|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
16/07/2011 17:08
אשירה
Posts: 4292
|
הדינמיקה בתוך המשפחה ובמיוחד בין בני זוג זה דבר מעניין ומרתק בפני עצמו ולא רק בנושא הדיאטות.
לצערי היום קיימת זילות מסויימת בנושא זה וזוגות רבים מרימים ידיים ונפרדים בטרם חוו זוגיות אמיתית מהי וזה חבל,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/07/2011 07:46
כרובית
Posts: 261
|
בוקר טוב,
רק עכשיו קראתי את הפוסטים של כולן....איזה יופי. איך פספסתי?????!!!!!
בכל מקרה, משהו על בעל שמן- גם לי בעבר היו בני זוג רזים, כולם. הסתדרתי עם זה לא רע בכלל.
אבל בעלי שמן- כששומרים יחד, זה חזק מאוד אך כשמגיעה הנפילה היא גדולה ועמוקה, כל אחד מושך לתאוותו.
אבל, אני את הקילוגרמים ירדתי, אפילו שלו היה יותר קשה להתניע את התהליך, לא השארתי אותו מאחור והמשכתי לגרור ולשכנע אותו לדיאטה,
כי האמת, היום שומן מפריע לי יותר מבעבר. הכל פתוח ביננו וידוע. היום הוא אצל מירי באינטרנט, אני מאוד מקווה שיצליח הוא לפחות בינתיים עצר את העליה
שזה ענק. יש משהו בזה שכשאת מצליחה להוריד, להיות רזה, מתחילים איתך פתאום בכל מקום, את מטופחת ואת רוצה לחזור לבעל כזה. בעלי מדהים בפני עצמו, איש טוב לב,
איש עבודה, בעל ואבא טוב. לא מחליפה אותו בעד שום רזה....אני יכולה לראות בו מראה לימים שהייתי מאוד שמנה, ואני כל הזמן דוגמא חיה עבורו לאן אפשר להגיע(כל חיי הייתי מהשמנים שצוחקים עליהם, בבית הספר קראו לי צ'יבו, אני זוכרת איך אימי לקחה אותי במיוחד לחנויות שאפשר היה לקנות רק מכנסיים עם גומי...וכ'ו).
בסיכומו של עניין, לדעתי, בן זוג שמן או רזה, שניהם יכולים להיות טובים לנו השמנים, השאלה היא היכן אנחנו בתהליך, החוסן שלנו ועל איזה צד קמנו היום.......
סופ"ש נעים. כיף שיש לנו כאן דיונים כאלו כאן.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
16/07/2011 00:28
tutit
Posts: 2431
|
מיכלי יקרה!
אמנם באיחור אבל הייתי בחופשה כשכתבת ועכשיו אני קוראת ומתעדכנת קצת במה שפספסתי
אני מצדיעה לך על הכנות בה תיארת את אשר התרחש באותו לילה של בולמוס
אך עם זאת מאמינה בך שאת כבר בשליטה ולא תחשבי על פיצות בזמן הקרוב,
מה שעלה ירד מהר.נהניתי לקרוא את הפוסט ואת התגובות,
גם בעלי אוהב אותי כמו שאני ולא דיבר מעולם על כך שיש לי משקל להוריד,רק לי זה הפריע תמיד.........
ומבחינתו הוא לא אוהב את השדופות אלא אשה שמלאה במקומות הנכונים ולא משנה אם יש לה קצת מטען חורג,
כל עוד הוא מאוהב באישיותה...(ואני ממש שמחה על כך ,כי יש לי חברה שעלתה מאז החתונה ובעלה ממש לא אוהב ומשגע אותה בלשון המעטה).......
דרך אגב שהתחתנו הוא היה ממש רזה ולאחרונה עלה קצת (בעיקר בבטן)
ואני מנסה לשכנע אותו להצטרף לדיאטה אבל זה חסר סיכוי נכון לעכשיו....................אולי יום אחד זה יקרה!
כמובן שבדלת האחורית מה שנכנס לבית מאז שאני אצל מירי שונה ממה שהיה קודם לכן והוא מרגיש אבל זורם עם זה לפחות,
בהתחלה עוד קיטר שאין שוקולד ממרח וגלידות וניסה לקנות הביתה אבל שראה שאני ממש נגד וזה מפריע לי הוא מסתפק במגנום אחת ל..... ובדר"כ זה מספיק........
שיהיה סופשבוע מוצלח ובשליטה לכולנו♥נשיבוקים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/07/2011 07:04
dany
Posts: 19819
|
[
quote=שאפתנית]זה עדיין נשמע מוכר כל מה שאת כותבת דניאלוש אבל עדיין לא התייאשתי, לשנות במעט עדיף על כלום. אני לא מתיימרת להתנהג בדיוק כמוהו כי אין סיכוי, בכל זאת אני אדם בפני עצמי אבל אני מנסה ללמוד ממנו ולקחת את הדברים שיכולים להתאים לי.
