07/07/2011 14:20
רבקה
Posts: 8411
|
שלוליתוש ברוכה השבה
כייף שאת שוב איתנו
 על הירידות הנפלאות שכבר מקבלות אותך בחיוך ובאהבה
מאחלת לך הפעם המון הצלחה והישארי כאן איתנו
אין מחיר למסגרת בה אנו נמצאים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/07/2011 11:27
קרנושה
Posts: 3420
|
אני גאה בך שחזרת..אין לנו מקום אחר וכאן החיים נראים הרבה יותר יפים. בעשייה ולא בהרדמות בשמירה ויש לך את זה,
כבר נסעת על האפניים, את יכולה לעלות שוב..♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/07/2011 10:03
נחושה
Posts: 6982
|
"הבית פה פתוח תמיד, לא להתבייש לחזור" הנה, לא התביישתי, חזרתי, ירדתי ואני כבר מרגישה יפיפיה על הר הכרמל...
איך אמרתי: לאסי שבה הבייתה: הב הב הב ....
שלוליתי יקרה, למרות ש40 מעלות בחוץ אנחנו מקבלים שלוליות מרעננות חזרה לשורותינו...
אכן פוסט מרגש, התגעגענו אלייך...
המון בהצלחההההההההההה
נחושה
edited by נחושה on 7/7/2011
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/07/2011 09:14
שאפתנית
Posts: 8392
|
ברוכה השבה הביתה שלולית!!!
כל הכבוד על החזרה למסגרת וטוב מאוד שאת לא מקשיבה לאנשים שסביבך כי הם באמת לא מבינים כלום בנושא הזה ולא יודעים עד כמה התמיכה חשובה בתהליך ובשמירת התוצאה. אנחנו יודעים הכי טוב מה מתאים לנו וכנגזרת מכך גם קובעים לעצמנו אז טוב שחזרת הביתה וכל הכבוד על הירידות היפות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/07/2011 08:05
כרובית
Posts: 261
|
שלולית,
פוסט מדהים, אני יכולה להזדהות איתך מאוד.
ההרגשה שיש את מירי שם תמיד, באותו מקום ובאותה שעה, זה מרגיע. אני אף פעם לא עוזבת רק מהפחד
של מה יקרה לי כשאעזוב... ותמיד מאחלת לעצמי שתהיה לי את האפשרות הכלכלית להמשיך תמיד. זה שווה הכל.
לפעמים יש כזה שבוע מנחוס מבחינת האוכל, אבל אני יודעת שאחטוף את הבום ואתיישר.
בכל מקרה, אני מאחלת לך המון הצלחה, בטוחה שתצליחי, אין סיכוי שלא.
איזה יופי לחזור למירי- התחלה של משהו טוב עומד בפתח....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/07/2011 05:26
dany
Posts: 19819
|
את עונה מעולה
שלולית כתב:
תודה לכם
אני לא בטוחה כיצד עונים בפורום, אני מהדור ההוא....ענתי, אם יש לי טעות תקני אותי? תודה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
07/07/2011 00:48
EFF
Posts: 6417
|
אהבתי כ"כ את מה שכתבת..ואכן להיות חלק מהחוגים ו"האנשים" של מירי זו זכות גדולה שעומדת לכולנו,ורק שנשכיל כולנו להנות מהזכות הזו ולהשתמש בה כמו שמירי מצפה מאיתנו..וכמו שמירי אומרת מאז ומתמיד - אם לוקחים איתנו הביתה עם משפט אחד מתוך ההרצאה - דיינו.....והרבה זרים לא יבינו זאת ולכן עולות גם השאלות.."מה?? את לא יכולה לבד? " לא ממי - אני לא יכולה לבד !!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 22:56
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
שלולית יקרה איזה פוסט מדהים.....
היית מאד חסרה ויופי ששבת הבייתה ולפורום....
אין עלייך בכנות ובפירגון, בהצלחה ובהתמדה אוהבת אותך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 22:08
קרולין
Posts: 6651
|
שלולית יקירתי,
ברוכה השבה שווה.
טוב שחזרת למירי ולמסגרת! אין לזה מחיר! פשוט אין!
