|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
25/06/2011 23:03
נחושה
Posts: 6982
|
נילי יקרה,
אהבתי את הקטע, כל כך אמיתי ונכון כמו החישוב של 300 גר שווארמה...
אני בעד הומור ובעד כל מה שיכניס לנו לראש שלא מדובר בחשבנאות פשוטה וגם לא ברווח והפסד אלא בהרבה מעבר...
בטחון עצמי, בריאות, שינוי צורת חשיבה, עשיה והתמדה, הבנת התהליך, מסגרת ותמיכה משפחתית...ובשביל זה אנחנו באים למירי להרצאה ולשקילה פעם בשבוע...בשביל לצחוק, להבין, להפנים ולעשות....
בהצלחה לכולנו ושבוע נהדר
נחושה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/06/2011 19:22
1103
Posts: 5022
|
דני יקרה
"להיות או לא להיות זאת השאלה" ואת שאלת אם לצחוק או לבכות?
יאיר כתב את המאמר בסגנון ובהומור המיוחד לו,לכן היו קטעים שאותי מאוד
הצחיקו ולא חלילה מהמצב בו הוא נמצא אלה מהצורה בה הוא מביעה אותה.
אומנם הבעיה קיימת אצל כולנו,והיא לא תעלם מעצמה אך אם לא נקח את הדברים
בהומור ורוח טובה,כמובן איננו מתעלמים מבעיתינו  שבמילא אנו מטפלים בה,נגיע למקומות
בהם אנו לא רוצים להיות.
שבוע נפלא בשליטה ובהצלחה
נשיקות
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/06/2011 18:31
dany
Posts: 19819
|
אוי............... לצחוק או לבכות זו השאלה???????????
האם זה מנחם אותי?????????
ממש לא,
הלוואי ולא הוא ולא אני היינו צריכים לחיות עם הבעיה הזו
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/06/2011 13:58
שאפתנית
Posts: 8392
|
נהנתי לקרוא את הקטע, תודה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/06/2011 07:22
אשירה
Posts: 4292
|
תודה לך, נילי, שהבאת לנו את זה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/06/2011 06:00
אקורדיאון
Posts: 16382
|
תודה נילי נהדר,נהדר,ראיתי את המופע שלו שמומלץ אגב בחום ,הוא מספר גם בהופעה את הסיפור.
ראשם של שמנמודים,ידוע מראש.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/06/2011 20:46
1103
Posts: 5022
|
אני בדיאטה - מאת יאיר לפיד
התחלתי דיאטה. למעשה, אין לי שום צורך בדיאטה, שכן אם אני עולה על המשקל ועומד על רגל אחת בעודי תומך את עצמי בקיר ביד הנגדית, אני שוקל בדיוק כמו ביום שהשתחררתי מהצבא. הסיבה האמיתית שהתחלתי בדיאטה שלי היא בריאותית: אני סובל לאחרונה מבעיות נשימה (הידועות גם כ"קצרת") המופיעות בכל פעם שאני מנסה לסגור את המכנסיים. מיד אחרי שאסיים את הדיאטה, אגב, אני עומד לפתוח עסק שירוויח מיליונים. מדובר בחנות מכנסיים שבה על כל המכנסיים, לא חשוב באיזה גודל, מתנוססת התווית "מידה 32".
אני מתנצל על הסטייה מהנושא, אני סובל לאחרונה מבעיות ריכוז. בזמן שאני כותב את הטור הזה, למשל, אני חושב בעצם על לחמניות. לא משהו מסובך, סתם לחמניה גדולה, עם שומשום מלמעלה, שבתוכה חמאה רכה, פרוסות עבות של גבינת קשקבל ועגבניה חתוכה דק.
אין בעצם שום בעיה עם זה שאני אוכל לחמניה כזו. מיליוני אנשים בעולם אוכלים לחמניות כאלה מדי יום ונשארים רזים כמו שהיו קודם. הם נוהגים להסביר את התופעה לאנשים כמוני בכך ש"הם מוציאים הרבה אנרגיה". מה שאומר שבעיניהם אני לא רק שמן, אלא גם בטלן. לא שאני כועס עליהם, להיפך, אין זו אשמתם שהם נולדו רזים מבחינה גנטית, בדיוק כפי שאין זו אשמתם שהם מטומטמים.
ולמרות זאת, מבחינה מדעית הם צודקים. לאנשים רזים יש מה שקרוי בז'רגון הרפואי "מטבוליזם גבוה". בזמן שהם לועסים הגוף מפריד את האוכל לעמילנים, פחמימות, שומנים, חלבונים וחומצות, והופך אותם בהליך מזורז של חילוף-חומרים לתפריט של מנות אחרונות. לי, לעומתם, יש חילוף-חומרים של כיסא. "היי", מהרהר האוכל לעצמו בעודו חולף בגופי, "הנה המותניים שלו, למה לא נעצור לנוח פה לעשרים-שלושים שנה".
עיני לא צרה באנשים צרים, חבל לי רק שהם לעולם לא יבינו את סוג המאבק שאני מנהל. אם למשל אוכל את אותה לחמניה מדוברת, שבמקרה ידוע לי שנמצאת כרגע במטבח, בארגז הלחם, מתחת למפיות ההסוואה הצהובות שהניחה מעליהן זוגתי שתחיה, אני אעלה קילו וחצי בדיוק. הסיבה לכך היא שבשבוע האחרון ירדתי קילו וחצי בדיוק. זה בדיוק מה ששווה שבוע של סיגופים ופריכיות אורז: חמש דקות של לעיסה לילית חפוזה במטבח, מתוך תקווה שאף אחד לא יתעורר.
