09/06/2011 07:42
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי יקרה,
אין מה לעשות אנחנו בני אדם ונראה לי שלפעמים כולנו שוכחים את זה.
אנחנו לא רובוטים ויש לנו רגשות ויש לנו רגעי משבר וזה בסדר.
היה מה שהיה ונגמר אני בטוחה שחזרת לשליטה מלאה!!!!
לגביי הגזים של תומר אני יכולה להמליץ לך על בית מרקחת טבעי שנמצא בהרצליה פיתוח ששם הם רוקחים
טיפות מיוחדות לגזים - מקום מומלץ אנשים עומדים בתור לטיפות האלה קצת יקרות אבל שוות כל שקל לפחות לי ולכל חברותיי הצילו את החודשים הראשונים,
אם תרצי בכיף אמסור לך פרטים.
שיהיה לכם סופ"ש רגוע וכיפי....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/06/2011 06:23
dany
Posts: 19819
|
מיכלי
היות ולא הייתי כאן אז רק עכשיו אני מגיבה וייתכן שאת כבר מזמן שכחת את ההוריקן ונמצאת במצב הרבה יותר טוב..............אני מקווה.
שסופ"ש בקיבוץ היה כייף וללא כל חריגות וזיופים כפי שאת יודעת לעשות ביגטיים.
כן אלו אנחנו השמנמודים שכבר מאמינים ששום דבר לא יכול לקרות לנו, כי אנחנו חסינים אחרי כל כך הרבה שיעורים והרצאות........... מי יכול עלינו..............מי??????? האויבים הקטנים שאורבים לנו, ומביאים עימם את האויבים הגדולים ואת כל התותחים...............
ולכן אנחנו כאן לא מוותרים ולא מרימים ידיים וממשיכים..............
נשיבוקים וחיבוקים לתומר המתוק
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2011 22:48
נחושה
Posts: 6982
|
מיכלי יקרה,
תגשי למועד ב'
מרגע זה לשנן את החומר ואת הרי מחוננת ויודעת את הכללים....
בהצלחה יקירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2011 22:12
מימי
Posts: 117
|
תחילת שבוע חדש, עם כוחות מחודשים ומוטיבציה!!!!
אני בטוחה שתצליחי לשמור ולקזז את הזלילה של סופ"ש
יאללה לעבודה.....................
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 22:53
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
למיכלי היקרה וכל הבנות המדהימות שהגיבו
בחם באהבה ובחכמה רבה.
אם היה קל לרזות ולשמור על המשקל, לא היינו
מקפידים על המסגרת, כולנו כבר היינו מזמן חטובות ורזות,
וזה בסדר גמור להרגיש ענווה ושאנחנו לא מושלמים......
אנחנו כל הזמן רוקדים בטנגו, צעד קדימה ו2 אחורה ולהיפך..........
החכמה להתמיד לשתף ולהתעודד.
הכי כף שאנחנו ביחד, שתהיה שבת נפלאה ובשליטה
להתראות במעמד השקילה אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 22:05
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
לדעת שאנו בני אנוש ולא מושלמים זו ידיעה חשובה ומעמיקה. גם לי היה יום של כמויות של "דיאטה" ולבסוף סיימתי את הערב ביותר מידי גרעינים שחורים, שאני אוכלת רק באיזה יום אטרף. אבל מחר יום חדש, ואני תקווה שהכל יראה אחרת וגם אעשה אחרת. אני קצת יותר גמישה ולא מחמירה עם עצמי בימים אלה כי נפשית לא כל כך קל לי לחכות ליום שישי הבא בו אעבור את הניתוח. הלואי שכבר יהיה מאחורי. חשוב להיות עסוקה כל הזמן בדברים חיוביים...מחר גם אצעד מוקדם בבוקר וזה יחזק אותי מכל הבחינות אין ספק. תחזיקו גם לי אצבעות ואפילו מילה חמה או תהיה מאד מבורכת בימים אלה כשלא כל כך קל לי ואני כל יום עוברת איכשהו.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 18:03
ריבל'ה
Posts: 266
|
מיכל יקרה מאוד !
