום ואולי באמת היום הזה אף יותר מיום כיפורים. על יום הכיפורים יש לי השגות משלי אך זה כמובן אינו רלוונטי ביום שכזה. היום אני הולכת להישקל בידיעה שעשיתי כמיטב יכולתי ותודה לאל אני כבר מקבלת "תחליף בלוטה" בכמות ראויה ומרגישה הרבה יותר טוב למתעניינים.דוקא היום הרשיתי לעצמי לקנות כמה תמרוקים שהיו לי חסרים בארסנל שלי. זה עושה לי טוב בנשמה ובהחלט מגיע לי להרגיש טוב. אז מה אני מציעה לכולנו?
לקחת כל דבר בפרופורציה ולדעת שכולנו באים מרקע שונה חינוך שונה בתים שונים שהשאירו טביעת אצבע חזקה בנשמה של כל אחד ואחת. לכן התגובות גם למעשה חסד מצידנו יש לו פנים רבות ואל לנו לשפוט. תמיד אני מתפללת עבור כולם שיהיה לכולם טוב בעיקר בריאות ואריכות ימים... השאר הוא קצת בידי האנשים עצמם. ובנימה אופטימית כזו לא כדאי לבזבז אנרגיה על אותם אנשים שאינם רואים את טוב ליבנו ופשוט להמשיך הלאה בדרך שבה אנו מאמינים. צום קל למי שצם המשך יום נפלא לכולכם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 14:25
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
לכל המקסימות והמפרגנות שלום,
יום תשעה באב אף פעם לא דיבר אלי כמו השנה. הגעתי למסקנה שאכן "שנאת חינם" צריכה להתחלף באהבת חינם. לתת לאחרים אצלי זה טבוע בי מילדות. אני אוהבת להיות זו שמעניקה, ואשר לתגובות, איני יכולה להיות אחראית לכל תגובה שתבוא. יש גם את אלה הקוראות לעצמן חברותי אך נוכחתי לדעת שדוקא בימים שהיו לי קשים מנשוא הגיעו כל מיני הערות ש"הורידו" לי את מצב הרוח. טוב, חשבתי לעצמי היא או הן, מסכנות, או שבאו מחינוך כזה, או שדוקא החוכמה שלהן זה להכניס לשיחה משפטים שלא יעשו לי טוב על הנשמה. והרי לי תמיד יש לי מילה טובה לכל אדם באשר הוא. אבל מה לעשות. התפללתי עבור אותן נשים שיתן להן הקב"ה חוכמה ויראה להן את הדרך כיצד להיות נעימות גם לעצמן, אולי הדרך שלהן היא דרך שלמדו בבית הוריהן, אולי במשך החיים הפכו לציניות וכאלה. אני איני רוצה לאבד את תמימותי והנאויות שלי. אלה אולי יכולים להיות לי לרועץ במקרים מסויימים אבל בסופו של דבר אני מרגישה טוב עם עצמי כשאני נותנת ורק מתפללת שיהיה לי כוח תמיד לתת. הספור על החברה שבאה לבקש עזרה וקיבלה אך הוריה אינם מעריכים את העזרה, מי יודע מהיכן הדברים נובעים ועל איזה רגשות או רבדים עמוקים יש להורים תגובות כאלה. לעולם אין לדעת. לכן השפיטה שלנו מהמקום שלנו גם היא יש לה איזה רובד פנימי. חשבון נפש עם עצמנו לגבי אנשים בחברה ראויה שיהיה לה מקום ואולי באמת היום הזה אף יותר מיום כיפורים. על יום הכיפורים יש לי השגות משלי אך זה כמובן אינו רלוונטי ביום שכזה. היום אני הולכת להישקל בידיעה שעשיתי כמיטב יכולתי ותודה לאל אני כבר מקבלת "תחליף בלוטה" בכמות ראויה ומרגישה הרבה יותר טוב למתעניינים.דוקא היום הרשיתי לעצמי לקנות כמה תמרוקים שהיו לי חסרים בארסנל שלי. זה עושה לי טוב בנשמה ובהחלט מגיע לי להרגיש טוב. אז מה אני מציעה לכולנו?