העובדה שאני חושש להיתפס היא תוצאה של זה שבשבוע הראשון של הדיאטה עשיתי את הטעות הקלאסית של העוסקים בהרזיה – סיפרתי לכולם. "לא תודה", אמרתי להם בהתנשאות דקה עת הוגשה לשולחן עוגת השוקולד המסורתית, "אני בדיאטה. אתם יודעים איך זה אצלי, כשאני מחליט משהו, אז זהו, אי אפשר להזיז אותי אפילו עם טרקטור".
טרקטורים אגב, משמשים לקציר חיטה בשדות, מהחיטה מייצרים לחמניות שומשום... לא חשוב.
לפי הדיאטן שלי, ד"ר ח' המהולל, הסיבה לכך שהמאבק הופך לקשה משנה לשנה, היא שהגוף שואף תמיד לחזור למשקלו הטבעי. הוא אף הציג לי את הנוסחה לחישוב המשקל הטבעי שלי: הגובה מעל למטר, פחות שבעה קילו, פלוס שני קילו לכל עשור חיים. כלומר אם אני 1.74, אז משקלי האידאלי הוא 74-7+(4X2)=75 . אני בטוח שזה אכן משקלי הטבעי, כלומר אם הייתי עדיין בכיתה ג'.
איפה הייתי? למעשה, הייתי בחדר העבודה שלי אבל עכשיו אני עומד משום מה במטבח, בסמיכות מסוכנת לארגז הלחם. מהר לחזור!
כדי לאפשר לבני משפחתי להקיף אותי ללא רכב ממונע, נתן לי ד"ר ח' בשבוע הראשון תפריט מגוון להפליא של ירקות ירוקים וגבינה לבנה 5%, "בלי עגבניות", הדגיש בפני, "אנחנו חייבים להוריד לך את החומציות". הלכתי הביתה בפנים חמוצים, אבל החזקתי מעמד. אחרי שבוע התברר שירדתי קילו מאתיים. "אתה נראה נהדר", אמרה לי זוגתי שתחיה בקול חלוש, "באמת, רואים עליך". כמובן שלא רואים עלי כלום. איך אפשר לראות קילו-מאתיים על גבר ישראלי ממוצע בדרגת סמל ראשון? בעצם, הרהרתי בדרך הביתה, אם למשל אני אעצור עכשיו ואוכל איזו שווארמה קטנה, כמה אני כבר יכול לעלות? הרי מבחינה מתמטית, אם שווארמה שוקלת שלוש-מאות גרם, אי אפשר להעלות ממנה יותר משלוש-מאות גרם.
אז זהו, שאפשר. שכן השווארמה רק נראית כמו שווארמה, אבל מאחוריה מסתתרים גם טחינה, מיץ ענבים, שתי פיתות (הראשונה נקרעה) ועוגת חלבה קטנטנה שחטפתי בדרך הביתה כדי למנוע חשש מירידה קטלנית של רמת הסוכר בדמי. במילים אחרות, דיאטה היא דבר שעובד יוצא מן הכלל בדיוק עד ליום שאתה מפסיק את הדיאטה. הקילוגרמים יושבים בינתיים ביציע ומגחכים. ברגע שניתן האות הם מתנפלים עליך בזריזות וגם מביאים את החברים שלהם. "נו בטח", ציין ד"ר ח' בהגיון, "הגוף מרגיש שאתה מנסה להרעיב אותו, אז הוא מתחיל לחסוך שומנים". מדובר, למי שמתעניין בכלכלה, בתוכנית חסכון עם תשואה מהטובות במשק.
נקודת המבחן היא השבוע השני של הדיאטה, שבו כדי להקל על עצמי התחלתי גם בפעילות אירובית מאומצת וצעקתי על כל מי שעבר לידי. זה לא שהייתי עצבני, פשוט חסר לי סרטונין. לקוראינו כחושי המותן נסביר שסרטונין הוא הורמון המופק במוח ומפקח על מצבנו הנפשי. מחסור מתמיד בסרטונין גורם לדיכאון, התקפי זעם, וסיוטי לילה חוזרים ונשנים שבהם רודפת אחרי הפרה של שוקולד "עלית" ומנסה לקיים איתי יחסי מין. הסרטונין, אם להמשיך את השיעור, נמצא רק ביסוד אחד בטבע: פחמימות.
למי שעדיין אינו מבדיל בדיוק בין היסודות השונים, רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: פחמימות זה טעים, כל היתר לא. הדיאטנים נוהגים להסביר לפציינטים האומללים שהמין האנושי לא נועד כלל לאכול מזון מעובד. אבותינו הקדמונים אכלו רק בשר, פירות וירקות ובשל כך היו רזים וחטובים עד שמתו בשיבה טובה בגיל עשרים וחמש.
"אתה יודע מה", אמרה לי שתחיה שמצאה אותי עומד במטבח ומרחרח את הלחמניה להנאתי, "לפחות בליל-הסדר תאכל כמו בן אדם". אז בליל הסדר אכלתי כמו בן אדם, או כמו שניים-שלושה בני אדם, ועכשיו אתם יכולים להתחיל לקרוא את המדור הזה מההתחלה.
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|