שיהיה לך ים של הצלחההההההההההההההההההה בתהליךךךך
נשיקות
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 20:53
ענת
Posts: 3849
|
שלולית כתב:
תודה לכם
אני לא בטוחה כיצד עונים בפורום, אני מהדור ההוא....ענתי, אם יש לי טעות תקני אותי? תודה
את בסדר גמור יקירתי תותחית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 20:42
שלולית
Posts: 32
|
תודה לכם
אני לא בטוחה כיצד עונים בפורום, אני מהדור ההוא....ענתי, אם יש לי טעות תקני אותי? תודה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 18:58
ענת
Posts: 3849
|
ברוכה השבה בהצלחה אכן אין כמו המסגרת
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 16:50
dany
Posts: 19819
|
שלולית מתוקה
איזה יופי שחזרת התגעגעתי אליך ואל כתיבתך. אז בבקשה הפעם לא לברוח גם אם לא קל. גם אם לעיתים נמאס, גם אם לעיתים אנחנו מאכזבים את עצמנו, אין לנו מקום אחר ורצוי לא לשכוח את זה. כאן זה המקום שנותן כוח להמשיך את הדרך כפי שאת בעצמך אומרת מי שהוא שמנמוד זה בעצם לתמיד!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בהצלחה יקירה וכל הכבוד על הירידות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 16:27
אקורדיאון
Posts: 16382
|
ברוכה השבה,המון בהצלחה,נסכם ונסכים שאנו חייבים להשאר במסגרת וכל אלה שמסביב שידברו,בטל ומבוטל.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/07/2011 16:18
שלולית
Posts: 32
|
שלום לכולם
יש כמה שמכירים משנים ויש אולי שלא. מה שחשוב הוא ששבתי למירי..........
אחרי פגרה של 7 חודשים בשל השתלמות מיהרתי לשוב כי גיליתי שכל ההצהרות שאני אצליח לבד, שמירי יושבת לי על הכתף, שאני כבר "בוגרת הקורס" וכו' וכו' לא באמת אמיתיות לגביי. גיליתי שאין מנוס...אני חוזרת לפני שאני מבכה את מר גורלי. המכנסיים של הקיץ כבר אותתו שלא עולים עליי, החברים שאלו מה קרה לי...העולם הוורוד סביב ההרזיה שינה צבעיו לאפור והנורא מכל, אני המשכתי לזלול. לא הצלחתי לעמוד בפיתוי וכל יום הבטחתי מחר, התפריט על המקרר הועבר ממקום למקום ובשום יום לא קיבל התייחסות. התכוונתי לשוב כבר לפני חג השבועות אבל הייתי אחרי מחלת הסלמונלה וידעתי שלא אוכל לשוב ולאכול ירקות ולכן לא הגזמתי. ומיד כשהרגשתי טוב יותר, עם כל העומס של סוף השנה, אני מורה רצינית..., לקחתי עצמי בחיוך ובתחושה נרגשת למירי. בדרך, באוטו זלגו דמעות קלות, התרגשתי לקראת המפגש עם האישה שכל פעם מחדש מפתיעה אותי באמירות הכל כך רלבנטיות לי, האם רק לי ? אני תמיד תוהה... כאילו דיברה מגרוני, או יותר נכון מבטני.... ואז ראיתי אותה בכל הדרה, היא שם, ממשיכה ועומדת ותומכת ומחבקת ועוסקת בשליחותה הבלתי נלאית. נכנסתי והיא כל כך שמחה לראותי, איזו קבלת פנים, ממש לשוב הבייתה.
מירי בדיוק שבה מברלין, כרגיל סיפוריה כובשי עולם ואדם...חייכתי אל עצמי, הנה ההזדמנות הנוספת שלי לגלות מקום נוסף, לחזק את החלומות ולחשוב להגשמתם, רק אצל מירי אני ניזכרת שיש ערך נוסף, שיש חיים מעבר לעבודה, לילדים, לבעל.... שיש מקומות שלא ראיתי ודברים שלא עשיתי.