dany כתב:
הלוואי והייתי לומדת לאכול כמוהו............ כבר יובלות אני איתו .בחודש הבא 43 שנות נישואים ועוד כמה שנים של חברות, האיש אוכל לאט לאט........... אני מתחילה אחריו, עוד מגישה, עוד מורידה, עוד מכינה עוד משהו לשולחן ובכל זאת מסיימת לפניו............... מכה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שאפתנית כתב: תודה אהובתי. מסכימה איתך שבסופו של דבר זה אנחנו עם עצמנו וזה נכון לכל נושא ולכל אדם שחי על כדור הארץ. נכבד ונאהב את עצמנו אז גם הסביבה תנהג כלפינו באותה הדרך. חידוד קטן: אני נעזרת בבעלי. לפעמים אני רואה איך הוא אוכל ומנסה ללמוד ממנו, לחקות אותו. את קצב האכילה, את התפיסה שלא צריך לסיים הכל ולא יקרה דבר אם נשאיר משהו בצלחת. כשהיינו חברים אני זוכרת שפעם פתחתי חבילת שוקולד וכמו כל שמנמוד (למרות שאז הייתי רזה יותר מהיום ב-4 קילו) היה לי ברור שצריך לסיים אותה. ואז נתתי לו שתי קוביות וגם לי שתיים וכשרציתי לתת לו עוד שתי קוביות אז הוא אמר לי לא צריך לגמור את החבילה עכשיו, אפשר להשאיר לפעם אחרת. את יודעת כמה שנים המשפט הזה חקוק בזכרוני? אז הכל עניין של גישה ואני ממנפת את הגישה שלו ונעזרת בה. היום עם כל הקילוגרמים המיותרים שהורדתי בזכות מירי אני בהחלט מקבלת את השקפת העולם שלו ומנסה להטמיע אותה בתוכי לעולמים. לא תמיד זה מצליח אבל ברוב המקרים כן וזה כבר שיפור. אשירה כתב: כל מה שכתבת אלה דברים שגם אני אומרת לעצמי כל הזמן, שאם היה לי בן זוג שמן היו לי עוד פחות מעצורים והייתי מתדרדרת יותר ויותר. אז בשבילי כבר עדיף המצב כמות שהוא. מה שמפריע לי הוא חוסר היכולת של בעלי להיות אמפטי לתהליכים שאני עוברת, אבל למדתי לא לצפות בקטע הזה להבנה, וגם הוא למד במשך השנים לא להציק לי בכל מה שקשור לנושא, כי הוא ראה שזה ממילא לא עוזר ורק מעכיר את האווירה. בסופו של דבר מה שחשוב זה אנחנו עם עצמנו, גם באוכל וגם בהתייחסות שלנו אל עצמנו. אם אנחנו מכבדים את עצמנו ואת גופנו גם אחרים יכבדו אותנו. שאפתנית חמודה, התברכת בבעל טוב ומגיע לו שתהיה לו אשה פצצה!!! אוהבת, אשירה. שאפתנית כתב: להתייחסותך אשירה בנוגע לבן הזוג. בעלי גם רזה אבל במודעות מלאה לתזונה בריאה ואורח חיים בריא. אצלי זה דווקא השפיע לטובה ואני מרגישה שהוא ממנף אותי בכל הקשור לתזונה בריאה ודיאטה. אני חושבת שאם היה לי בן זוג שמן שאוהב לאכול כמוני ולא יודע להציב גבולות אזי הייתי היום בטח שוקלת 200 ק"ג (ואני לא מגזימה) ובטוח הייתי עוברת איזה ניתוח להצרת קיבה כדי לתת לעצמי סיכוי לחיות. אז אני מסתכלת על החיוב שבדבר ומודה לו בפה מלא שהוא ממתן אותי, הוא המנוע שדחף אותי שוב ושוב להכנס למסגרת ולהוריד מעלי את השומנים העודפים שרק הקשו עלי. אשירה כתב: מיכל חמודה,
אתייחס קצת באיחור למעללי היום הקודם שאולי את מעוניינת להשכיח אבל משהו רציתי להוסיף.
בנוגע להתקף הצונאמי, כולנו מכירים זאת ומשתדלים שלא יקרה לעיתים קרובות, אבל לפעמים כשהוא מגיע אולי באמת עדיף ללכת איתו עד הסוף, כמו שכתבה לך אקו, ואז מהמקום הנמוך ביותר לעלות למעלה ולא לרצות לחזור לשם או לפחות לפנטז שיותר זה לא יקרה לנו, הגועל נפש הזה.
אבל אני רוצה, ברשותך, להתייחס לעוד הבט אחד, הנובע ממה שכתבת. הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם כאדם שמן עדיף לחיות עם בן זוג הדומה לך בכך או הפוך. אני עצמי נשואה לאדם רזה אמיתי ועל הרקע הזה עברתי מצבים מאוד לא נעימים שנבעו מחוסר יכולת מוחלטת להבין את מה שקורה לי בתחום הזה. זה לקח הרבה שנים של כעסים הדדים עד שהגענו לאיזה סטטוס קוו של התיחסות מכובדת למרות חוסר הקבלה וההבנה את המצב. כמובן שבתחומים אחרים היה פיצוי כי אחרת זה לא היה מחזיק מעמד אבל לא אכחיש שזה די העיב על יחסינו.
מעניין אותי לשמוע מה קורה אצל אחרים ואיך הנושא הזה משפיע על הזוגיות.
מיכלי, תמשיכי להיות מחוננת ולשתף אותנו בכל, כמו שאת עושה כל כך יפה,
נשיקות, |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/07/2011 06:41
שאפתנית
Posts: 8392
|
זה עדיין נשמע מוכר כל מה שאת כותבת דניאלוש אבל עדיין לא התייאשתי, לשנות במעט עדיף על כלום. אני לא מתיימרת להתנהג בדיוק כמוהו כי אין סיכוי, בכל זאת אני אדם בפני עצמי אבל אני מנסה ללמוד ממנו ולקחת את הדברים שיכולים להתאים לי.
