|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
19/07/2011 12:28
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
תודה על הפוסטים המלמדים ואכן יחד נגיע רחוק זה לצד זה נאיר ונכוון ונסייע בכל עת.. נכון שלא תמיד קל לבחור את הדרך הנכונה ולעצור ולהסתכל לאמת בעיניים אך ביחד בקב' כזו תומכת זו האופציה שכולנו נבחר בה ונעשה אותה אט אט זה לצד זה בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 11:51
נחושה
Posts: 6982
|
קרולין כתב:
יקרות שלי, ב י ח ד אין מצב שנלך לאיבוד.... שיהיה לכולםםםם יום מקסים, רגוע ושלוו. נשיקות קרולין. 
קרולין אהובתי,
מסכימה לגמרי, אנחנו ביחד, מחזקות ומעודדות אחת את השניה
וכאן זוהי ה-מסגרת האמיתית והטובה שמקדמת אותנו ואנו עולים כתה ומתפתחים כל הזמן...
יום מקסים גם לך
נחושה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 10:36
קרולין
Posts: 6651
|
יקרות שלי,
ב י ח ד אין מצב שנלך לאיבוד....
שיהיה לכולםםםם יום מקסים, רגוע ושלוו.
נשיקות
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 10:02
אשירה
Posts: 4292
|
שאפתנית כתב:
בוקר טוב אשירה, מסכימה עם כל מילה שכתבת ורוצה לחזק אותך. לא צריך הצלחות מסחררות. את יודעת שהדברים הקטנים הם השינויים המשמעותיים והגדולים בחיינו ולכן כל הצלחה קטנה היא הצלחה גדולה עבורנו והתחושה של העשייה לגופנו ולנפשנו היא ההצלחה המסחררת. אשירה כתב: נחושה יקרה, בשביל זה אנחנו פה!!! אין מצב שבתוך המסגרת נלך לאיבוד!!!! גם אם אנחנו סוטים מהשביל, גם אם הולכים על השוליים, וגם אם חס וחלילה מידרדרים במורד, יש מי שנמצא כדי לתת לנו יד, לאסוף אותנו ולהחזיר אותנו בחזרה לשביל הזהב. זאת גדולתה של מירי והבית החם שהיא יצרה פה בשבילנו, ובזכותה אנחנו גם אחד בשביל השני בקבוצות ובפורום. כאישה למודת מצבים ומסגרות שונות אני יכולה לאמר בלב שלם שפה אני מרגישה איזה סוג של ביטחון ואמונה בדרך וגם תיקווה לתוצאות, וזאת למרות שאיני יכולה להעיד על הצלחות מסחררות עד כה, אבל התחושה היא טובה והיא אמיתית, וזה מה שנותן את הכוח להמשיך ולא להרים ידיים. אני מחזקת את ידייך ומודה לך על השיתוף הכל כך מכונן, 
תודה מתוקה,
אני לא מרימה ידיים,
לפחות כאן אני בטוחה שאני נמצאת בדרך נכונה,
נשיקות.
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 08:50
שאפתנית
Posts: 8392
|
בוקר טוב אשירה,
מסכימה עם כל מילה שכתבת ורוצה לחזק אותך. לא צריך הצלחות מסחררות. את יודעת שהדברים הקטנים הם השינויים המשמעותיים והגדולים בחיינו ולכן כל הצלחה קטנה היא הצלחה גדולה עבורנו והתחושה של העשייה לגופנו ולנפשנו היא ההצלחה המסחררת.
אשירה כתב:
נחושה יקרה, בשביל זה אנחנו פה!!! אין מצב שבתוך המסגרת נלך לאיבוד!!!! גם אם אנחנו סוטים מהשביל, גם אם הולכים על השוליים, וגם אם חס וחלילה מידרדרים במורד, יש מי שנמצא כדי לתת לנו יד, לאסוף אותנו ולהחזיר אותנו בחזרה לשביל הזהב. זאת גדולתה של מירי והבית החם שהיא יצרה פה בשבילנו, ובזכותה אנחנו גם אחד בשביל השני בקבוצות ובפורום. כאישה למודת מצבים ומסגרות שונות אני יכולה לאמר בלב שלם שפה אני מרגישה איזה סוג של ביטחון ואמונה בדרך וגם תיקווה לתוצאות, וזאת למרות שאיני יכולה להעיד על הצלחות מסחררות עד כה, אבל התחושה היא טובה והיא אמיתית, וזה מה שנותן את הכוח להמשיך ולא להרים ידיים. אני מחזקת את ידייך ומודה לך על השיתוף הכל כך מכונן, |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 08:33
אשירה
Posts: 4292
|
נחושה יקרה,
בשביל זה אנחנו פה!!! אין מצב שבתוך המסגרת נלך לאיבוד!!!!
