05/07/2011 12:07
 רבקה Posts: 8411
|
טלי דמעות בעיני בקריאת כתבתך עד כמה אפשר לעבור מתח וייסורים תודה לאל שהכל נגמר בטוב ומכאן שתדעו רק ימים טובים ומאושרים וחיוך על פניכם לתמיד הרבה בריאות ובשורות טובות נשיבוקים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/07/2011 10:12
 שאפתנית Posts: 8392
|
טלי בוקר טוב, קראתי את דבריך בהתרגשות והזדהות כאחד. אני שמחה שהכל נגמר בטוב ושחזרת לנשום. אין ספק שבריאות זה הדבר הכי חשוב בחיינו ואני מאחלת לכם הרבה בריאות ורק בשורות טובות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/07/2011 00:05
 יולי Posts: 754
|
היי טלי,
שמחתי לשמוע שהכול בסדר עם התינוק. אני גם התחברתי לקטע של הדת (ואני חילונית לגמרי) כי ברגעים קשים כולנו מתפללים באופן כזה או אחר לאלוהים או מודים לו על הטוב בחיינו ברגעי אושר. רציתי להמליץ על ספר - כוחו של התת מודע של ד"ר ג'וזף מרפי (הוצאת אור עם) זה מזכיר את הסוד אבל יותר ארצי וקל ליישום מאשר הסוד, וזה מלמד איך אפשר בכוח המחשבה שלנו בעצם לשנות את המציאות של חיינו. מדהים ביותר וגם מומלץ אני לקחתי אותו בספרייה וממש התרשמתי ממנו והוא גם ממש מחזק ברמה של שליטה בחיים שלנו במחשבה ובמה שקורה בחיינו.
שיהיה לילה טוב ורק בשורות טובות וכמובן בריאות ואושר כי זה הכי חשוב
יולי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/07/2011 13:29
 miribelkin Administrator Posts: 3755
|
טלי ריגשת אותי עד דמעות.....רק אושר ובריאות. מגיעלך, הזדמנות נפלאה להגיד לך שאת מקסימה טובת לב ואמא נהדרת.נתראה מחר במעמד השקילה תקבלי חיבוק ענק,תמשיכי לשתף ולכתוב אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/07/2011 12:52
 talime Posts: 48
|
ותודה כמובן לכולכן על האיחולים והתגובות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/07/2011 12:51
 talime Posts: 48
|
לבקשת מירי שפספסה אני מקפיצה, שיהיה שבוע טוב לכולם! טלי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 22:12
 ענת Posts: 3849
|
טלי ממש מרגש העיקר שאתם אחרי והכל בסדר הכל פרופורציות בחיים העיקר הבריאות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 20:49
 ריבל'ה Posts: 266
|
טלי יקרה, איזה נס, פשוט נפלא לשמוע שהבדיקה עברה בשלום, ב"ה. איזו הקלה. אשריך שעשיתם מסיבת הודיה לד', כי זה לא תמיד ברור מאליו. אני יודעת על בשרי, וכל יום שאנו חיים ונושמים בבריאות, כמה להודות לקב"ה רק אנשים שנמצאים ברגעי מתח כמוך שעברת, יכולים להעריך בריאות. חזקי ואמצי, ורק טוב ילווך תמיר, ואור הד' יזרח עלייך ועל ילדייך ועל כל בני ביתך ועל כל עם ישראל. באהבה ריבל'ה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 17:19
 אקורדיאון Posts: 16382
|
אתחיל מהסוף ,כך מקבלים פרופורציה. יקירה ריגשת אותי מאוד ובעיקר שמחתי לקרוא שסוף טוב הכל טוב ואת יכולה לחגוג וצחוק ולחזור לשיגרת החיים. מאחלת לך ולבני משפחתך אושר ובריאות שלמה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 16:01
 נינוש Posts: 1442
|
טלי יקרה, לא מקנה, עברתם זמנים קשים ביותר ומעכשיו רק שמחה, צחוקים ובריאות אמן אמן!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 13:07
 dany Posts: 19819
|
טלי מתוקה איזה סבל איזה גיהנום העיקר שאת אחרי זה והכי חשוב שהתוצאה טובה. מקווה שעוד מעט קט גם תראי על רון שינוי ובכלל תוכלי להיות רגועה ושקטה. כן אף אחד לא הבטיח שלגדל ילדים זה קל............. סופ"ש רגוע לך ולמשפחתך. חיבוק חזק דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 12:58
 קרולין Posts: 6651
|
טלי יקרה, העיקר שאתם אחרי והכל בסדר. תודה לאל. רק ב ר י א ו ת השאר קטן עלינו.... קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 11:18
 1103 Posts: 5022
|
טלי יקרה קראתי את הפוסט שכתבת מתוך מתח ודאגה לבנך הפעוט,שמחתי לקרוא שהבדיקה יצאה בסדר. אני מאחלת לך ולבעלך שתמשיכו לגדלו בשמחה ובאושר. יום נפלא בריאות ונחת נילי
-- וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/06/2011 10:59