dany כתב:
הלוואי והייתי לומדת לאכול כמוהו............ כבר יובלות אני איתו .בחודש הבא 43 שנות נישואים ועוד כמה שנים של חברות, האיש אוכל לאט לאט........... אני מתחילה אחריו, עוד מגישה, עוד מורידה, עוד מכינה עוד משהו לשולחן ובכל זאת מסיימת לפניו............... מכה!!!!!!!!!!!!!!!!!!! שאפתנית כתב: תודה אהובתי. מסכימה איתך שבסופו של דבר זה אנחנו עם עצמנו וזה נכון לכל נושא ולכל אדם שחי על כדור הארץ. נכבד ונאהב את עצמנו אז גם הסביבה תנהג כלפינו באותה הדרך. חידוד קטן: אני נעזרת בבעלי. לפעמים אני רואה איך הוא אוכל ומנסה ללמוד ממנו, לחקות אותו. את קצב האכילה, את התפיסה שלא צריך לסיים הכל ולא יקרה דבר אם נשאיר משהו בצלחת. כשהיינו חברים אני זוכרת שפעם פתחתי חבילת שוקולד וכמו כל שמנמוד (למרות שאז הייתי רזה יותר מהיום ב-4 קילו) היה לי ברור שצריך לסיים אותה. ואז נתתי לו שתי קוביות וגם לי שתיים וכשרציתי לתת לו עוד שתי קוביות אז הוא אמר לי לא צריך לגמור את החבילה עכשיו, אפשר להשאיר לפעם אחרת. את יודעת כמה שנים המשפט הזה חקוק בזכרוני? אז הכל עניין של גישה ואני ממנפת את הגישה שלו ונעזרת בה. היום עם כל הקילוגרמים המיותרים שהורדתי בזכות מירי אני בהחלט מקבלת את השקפת העולם שלו ומנסה להטמיע אותה בתוכי לעולמים. לא תמיד זה מצליח אבל ברוב המקרים כן וזה כבר שיפור. אשירה כתב: כל מה שכתבת אלה דברים שגם אני אומרת לעצמי כל הזמן, שאם היה לי בן זוג שמן היו לי עוד פחות מעצורים והייתי מתדרדרת יותר ויותר. אז בשבילי כבר עדיף המצב כמות שהוא. מה שמפריע לי הוא חוסר היכולת של בעלי להיות אמפטי לתהליכים שאני עוברת, אבל למדתי לא לצפות בקטע הזה להבנה, וגם הוא למד במשך השנים לא להציק לי בכל מה שקשור לנושא, כי הוא ראה שזה ממילא לא עוזר ורק מעכיר את האווירה. בסופו של דבר מה שחשוב זה אנחנו עם עצמנו, גם באוכל וגם בהתייחסות שלנו אל עצמנו. אם אנחנו מכבדים את עצמנו ואת גופנו גם אחרים יכבדו אותנו. שאפתנית חמודה, התברכת בבעל טוב ומגיע לו שתהיה לו אשה פצצה!!! אוהבת, אשירה. שאפתנית כתב: להתייחסותך אשירה בנוגע לבן הזוג. בעלי גם רזה אבל במודעות מלאה לתזונה בריאה ואורח חיים בריא. אצלי זה דווקא השפיע לטובה ואני מרגישה שהוא ממנף אותי בכל הקשור לתזונה בריאה ודיאטה. אני חושבת שאם היה לי בן זוג שמן שאוהב לאכול כמוני ולא יודע להציב גבולות אזי הייתי היום בטח שוקלת 200 ק"ג (ואני לא מגזימה) ובטוח הייתי עוברת איזה ניתוח להצרת קיבה כדי לתת לעצמי סיכוי לחיות. אז אני מסתכלת על החיוב שבדבר ומודה לו בפה מלא שהוא ממתן אותי, הוא המנוע שדחף אותי שוב ושוב להכנס למסגרת ולהוריד מעלי את השומנים העודפים שרק הקשו עלי. אשירה כתב: מיכל חמודה,
אתייחס קצת באיחור למעללי היום הקודם שאולי את מעוניינת להשכיח אבל משהו רציתי להוסיף.
בנוגע להתקף הצונאמי, כולנו מכירים זאת ומשתדלים שלא יקרה לעיתים קרובות, אבל לפעמים כשהוא מגיע אולי באמת עדיף ללכת איתו עד הסוף, כמו שכתבה לך אקו, ואז מהמקום הנמוך ביותר לעלות למעלה ולא לרצות לחזור לשם או לפחות לפנטז שיותר זה לא יקרה לנו, הגועל נפש הזה.
אבל אני רוצה, ברשותך, להתייחס לעוד הבט אחד, הנובע ממה שכתבת. הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם כאדם שמן עדיף לחיות עם בן זוג הדומה לך בכך או הפוך. אני עצמי נשואה לאדם רזה אמיתי ועל הרקע הזה עברתי מצבים מאוד לא נעימים שנבעו מחוסר יכולת מוחלטת להבין את מה שקורה לי בתחום הזה. זה לקח הרבה שנים של כעסים הדדים עד שהגענו לאיזה סטטוס קוו של התיחסות מכובדת למרות חוסר הקבלה וההבנה את המצב. כמובן שבתחומים אחרים היה פיצוי כי אחרת זה לא היה מחזיק מעמד אבל לא אכחיש שזה די העיב על יחסינו.
מעניין אותי לשמוע מה קורה אצל אחרים ואיך הנושא הזה משפיע על הזוגיות.
מיכלי, תמשיכי להיות מחוננת ולשתף אותנו בכל, כמו שאת עושה כל כך יפה,
נשיקות, |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/07/2011 05:44
dany
Posts: 19819
|
אמן
רעותה כתב:
מיכל וגיתי ,
וכמובן לזוגות האחרים אצל מירי , זאת זכות גדולה שאתם נהנים וחולקים את המסגרת הזאת יחד.
אני בטוחה שמהביחד הזה יצאו רק תובנות ולמידות מרתקות לכל תחום בחיים .
אז תהנו ותשמרו על הביחד הזה בכיף ובהמון אהבה.
רעותה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 23:20
רעותה
Posts: 869
|
מיכל וגיתי ,
וכמובן לזוגות האחרים אצל מירי , זאת זכות גדולה שאתם נהנים וחולקים את המסגרת הזאת יחד.
אני בטוחה שמהביחד הזה יצאו רק תובנות ולמידות מרתקות לכל תחום בחיים .
אז תהנו ותשמרו על הביחד הזה בכיף ובהמון אהבה.