לקחת כל דבר בפרופורציה ולדעת שכולנו באים מרקע שונה חינוך שונה בתים שונים שהשאירו טביעת אצבע חזקה בנשמה של כל אחד ואחת. לכן התגובות גם למעשה חסד מצידנו יש לו פנים רבות ואל לנו לשפוט. תמיד אני מתפללת עבור כולם שיהיה לכולם טוב בעיקר בריאות ואריכות ימים... השאר הוא קצת בידי האנשים עצמם. ובנימה אופטימית כזו לא כדאי לבזבז אנרגיה על אותם אנשים שאינם רואים את טוב ליבנו ופשוט להמשיך הלאה בדרך שבה אנו מאמינים. צום קל למי שצם המשך יום נפלא לכולכם
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 13:20
ריבל'ה
Posts: 266
|
סיסי והדסי היקרות,
למעשה דבריכן משולבות זו בזו.
סיסי מדברת על חשבון נפש בתשעה באב, עצירה להתבוננות אישית,
והדסי מדברת על נסיון אישי שעברת בהתבוננות לחשבון נפש.
העמקות בדבריך, מדהימה, למעשה יחידי סגולה זכו להגיע לשילוב בין נתינה וקבלה גם יחד. זו הגדלות של האדם, לדעת לקבל מהשני, גם תוכחה אוהבת כמובן,
וגם עזרה וכו', ולדעת לתת כפי יכולת של השני לקבל.
בחיי זכיתי להכיר הרבה אנשים כאלה, בדרגות שונות כמובן בענין.
אלה אנשים/נשים, עם מודעות עצמית גבוהה, רצון לשיפור עצמי תמידי,
והעבודה האישית, היא נצחית, כל עוד חיים אנחנו...
גם לי יש את הנואנסים האישיים לשיפור, לכל אחד מאיתנו, ולכן באמת הקב"ה
נתן לנו יום כתשעה באב, להתבוננות - לבד - ביחד , העיקר להגיע לתובנות
שיעזרו לנו לשינוי המהות שלנו, להתעלות מעלה מעלה, בדרגה האנושית שלנו
בבחינת הצדיקים האמיתיים.... ולהיות זוכים להיות משפיעים באיזון הנכון...
הקב"ה לא סתם שם אותי בפורום הזה, בהזדקקות שלי להרזיה, הנשים כאן, אחת
אחת, שמתי לב, מיוחדות בצורה מדהימה, ובראשן מירי כמובן, נשים של עבודה
עצמית ומודעות מדהימה. הלוואי וניזכה בכח האחדות שלנו להתרומם ביחד...
ולהשפיע מאור האהבה שלנו - לעם ישראל. וכל אור מושך מהר יותר גאולה.
הלוואי במהרה. באהבה אליכן, ריבל'ה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 13:18
שאפתנית
Posts: 8392
|
אז כל מה שכתבתי עומד בעינו רק בכללי וללא יחוס אישי אליך הדס.
tutit כתב:
הייי -תיקון כתבתי שזו כתבה שקראתי היום.............לא אני אישית.................... |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 12:08
dany
Posts: 19819
|
לי זה היה ברור
tutit כתב:
הייי -תיקון כתבתי שזו כתבה שקראתי היום.............לא אני אישית.................... |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 11:23
tutit
Posts: 2431
|
הייי -תיקון כתבתי שזו כתבה שקראתי היום.............לא אני אישית....................
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 10:44
שאפתנית
Posts: 8392
|
הדסי אני כל כך מבינה לליבך ומאוכזבת שנתקלת בכזו אטימות וביחס עוין מההורים של הילדה. במקום שיודו לך על העזרה והדאגה אבל לצערנו יש גם כאלה אנשים. טוב שלא הרמת ידיים והמשכת לדאוג ולשאול על הילדה.