אני משערת שתיראי את דבריי אחרי שבת, אבל רק עכשיו מצאתי כמה דקות לכתוב. הפתיחות שלך מרגשת.
זה הבן אדם, נופל, קם, נופל, קם, אנחנו סה"כ בשר ודם, קשה להתגבר על הזמן על פיתויים וקשיים שיש בחיים.
אבל - גדלות האדם, זה לא להישבר מנפילה.
עד עכשיו הכנתי אוכל לשבת, ושמעתי ברקע שיחה מדהימה של הרב ישראל לוגסי
דרך האינטרנט , שיחה מס' 1 - על ההתמודדיות בחיים, בעיקר לקראת סוף השיחה
הרב מסביר, שהיצר הרע מנסה כל הזמן להכשיל את האדם, ולגרום לו לשברון.
והשברון, זה הכי גרוע. פה הנצחון של היצר הרע, שהאדם מתרסק הד' ישמור.
לכן, כאשר האדם לא נשבר, אלא מכיר במציאותו, כך הד' בראת אותי, מציאות
של נפילה, של תאוה לבורקסים וכו', זה אני, זה מציאותי, כך נבראתי...
אז האדם מנסה להתגבר בכוחותיו ב"ה, להתעלות, ולהמשיך הלאה...
זה האדם ה ג ד ו ל ו ה ע נ ק ב א מ ת...
אדם שממשיך בשמחה, את אתגרי חייו, ופה בענין שלנו, שלך, זה אתגר ההרזיה.
יש בך כוחות אדירים, ראיתי מבין מילותייך, איזה עוצמות אדירות יש בך,
להתגבר ולהתרומם.... את מדהימה...
ואני בטוחה שתצליחי, רק להכניס אוכל בריא, לבית, למקרר - ו ל ב ט ן....
בהצלחה, באהבה, שבת שלום ומבורך, ריבל'ה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 14:14
שאפתנית
Posts: 8392
|
מיכלוש גם את אנושית ויש ימים שהכל נופל בבת אחת כך שלא נשאר זמן לעצמנו ולא מספיקים להתארגן אז אוכלים מכל הבא ליד, אבל גדולתך במעשיך, מהר מאוד חזרת לעצמך. אספת את השברים והמשכת בדרך וזה מה שחשוב, היתה נפילה אבל גבולותיה נשמרו ושוב חזרת לשגרה, לפשטידה ולצעידה.
אני בטוחה שסוף השבוע בקיבוץ יעבור בשליטה מלאה. אני מאחלת לך ולמשפחתך שבת שלום והנאה!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 12:40
קרנושה
Posts: 3420
|
מיכלי את מקסימה אמיתית...ואני בטוחה שתצליחי לעבור גם את הסופ"ש בגבולות. אנחנו לפני חג לא קל אבל בהחלט אפשר לעבור אותו בהצלחה.
עדיף לא להשתגע מעכשיו ומה שהיה ילך כמו שבא..תהנו ותכתבי לנו♥ נשיבוקים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 12:35
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי בסוף את תנצחי את השומן
את יודעת כל כך יפה את החומר הנלמד
ובטח ליישם אותו בהצלחה
מיכלי את נראית נפלא ועושה עבודה מופלאה
תהנו בסוף השבוע בקיבוץ
חיבוק ונשיקות לכם ולתומריקו הבונבוניקו
שבת מהנה לכם והעיקר המון מצב רוח
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 07:59
אשירה
Posts: 4292
|
מיכל יקרה,
גם מחוננים מועדים לפעמים,
ואת, גם במעידתך, מכניסה לנו בדלת האחורית, כל כך הרבה תובנות,
תבורכי,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 05:06
אקורדיאון
Posts: 16382
|
מיכלוש את יודעת שזה קורה ויקרה , המזל הגדול שתודות למסגרת ולהפנמת "החומר" ההוריקנים האלה מגיעים רק מידי פעם ואצלך
אין מילים על כל תקופת ההריון,הלידה המעמד החדש של אמא ,טבעי שמעדת וכרגיל הגדולה היא לקום לנגב פירורים ולחזור לתלם כי לצמצם
נזקים.