רעותה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 23:01
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל יקרה תראי מה את גורמת לאנשי הפורום......שיתוף מדהים, אני אוהבת אותך וגאה בך, וכמובן את כולכם אנשי פורום מדהימים ואהובים......
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 21:33
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
מיכל יקרה
אומנם אני עוד חייבת לך תשובה בפרטי זה יקרה בקרוב...
וביינתים אני רוצה לומר למרות שהיה זה מסע לקרוא 2 עמודים ועם כזה דיון מעמיק ....
נהתי מאוד לקרוא אותך ואת תובונותיך ..
לא קל להתמודד תמיד עם עצמנו והדבר גורר אכילה אך מי כמוך יודעת שזה קורה לומדת וממשיכה קדימה..
אכן אתם זוג מקסים וכל הכבוד שאתם יודעים להיות אחד בשביל השני בכל רגע גם קל וגם קצת יותר קשה
ועם אחת אסרטיבית ונחושה כמוך אני בטוחה שתגיעו רחוק סומכת עליך ובהצלחה בהמשך
נחושתית מקווה שאת ממשיכה נחושה קדימה למרות הפיצה ולומדת להמשיך להשתדל להכין מראש וליישם את יכולה בהצלחה
ואשירה חביבה לדעתי בעל רזה או שמן אני חושבת שגם זה וגם זה אם נלמד אותם בדרכי נועם להסתכל על החיים לא מעלינו ולא מתחתינו אלא בשווה לנו שנדע להקשיב ולהתפשר זה עם זה בכל נושאי החיים לדבר בפתיחות ובאמת בהקשבה ולא רק בהאזנה אפשר לנסות למצוא את שביל הזהב בין השניים וכך לא לקבל זה את זה כמובן מאליו ולדעת לעשות ולעבוד כדי שיהיה טוב לשני הצדדים כמו כל דבר גם זוגיות זו עבודה שמחיייבת תרגול כל החיים בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 17:42
dany
Posts: 19819
|
זוג מהשמיים
מאחלת לכם שנים רבות של כזה אושר ואהבה שבאמת לא רואים בימים אלו.
המון המון חיבוקים לשניכם
והצלחה במאבק להרזיה כי מגיע לשניכם!!!!!!!!!!!!!
אקורדיאון כתב:
gity1 כתב: אין עלייך אישתי היקרה
באמת לא יודע איפה הייתי בלעדייך היום בדיאטה ובכלל...
P.S.
תומר שולח נשיקות ואני שולחת לך נשיקה גדולה ,איזה בן זוג אתה,אתם מקסימים ומיכלוש ממני זה בסדר.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 17:39
dany
Posts: 19819
|
הלוואי והייתי לומדת לאכול כמוהו............ כבר יובלות אני איתו .בחודש הבא 43 שנות נישואים ועוד כמה שנים של חברות, האיש אוכל לאט לאט........... אני מתחילה אחריו, עוד מגישה, עוד מורידה, עוד מכינה עוד משהו לשולחן ובכל זאת מסיימת לפניו............... מכה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שאפתנית כתב:
תודה אהובתי. מסכימה איתך שבסופו של דבר זה אנחנו עם עצמנו וזה נכון לכל נושא ולכל אדם שחי על כדור הארץ. נכבד ונאהב את עצמנו אז גם הסביבה תנהג כלפינו באותה הדרך. חידוד קטן: אני נעזרת בבעלי. לפעמים אני רואה איך הוא אוכל ומנסה ללמוד ממנו, לחקות אותו. את קצב האכילה, את התפיסה שלא צריך לסיים הכל ולא יקרה דבר אם נשאיר משהו בצלחת. כשהיינו חברים אני זוכרת שפעם פתחתי חבילת שוקולד וכמו כל שמנמוד (למרות שאז הייתי רזה יותר מהיום ב-4 קילו) היה לי ברור שצריך לסיים אותה. ואז נתתי לו שתי קוביות וגם לי שתיים וכשרציתי לתת לו עוד שתי קוביות אז הוא אמר לי לא צריך לגמור את החבילה עכשיו, אפשר להשאיר לפעם אחרת. את יודעת כמה שנים המשפט הזה חקוק בזכרוני? אז הכל עניין של גישה ואני ממנפת את הגישה שלו ונעזרת בה. היום עם כל הקילוגרמים המיותרים שהורדתי בזכות מירי אני בהחלט מקבלת את השקפת העולם שלו ומנסה להטמיע אותה בתוכי לעולמים. לא תמיד זה מצליח אבל ברוב המקרים כן וזה כבר שיפור. אשירה כתב: כל מה שכתבת אלה דברים שגם אני אומרת לעצמי כל הזמן, שאם היה לי בן זוג שמן היו לי עוד פחות מעצורים והייתי מתדרדרת יותר ויותר. אז בשבילי כבר עדיף המצב כמות שהוא. מה שמפריע לי הוא חוסר היכולת של בעלי להיות אמפטי לתהליכים שאני עוברת, אבל למדתי לא לצפות בקטע הזה להבנה, וגם הוא למד במשך השנים לא להציק לי בכל מה שקשור לנושא, כי הוא ראה שזה ממילא לא עוזר ורק מעכיר את האווירה. בסופו של דבר מה שחשוב זה אנחנו עם עצמנו, גם באוכל וגם בהתייחסות שלנו אל עצמנו. אם אנחנו מכבדים את עצמנו ואת גופנו גם אחרים יכבדו אותנו. שאפתנית חמודה, התברכת בבעל טוב ומגיע לו שתהיה לו אשה פצצה!!! אוהבת, אשירה. שאפתנית כתב: להתייחסותך אשירה בנוגע לבן הזוג. בעלי גם רזה אבל במודעות מלאה לתזונה בריאה ואורח חיים בריא. אצלי זה דווקא השפיע לטובה ואני מרגישה שהוא ממנף אותי בכל הקשור לתזונה בריאה ודיאטה. אני חושבת שאם היה לי בן זוג שמן שאוהב לאכול כמוני ולא יודע להציב גבולות אזי הייתי היום בטח שוקלת 200 ק"ג (ואני לא מגזימה) ובטוח הייתי עוברת איזה ניתוח להצרת קיבה כדי לתת לעצמי סיכוי לחיות. אז אני מסתכלת על החיוב שבדבר ומודה לו בפה מלא שהוא ממתן אותי, הוא המנוע שדחף אותי שוב ושוב להכנס למסגרת ולהוריד מעלי את השומנים העודפים שרק הקשו עלי. אשירה כתב: מיכל חמודה,
אתייחס קצת באיחור למעללי היום הקודם שאולי את מעוניינת להשכיח אבל משהו רציתי להוסיף.