נאחל שאנשים באמת יעשו קצת בדק בית בינם לבין עצמם ואולי ישנו את התנהגותם לזולת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 10:00
dany
Posts: 19819
|
כן אני מבינה שזו הכתבה במלואה
אני מנסה להבין באמת את המניעים לשלילה , ואני חושבת על עצמי שאני מאד אוהבת לעזור ובאמת לרוב דוחה את העזרה שרוצים להגיש לי........... מקום למחשבה.
נראה לי שאצלי זה בא ממקום שאני לא רוצה להטריד, להפריע,.......... אולי להיות חייבת?????
אך מוצאת את עצמי גם בדברים הללו מתרככת ומשתנה ומתחילה להיות יותר פתוחה .............. לקבל.
יש אנשים (במקרה שלי בלבד) שמציעים לי עזרה ואני דוחה אותם כי אני מרגישה שהרצון לעזור בא ממקום של פטרוניזם............ ואולי אני טועה........... צריכה באמת לעשות בדק בית פנימי. וכל כך יפה העמידו את זה בכתבה הרי אני רוצה לעזור אז באותה מידה אולי מישהו אחר רוצה לעזור לי..................
תודה
tutit כתב:
משהו שקראתי היום:[font=Arial]לתת משמע לקבל..
נקלעתי במקרה לסיטואציה בה חברתה שלי בתי הבכורה נפגעה במהלך משחק, היא הגיעה לביתי פצועה ובקשה שאעזור לה להגיע הביתה, היא חטפה מכה הגונה בראש ואט אט מצבה החמיר שדרש הגעה לחדר מיון. אמה התעקשה להזעיק את האב ולהחזיר לי תשובה, המתנתי כשאני רואה את מצבה של הילדה מתדרדר. החלטתי לקחת אותה הביתה ומשם לשכנע את האם לגשת מיד לחדר מיון. האב יצר איתי קשר בקש ממני לא לתת פתרונות אלה להביא את הילדה הביתה. הרגשתי איך ליבי נצבט, ידעתי בתוכי כי נכון ברגע זה לעזוב הכל ולגשת עם הילדה למיון. הגעתי לבית הילדה וצפיתי כיצד האם בוחנת את מצבה של הילדה, ושוב יוצרת קשר עם האב וממתינים. האב הגיע לקח פיקוד כשהוא מנסה לבחון מחדש את המצב ולהרחיק אותי מהסביבה.
צפיתי בסבלה של הילדה כשליבי נקרע ואני רוצה לצעוק עזבו הכל וקחו את הילדה לבית החולים, נתקלתי ביחס של ספקנות שפרשתי אות כמסר בלתי מודע: "אל תתערבי אנחנו שולטים במצב". התסכול שלי נבע מחוסר היכולת שלי להשפיע, מהעובדה שידעתי בתוך תוכי כי הדבר הנכון הוא לקחת את הילדה למיון אך נאלצתי לצפות מהצד ולסייע במינימום שניתן לי לסייע. עזבתי את הבית בתחושה של מועקה גדולה, לאחר כשעה התקשרתי ונתבשרתי כי הילדה נלקחה בסופו של דבר לבית החולים, לא הצלחתי להירגע עוד שעה ארוכה מהארוע.
שאלתי את עצמי שוב ושוב למה אני מרגישה כפי שאני מרגישה, הרי אני יכולה להתגאות בעובדה שהילדה בחרה במודע להגיע אלי לקבל עזרה, היא הרגישה שהיא יכולה לסמוך עלי ונעניתי לה במהירות. האינסטינקט הטבעי שבתוכי רץ לקחת אחריות גם שלא נתבקשתי לעשות זאת, אך מדוע נתקלתי בתגובה כה מוזרה מההורים וכשבוחנים את התגובה שוב ושוב מגלים שזוהי תגובה כל כך פופולרית ומקובלת בקרב אנשים רבים.
