|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
11/07/2011 06:34
אקורדיאון
Posts: 16382
|
dany כתב:
בהצלחה מתוקה אקורדיאון כתב: מה אומר לך את כל כך צודקת ואנחנו יודעות את התורה כולה ולמרות זאת הראש השמנמוד ......
אבל אנחנו כאן יחד להצלחה.
תודה ,גם לך.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/07/2011 06:08
dany
Posts: 19819
|
בהצלחה מתוקה
אקורדיאון כתב:
מה אומר לך את כל כך צודקת ואנחנו יודעות את התורה כולה ולמרות זאת הראש השמנמוד ......
אבל אנחנו כאן יחד להצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/07/2011 06:07
אקורדיאון
Posts: 16382
|
מה אומר לך את כל כך צודקת ואנחנו יודעות את התורה כולה ולמרות זאת הראש השמנמוד ......
אבל אנחנו כאן יחד להצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/07/2011 06:06
dany
Posts: 19819
|
את יודעת ככל שאנחנו משחקות איתו יותר כך הוא עקשן ולא נותן את הירידה ולכן חייבים אבל חייבים להפסיק עם המשחקים ולנסות עד כמה שיותר להיות באיזה מצב מקסימום של פלאטו...........
ומספיק עם הנדנדה ,היא ממש בעוכרינו, אני רואה כמה זה נעשה קשה בכל פעם .
אז בפעם הבאה לפני שאני מתחילה לתקוע אני מקווה שאזכור את מה שאני כותבת כאן ולא אסבול מאיזו אמנזיה רגעית...........
quote=אקורדיאון]dany כתב:
הוא שנאמר השומן לא סולח ולא שוכח!!!!!!!!!!!! רק מחכה לרגע של חולשה................... אקורדיאון כתב: אכן הוא כותב מקסים ומעלה את הקטע גם בהופעתו.
השורה התחתונה ,דרך חיים,במיוחד לאחר שמצליחים "במבצע" מגיעים ליעד אי אפשר להרפות ,הקילוגרמים מתיישבים חזרה במיידי.
חחחחח ממש כך ולכיוון הירידה,עד שהוא זז.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/07/2011 06:03
אקורדיאון
Posts: 16382
|
dany כתב:
הוא שנאמר השומן לא סולח ולא שוכח!!!!!!!!!!!! רק מחכה לרגע של חולשה................... אקורדיאון כתב: אכן הוא כותב מקסים ומעלה את הקטע גם בהופעתו.
השורה התחתונה ,דרך חיים,במיוחד לאחר שמצליחים "במבצע" מגיעים ליעד אי אפשר להרפות ,הקילוגרמים מתיישבים חזרה במיידי.
חחחחח ממש כך ולכיוון הירידה,עד שהוא זז.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/07/2011 05:44
dany
Posts: 19819
|
הוא שנאמר השומן לא סולח ולא שוכח!!!!!!!!!!!! רק מחכה לרגע של חולשה...................
אקורדיאון כתב:
אכן הוא כותב מקסים ומעלה את הקטע גם בהופעתו.
השורה התחתונה ,דרך חיים,במיוחד לאחר שמצליחים "במבצע" מגיעים ליעד אי אפשר להרפות ,הקילוגרמים מתיישבים חזרה במיידי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/07/2011 04:57
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אכן הוא כותב מקסים ומעלה את הקטע גם בהופעתו.
השורה התחתונה ,דרך חיים,במיוחד לאחר שמצליחים "במבצע" מגיעים ליעד אי אפשר להרפות ,הקילוגרמים מתיישבים חזרה במיידי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/07/2011 15:22
dany
Posts: 19819
|
תמיד תענוג לקרוא את יאיר לפיד
שפה עשירה וקולחת לא מתנשאת ובכל זאת לא נמוכה.
אפילו אם יש כתבות שאני לא לגמרי מסכימה עם דיעותיו עדיין נעים לקרוא.
ושהוא אח ל"צרה" שם אותו במקום קרוב ואינטימי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/07/2011 13:33
קרולין
Posts: 6651
|
תודה רבה .
אין כמוהו סופר סופר מוכשר.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/07/2011 13:28
שאפתנית
Posts: 8392
|
תודה על הקטע.
אין ספק שיאיר יודע לכתוב בכישרון רב.