בנוגע להתקף הצונאמי, כולנו מכירים זאת ומשתדלים שלא יקרה לעיתים קרובות, אבל לפעמים כשהוא מגיע אולי באמת עדיף ללכת איתו עד הסוף, כמו שכתבה לך אקו, ואז מהמקום הנמוך ביותר לעלות למעלה ולא לרצות לחזור לשם או לפחות לפנטז שיותר זה לא יקרה לנו, הגועל נפש הזה.
אבל אני רוצה, ברשותך, להתייחס לעוד הבט אחד, הנובע ממה שכתבת. הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם כאדם שמן עדיף לחיות עם בן זוג הדומה לך בכך או הפוך. אני עצמי נשואה לאדם רזה אמיתי ועל הרקע הזה עברתי מצבים מאוד לא נעימים שנבעו מחוסר יכולת מוחלטת להבין את מה שקורה לי בתחום הזה. זה לקח הרבה שנים של כעסים הדדים עד שהגענו לאיזה סטטוס קוו של התיחסות מכובדת למרות חוסר הקבלה וההבנה את המצב. כמובן שבתחומים אחרים היה פיצוי כי אחרת זה לא היה מחזיק מעמד אבל לא אכחיש שזה די העיב על יחסינו.
מעניין אותי לשמוע מה קורה אצל אחרים ואיך הנושא הזה משפיע על הזוגיות.
מיכלי, תמשיכי להיות מחוננת ולשתף אותנו בכל, כמו שאת עושה כל כך יפה,
נשיקות, |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 16:09
אקורדיאון
Posts: 16382
|
gity1 כתב:
אין עלייך אישתי היקרה
באמת לא יודע איפה הייתי בלעדייך היום בדיאטה ובכלל...
P.S.
תומר שולח נשיקות
ואני שולחת לך נשיקה גדולה ,איזה בן זוג אתה,אתם מקסימים ומיכלוש ממני זה בסדר.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 15:50
אשירה
Posts: 4292
|
איזה כיף לצפות בזוגיות שלכם,
אשירה.
gity1 כתב:
אין עלייך אישתי היקרה
באמת לא יודע איפה הייתי בלעדייך היום בדיאטה ובכלל...
P.S.
תומר שולח נשיקות
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 15:48
אשירה
Posts: 4292
|
מיכלי, את פשוט מקסימה, אני בטוחה שגיתי יודע איזה אוצר נפל בחלקו ואני חושבת שגם הוא ראוי לגמרי,
כל טוב לשניכם ונשיקות לתומר,
אשירה.
מיכל שרון כתב:
הי אשירה, רק עכשיו ראיתי וכמובן שאני אגיב.. אני רואה שכולן כאן זכו בבעלים רזים אז אני חייבת קודם כל להגיד לכן שאני חושבת שיש כל מיני סוגים של שמנים... מי כמונו יודעות.. כשכולכן אומרות שעם בעל שמן בטח הייתן שוקלות 200 ק"ג אז אני מבינה שאתן מתייחסות לשמן שחי בהכחשה וחי רק את האכילה וההנאה ממנה (ואני לרגע לא מזלזלת בהנאה ובכוח שלה). יש לי משפחה שלמה מצד אבא שלי שהם כולם שמנים בהכחשה.. שם המוטיב החוזר הוא לגיטימציה לאכילה ולהשמנה בשם ההתפנקות שבדבר... כי האוכל שם הוא אמצעי ביטוי לכל כך הרבה דברים אחרים - לחיבה ואהבה, לתשומת לב ואכפתיות וקצת פינוק. אז כן, יש גם שמנים כאלה.. ובעצם כל שמן אמיתי בשלב כזה או אחר נמצא עם עצמו במקום המכחיש והמתכחש הזה. אבל יש גם שמנים אחרים.. כאלו שחיים את רוב חייהם בתחושת החמצה.. החמצה של החיים נטולי העודף המיותר.. החיים שיכלו להיות להם ללא השומן - החיים שבהם לא מציקים ומעירים בבית ספר, החיים שבהם אין בושה בבריכה ובים, החיים שבהם יש יותר יציאות ודייטים, פחות פחד מדחייה על הרקע הזה, החיים שהם קשים ומתנשפים ומזיעים ותמיד תמיד חמים!!! כל ההבדל הוא המודעות... וגיתי שלי הוא בנאדם מודע.. אני אשקר אם לא אומר שמעצם היותו גבר הוא ילדותי לעיתים וקצת קושן (מלשון מתקשה) בחיים עצמם ובדיאטה בפרט אבל בסה"כ הוא גבר מודע, חשוב לו לחוות את החיים אחרת.. לחוות אותם עם 15 ק"ג פחות (כמו שהוא כבר מצליח כמעט שנתיים ומשחק על קילו שניים לכאן ולכאן) וחשוב לו לא פחות שאשתו תחווה אותם כך בדיוק... ולא בגללו, בגללי. כי גיתי אוהב אותי ממש כמו שאני.. מבחינתו מייד אחרי הלידה "חזרתי" למה שהייתי קודם.. הוא לא רואה את ה -8 ק"ג שמפרידים ביני ובין האושר ואם זה היה תלוי רק בחוות דעתו אז מזמן גם אני הייתי מסתפקת בחלקי. אבל גיתי יודע כמה חשוב לי ואני יודעת כמה חשוב לו להיות במקום אחר עם השומן שלנו... גם לגיתי אפילו שהוא גבר יש את הרגעים האלה שהוא מסתכל על הבטן שלו מלא ייאוש תהומי ובז לה ולקיום שלה ומרגיש מנוצח לעומתה... ובגלל שגם