 talime Posts: 48
|
רון הבונבון חגג 8 חודשים ביום ראשון 27.6, אבל מבחינתי הוא באמת רק נולד ביום שלישי. אני מרגישה שכולנו, אני רון והמשפחה שלי- כולנו נולדנו מחדש ביום שלישי 29.6.2011. מזה כמה חודשים לרון יש בעיה בראש. לא אלאה אתכם בפרטים הבאמת לא מעניינים, אבל רק אגיד שהיינו אצל אורטופד מומחה, ששלח אותנו לפיזיותרפיה, לבדיקת עיניים, ולבדיקת שמיעה. בפיזיותרפיה אמרו שהכל בסדר, בידקת פונדוס עשינו פעמיים, שמיעה תקינה. ואז נכנס הנוירוכירוג לתמונה. עשינו אולטרא סאונד מוח- ותקין. נוירולוגית ילדים, הלוך ושוב, מחכים לראות אם יסתדר וכלום- כלום, הראש בשלו. הכל תקין, חוץ מזה שהראש לא מוחזק כמו שצריך. ואני בסיוט- כל יום, בשנייה שאני מתעוררת, מקבלת בוקס בבטן כשרואה שגם היום הראש לא מוחזק כמו שצריך, עדיין לא הסתדר, מתפללת, מבטיחה הבטחות לאלוהים, נדרים, שבועות וכלום. כל תינוק אחר שאני רואה שהראש שלו בסדר, וההורים שלו לא מבינים איך שפר עליהם מזלם, לא חושבים שיכול להיות אחרת. כל כך מובן מאליו שראש מוחזק ישר. לפני כחודשיים קיבלנו אבחנה ממנהלת מחלקת נוירולוגית ילדים. אבחנה טובה, המצב שפיר, אבל להיות במעקב. אז עקבנו. התפללנו, ועקבנו. ואז הגיע יום חמישי, 23.6 הגענו לרופא לבדיקה שגרתית, הרי אנחנו במעקב. ואז הפצצה, ליטל בוי קטן לאומתה. "התייעצתי עם נוירולוגית, אין ברירה, חייבים לעשות לו MRI, אני חושש מממצא בגומה האחורית" איך האוויר יוצא מהר מהגוף, איך בשנייה אחת הברכיים הופכות לפלסטלינה, הנשימה נעתקת, הדופק מואץ, העיניים מתמלאות דמעות. איך הכל נראה שולי- הדאגות של היומיום, המכתב המעצבן מביטוח לאומי שקיבלתי דקה לפני שיצאתי מהבית, איך הוא כבר לא רלבנטי. ואז מתחיל המרוץ- וועדה במכבי שתאשר MRI, קביעת תור (מזל שיש פרוטקציה, אחרת הייתי כותבת את הפוסט הזה בנובמבר). וההוראות לבדיקה- הילד צריך להיות בצום 6 שעות (לילדים עושים הרדמה מלאה לבדיקת MRI, כן, זו עם ההנשמה...). אבל אני קוראת שאפשר להניק 4 שעות לפני, למה שהוא סתם יסבול 6 שעות, אז גם על זה מנדנדת, ומתקשרת שוב, מבקשת לדבר עם המרדים. ואכן כך, ניתן להניק 4 שעות לפני (אז למה לא להגיד את זה מההתחלה, למה?) כל פעולה שאני עושה ביום האחרון אני מקטלגת- זו הפעם האחרונה שאני רוחצת אותו ולא יודעת אם הוא בסדר או לא- פעם הבאה שיעשה אמבטיה כבר אדע אם הוא בריא או חס וחלילה חולה. פעם הבאה שאחיו יקרא לו "גמד קטן", אדע, אדע האם ניצלנו מסיוט בלתי נגמר או אם חיינו לא יהיו כפי שהכרנו עד היום. והאחים שלו כל כך אוהבים אותו- מה יהיה איתם אם יש גידול? מה? איך המשפחה שלי תראה אחרי יום שלישי? הגענו לבדיקה, ואני רואה את האנשים שם, כולם מחכים שה"גולם" (להבדיל מה"גולם" של מירי ששוקל אותנו) יחרוץ את גורלם- האם הם הולכים לאושר או לתהום? נכנסתי עם רון להרדמה, ושמו עליו את המסכה, וראיתי את הגוזל שלי נאבק נגד הגז שיוצא (הסבירו לי שהוא מסריח ובגלל זה הילדים מתנגדים) והעיניים שלו נעוצות בי, ואני שרה לו את השיר שהוא הכי אוהב עד אשר עיניו עצומות ומוציאים אותי מהחדר. בבכי אני יוצאת, משאירה את הגוזל שלי מאחור, רועדת. הוא התעורר בבכי, אבל התעורר, ואני מתחננת שתבוא רופאה לפענח את הבדיקה. הם באמת מצפים שאני אחכה 5-10 ימים. אחרי כמה דקות הנקתי אותו, איזה אושר, איזו נחמה. הרופאה נכנסה, חייכה ואמרה "עברתי על הMRI, הכל בסדר" כל המתח השתחרר בבכי בלתי נשלט. מאז אני מאושרת, לא מפסיקה לחייך. ביום שישי נעשה ארוחת הודיה, בשבת נגיד הגומל. מדהים איך אפיקורסים מוחלטים כמונו נשאבים לדת ברגעים כאלו. והדיאטה, הרי הכל קשור אצלנו גם לאוכל... מיום חמישי לא אכלתי, מסתבר שכשהמצב עד כדי כך נורא גם לשמנמודים אובד התיאבון. עכשיו קיבלתי את חיי בחזרה, חיים שלווים, בריאים, נכון שעם מהמורות בדרך פה ושם, אבל טובים, מלאים, אני מבטיחה לא להרוס אותם עם אוכל זבל, לא להכניס לגופי ולחלב שלי רעלים- אוכל בריא, אהנה מהטוב, אעשה כל מה שבשליטתי על מנת לשמר את הבריאות שלי ושל ילדי. שקט לי, טוב לי, פרופורציות! שבת שלום ורק בריאות טלי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|