03/08/2011 11:44
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
מיכל חמודה כל הכבוד על הירידה ועל השמירה והעשייה למען עצמך...
זכרי תמיד יהיו לנו פחדים חששות התלבטויות רגשות מעורבים ועוד..
החשוב הוא לעצור לרגע ולא לשקוע בהם אלא להביט בהם מלמעלה ולעשות מה שהכי נכון לנו והכי טוב שיכולנו לעשות ומה שמאפשר את שליטתנו ..
בבחירה מודעת וחכמה כי תמיד יהיה לכאן ולכאן ולכן צריך לדעת לקבל הכל לטוב ולרע ולהתמודד עם החיים מהפרספקטיבה הנכונה
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
02/08/2011 10:36
רעותה
Posts: 869
|
מיכלי ,
את מקסימה וממש כל הכבוד על הארגון והכי הכי על הירידות הרצופות.
המשיכי כך .
ואיך תומר? הכל בסדר?
רעותה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 23:08
ריבל'ה
Posts: 266
|
מיכלי יקרה,
כמה ללמוד ממך, איזה שליטה, איפוק, מודעות. את מדהימה.
כל הכבוד על הירידה, תמשיכי הלאה... יש לך כוחות עצומים...
ונסי לחפש פתרונות אחרים לקושי רגשי של נפילה....
למשל - כתבי לך ביומן פרטי את רגשות התיסכול שלך, ושחררי שם את הקושי
או - ראי איזה סרט מצחיק, ושכחי מהרגש המעצבן, וכו' וכו',
בהצלחה בכל מכל יקירה. באהבה ריבל'ה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 13:46
קרנושה
Posts: 3420
|
מיכליק את מחוננת!!! מלכה!!! ואני פשוט גאה בך.
זה טוב מאד שאת יודעת שאת מתוכננת נפילה לתוך פשטידה טובה בלי הפחממות, זה הכי טוב שאת מודעת ועוד יורדת שזה שאפו ענקי בפני עצמו♥
אוהבת ומאחלת עוד ירידות יפות כי מגיע לך אהובה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 11:43
dany
Posts: 19819
|
מיכל מתוקה
רגשות אשמה הרי לא יפתרו דבר..........
והילד יבכה עוד רבות ולא תמיד תוכלי לשלוט בכך.
את חייבת לעצמך את הזמן איכות הזה בכדי להמשיך ולהיות אמא נהדרת לתומר ואשה נפלא לגיתי.
ובסופו של יום שאת חשה בטוב עם עצמך את יכולה לתפקד הרבה יותר טוב ביתר המשימות המוטלות עליך.
אם כך מה שאני אומרת הוא לדעת לנווט בין הרצון שלך להיות כל הזמן בשביל ולמען תומר ובין הרצון לעשות למען עצמך.
אני יודעת שאת בחורה פיקחית מאד ותדעי לפעול בדרך הנכונה.
את אמא ואת רעיה ואת בת ויש לך המון כובעים אבל אסור לרגע לשכוח את מיכל בין כל הכובעים הללו.
המון המון הצלחה
וברוך בואך למועדון האימהות.............
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 11:04
סיסי 17
Posts: 618
|
שיתוף מקסים מהחיים וכל הכבוד על התובנות , כשהילד יגדל לא יזכור שבכה ויהיה גאה באמא שלו החתיכה שמטפחת את עצמה ולא "נופלת"
בראבו 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 10:57
קרולין
Posts: 6651
|
מיכלי כל הכבוד על הירידה ועוד אחרי הסופ"ש בקיבוץ...תמיד אפשר לבחור אחרת....עובדה.
כל מה שאת עוברת ומרגישה כאם זה נורמלי וטבעי לחלוטין....בטוחה שתדעי לעשות את הבחירות הנכונות לך ולמשפחתך היקרה.
תמשיכי להיות "מושקעת" בעצמך בכיף.
המשך יום נפלא ושבוע נהדרררר.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 09:44
שאפתנית
Posts: 8392
|
מיכלי כל הכבוד, איזו ירידה מרשימה!!!
את אמא למופת ואישה מדהימה ולכן אני בטוחה שמה שתחליטי בסוף יהיה מתאים וטוב לכולכם.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 09:38
אשירה
Posts: 4292
|
מיכלי, את פשוט מדהימה ומחוננת,
מודל חיקוי לכולנו, ברכה לכל הקרובים לך,
נשיקות,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/08/2011 08:46
מיכל שרון
Posts: 1318
|
בוקר טוב לפורום המקסים הזה...
קודם כל אני אפתח ואגיד שמחכה לכם השבוע הרצאה מדהימה!!! נכון, כל שבוע ההרצאות הן חזקות ומלמדות וכיפיות ומהנות.. אבל יש שבועות כמו השבוע שההרצאה פשוט מצליחה לזעזע ולרגש ולגעת בצורה אחרת, חזקה ועוצמתית ביותר - מירי היית מדהימה אתמול!!!!