גם אם אנחנו סוטים מהשביל, גם אם הולכים על השוליים, וגם אם חס וחלילה מידרדרים במורד, יש מי שנמצא כדי לתת לנו יד, לאסוף אותנו ולהחזיר אותנו בחזרה לשביל הזהב.
זאת גדולתה של מירי והבית החם שהיא יצרה פה בשבילנו, ובזכותה אנחנו גם אחד בשביל השני בקבוצות ובפורום.
כאישה למודת מצבים ומסגרות שונות אני יכולה לאמר בלב שלם שפה אני מרגישה איזה סוג של ביטחון ואמונה בדרך וגם תיקווה לתוצאות, וזאת למרות שאיני יכולה להעיד על הצלחות מסחררות עד כה, אבל התחושה היא טובה והיא אמיתית, וזה מה שנותן את הכוח להמשיך ולא להרים ידיים.
אני מחזקת את ידייך ומודה לך על השיתוף הכל כך מכונן,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 08:16
שאפתנית
Posts: 8392
|
בוקר טוב נחושה,
זה טבעי ואנושי ללכת קצת לאיבוד ולסטות מדרך האבנים הזהובות. אבל כמו שאני קוראת בפוסטים שלך את בהחלט עלית שוב על הדרך ואת פוסעת על אבני הזהב. את יודעת איך זה לפעמים צריך להיות הכי למטה שיש כדי לשוב ולצמוח ולעלות מעלה מעלה.
אז כמו שכתבת, זה הזמן לנער את הבגדים, להרים את הראש, לנשום עמוק ולהתחיל לזוז ואני איתך. זזה קדימה ופוסעת על אבני הזהב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 08:14
נחושה
Posts: 6982
|
אפי יקרה,
הדפסתי ואקרא בדרך כי חייבת לצאת.
תודה מראששששששששששששש
יום נפלא ובשורות טובות
נחושה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 08:13
נחושה
Posts: 6982
|
איזה אושר,
לפתוח את הפוסט ולראות כאלו תגובות... ועוד מנילי מקנדה 
לא איבדתי את הבית, כאן זה העוגן שלנו, כאן מקור הכוח וכאן יש לנו שפע של ידע תמיכה חום ואהבה
מזון נפשי לא פחות מגשמי....
פשוט הרהרתי במצבים בהם הלכתי לאיבוד (מעטים ביותר...) ואז דווקא בשעה של "היסטריה" אצל אחרים אני מתפקדת הכי טוב ובקור רוח (אגב עזר לי מאוד בכל המסעות הבלתי צפויים בחיי...)
ופשוט חשבתי מה נתן לי אז את הכוח להמשיך, מה היה הצעד הנבון לעשות, כמה סמכתי על עצמי שאצא מזה, דמיינתי את עצמי במקלחת שאחרי, בשינה המתוקה שאחרי, בתחושת עשיתי זאת, בתחושה שאלוהים יכוון אותי, שהטבע יעזור לי, שאפגוש אנשים מעניינים שאוכל לסמוך על הכוונתם וכד', המקומות המאוד ראשוניים בתודעה ובלב שמקדמים אותך לעשות את הצעד הראשון, כי להשאר במקום זאת לא אופציה...
הקטע היחידי היתה המחשבה שהלכתי לאיבוד בלסמוך על עצמי שאני יכולה לעשות את הדרך הארוכה לעשרות קילוגרמים פחות ופתאום מרגישה כל כך רחוק וכל כך אבודה כביכול
למרות אותן השתדלויות ורציפות השקילה, וההרצאות והכתיבה בפורום...פשוט נראה לי יותר הגיוני לפשפש פנימה ולא לפשפש במקרר כפי שעשיתי בעבר.
דווקא בנקודות האליה, בצמתים שאין לך ברירה ואתה חייב לפעול (שוב מנסיון חיי המגוון) אתה חייב לצאת לפעולה, להחלטה הראשונה שתביא אותך לנער את הבגדים, להרים את הראש למעלה, לנשום עמוק ולהתחיל לזוז....