אנחנו רוצים לעזור! מוכנים לעזור, מרגישים טוב עם העובדה שאנחנו עוזרים או נזקקים לנו, אך עד כמה אנו פתוחים לקבל את העזרה, עד כמה אנו פתוחים להיענות לאחרים כשהם באמת ובתמים רוצים לתת מעצמם עבורנו? למה אנו דוחים את העזרה ומתעקשים ברוב המקרים להסתדר לבד?, (ואני נזהרת מהכללה) מדוע אנו מעדיפים לקבל החלטות לבד ותופסים את נותן העזרה כמי שמפריע לנו בדרך?, כמי שמתערב, שדוחף את אפו במקום הלא נכון, אותו נותן עזרה "שנותן לנו להרגיש" שאנחנו לא בסדר, מעביר עלינו ביקורת שאנחנו לא טובים מספיק שהוא טוב מאיתנו? מי צריך אותו בכלל, הוא רק מפריע מציע העזרה הזה... ואז הגלגל מתהפך ואנחנו נקלעים למצב שבו אנחנו עומדים מהצד, רוצים לעזור ונידחים על הסף ונעלבים! למה לא רוצים לקבל את עזרתנו? למה דוחים אותנו?
מהיכן נובע הרצון שלנו לעזור מאיזו תחושה פנימית?
יש ועזרה מגיעה ממקום של אגו, אני נותן משמע אני קיים! משמע צריכים אותי! אני חשוב! זקוקים לעזרתי, אנו מרגיש שווה! אני חשוב, מעריכים אותי ....אוהבים אותי ...!
יש והעזרה מגיעה ממקום של חולשה או פחד לאבד את הקשר עם הזולת, אני עוזר כי אם לא אעזור הצד השני ודאי ייעלב או יחשוב כי אינני אוהב אותו מספיק, אז נעזור גם במחיר העצמי שלנו! יש והעזרה ממקום של לתת ולא על מנת לקבל, הויתור העצמי הנצחי "הקורבן הסמוי", הקדוש! הבלתי ניתן לערעור שיקפוץ מהמיטה באמצע הלילה כדי לעזור למשהו שנתקע בכביש, ויקפוץ הרבה כי כולם יתקשרו אלי (חלק מאיתנו יכנו אותו " הפרייר"), אבל הוא מרגיש חשוב! נחוץ! לא יכול בלי זה, ברב המקרים המחיר שהוא משלם יקר מאד!
מהו המצב הרצוי?
התנהגותם של "לובשי הכנפיים, הגלימה הלבנה והחישוק מעל הראש," הוא לעזור כשנתבקש, לתת כמיטב יכולתנו לא פחות מדי לא יותר מדי, לתת מהמקום שלא נתרוקן! שלא נתעייף, לתת ממקום מלא, ממקום שלם, ממקום של לקבל את האדם שעומד מולנו בחמלה, ללא שיפוט ולקבל גם את העובדה שהוא אינו רוצה בעזרתנו, ולהבין שזה לא אומר עלינו שאנחנו לא בסדר חלילה. אבל רובנו לא מלאכים.. אולי מלאכים בפוטנציאל.. אנחנו בני אנוש שפועלים ומופעלים עפ"י רגשות ותחושות שהוזכרו כאן, אם נאמץ ולו אחד מדפוסי התנהגות "מלאכיים" אזי התקדמנו, התפתחנו, אנחנו בשלב של צמיחה.
אני מודה כי תחושת הנתינה היא תחושה נפלאה (במיוחד כשהיא מגיעה ממקום בריא), אז למה אנחנו רוצים רק לחוות נתינה מבלי לאפשר לעומד מולנו לחוות את החוויה שבנתינה? הוא רוצה לתת לנו ובכך להרגיש את אותה תחושה בדיוק.