מאחלת לך המון בהצלחה בסוף השבוע בקיבוץ.
נשיבוקים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 01:49
חיה'לה
Posts: 885
|
מיכלי היקרה,
כל הכבוד על הכתיבה המפורטת והעשירה? מאיפה הכוחות באמצע הלילה??
בכל מקרה, מאחלת לך מעומק הלב חזרה מלאה לשליטה באוכל,
וסוף שבוע נפלא עם המשפחה בקיבוץ
שלך, חיה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2011 01:18
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מאיפה אני אתחיל?
ביום ראשון הגענו במאמץ כביר לשקילה המאוחרת של פ"ת (כי פה בבית לא מוותרים על שקילה אלא אם יש סיבה ממש טובה.. כמו צירים למשל...) ומה אני אגיד לכן היה ממש שווה להגיע.. אחרי 4 שבועות רצופים של עמידה במקום.. כנראה שההתמדה והסבלנות עשו את שלהן וירדתי קילו שלם!!!
איזה שמחה וצהלה ואז גיתי גם נשקל וגם הוא קילו פחות.. ששון בכל הממלכה ממש... והמסקנה של מירי - כל שבוע צריך לחגוג לתומר!!!
ומרגע האופוריה הזה, מהנצחון הקטן והמרשים שלי התחילה ההדרדרות...
בגלל האירוע בשישי שעבר לא עשיתי את מה שאני תמיד אומרת לעשות לפני כל סופ"ש וזה להתכונן אליו... אצלי ההתכוננות לסופ"ש כבר נמשכת לשבוע שאחריו..
וככה כל שבוע תמיד יש לי פשטידה ללא פחמימות במקרר מוכנה לעת צרה - חמה או קרה.
ככה כל שבוע אני מראש מכינה "תשתית" לסלט מהיר.
ככה כל שבוע אני מעמידה סיר ביצים קשות מוכנות גם הן לרגעי משבר שבהן רק עדיף לתקוע אחת לגרון ולהיתקע.
ככה כל שבוע אני דואגת לשלוח את גיתי בזמן לשוק להשלים מלאי פלפלים וגבינות ותפוחים ויוגורט.
ומה קורה כשלא מתכוננים?! כרגיל.. נופלים ובגדול!!!
אז בראשון שני עוד סחבתי על שאריות אדי הפליטה משבוע קודם ובשלישי כשגיתי היה בלימודים מצאתי את עצמי בבית עם דכדוך רגשי בלתי מוסבר שנפל עלי, לחצים של הגשות עבודות בלימודים, תינוק אחד מתוק אך מלא בגזים רעילים, בלי עגלה (כי היא נשארה בבגאז') ובלי יכולת לברוח מהבית והשדים שהסתתרו בכל פינה...
וחדי העין שביניכם הבחינו בקול הענות החלושה שהרמתי בשלישי בערב/לילה אחרי התקפה קטנה על האין כלום= אין אויבים שהיתה לי בבית.. זה נגמר בכוס אורז (לפני בישול) שלמה!
זה המשיך ברביעי כשבגלל שברח לי הזמן ושוב - הקניות לא נעשו וההנקה התאחרה ועוד כל מיני יצאתי מהבית ללימודים בלי סנדביצ'ים מוכנים רק עם קופסת ירקות חצי מלאה ובלי צהריים מסודר.
הייתי בטוחה שהכל ייפתר באיזה סלט או משהו בקפיטריה אבל בגלל יום ירושלים כל המסעדות והקפיטריות בקמפוס היו סגורות ואני נשארתי עם ערימות בורקסים שהביאו לנו במיוחד מהמזכירות והמון רחמים עצמיים על הבטן המקרקרת נטולת הצהריים שלי. שוב הנזק נרשם - 2 מיני בורקסים.
