01/05/2011 16:09
רבקה
Posts: 8411
|
לביאה יקירתי
עצוב עצוב מאוד כל הטרגדיות הנוראיות הללו שעוברים הישראלים בארצות הניכר
ובטוח כשמכירים זה עוד יותר נותן את אותותיו
לביאה את חייבת לעצמך את הפסקת האכילה הרגשית
כי זה בטוח עושה עוד יותר רע על הנשמה
הדברים הנוראים הללו לא ישכחו מאיתנו לעולם
אך למראה שלנו אנו יכולים לדאוג במו ידינו ויכולתינו
את מאוד רוצה וגם אם הייתה נפילה הקימה מיד תעשה רק טוב
מקווה שכתיבתי עכשיו מוצת אותך כבר בשליטה
כי אין לנו דרך אחרת
חיבוק ועזרה לעידוד והצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/05/2011 06:59
שאפתנית
Posts: 8392
|
לביאה יקרה אני מחזקת את ידיך.
כששמעתי את הידיעה המחרידה חלפת במחשבתי והנה לצערי הבנתי שאת מכירה את הזוג. אל תתנחמי באוכל כי את כבר יודעת שזה לא מנחם, להפך זה רק גורם להרגשה רעה.
תחזרי לדיאטה, תחזרי לשמירה ותראי שזו הנחמה הכי טובה. להתנחם באוכל לא משפר את המצב אלא מרע אותו במלוא מובן המילה.
תהיי חזקה ותמשיכי לכתוב בפורום. זה המקלט של כולנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/05/2011 04:38
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אשירה כתב:
לביאה יקרה,
כל אסון שמעורבים בו יהודים וישראלים מטלטל את כולנו, ובפרט כאשר ישנה הכרות עם הקורבנות, וזה מאוד עצוב.
ובלי קשר לדת זה נשמע שהרב והרבנית של הקהילה שלכם עושים עבודת קודש.
תהיו להם לנחמה, תתמכו בהם ותנו להם כוחות.
ואת, המשיכי לשתף אותנו ולקבל כוח וחיזוקים מאיתנו,
שבוע טוב,
אכן אשירה,ישראלים ויהודים פזורים בכל העולם.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/05/2011 00:25
EFF
Posts: 6417
|
לביאה, אכן חשבתי עלייך ככשמעתי על האסון. אני מכירה את ההתנהלות במקומות שבהם כמות הישראלים קטנה (כמו בסינגפור) אפילו שלא כולם חברים של כולם - יש איזו מידה של הכרות..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
01/05/2011 00:14
אשירה
Posts: 4292
|
לביאה יקרה,
כל אסון שמעורבים בו יהודים וישראלים מטלטל את כולנו, ובפרט כאשר ישנה הכרות עם הקורבנות, וזה מאוד עצוב.
ובלי קשר לדת זה נשמע שהרב והרבנית של הקהילה שלכם עושים עבודת קודש.
תהיו להם לנחמה, תתמכו בהם ותנו להם כוחות.
ואת, המשיכי לשתף אותנו ולקבל כוח וחיזוקים מאיתנו,
שבוע טוב,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 19:11
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
לביאה יקרה
אכן אובדן זה דבר לא ניתפס, אני מבינה וכואבת איתך,
אבל אני מלמדת אתעצמי ואתכם, שמסביב ייהום הסער ואני חותכת סלט.
אין שליטה על מה שקורה ברב המיקרים, לפחות מה שכן ניתן לשליטה, חייבים להיות במודעות וחזקים. הכל בפרופורציה. אין ברירה יקירתי עודף משקל חייב לרדת, אין מחיר להרגשה הנפלאה בשליטה ובירידה. יופי שאת משתפת ואיתנו.....
אוהבת ומחכה לך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 16:02
קרולין
Posts: 6651
|
לביאה יקרה,
גם אני מיד חשבתי עלייך....זה כ"כ עצוב ,כואב ובלתי ניתפס.
שלא נדע מצער וכאב.