הדת היהודית מעודדת עשיית מצוות, אך לא פחות היא מעודדת קבלת מצוות מהאחר..כשאנחנו מקבלים אנחנו למעשה נותנים! אנחנו נותנים לעצמנו! ראשית קרדיט על רצוננו ויכולתנו לסמוך על האחר ובכך לסמוך על עצמנו ושיקול הדעת שלנו, אנחנו מאפשרים לעצמנו רגע של חסד של שחרור משיפוטים עצמיים, מקבלים מהמקום של פרגון עצמי, מגיע לי לקבל! זהירות! הכוונה איננה אגואיזם אלה אהבה והערכה עצמית! אני מקבל בזכות היותי מי שאני! ומי אני? בן אנוש שנותן ומקבל!
בנוגע לילדה שנפצעה, ובכן יצרתי קשר באותו ערב מאוחר עם הוריה, הילדה אושפזה להשגחה כשמבצעים בה סדרה של בדיקות מקיפות בשל מצבה. שוב הצעתי את עזרתי ונעניתי שזה בסדר והם מסתדרים והם מתנצלים שהוטרדתי בכל העניין, אמרתי להם שזה בסדר ושמחתי על האמון שנתנה בי הילדה ושאני מאחלת לה בריאות. ... ובמידה ויזדקקו לעזרתי אשמח לסייע. ניתקתי את הטלפון בתחושת הקלה מסויימת.. אפשרו לעצמכם לקבל - זו הנתינה שאתם מאפשרים לעצמכם.. לקבל משמע לתת..
[/font]
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 09:53
tutit
Posts: 2431
|
משהו שקראתי היום:
[font=Arial]לתת משמע לקבל..
נקלעתי במקרה לסיטואציה בה חברתה שלי בתי הבכורה נפגעה במהלך משחק, היא הגיעה לביתי פצועה ובקשה שאעזור לה להגיע הביתה, היא חטפה מכה הגונה בראש ואט אט מצבה החמיר שדרש הגעה לחדר מיון. אמה התעקשה להזעיק את האב ולהחזיר לי תשובה, המתנתי כשאני רואה את מצבה של הילדה מתדרדר. החלטתי לקחת אותה הביתה ומשם לשכנע את האם לגשת מיד לחדר מיון. האב יצר איתי קשר בקש ממני לא לתת פתרונות אלה להביא את הילדה הביתה. הרגשתי איך ליבי נצבט, ידעתי בתוכי כי נכון ברגע זה לעזוב הכל ולגשת עם הילדה למיון. הגעתי לבית הילדה וצפיתי כיצד האם בוחנת את מצבה של הילדה, ושוב יוצרת קשר עם האב וממתינים. האב הגיע לקח פיקוד כשהוא מנסה לבחון מחדש את המצב ולהרחיק אותי מהסביבה.
צפיתי בסבלה של הילדה כשליבי נקרע ואני רוצה לצעוק עזבו הכל וקחו את הילדה לבית החולים, נתקלתי ביחס של ספקנות שפרשתי אות כמסר בלתי מודע: "אל תתערבי אנחנו שולטים במצב". התסכול שלי נבע מחוסר היכולת שלי להשפיע, מהעובדה שידעתי בתוך תוכי כי הדבר הנכון הוא לקחת את הילדה למיון אך נאלצתי לצפות מהצד ולסייע במינימום שניתן לי לסייע. עזבתי את הבית בתחושה של מועקה גדולה, לאחר כשעה התקשרתי ונתבשרתי כי הילדה נלקחה בסופו של דבר לבית החולים, לא הצלחתי להירגע עוד שעה ארוכה מהארוע.
שאלתי את עצמי שוב ושוב למה אני מרגישה כפי שאני מרגישה, הרי אני יכולה להתגאות בעובדה שהילדה בחרה במודע להגיע אלי לקבל עזרה, היא הרגישה שהיא יכולה לסמוך עלי ונעניתי לה במהירות. האינסטינקט הטבעי שבתוכי רץ לקחת אחריות גם שלא נתבקשתי לעשות זאת, אך מדוע נתקלתי בתגובה כה מוזרה מההורים וכשבוחנים את התגובה שוב ושוב מגלים שזוהי תגובה כל כך פופולרית ומקובלת בקרב אנשים רבים.
