11/05/2011 23:12
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
אליאור היקרה יופי ששיתפת, זה תמיד עוזר. תנסי מחר להגיע לתל אביב ב5 וחצי
ואם לא ייצא לך תעשי לי הפתעה עד יום שלישי, העיקר שנהנית בחו"ל, דש חם לאמא ותגידי לה להביא מחר את אחותך לחוג בת"א, ליאונרדו דה וינצי 13. לילה טוב יהיה בסדר אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/05/2011 17:23
dany
Posts: 19819
|
ברוכה השבה
מלאת אירועים..........
אך עצם הכניסה לפורום אומרת הכל........ את מבקשת שנעצור לך את הסחף!!!!!!!!!!
אז כמו שהבנות כתבו תנסי להגיע עוד השבוע לחוג.
בכדי שלפחות שישבת יהיה "נורמלי"
המון הצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/05/2011 16:31
רבקה
Posts: 8411
|
אליאור ברוכה השבה
ולפי דברייך יש מה להשיב
אז קדימה לדרך בלי תירוצים ובלי דחיות
כל יום שעובר עולה הרבה יותר
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/05/2011 14:53
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אליאור,ראשית משמח לקרוא אודות בילוי המהנה בחופשה.
באשר לחזרה לשליטה אכן מסכימה עם הבנות ,חבל לדחות עד יום שלישי שהרי אנחנו בעלי הראש השמנמוד
כשדוחים את הקץ גם העשייה נדחית כי יש עוד זמן,חשוב שתעשי מאמץ להגיע היום או מחר לשקילה ולהרצאה
כדי לעצור.
המון בהצלחה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/05/2011 13:37
שאפתנית
Posts: 8392
|
היי אליאור,
נשמע שנהנית מאוד בניו יורק וזה מה שחשוב. מדבריך הבנתי שגם היתה שליטה רוב הזמן ועכשיו חזרת לארץ וכאן את מתקשה לשמור. את חייבת להיות חזקה ולהגיע לחוג עוד השבוע כדי לא להרוס הישגים.
תשתדלי לא להתפתות לדברים מיותרים, חבל להרוס.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/05/2011 13:09
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אליאור יקרה, איזה כיף שנהנית ובילית בניו יורק...
קודם כל שתדעי שיש חוגים היום ומחר אז תעצרי הכל, בלי קיזוזים מיותרים ותגיעי להישקל - היום חוגים כרגיל בר"ג ומחר ב - 17:30 בקפלן ת"א (בית התנועה הקיבוצית).
פשוט להגיע ולקבל חיבוק ממירי ולדעת איפה את עומדת ולעצור את ההשתוללות בזמן.
כולנו מכירים את זה שלפעמים עולה לנו השתן לראש.. וזה בדיוק הזמן להגיע להרצאה, להישקל ולצאת לשבוע חדש מאופסים מחדש על המטרה.
כיף שנכנסת ושיתפת.. מקווה שנראה אותך כאן יותר.
שיהיה אחלה יום מותק 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
11/05/2011 12:22
EliorBU
Posts: 1
|
באמת שהיה מדהים מדהים מדהים בניו-יורק! מבחינת תזונה הייתי סה"כ מרוצה מעצמי עד לארבעה ימים האחרונים בהם נערכו חגיגות יומולדת לי ולבן זוגי, וכשאוכלים במסעדה של 2 כוכבי מישלן אז קשה להגיד לא לקינוח ולבקבוק יין טוב. בכל אופן, כל עלייה במשקל בניו יורק היתה שווה את זה כי בן זוגי והוריו (שהצטרפו אלינו בימים האחרונים) יודעים להנות מאוכל טוב, וכשאוכלים כל ערב לובסטר באחת מהמסעדות הכי טובות בניו-יורק אז גם יש לזה תוצאות. אבל בעייני זה היה שווה את זה. הבעיה הגדולה למעשה התחילה מאז שחזרתי. נחתתי ביום רביעי, כך שפיספסתי את הפגישה הקבועה שלנו בימי שלישי בשמונה (אני תמיד מגיעה עם אמא שלי ואחותי הקטנה אביה שירדה אצלך בחוג ילדים). החלטתי שמקזזים את העלייה שהיתה בניו-יורק (הכל השערות כי לא באמת נשקלתי) ועבר עליי שבוע מעולה. השבוע כבר ממש חיכית לפגישה איתך אבל אז הבנתי שגם היא מתבטלת בגלל יום העצמאות. ניסיתי להגיע ליום אחר בחוגים אבל זה לא הסתדר לי עם המערכת של הלימודים וחשבתי שיהיה בסדר אבל אתמול הבנתי שאני מועדת ליפול חזרה להרגלים שאני לא אוהבת.
השבוע הוא לא שבוע רגיל מפני שמתקיימים "חגיגות האירוויזיון השנתיות בבייתי". אנחנו קבוצה של חברים הכי טובים שחוגגים מדי שנה את אירועי האירוויזיון שכוללים שני ערבי חצי גמר וגמר, וזה אירוע גדול שכולל טבלאות, הימורים, סקרים וכמובן אוכל. אני המארחת הקבועה לשלושת הערבים. אתמול היה האירוע הראשון וזה היה אחרי יום שלם של פיקניק עם המשפחה ולא היה לי כוח לארגן אוכל "נכון" אז אמרתי לחבר'ה שפשוט אזמין פיצות לכולם (כשאני מתכננת לאכול את הפשטידת כרובית וכרישה נטולת הפחממות שלי). התוצאה היתה שאכלתי חצי מגש פיצה לבד (בושות! אני בכלל לא אוהבת פיצה!) והיתרון היחידי בכל הסיפור הזה היה שהייתי כל כך מפוצצת ומלאת צרבת מהפיצה כך שלא יכולתי לגעת בגלידות שהגיעו לאחר מכן. איך התבאסתי על עצמי! אני אמורה לקזז עכשיו ולתת עוד דחיפה לקראת ירידה של עוד מידה במכנסיים ופשוט נשברתי, ועוד על משהו שבכלל לא היה שווה את זה. כל זה גם מתנהל במקביל לכך שכווווולם סביבי לא מפסיקים להחמיא לי על כמה שרזיתי וכווולם גם טוענים שרזיתי עוד בניו-יורק (מה שקשה לי להאמין אבל כשכולם אומרים את זה ואת מרגישה שאת נראית טוב אז זה די משכנע). בקיצור, אני מרגישה שאני קצת מתחילה "לנוח על זרי הדפנה" ואני ממש לא רוצה להגיע לשם עדיין כי אני באמת עוד לא שם.
אני מחכה בקוצר רוח לפגישה שלנו ביום שלישי ול"תוצאות השקילה" שאני מאמינה שיהיו מחמירות אבל לפחות אוכל להיכנס כך לשגרה מחדש ולמצוא את המוטיביציה שוב להשקיע כדי לרדת במשקל. חשבתי שאולי אם אכתוב לך מייל עכשיו ארגיש אפילו עוד יותר "מחוייבת" ולא ארצה "לעשות בושות" אפילו יותר גדולות בשקילה, ואם זה באמת מה שיעזור אז זה שווה את זה.
תודה ונשיקות.
אליאור
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|