ועכשיו לסיפור המעשה... קודם כל ירדתי אתמול עוד חצי קילו !!!! קולולולו לי והמון כפיים!!! היה שווה לשמור בקיבוץ ולהשתדל כל השבוע!!!!
נמשיך מהפוטס הקודם שלי שבו סיפרתי לכן על כל ההתלבטויות שיש לי לאחרונה בקקשר לעבודה ותומר והחיים בכלל והאמהות שלי.. בקיצור - קצת מתוח לי ומבולבל לי ורגיש לי כל הנושא הזה.
בימי ראשון אנחנו מגיעים למירי ויחד איתנו מימי (אמא של גיתי - הסבתא הגאה) ולכן מאחר שהשמנמוד הנוסף (אבא של גיתי) מסרב להגיע איתנו למירי הוא נשאר כבר כמה שבועות לשמור על תומר בזמן ששלושתנו אצל מירי - מה שנקרא win win situation...
אתמול כשיצאנו להרצאה תומר התחיל לבכות בדיוק בדלת... לצביקה יש מגע קסם מרגיע ומרדים ולכן פשוט יצאתי ולא ייחסתי לדבר חשיבות רבה. אחרי חצי שעה בערך כשכבר הגענו למירי ביקשתי מגיתי להתקשר לבדוק שתומר אכן נרגע והכל כשורה, מזל שהתקשרנו כי תומר לא היה רגוע ולא נעליים - נהפוך הוא.. מהרגע שהלכתי הוא לא הפסיק למרר בבכי. גיתי נשקל מהר והתנדב לנסוע להיות איתו ואני נשארתי עם מימי להרצאה. אחרי עשרים דקות קיבלתי הודעה שהמצב תחת שליטה + תמונה של אפרוח אחד מותש וישן.
בסוף ההרצאה גיתי בא לאסוף אותי וכבר מהדרך אני שומעת זעקות שבר קורעות לב... מסתבר ש-20 דקות אחרי שנרדם תומר שוב התעורר וכנראה שעבר עליו משהו (במערכת העיכול לדעתנו) והוא לא הפסיק לצרוח דקה! כשהגיע אליי ישר הוצאתי אותו מהסל-קל ולקחתי אותו אליי.. אז מייד הוא נרגע אבל עוד נשארו לו ההתנשפויות של ילדים של אחרי בכי ממושך ומתיש (ואין אמא שלא יודעת על מה אני מדברת) ונקרע לי הלב וכמעט התחלתי לבכות בעצמי מהמסכנות שלו.. מייד התיישבתי באוטו, שלפתי ציץ ולאט לאט עם כל יניקה הוא הלך ונרגע.. ועדיין במשך כל השעה שאחרי הוא לא רצה לרדת לי מהידיים והרגיש מאוד פגוע ונטוש ונעלב ומסכן - בקיצור רחמנות!!!
למה סיפרתי את זה? כי הקטע הזה שהיה אתמול בבת אחת העלה אצלי את מד רגשי האשמה המטורפים.. שאני ישבתי לי בהרצאה והתפננתי בזמן שהתינוק שלי כל כך סבל ואבא שלו וסבא שלו המסכנים והמתוסכלים לא יכלו להקל עליו ולעזור לו בשום צורה. וכל רגשי האשם האלה מצטרפים לכלל התהיות שלי והבלבלות שלי והכל ביחד מאתמול בלילה התגבש לעיסה אחת של מצב ריגשי מסוכן מאין כמוהו.
והנה מגיעים לכותרת של הפוסט הזה... הרי אתמול ירדתי חצי ק"ג והיתה הרצאה מדהימה... וכמובן שלא ישנתי טוב בלילה והתעוררתי כבר ב - 4:30.. אז בשעה 6 בבוקר החלטתי להקדים תרופה למכת הריגשי שהרגשתי קרבה ובאה והלכתי למטבח ותוך שעה היתה פשטידת טונה נטולת פחמימות בתנור, שעועית ירוקה הוקפצה בווק וסיר של ביצים קשות כבר בושל!!!
למה? כי אני הרי מבינה ויודעת לאן כל הרגשות האלה יכולים להוביל אותי.. הרי ברור שברגע הראשון שבו אני אצטרך לאלתר האלתור יהיה מהסוג הגרוע ביותר.. אז אני מעדיפה להתכונן.
אני מעדיפה ליפול (אם כבר נידונתי לנפילה) על פשטידה ושעועית ירוקה ויוגורט וקוטג'.
אני בעיקר מעדיפה לא לתת למצב הרוח להשפיע על המומנטום החיובי שלי.. כי לפני הכל - זוכרות? - אני מושקעת בעצמי!!!!
אז אחרי 3 שבועות רצופים של ירידות אני מתכננת להמשיך ככה ולא ליפול בגלל מצב ריגשי לאוכל.
עכשיו אני עפה למקלחת, להתרענן ולהישטף ולצאת ממנה בכוחות מחודשים ובהרגשה קצת יותר טובה
שיה לכולנו יום נפלא ובהצלחה לכל הנשקלים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|