והנה, היא מספרת על ההליכה וכבר מדגדג לי בכפות הרגליים, איך הזנחתי את ההליכה (כעת בכל פעם שאני שבה ממירי, אני הולכת...אמנם פעם בשבוע אבל כבר יותר טוב מכלום...), היא מדברת על הפלפלים האדומים ואני צוהלת בתוכי, כמה זמן שלא אכלתי פלפל אדום בלילה.
הבטתי סביב, ראיתי אנשים מוכרים, חלקם ירד באופן משמעותי וחלקם כשהיה, לא ראיתי מישהו ששמן, כי ידעתי שמי שנשאר אצל מירי שומר על עצמו, אני הייתי מאלו, הרי כמה אפשר לעלות כשנמצאים בקבוצה, בהשגחה? ואז הבנתי שוב שלהיות אצל מירי זה לדאוג לעצמי, לאזן ולא לחרוג יותר מידי.
בשבוע לאחר מכן, כבר הורדתי קילו וחצי, איזה טקס היה לפני, טקס קבוע, ההגעה עם פעימות הלב, זרזיף הפיפי שכאילו ירדו ליטרים רבים ומרזים...ההגעה למשקל, הסרת התכשיטים וההתרגשות - ירדתי או לא?..... ואז היא אומרת - כל הכבוד ואני נמסה, אני האישה החזקה נמסה בכל פעם שהיא מעודדת, משבחת ותומכת. ואני הרי יודעת זאת טוב כי אני עושה זאת כל רגע כמורה אבל להיות בצד השני - זה רגע קסום, זה רגע שאני אומרת , אם כך , בשבוע הבא גם ארד.... בשבילי ובשביל המילה הטובה שנותנת כוח.
מירי המליצה לעמוד ולהסתכל על החיים ועל המסביב, מאז שסיפרה על העץ האדום בכיכר רבין , אני כל הזמן מביטה על העצים, מפחדת לפספס עץ טוב, מאז שהיא מדברת על המשפחתיות , על הבן זוג (שגם אם מעצבן, יש והוא קיים) והילדים שזקוקים לתמיכה, דווקא אלו שלא קל להם... כמה חשוב. שבתי הבייתה, נזכרתי שבימים שאני אצל מירי, אני חיה - הולכים להצגות, סרטים, הליכות, כיף משפחתי, מירי מסייעת לי להחזיק את העולם סביבי בהערכה רבה ולעשות למען, והעשייה הזו בעצם גורמת לי לאהוב הרבה רגעים ולא לקלקל אותם עם אכילה לא נכונה ו/או זלילה אלא לאכול כדי לנוע כדי להספיק עוד משהו טוב עבור כולנו.
וכבר השלתי 2 קילוגרמים ואני כבר שמחה ומאושרת.
נכנסתי לחדר המורים וסיפרתי בהתלהבות, היו את אלו שאמרו , למה את צריכה אותה? וכמה יקר...ופשוט סגרי את הפה.... והסברתי שאני צריכה ואצטרך כל חיי מסגרת וזה לא מום אלא חוזקה - חוזק בהכרה שאני עושה למען עצמי ואלו שלועגים מהצד - שיעיפו מבט קצר במראה ...לא יזיק.
וכרגיל הגיס הנהדר שלי, זוכרים אותו מפעם? עדיין אומר שהוא מתפלא עליי, שלא מבין כיצד אני מגיעה למצב הזה שאני משמינה ושוב צריכה רק את מירי, הפעם צעקתי לו מרחוק, שאני מתפלאת עליו, איש מכון הכושר שחשבתי שהוא מקצוען, איך הוא לא יודע ששמנים זה לא פעם בחיים, ששמנים צריכים לעזור לעצמם ושאחרת היינו כולנו נעלמים מתוך רזון...הפעם חייכתי כי אני לא נלחמת במתנגדים , אני עם עצמי ועם ההצלחה שלי שמדרבנת אותי, אני עם מירי שלי שתמיד אומרת: "הבית פה פתוח תמיד, לא להתבייש לחזור" הנה, לא התביישתי, חזרתי, ירדתי ואני כבר מרגישה יפיפיה על הר הכרמל...
איך אמרתי: לאסי שבה הבייתה: הב הב הב ....
באהבה
שלולית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|