מחבקת אותך חזקקקק ותמיד תמיד כאן בשבילך.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 09:17
קרנושה
Posts: 3420
|
לביאה יקרה, עצוב מאד לקרוא את הדברים האלו ולשמוע בשורות כאלו בלי ספק. אבל איך מירי תמיד אומרת-"מסביב יהום הסער ואני חותכת סלט", והסיבה שהיא אומרת את זה היא משום שאכן לפעמים קורים דברים לא פשוטים ואז מה? זה אומר שאנחנו צריכים להעניש את עצמנו וגופנו? לא ולא. וגם אם היה לך קשה - מה שאני בטוחה, היה לך עצוב וקשה והתנחמת באוכל לא קרה כלום. תמשיכי הלאה כי השיטה הנפלאה הזו תופסת כל רגע וכל יום...והחשוב הוא לצאת מהמערבולת הזו ומי שיכול לעשות זאת הכי טוב זו את, למען עצמך ואיכות חייך.
את הכי מושא להערצה על היותך בדיאטה כל כך מרחוק, זה נתפס בעיניי כאחד הדברים היותר ראויים להערכה ולשבח! אז לא, את לא תפנימי שאת שמנה את בדרך להשיל את הכל וימים יפים וקלים יותר יגיעו וכשהם יגיעו, את לא תביני איפה היה הראש והגוף שלך קודם. אני תמיד צוחקת כשאני שומעת את מירי בראש אומרת-"רע לך? - לפחות תראי פצצה". וכמה היא צודקת.. וכשרע לי באמת אז נסגרות לי הלסתות, אני לא מסוגלת לאכול וגם הבטן מהתפכת לי אבל אני מודעת לזה שיש אנשים שבורחים לאוכל, אז לא, יש דרכים אחרות.
אז בואי תאספי את עצמך, תצאי החוצה לצעוד ולנשום אוויר, תכתבי לנו בפורום ותשתפי, תקפידי על השתיה ובלי הפחמ' משעה 5, תעברי על כל הדברים שביכולתך לעשות כי את יכולה ומסוגלת ואנחנו כאן נהיה לך לעזר תמיד, עם המון תמיכה ואהבה. שולחת לך חיבוק גדול ונשיקות ותודה על המחמאות!♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 08:45
dany
Posts: 19819
|
לביאה אהובה
שקראתי את הכתבה אתמול בעיתון וראיתי שהזוג שנהרג הם משנחאי תהיתי אם את מכירה אותם.
ולדאבוני אני קוראת כרגע את שאת כותבת....... לא יאומן איך העולם שלנו קטן ........
כל כך מבינה את הצער והיגון שתקפו אותך, וברור שאצלנו בכל מצב רגשי ולא משנה מאיזה כיוון של הסקאלה אנחנו אוכלים.......
ועכשיו לפסקה האחרונה שלך............. לא , לא, לא, לא תתני ליאוש להכריע אותך, וגם אם היית שמנה במשך שנים רבות זו לא סיבה להסכים עם זה ולהחליט שאת לא משנה........
אנחנו פה לעזור לך להשתנות ולהיות אחרת, הרי אם היית רוצה להישאר במצבך לא היית נכנסת לפורום, לא היית מצטרפת למירי, לא היית עושה שינוי נהדר שכל ההריון עלית ממש מינימום, את רוצה בשינוי, והוא לא קל, מי כמונו יודע את זה, כולנו כאן חיים את הבעיה הזו!!!!!!!
אך לא נוותר ולא נאבד תקווה , ולמרות שהחיים הם כה שבריריים ומי יודע מה יהיה מחר, ובכל זאת לא נאמץ את האימרה "אכול ושתה כי מחר נמות"............ חישבי על ילדיך הצעירים שמגיע להם אמא בריאה עוד המון המון שנים, ואת היא זו שצריכה לדאוג לילדיך וגם לאמא שלהם.
חמודה, אנחנו עוברים משברים על ימין ושמאל, הנה עברת חג נפלא שכל כך פחדת ממנו...... ובחטף החיים מראים לנו את הצד השני הקשה שלהם וכך יהיה גם הלאה כי זה דרך העולם טוב ורע כרוכים ביחד.