אנחנו רוצים לעזור! מוכנים לעזור, מרגישים טוב עם העובדה שאנחנו עוזרים או נזקקים לנו, אך עד כמה אנו פתוחים לקבל את העזרה, עד כמה אנו פתוחים להיענות לאחרים כשהם באמת ובתמים רוצים לתת מעצמם עבורנו? למה אנו דוחים את העזרה ומתעקשים ברוב המקרים להסתדר לבד?, (ואני נזהרת מהכללה) מדוע אנו מעדיפים לקבל החלטות לבד ותופסים את נותן העזרה כמי שמפריע לנו בדרך?, כמי שמתערב, שדוחף את אפו במקום הלא נכון, אותו נותן עזרה "שנותן לנו להרגיש" שאנחנו לא בסדר, מעביר עלינו ביקורת שאנחנו לא טובים מספיק שהוא טוב מאיתנו? מי צריך אותו בכלל, הוא רק מפריע מציע העזרה הזה... ואז הגלגל מתהפך ואנחנו נקלעים למצב שבו אנחנו עומדים מהצד, רוצים לעזור ונידחים על הסף ונעלבים! למה לא רוצים לקבל את עזרתנו? למה דוחים אותנו?
מהיכן נובע הרצון שלנו לעזור מאיזו תחושה פנימית?
יש ועזרה מגיעה ממקום של אגו, אני נותן משמע אני קיים! משמע צריכים אותי! אני חשוב! זקוקים לעזרתי, אנו מרגיש שווה! אני חשוב, מעריכים אותי ....אוהבים אותי ...!
יש והעזרה מגיעה ממקום של חולשה או פחד לאבד את הקשר עם הזולת, אני עוזר כי אם לא אעזור הצד השני ודאי ייעלב או יחשוב כי אינני אוהב אותו מספיק, אז נעזור גם במחיר העצמי שלנו! יש והעזרה ממקום של לתת ולא על מנת לקבל, הויתור העצמי הנצחי "הקורבן הסמוי", הקדוש! הבלתי ניתן לערעור שיקפוץ מהמיטה באמצע הלילה כדי לעזור למשהו שנתקע בכביש, ויקפוץ הרבה כי כולם יתקשרו אלי (חלק מאיתנו יכנו אותו " הפרייר"), אבל הוא מרגיש חשוב! נחוץ! לא יכול בלי זה, ברב המקרים המחיר שהוא משלם יקר מאד!
מהו המצב הרצוי?
התנהגותם של "לובשי הכנפיים, הגלימה הלבנה והחישוק מעל הראש," הוא לעזור כשנתבקש, לתת כמיטב יכולתנו לא פחות מדי לא יותר מדי, לתת מהמקום שלא נתרוקן! שלא נתעייף, לתת ממקום מלא, ממקום שלם, ממקום של לקבל את האדם שעומד מולנו בחמלה, ללא שיפוט ולקבל גם את העובדה שהוא אינו רוצה בעזרתנו, ולהבין שזה לא אומר עלינו שאנחנו לא בסדר חלילה. אבל רובנו לא מלאכים.. אולי מלאכים בפוטנציאל.. אנחנו בני אנוש שפועלים ומופעלים עפ"י רגשות ותחושות שהוזכרו כאן, אם נאמץ ולו אחד מדפוסי התנהגות "מלאכיים" אזי התקדמנו, התפתחנו, אנחנו בשלב של צמיחה.
אני מודה כי תחושת הנתינה היא תחושה נפלאה (במיוחד כשהיא מגיעה ממקום בריא), אז למה אנחנו רוצים רק לחוות נתינה מבלי לאפשר לעומד מולנו לחוות את החוויה שבנתינה? הוא רוצה לתת לנו ובכך להרגיש את אותה תחושה בדיוק.