הוא חווה את אותם משברים ונפילות כמוני אין טוב ממנו בלאסוף לי את שברי הדיאטה, לעזור לי להניע חזרה לתהליך וככה שנינו.. רוקדים טנגו עם עצמנו ועם השומן.. מי ששוכח "להכניס" את הבטן אז השני דוחף אותה וסוגר את הכפתור עבורו  אז אחרי כמה מערכות יחסים שהיו לי עם גברים רזים ותמירים ושחומים שבהן תמיד הרגשתי אשמה ובושה על מי שאני, תמיד פחדתי להראות את עצמי בפניהם באור יום.. שמא יעלו על האמת שהיתה נצורה מתחת לבגדים, אז בסוף מצאתי את הנסיך שלי - פחות גבוה ועגלגל ולבנבן אבל כמה נשמה!!! ואני חושבת שאחד הרגעים הכי יפים שהיו לנו יחד בהתחלה כשרק גילינו אחד את השניה היה הפעמים הראשונות ההן שלא היה ברור מי יותר מתבייש ממי ובמה ועל מה... אז אני כל יום מודה שיש לי כזה חצי שני.. שגם הוא מרופד ועגול כמוני.. ואני שמחה שבזכותו הגעתי למירי כדי שיחד נוכל שנינו להפוך להיות רזים ומהממים כמו שלאף אחד אחר לא הגיע שנהיה עבורו. סליחה על ההשתפכות.. לא יודעת מאיפה זה הגיע... בכל אופן אני מקווה שזה ענה לשאלתך...
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 15:43
gity1
Posts: 28
|
אין עלייך אישתי היקרה
באמת לא יודע איפה הייתי בלעדייך היום בדיאטה ובכלל...
P.S.
תומר שולח נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 15:40
אשירה
Posts: 4292
|
זכית בפייס, גם יפה גם רזה וגם בעל מקבל!!!!
dany כתב:
מה אומר כל אחת ובן הזוג שלה.........שלי שהתחתנו נראה כמו ילד שלי........רזה 58 קילו ואני ב"ה בחורה בריאה.............. וכל השנים.............. הוא אוהב "הרבה" אישה. מעולם לא העיר לי, לא הסתכל בצלחת, לא הציק, וכך יכולתי להתפתח כרצוני............. מזלי שלי זה מפריע, כי הוא לא יודע על מה אני מדברת ואם אני לא מאירה את עיניו שאני כבר נראית ומרגישה כמו טנק............ לא זה לא מפריע. אז גם אם הייתי חיה עם אדם שמן(לא הייתי).............. אני לא יכולה להישאר שמנה כי אני שונאת את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 15:30
מיכל שרון
Posts: 1318
|
הי אשירה,
רק עכשיו ראיתי וכמובן שאני אגיב.. אני רואה שכולן כאן זכו בבעלים רזים אז אני חייבת קודם כל להגיד לכן שאני חושבת שיש כל מיני סוגים של שמנים... מי כמונו יודעות.. כשכולכן אומרות שעם בעל שמן בטח הייתן שוקלות 200 ק"ג אז אני מבינה שאתן מתייחסות לשמן שחי בהכחשה וחי רק את האכילה וההנאה ממנה (ואני לרגע לא מזלזלת בהנאה ובכוח שלה).
יש לי משפחה שלמה מצד אבא שלי שהם כולם שמנים בהכחשה.. שם המוטיב החוזר הוא לגיטימציה לאכילה ולהשמנה בשם ההתפנקות שבדבר... כי האוכל שם הוא אמצעי ביטוי לכל כך הרבה דברים אחרים - לחיבה ואהבה, לתשומת לב ואכפתיות וקצת פינוק. אז כן, יש גם שמנים כאלה.. ובעצם כל שמן אמיתי בשלב כזה או אחר נמצא עם עצמו במקום המכחיש והמתכחש הזה.
אבל יש גם שמנים אחרים.. כאלו שחיים את רוב חייהם בתחושת החמצה.. החמצה של החיים נטולי העודף המיותר.. החיים שיכלו להיות להם ללא השומן - החיים שבהם לא מציקים ומעירים בבית ספר, החיים שבהם אין בושה בבריכה ובים, החיים שבהם יש יותר יציאות ודייטים, פחות פחד מדחייה על הרקע הזה, החיים שהם קשים ומתנשפים ומזיעים ותמיד תמיד חמים!!!
כל ההבדל הוא המודעות... וגיתי שלי הוא בנאדם מודע.. אני אשקר אם לא אומר שמעצם היותו גבר הוא ילדותי לעיתים וקצת קושן (מלשון מתקשה) בחיים עצמם ובדיאטה בפרט אבל בסה"כ הוא גבר מודע, חשוב לו לחוות את החיים אחרת.. לחוות אותם עם 15 ק"ג פחות (כמו שהוא כבר מצליח כמעט שנתיים ומשחק על קילו שניים לכאן ולכאן) וחשוב לו לא פחות שאשתו תחווה אותם כך בדיוק... ולא בגללו, בגללי.
כי גיתי אוהב אותי ממש כמו שאני.. מבחינתו מייד אחרי הלידה "חזרתי" למה שהייתי קודם.. הוא לא רואה את ה -8 ק"ג שמפרידים ביני ובין האושר ואם זה היה תלוי רק בחוות דעתו אז מזמן גם אני הייתי מסתפקת בחלקי. אבל גיתי יודע כמה חשוב לי ואני יודעת כמה חשוב לו להיות במקום אחר עם השומן שלנו...