אצל אנשים כמוני מדובר על התמדה יום יומית (אני לא רוצה להשתמש במילה מאבק כי היא קשה וחזקה מידי - בכל זאת אני לא סובלת אז אין פה מאבק אלא יותר התמדה). לפחות מצאתי את המסגרת המתאימה שעוזרת לי להתמודד עם הקושי וכמו שכתבה חיוך מהלב ככל שמספרי הבגדים נעשים קטנים יותר זה תענוג עילאי וזר לא יבין זאת!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/07/2011 13:25
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
יאיר שלום רב, כל מה שכתבת מוכר לכולנו בכל הזמנים ובכל המידות. גם כשמגיעים סופסוף למידה הראויה לציון, אי אפשר לעצור וקצת לקחת אויר. כי כשמתחילים לעלות מחדש אין עצירה אלא אם לא עושים אותה. פשוט מאד. העבודה היא לכל החיים וזה המוטו של כל האתר הזה ובמיוחד של מירי המורה שלנו לחיים בריאים ונכונים. אז יש את המתמידים ויש כאלה שפורשים אחרי שירדו. אך אני למשל נמנית בין ה"שמנים הכרוניים" שהם צריכים להיות כל החיים במסגרת וזה מה שמחזיק אותם. מספרי הבגדים לאט לאט נעשים קטנים יותר והנשימה , תענוג עילאי לקחת אויר מלוא הריאות ולהרגיש אותו מתפשט בכל הגוף. זהו. הכיוון הוא פשוט שזו דרך חיים ואין לי בילתה. מה שלא תעשה, העיקר שתצליח להשיל את המיותרים אם מרגיש לך כך ובעיקר וזה הכי חשוב לשמור על השגיך שלבטח יהיו וגם יראו על המסך. כי כשאתה מחליט הרי שום דבר לא יעמוד בדרכך. תצליח בכל מה שאתה עושה... ושיהיה לך שבוע קסום של כיף בריאות וחיוך של אושר פנימי.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
10/07/2011 12:52
talime
Posts: 48
|
קיבלתי במייל ונהניתי מאוד.
מצ"ב להנאתכם גם
אני בדיאטה
מאת יאיר לפיד
התחלתי דיאטה. למעשה, אין לי שום צורך בדיאטה, שכן אם אני עולה על המשקל ועומד על רגל אחת בעודי תומך את עצמי בקיר ביד הנגדית, אני שוקל בדיוק כמו ביום שהשתחררתי מהצבא. הסיבה האמיתית שהתחלתי בדיאטה שלי היא בריאותית: אני סובל לאחרונה מבעיות נשימה (הידועות גם כ"קצרת") המופיעות בכל פעם שאני מנסה לסגור את המכנסיים. מיד אחרי שאסיים את הדיאטה, אגב, אני עומד לפתוח עסק שירוויח מיליונים. מדובר בחנות מכנסיים שבה על כל המכנסיים, לא חשוב באיזה גודל, מתנוססת התווית "מידה 32".
אני מתנצל על הסטייה מהנושא, אני סובל לאחרונה מבעיות ריכוז. בזמן שאני כותב את הטור הזה, למשל, אני חושב בעצם על לחמניות. לא משהו מסובך, סתם לחמניה גדולה, עם שומשום מלמעלה, שבתוכה חמאה רכה, פרוסות עבות של גבינת קשקבל ועגבניה חתוכה דק.
אין בעצם שום בעיה עם זה שאני אוכל לחמניה כזו. מיליוני אנשים בעולם אוכלים לחמניות כאלה מדי יום ונשארים רזים כמו שהיו קודם. הם נוהגים להסביר את התופעה לאנשים כמוני בכך ש"הם מוציאים הרבה אנרגיה". מה שאומר שבעיניהם אני לא רק שמן, אלא גם בטלן. לא שאני כועס עליהם, להיפך, אין זו אשמתם שהם נולדו רזים מבחינה גנטית, בדיוק כפי שאין זו אשמתם שהם מטומטמים.
ולמרות זאת, מבחינה מדעית הם צודקים. לאנשים רזים יש מה שקרוי בז'רגון הרפואי "מטבוליזם גבוה". בזמן שהם לועסים הגוף מפריד את האוכל לעמילנים, פחמימות, שומנים, חלבונים וחומצות, והופך אותם בהליך מזורז של חילוף-חומרים לתפריט של מנות אחרונות. לי, לעומתם, יש חילוף-חומרים של כיסא. "היי", מהרהר האוכל לעצמו בעודו חולף בגופי, "הנה המותניים שלו, למה לא נעצור לנוח פה לעשרים-שלושים שנה".
עיני לא צרה באנשים צרים, חבל לי רק שהם לעולם לא יבינו את סוג המאבק שאני מנהל. אם למשל אוכל את אותה לחמניה מדוברת, שבמקרה ידוע לי שנמצאת כרגע במטבח, בארגז הלחם, מתחת למפיות ההסוואה הצהובות שהניחה מעליהן זוגתי שתחיה, אני אעלה קילו וחצי בדיוק. הסיבה לכך היא שבשבוע האחרון ירדתי קילו וחצי בדיוק. זה בדיוק מה ששווה שבוע של סיגופים ופריכיות אורז: חמש דקות של לעיסה לילית חפוזה במטבח, מתוך תקווה שאף אחד לא יתעורר.