הדת היהודית מעודדת עשיית מצוות, אך לא פחות היא מעודדת קבלת מצוות מהאחר..כשאנחנו מקבלים אנחנו למעשה נותנים! אנחנו נותנים לעצמנו! ראשית קרדיט על רצוננו ויכולתנו לסמוך על האחר ובכך לסמוך על עצמנו ושיקול הדעת שלנו, אנחנו מאפשרים לעצמנו רגע של חסד של שחרור משיפוטים עצמיים, מקבלים מהמקום של פרגון עצמי, מגיע לי לקבל! זהירות! הכוונה איננה אגואיזם אלה אהבה והערכה עצמית! אני מקבל בזכות היותי מי שאני! ומי אני? בן אנוש שנותן ומקבל!
בנוגע לילדה שנפצעה, ובכן יצרתי קשר באותו ערב מאוחר עם הוריה, הילדה אושפזה להשגחה כשמבצעים בה סדרה של בדיקות מקיפות בשל מצבה. שוב הצעתי את עזרתי ונעניתי שזה בסדר והם מסתדרים והם מתנצלים שהוטרדתי בכל העניין, אמרתי להם שזה בסדר ושמחתי על האמון שנתנה בי הילדה ושאני מאחלת לה בריאות. ... ובמידה ויזדקקו לעזרתי אשמח לסייע. ניתקתי את הטלפון בתחושת הקלה מסויימת.. אפשרו לעצמכם לקבל - זו הנתינה שאתם מאפשרים לעצמכם.. לקבל משמע לתת..
[/font]
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 09:53
dany
Posts: 19819
|
הדסי מסכימה עם כל מילה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 08:03
ליאת של יוני
Posts: 189
|
מצטרפת לאיחולים, שנשמע יותר בשורות טובות.
שנמשיך לחייך בפה מלא  ובלב גדול להעניק אחד לשני ללא תנאי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 06:43
שאפתנית
Posts: 8392
|
סיסי שיהיה לך רק טוב ואמן ולכולנו יהיו חיים שקטים יותר.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/08/2011 05:37
dany
Posts: 19819
|
אכן נאחל לנו ולכל אהובינו ימים טובים וקלים
סיסי 17 כתב:
ביום הזה ממש זמן טוב לחשבון נפש לעצור , לקחת פסק זמן ולבדוק מה עובד לנו , מה לא? מה נרצה לשפר ? מה נרצה לקחת איתנו זהו אחד הימים החשובים ביהדות ותראו כמה קטסטרופות קרו בימים אלו ...שלא נדע שיהיה לכולכם רק בריאות אושר ורק טוב טוב טוב אוהבת 3 > |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/08/2011 20:54
אקורדיאון
Posts: 16382
|
סיסי 17 כתב:
ביום הזה ממש זמן טוב לחשבון נפש לעצור , לקחת פסק זמן ולבדוק מה עובד לנו , מה לא? מה נרצה לשפר ? מה נרצה לקחת איתנו זהו אחד הימים החשובים ביהדות ותראו כמה קטסטרופות קרו בימים אלו ...שלא נדע שיהיה לכולכם רק בריאות אושר ורק טוב טוב טוב אוהבת 3 >
רק שיהיה טוב אמן.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/08/2011 19:59
קרנושה
Posts: 3420
|
מצטרפת בחום לכל מילותייך אהובה. שרק נדע דברים טובים יותר♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
08/08/2011 18:48
סיסי 17
Posts: 618
|
ביום הזה ממש
זמן טוב לחשבון נפש לעצור , לקחת פסק זמן
ולבדוק מה עובד לנו , מה לא? מה נרצה לשפר ? מה נרצה לקחת איתנו
זהו אחד הימים החשובים ביהדות
ותראו כמה קטסטרופות קרו בימים אלו ...שלא נדע
שיהיה לכולכם רק בריאות אושר
ורק טוב טוב טוב
אוהבת 3 >
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|