לי זה עשה טוב ואני רואה שתרם ועזר כחומר למחשבה לאחרים בפורום וזאת ברכה אמיתית...
מתחילה יום חדש שבו בשתיים עשרה השעות הקרובות אהיה עסוקה בזה, בדרך חזרה למסלול, לא חזרה אחורה, חזרה למסלול של מסע חיי, ומשם קדימה והלאה בצעדים בוטחים ולא מהוססים...
יום נפלאאאאאאאאא ותודה על החיבוקקקקקקקקקק
נחושתכם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 05:40
dany
Posts: 19819
|
נחושתי מתוקה
את ממש לא הולכת לאיבוד כי שביל האבנים הצהובות נמצא כאן ממש כאן ואת עליו צועדת, צעדי בביטחה כי תגיעי!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואפי הקטע שהבאת הוא כל כך חזק ואמיתי ומתאים לכל אחד ואחת מאיתנו בדרכו/ה אל מציאת הדרך .
ובשעה שקראתי את הדרכים שהבאת וחשבתי על עצמי מה היא דרכי האם אני חוזרת אחורה, האם אני מחכה שיחלצו אותי, או האם אני פותרת לי את המצב ע"י המשך מאותה נקודה והגדרת מטרה
חדשה.
אז תודה לאל אני כבר ממש לא במקום שמחכה שאחרים יחלצו אותי, לא חוזרת אחורה................ ומגדירה לי מחדש את המטרות וכך ממשיכה הלאה.
תודה שהארת את עיני כל כך יפה.
יום נהדר ומהמשך שבוע נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/07/2011 05:09
אקורדיאון
Posts: 16382
|
נחושה ואפי תודה פשוט ונכון לכל תחומי החיים כולל הדרך בה אנו הולכים כולנו כאן ולא פעם אכן הולכים לאיבוד
וחוזרים מתוך הבנת האמת והאמונה שרק זו הדרך הנכונה לנו.
תודה לשתיכן ויום נפלא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2011 23:09
EFF
Posts: 6417
|
הנה מאמר חכם מתוך "הסוד" ללכת לאיבוד....
.ללכת לאיבוד - מה עושים כשהולכים לאיבוד?
כאשר יש לאדם ספקות לגבי הדרך שעליו ללכת בה, הרי שהוא בעצם מרגיש שהוא הולך לאיבוד. והשאלה היא, מה עושים כאשר הולכים לאיבוד? ואיך למצוא את הדרך הנכונה שבה צריך ללכת?
ואם נתבונן בעניין נראה, כי כאשר הולכים לאיבוד, קיימות שלוש גישות שונות מה הכי כדאי לעשות. הגישה הראשונה היא, שהדבר הכי טוב לעשות, זה לא לעשות שום דבר ולחכות שמישהו ימצא אותך. כי אם תנסה למצוא את הדרך חזרה, אולי תתרחק עוד יותר. ובהקבלה אלינו זה אומר, כי אם אינך מוצא את דרכך, פשוט תן לדברים לקרות, ומה שיהיה יהיה.
הגישה השנייה אומרת, כי כאשר הולכים לאיבוד, צריך לעצור ולנסות לחזור לנקודת ההתחלה. דהיינו, על האדם להשקיע את מירב המאמצים שלו בלחזור אחורה, עד שהוא יגיע לנקודת ההתחלה שממנה הוא יצא (אא"כ הוא ברח משם או שמקום המוצא כבר לא קיים יותר). ומנקודת ההתחלה אפשר לראות טוב יותר את הדרך שבה רוצים ללכת.
וע"פ הגישה הזאת, על האדם לנסות לשחזר את צעדיו, ולנסות להבין בעיקר, כיצד הוא הגיע למיקום הנוכחי שלו. ככל שהאדם מבין טוב יותר, איך הוא הגיע למצבו העכשווי, על ידי זה הוא יכול כאילו לחזור אחורה בזמן, אל נקודת המוצא שממנה הוא יצא, ומשם להחליט באיזו דרך ללכת.
ובהקבלה אלינו המשמעות היא, כי כאשר האדם מאבד את דרכו בחיים, עליו לנסות להיזכר בנקודת המוצא שלו. דהיינו, על האדם לנסות להיזכר במה שבאמת חשוב לו, ומה הרצונות הפנימיים שלו, שמהם נוצרו הרצונות שיש לו כרגע. כי כל רצון שיש לאדם כרגע, הרי שהיה קודם לכן איזה משהו אחר שיצר את הרצון הזה. ועל האדם לנסות להבין, כיצד הוא הגיע לנקודה העכשווית שבה הוא לא מוצא את עצמו. ועל ידי זה הוא יכול להבין טוב יותר מה לעשות ואיך להתקדם.