העובדה שאני חושש להיתפס היא תוצאה של זה שבשבוע הראשון של הדיאטה עשיתי את הטעות הקלאסית של העוסקים בהרזיה – סיפרתי לכולם. "לא תודה", אמרתי להם בהתנשאות דקה עת הוגשה לשולחן עוגת השוקולד המסורתית, "אני בדיאטה. אתם יודעים איך זה אצלי, כשאני מחליט משהו, אז זהו, אי אפשר להזיז אותי אפילו עם טרקטור".
טרקטורים אגב, משמשים לקציר חיטה בשדות, מהחיטה מייצרים לחמניות שומשום... לא חשוב.
לפי הדיאטן שלי, ד"ר ח' המהולל, הסיבה לכך שהמאבק הופך לקשה משנה לשנה, היא שהגוף שואף תמיד לחזור למשקלו הטבעי. הוא אף הציג לי את הנוסחה לחישוב המשקל הטבעי שלי: הגובה מעל למטר, פחות שבעה קילו, פלוס שני קילו לכל עשור חיים. כלומר אם אני 1.74, אז משקלי האידאלי הוא 74-7+(4X2)=75 . אני בטוח שזה אכן משקלי הטבעי, כלומר אם הייתי עדיין בכיתה ג'.
איפה הייתי? למעשה, הייתי בחדר העבודה שלי אבל עכשיו אני עומד משום מה במטבח, בסמיכות מסוכנת לארגז הלחם. מהר לחזור!
כדי לאפשר לבני משפחתי להקיף אותי ללא רכב ממונע, נתן לי ד"ר ח' בשבוע הראשון תפריט מגוון להפליא של ירקות ירוקים וגבינה לבנה 5%, "בלי עגבניות", הדגיש בפני, "אנחנו חייבים להוריד לך את החומציות". הלכתי הביתה בפנים חמוצים, אבל החזקתי מעמד. אחרי שבוע התברר שירדתי קילו מאתיים. "אתה נראה נהדר", אמרה לי זוגתי שתחיה בקול חלוש, "באמת, רואים עליך". כמובן שלא רואים עלי כלום. איך אפשר לראות קילו-מאתיים על גבר ישראלי ממוצע בדרגת סמל ראשון? בעצם, הרהרתי בדרך הביתה, אם למשל אני אעצור עכשיו ואוכל איזו שווארמה קטנה, כמה אני כבר יכול לעלות? הרי מבחינה מתמטית, אם שווארמה שוקלת שלוש-מאות גרם, אי אפשר להעלות ממנה יותר משלוש-מאות גרם.
אז זהו, שאפשר. שכן השווארמה רק נראית כמו שווארמה, אבל מאחוריה מסתתרים גם טחינה, מיץ ענבים, שתי פיתות (הראשונה נקרעה) ועוגת חלבה קטנטנה שחטפתי בדרך הביתה כדי למנוע חשש מירידה קטלנית של רמת הסוכר בדמי. במילים אחרות, דיאטה היא דבר שעובד יוצא מן הכלל בדיוק עד ליום שאתה מפסיק את הדיאטה. הקילוגרמים יושבים בינתיים ביציע ומגחכים. ברגע שניתן האות הם מתנפלים עליך בזריזות וגם מביאים את החברים שלהם. "נו בטח", ציין ד"ר ח' בהגיון, "הגוף מרגיש שאתה מנסה להרעיב אותו, אז הוא מתחיל לחסוך שומנים". מדובר, למי שמתעניין בכלכלה, בתוכנית חסכון עם תשואה מהטובות במשק.
נקודת המבחן היא השבוע השני של הדיאטה, שבו כדי להקל על עצמי התחלתי גם בפעילות אירובית מאומצת וצעקתי על כל מי שעבר לידי. זה לא שהייתי עצבני, פשוט חסר לי סרטונין. לקוראינו כחושי המותן נסביר שסרטונין הוא הורמון המופק במוח ומפקח על מצבנו הנפשי. מחסור מתמיד בסרטונין גורם לדיכאון, התקפי זעם, וסיוטי לילה חוזרים ונשנים שבהם רודפת אחרי הפרה של שוקולד "עלית" ומנסה לקיים איתי יחסי מין. הסרטונין, אם להמשיך את השיעור, נמצא רק ביסוד אחד בטבע: פחמימות.
למי שעדיין אינו מבדיל בדיוק בין היסודות השונים, רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: פחמימות זה טעים, כל היתר לא. הדיאטנים נוהגים להסביר לפציינטים האומללים שהמין האנושי לא נועד כלל לאכול מזון מעובד. אבותינו הקדמונים אכלו רק בשר, פירות וירקות ובשל כך היו רזים וחטובים עד שמתו בשיבה טובה בגיל עשרים וחמש.
"אתה יודע מה", אמרה לי שתחיה שמצאה אותי עומד במטבח ומרחרח את הלחמניה להנאתי, "לפחות בליל-הסדר תאכל כמו בן אדם". אז בליל הסדר אכלתי כמו בן אדם, או כמו שניים-שלושה בני אדם, ועכשיו אתם יכולים להתחיל לקרוא את המדור הזה מההתחלה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|