והיום הגיע השיא... התפתתי אלוהים יודע למה (הוא לא יודע.. אני יודעת.. כי אני שמנמודה!!! ואני כבר על גל של שבוע מפוקשש בדיאטה.. אז אם כבר... אז כבר!!!) והכנסתי אויבים הביתה!!!
מי שמכיר אותי טוב יודע שאני יכולה לחטוא ובגדול ובכל מיני צורות של חטאים.. אבל אויבים לעולם לא נכנסים אליי הביתה. והיום הכנסתי וואחד אוייב.. קופסת מעמולים מרוקאיים ואלפחורס טריים עבודת יד... השם ישמור!!!
מה חשבתי לעצמי? עוד הייתי באיזו אשליית שליטה שהתפוגגה מהר מאוד כשהאורחים הלכו וגיתי יצא ונשארנו רק אני והקופסה... והחלושס תקף וכאילו דווקא לא קמתי לפלמוליב אלא המשכתי אחד ועוד אחד.. ולא עניין אותי שכבר לא היה לי טעים יותר בפה.. רק מלא פירורים לא מוסברים.. אבל כאילו באמוק.. עוד אחד ועוד אחד עד שלא נשאר כלום בקופסה!!!
איזו בושה... גיתי עוד ניסה להציל את המצב אבל הוא הגיע לראות אותי "מנקה" את הפירורים... מה אני אגיד לכם.. כבר מזמן לא קרה לי כזה דבר.. כזה אובדן שליטה.. ועוד בביתי שלי!!!
למה התחלתי עם הראשון?! מה היה רע לי בחיים?! לרדת אולי עוד קילו? לעמוד על המקום? למה?!
ובכן.. הרי כולכן יודעות שאני יכולה למלא פה עוד לפחות 3 פסקאות מלאות בהלקאה עצמית, באשמה ובושה ואכזבה וכלימה... בתירוצים והסברים ובמה לא?
אבל אני אחסוך לכן הכל.. הגיעה השעה חמש ואני באופן מפתיע שמעתי את הצפירה... ביקשתי מגיתי מסטיק מנטה חריף חריף ובקבוק מים קרים והתחלתי להתאפס על עצמי... בשעה 19:45 כשכבר נשבר החום הכבד לקחנו את העגלה ויצאנו להליכה של 50 דקות, חזרנו הביתה ואחרי הנקה ומקלחת לתומריקו עמדתי והכנתי פשטידה לסופ"ש ולשבוע הבא, הכנתי רשימת קניות לגיתי, סידרתי את הבית, התקלחתי והכל כבר נראה יותר טוב.
אז כן.. יש סיכוי שקלקלתי לעצמי ביג טיים וביום ראשון אני אכה על חטאי השבוע... אבל גם זה קורה בדיאטה.. לא לעולם חוסן ואני הרי כבר יודעת שהשתן עולה לי לראש מהר.. גם המחמאות וההרגשה המסחררת מהאירוע בשבוע שעבר + קילו פחות ומישהי הרשתה לעצמה להרים את האף יותר מדי גבוה.
טוב שנזכרתי עכשיו, אחרי קילו אחד פחות, במקום שלי.. כמו שמירי אומרת.. להרוג שדים כשהם קטנים.. וזה תופס גם לגבי התחת שכולנו תופסות אחרי שירדנו קצת...
טוב אני קורסת למיטה.. עוד מחכה לי סופ"ש קשה - אנחנו בקיבוץ.. רק שאחרי השבוע הקשה הזה הודעתי מראש שאני מביאה אוכל מהבית ל-כ-ו-ל-ם.. אז הפעם נאכל דיאטה בקיבוץ..אולי בכל זאת לא יהיה כזה נורא ואני אצליח לפחות לצמצם נזקים.
לילה טוב וסופ"ש נהדר ובשליטה לכולנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|