גם לגיתי אפילו שהוא גבר יש את הרגעים האלה שהוא מסתכל על הבטן שלו מלא ייאוש תהומי ובז לה ולקיום שלה ומרגיש מנוצח לעומתה... ובגלל שגם הוא חווה את אותם משברים ונפילות כמוני אין טוב ממנו בלאסוף לי את שברי הדיאטה, לעזור לי להניע חזרה לתהליך וככה שנינו.. רוקדים טנגו עם עצמנו ועם השומן.. מי ששוכח "להכניס" את הבטן אז השני דוחף אותה וסוגר את הכפתור עבורו
אז אחרי כמה מערכות יחסים שהיו לי עם גברים רזים ותמירים ושחומים שבהן תמיד הרגשתי אשמה ובושה על מי שאני, תמיד פחדתי להראות את עצמי בפניהם באור יום.. שמא יעלו על האמת שהיתה נצורה מתחת לבגדים, אז בסוף מצאתי את הנסיך שלי - פחות גבוה ועגלגל ולבנבן אבל כמה נשמה!!!
ואני חושבת שאחד הרגעים הכי יפים שהיו לנו יחד בהתחלה כשרק גילינו אחד את השניה היה הפעמים הראשונות ההן שלא היה ברור מי יותר מתבייש ממי ובמה ועל מה... אז אני כל יום מודה שיש לי כזה חצי שני.. שגם הוא מרופד ועגול כמוני.. ואני שמחה שבזכותו הגעתי למירי כדי שיחד נוכל שנינו להפוך להיות רזים ומהממים כמו שלאף אחד אחר לא הגיע שנהיה עבורו.
סליחה על ההשתפכות.. לא יודעת מאיפה זה הגיע...
בכל אופן אני מקווה שזה ענה לשאלתך...
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 14:14
שאפתנית
Posts: 8392
|
תודה אהובתי.
מסכימה איתך שבסופו של דבר זה אנחנו עם עצמנו וזה נכון לכל נושא ולכל אדם שחי על כדור הארץ. נכבד ונאהב את עצמנו אז גם הסביבה תנהג כלפינו באותה הדרך.
חידוד קטן: אני נעזרת בבעלי. לפעמים אני רואה איך הוא אוכל ומנסה ללמוד ממנו, לחקות אותו. את קצב האכילה, את התפיסה שלא צריך לסיים הכל ולא יקרה דבר אם נשאיר משהו בצלחת. כשהיינו חברים אני זוכרת שפעם פתחתי חבילת שוקולד וכמו כל שמנמוד (למרות שאז הייתי רזה יותר מהיום ב-4 קילו) היה לי ברור שצריך לסיים אותה. ואז נתתי לו שתי קוביות וגם לי שתיים וכשרציתי לתת לו עוד שתי קוביות אז הוא אמר לי לא צריך לגמור את החבילה עכשיו, אפשר להשאיר לפעם אחרת. את יודעת כמה שנים המשפט הזה חקוק בזכרוני? אז הכל עניין של גישה ואני ממנפת את הגישה שלו ונעזרת בה. היום עם כל הקילוגרמים המיותרים שהורדתי בזכות מירי אני בהחלט מקבלת את השקפת העולם שלו ומנסה להטמיע אותה בתוכי לעולמים. לא תמיד זה מצליח אבל ברוב המקרים כן וזה כבר שיפור.אשירה כתב:
כל מה שכתבת אלה דברים שגם אני אומרת לעצמי כל הזמן, שאם היה לי בן זוג שמן היו לי עוד פחות מעצורים והייתי מתדרדרת יותר ויותר. אז בשבילי כבר עדיף המצב כמות שהוא. מה שמפריע לי הוא חוסר היכולת של בעלי להיות אמפטי לתהליכים שאני עוברת, אבל למדתי לא לצפות בקטע הזה להבנה, וגם הוא למד במשך השנים לא להציק לי בכל מה שקשור לנושא, כי הוא ראה שזה ממילא לא עוזר ורק מעכיר את האווירה. בסופו של דבר מה שחשוב זה אנחנו עם עצמנו, גם באוכל וגם בהתייחסות שלנו אל עצמנו. אם אנחנו מכבדים את עצמנו ואת גופנו גם אחרים יכבדו אותנו. שאפתנית חמודה, התברכת בבעל טוב ומגיע לו שתהיה לו אשה פצצה!!! אוהבת, אשירה. שאפתנית כתב: להתייחסותך אשירה בנוגע לבן הזוג. בעלי גם רזה אבל במודעות מלאה לתזונה בריאה ואורח חיים בריא. אצלי זה דווקא השפיע לטובה ואני מרגישה שהוא ממנף אותי בכל הקשור לתזונה בריאה ודיאטה. אני חושבת שאם היה לי בן זוג שמן שאוהב לאכול כמוני ולא יודע להציב גבולות אזי הייתי היום בטח שוקלת 200 ק"ג (ואני לא מגזימה) ובטוח הייתי עוברת איזה ניתוח להצרת קיבה כדי לתת לעצמי סיכוי לחיות. אז אני מסתכלת על החיוב שבדבר ומודה לו בפה מלא שהוא ממתן אותי, הוא המנוע שדחף אותי שוב ושוב להכנס למסגרת ולהוריד מעלי את השומנים העודפים שרק הקשו עלי. אשירה כתב: מיכל חמודה,
אתייחס קצת באיחור למעללי היום הקודם שאולי את מעוניינת להשכיח אבל משהו רציתי להוסיף.
בנוגע להתקף הצונאמי, כולנו מכירים זאת ומשתדלים שלא יקרה לעיתים קרובות, אבל לפעמים כשהוא מגיע אולי באמת עדיף ללכת איתו עד הסוף, כמו שכתבה לך אקו, ואז מהמקום הנמוך ביותר לעלות למעלה ולא לרצות לחזור לשם או לפחות לפנטז שיותר זה לא יקרה לנו, הגועל נפש הזה.