ולגישה הזאת שאומרת שצריך לנסות לחזור אחורה לנקודת המוצא, יש היבט נוסף. והוא, כי כאשר האדם עדיין ילד קטן, הרי שהחיים שלו כאילו פשוטים יותר. וכאשר האדם מתבגר, על ידי זה לפעמים האדם כאילו שוכח את הדברים שבאמת חשובים בחיים, ובטעות נתפס לכל מיני דברים מיותרים, שגורמים לו להרגיש שהוא הולך לאיבוד.
וע"פ הגישה הזאת שאומרת שצריך לנסות לחזור לנקודת ההתחלה, על האדם לנסות לחזור לחשיבה הפשוטה יותר שהייתה לו בגיל הילדות. חשיבה שבה הדברים נלקחים יותר בקלות. וזה בעצם סוג של לחזור לנקודת ההתחלה.
וקיימת גם גישה שלישית שאומרת, שכאשר האדם הולך לאיבוד, עליו לעצור ולנסות להבין טוב יותר להיכן הוא רוצה להגיע בסופו של דבר, בלי קשר לאיך הוא הגיע לנקודה הנוכחית. ועל האדם פשוט להגדיר עבור עצמו מחדש וטוב יותר, את המטרה הסופית שאליה הוא רוצה להגיע, ולנסות להגיע לשם.
ובהקבלה אלינו זה אומר, שאם האדם הולך לאיבוד, עליו להגדיר עבור עצמו טוב יותר, את המטרה הסופית שאליה הוא שואף להגיע, ועליו לנסות למצוא כוחות מחודשים להשיג את המטרה הסופית שלו.
כי לפעמים האדם רוצה להשיג איזו מטרה, ובדרך הוא מגלה שהמטרה הזאת לא ממש מתאימה לו, או שאין לו מושג איך להשיג אותה. ובמקרה כזה, באפשרותו של האדם להגדיר עבור עצמו מחדש וטוב יותר, את המטרה הסופית שאליה הוא רוצה להגיע. ופשוט לנסות לחפש דרכים להגיע לשם.
ונחדד: הגישה הראשונה אומרת, שב ואל תעשה ותן לדברים לקרות. הגישה השנייה אומרת, תנסה לחזור אחורה למצב הראשון שבו היית לפני ההסתבכות הרגשית. והגישה השלישית אומרת, תגדיר מחדש מטרה שאליה אתה רוצה להגיע, ותנסה להתקדם אליה מחדש. והשאלה היא, מה באמת הכי נכון לעשות?
ובאמת קיימת גם גישה רביעית שאומרת, תנסה לראות במה אתה יכול להיאחז, ובאמצעות נקודת האחיזה הזאת, תצליח להגיע להיכן שאתה רוצה להגיע. כאשר האדם הולך לאיבוד, המהות של זה היא, שהאדם חווה חוסר ידיעה. חוסר הידיעה של האדם וחוסר ההבנה שלו את עצמו ואת המצב שבו הוא נמצא, הם אלו שיוצרים אצלו תחושה שהוא הלך לאיבוד. ובמקרה כזה, על האדם לנסות למצוא נקודת אחיזה כלשהי, דהיינו אמת כלשהי להיצמד אליה, ובאמצעותה לצאת מכל התסבוכות.
כאשר האדם מרגיש ספקות ובלבול, עליו לנסות למצוא נקודת אמת כלשהי, דהיינו דבר שהוא בטוח בו, ודבר כלשהו שעליו הוא יכול להישען. ובאמצעות אחיזה בנקודה הזאת, על ידי זה באפשרותו של האדם להרחיב את נקודת האמת הזאת, עד שהוא יגיע לראיה ולהבנה נכונה יותר של המציאות.
כאשר האדם מרגיש שהוא הולך לאיבוד, עליו לנסות לעצור ולהיזכר בדברים שבהם הוא בטוח. דהיינו, לנסות להתחבר לדברים שבאמת חשובים, ולדברים שבהם הוא יותר בטוח. וגם אם האדם לא בטוח בשום דבר, עליו לנסות להיאחז במה שהוא יותר בטוח בו. דהיינו, על האדם לנסות לראות, מה הוא כן מבין ומה כן ברור לו לגבי המצב שלו.
ועל ידי זה שהאדם מחפש את האמת ומוצא נקודות אחיזה של אמת, על ידי זה האדם יוצא מחושך לאור. כי חוסר הידיעה והספקות הם סוג של חושך. והאמת מאירה לאדם את הדרך, וגורמת לו לראות את הדברים כפי מה שהם באמת. ועל ידי זה, התחושה שיש לאדם שהוא הולך לאיבוד נעלמת, ובמקומה באה תחושה חדשה של חיבור למציאות, שנובעת מההבנה של האדם את המציאות.
לסיכום: אם הלכת לאיבוד, נסה לחפש את האמת, ותאחז בה, עד שהיא תוציא אותך החוצה מהמקום שבו אתה נמצא. ולחפש את האמת פירושו, לנסות להסתכל על הדברים בצורה נכונה יותר. דהיינו, על האדם לבדוק ולשאול את עצמו, מהי האמת? האם אני רואה את הדברים באופן מדויק כפי מה שהם באמת? וככל שהאדם מצליח לראות את הדברים בצורה נכונה יותר, כך הוא חוזר להבין טוב יותר את המציאות, ואז הוא שוב מרגיש בבית.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2011 23:05
קרנושה
Posts: 3420
|
מחוננת ומדהימה..ביחד נעבור על המסלול ונמצא את הדרך הביתה. הבית שלנו כבר כאן.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2011 22:13
1103
Posts: 5022
|
נחושה
מקסים כתמיד.ישנן דרכים רבות המובילות אותנו אל הבית החם המואר והמיטיב.
יש דרך עקלקלה,יש דרך עקיפה,יש מהמורות אך תמיד קיימת דרך הישר,תמיד נחזור אליה,
גם אם נלך לאיבוד שוב ושוב בסופו של יום,נשאר על השביל אשר יוביל אותנו למחוז חפצינו.
המשך שבוע בשליטה ובהצלחה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2011 22:04
רבקה
Posts: 8411
|
נחושתי
הנה את כבר מוצאת את סימני הדרך
המובילים אותך חזרה לשביל המוביל
לדרך בה רצית להגיע
ערב ראשון מוצלח ואחריו עוד ערבים מוצלחים
בלי ללכת לאיבוד
כל יום ביומו תצעדי קצת קדימה בלי לסטות מהשביל הבטוח
בהצלחה יקירתי את יכולה
לילה טוב  וחלומות פז
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/07/2011 21:57
נחושה
Posts: 6982
|
היי פורום יקר ואהוב,
כשהולכים לאיבוד, למעשה מתרחקים מהדרך, מהשביל, מהמסלול שהיינו בו, שבטחנו ביכולתנו ללכת עפ"י הסימון, התוואי, ונקודות הציון המצפות לנו לאורכו.
כשהולכים לאיבוד צריכים קודם כל להירגע, לנסות להעריך את המצב החדש ולסמן מטרה קרובה כמו לחזור לכביש הראשי, לנקודת הציון האחרונה, לבקש עזרה, לרדת מההר או לחפש שביל חדש.
כשהולכים לאיבוד, לא צריך ללכת את כל הדרך חזרה, אלא לחזור לנקודה הקרובה ביותר בה היינו בטוחים והיא קלה לזיהוי וקרובה פיזית
כשהולכים לאיבוד, הכי חשוב לסלוח לעצמנו, להיזכר בכל הדרך הנהדרת שעשינו עד שהלכנו לאיבוד ולדעת שיש אנשים טובים בדרך שיושיטו לנו עזרה...
כשהולכים לאיבוד, צריך קצת יותר להתאמץ, קצת יותר להתפקס, קצת יותר להאמין, קצת יותר להקפיד על משמעת מים וחלוקת המזון והמאמץ כדי שלא נישבר...
כשהולכים לאיבוד, צריך לעשות את הצעד הראשון בדרך חזרה...
מסיימת ערב ראשון של רישום ובלי פחממות מחמש, הולכת לישון ומחר יש לי יום חדש, מאתגר ואמיץ לחזור לשביל שהייתי בו ולנקודת הציון האחרונה, כמעט 90, כדי שאוכל משם להמשיך הלאה, בטוחה בדרכי כדי שלא אלך לאיבוד שוב...
לילה טוב לכולםםםםםםםםםםםםםם
אוהבתתתתתתתתתת
נחושתכם
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|