אבל אני רוצה, ברשותך, להתייחס לעוד הבט אחד, הנובע ממה שכתבת. הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם כאדם שמן עדיף לחיות עם בן זוג הדומה לך בכך או הפוך. אני עצמי נשואה לאדם רזה אמיתי ועל הרקע הזה עברתי מצבים מאוד לא נעימים שנבעו מחוסר יכולת מוחלטת להבין את מה שקורה לי בתחום הזה. זה לקח הרבה שנים של כעסים הדדים עד שהגענו לאיזה סטטוס קוו של התיחסות מכובדת למרות חוסר הקבלה וההבנה את המצב. כמובן שבתחומים אחרים היה פיצוי כי אחרת זה לא היה מחזיק מעמד אבל לא אכחיש שזה די העיב על יחסינו.
מעניין אותי לשמוע מה קורה אצל אחרים ואיך הנושא הזה משפיע על הזוגיות.
מיכלי, תמשיכי להיות מחוננת ולשתף אותנו בכל, כמו שאת עושה כל כך יפה,
נשיקות, |
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 13:16
dany
Posts: 19819
|
מה אומר כל אחת ובן הזוג שלה.........שלי שהתחתנו נראה כמו ילד שלי........רזה 58 קילו ואני ב"ה בחורה בריאה..............
וכל השנים.............. הוא אוהב "הרבה" אישה.
מעולם לא העיר לי, לא הסתכל בצלחת, לא הציק, וכך יכולתי להתפתח כרצוני............. מזלי שלי זה מפריע, כי הוא לא יודע על מה אני מדברת
ואם אני לא מאירה את עיניו שאני כבר נראית ומרגישה כמו טנק............ לו זה לא מפריע.
אז גם אם הייתי חיה עם אדם שמן(לא הייתי).............. אני לא יכולה להישאר שמנה כי אני שונאת את זה!!!!!!!!!!!!!!!!!
edited by dany on 7/13/2011
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/07/2011 12:56
אשירה
Posts: 4292
|
כל מה שכתבת אלה דברים שגם אני אומרת לעצמי כל הזמן, שאם היה לי בן זוג שמן היו לי עוד פחות מעצורים והייתי מתדרדרת יותר ויותר. אז בשבילי כבר עדיף המצב כמות שהוא.
מה שמפריע לי הוא חוסר היכולת של בעלי להיות אמפטי לתהליכים שאני עוברת, אבל למדתי לא לצפות בקטע הזה להבנה, וגם הוא למד במשך השנים לא להציק לי בכל מה שקשור לנושא, כי הוא ראה שזה ממילא לא עוזר ורק מעכיר את האווירה.
בסופו של דבר מה שחשוב זה אנחנו עם עצמנו, גם באוכל וגם בהתייחסות שלנו אל עצמנו. אם אנחנו מכבדים את עצמנו ואת גופנו גם אחרים יכבדו אותנו.
שאפתנית חמודה, התברכת בבעל טוב ומגיע לו שתהיה לו אשה פצצה!!!
אוהבת, אשירה.
שאפתנית כתב:
להתייחסותך אשירה בנוגע לבן הזוג. בעלי גם רזה אבל במודעות מלאה לתזונה בריאה ואורח חיים בריא. אצלי זה דווקא השפיע לטובה ואני מרגישה שהוא ממנף אותי בכל הקשור לתזונה בריאה ודיאטה. אני חושבת שאם היה לי בן זוג שמן שאוהב לאכול כמוני ולא יודע להציב גבולות אזי הייתי היום בטח שוקלת 200 ק"ג (ואני לא מגזימה) ובטוח הייתי עוברת איזה ניתוח להצרת קיבה כדי לתת לעצמי סיכוי לחיות. אז אני מסתכלת על החיוב שבדבר ומודה לו בפה מלא שהוא ממתן אותי, הוא המנוע שדחף אותי שוב ושוב להכנס למסגרת ולהוריד מעלי את השומנים העודפים שרק הקשו עלי. אשירה כתב: מיכל חמודה,
אתייחס קצת באיחור למעללי היום הקודם שאולי את מעוניינת להשכיח אבל משהו רציתי להוסיף.
בנוגע להתקף הצונאמי, כולנו מכירים זאת ומשתדלים שלא יקרה לעיתים קרובות, אבל לפעמים כשהוא מגיע אולי באמת עדיף ללכת איתו עד הסוף, כמו שכתבה לך אקו, ואז מהמקום הנמוך ביותר לעלות למעלה ולא לרצות לחזור לשם או לפחות לפנטז שיותר זה לא יקרה לנו, הגועל נפש הזה.
אבל אני רוצה, ברשותך, להתייחס לעוד הבט אחד, הנובע ממה שכתבת. הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם כאדם שמן עדיף לחיות עם בן זוג הדומה לך בכך או הפוך. אני עצמי נשואה לאדם רזה אמיתי ועל הרקע הזה עברתי מצבים מאוד לא נעימים שנבעו מחוסר יכולת מוחלטת להבין את מה שקורה לי בתחום הזה. זה לקח הרבה שנים של כעסים הדדים עד שהגענו לאיזה סטטוס קוו של התיחסות מכובדת למרות חוסר הקבלה וההבנה את המצב. כמובן שבתחומים אחרים היה פיצוי כי אחרת זה לא היה מחזיק מעמד אבל לא אכחיש שזה די העיב על יחסינו.
מעניין אותי לשמוע מה קורה אצל אחרים ואיך הנושא הזה משפיע על הזוגיות.
מיכלי, תמשיכי להיות מחוננת ולשתף אותנו בכל, כמו שאת עושה כל כך יפה,
נשיקות,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|