את חוזרת למסלול החל מעכשיו, לוקחת לך את לוח השנה ומתחילה לסמן את הימים, עד שאת מגיעה לארץ.........ועושה את הימים בהכי טוב שאת יכולה.
בהצלחה
שבת שלום
אוהבת
דני.
edited by dany on 4/30/2011
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 08:42
כרובית
Posts: 261
|
סה"כ הירידה במשקל רק תשפר את הרגשתך.
באהבה רבה, שבוע טוב ומוצלח.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 08:40
כרובית
Posts: 261
|
המשך לפוסט הקודם שלי...
אז הנחמה באוכל תמשיך הכל לפי דעתי שאלה של מינון.
עברת תחושות קשות ועכשיו תשתדלי לחזור למוטב,לתהליך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 08:37
כרובית
Posts: 261
|
לביאה המקסימה!!
זה מאוד ציער אותי לשמוע על הזוג שנרצח ולחשוב שנשאר ילד יתום....אני מתארת לעצמי כמה קשה זה עבורך..הנחמה באוכל. מוכרת הייתה ותמשיך להיות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 08:12
דפי
Posts: 1126
|
לביאה בוקר טוב.
אכן כואב מאוד.
אני מבינה אותך מאוד. ומה שעברת אתמול היה בוודאי חזק ממך.
אבל טוב , שהיום נכנסת לפורום ונתת ביטוי לרגשותייך.
כעת תוכלי לחזור שוב לתוכנית .לדעתי ההצמדות לתוכנית והקשר אתנו יחזק אותך מאוד.
תמיד אתך דפי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 08:02
אקורדיאון
Posts: 16382
|
לביאה יקרה,כששמעתי מיד חשבתי עלייך ולקחתי בחשבון שאת מכירה את הזוג.
אסון גדול.
זה רק מכניס לפרופורציות,כולה לעשות דיאטה יקירה.
שרק תמשיכי לחבק ולתת ותקבלי פי כמה וכמה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
30/04/2011 06:48
לביאה
Posts: 402
|
יום שישי התחיל כרגיל ואז נודע לי על האסון הנורא במרקש. מיכל ומסעוד היו משפחה מאוד מעורבת בקהילה היהודית כאן. היא אמנם לא הייתה חברה טובה שלי אבל היא כן הייתה חברה טובה של הרבנית. והרבנית היא חברה טובה טובה שלי. אחד האנשים היקרים לליבי. אם רק הייתם יודעים איזו עבודת קודש עושה כאן הרב ומשפחתו...
אז החלטתי שאני הולכת לתמוך בה בסעודת שבת במרכז חב"ד. כידוע, אסור להתאבל בשבת והרבנית הייתה כל כך אצילה וצדיקה וראיתי בעיניים שלה כמה שהיא כואבת את האובדן ומצד שני מחוייבת למצוות. וניסינו ככה לדבר על כל דבר, והרב ניהל את הסעודה בצורה מדהימה ובשלב מסויים כבר נשברתי מבחינת האכילה. התחושה האיומה הזו של חוסר אונים, כמה אנו שבריריים ואיך חיים נמחקים להם ברגע אחד, כשזוג מאושר יושב ושותה קפה... ולפני יותר משנתיים נרצחו השליחים של חב"ד במומביי וגם הם היו חברים של הרבנית... וישבנו שם, בן זוגי והדר והבן (התאומות היו במסיבת יומולדת) וחשבנו כמה בני מזל אנחנו. עד כמה זכינו בשפע רב של משפחה ויציבות ואהבה וקהילה יהודית מחבקת. ואנחנו בכלל לא באים מרקע דתי. וכאן הרב ומשפחתו הפכו להיות חברים קרובים שלנו ואנחנו שלהם למרות ההבדלים בינינו.
בשלב מסויים הייתי חייבת למלא את החור השחור במתוק. ולא עזרו כל הנימוקים ההגיוניים על כך שאכילה לא פותרת קשיים רגשיים... כי חוסר האונים והכאב והצער והאובדן הציף אותי הרבה מעבר למה שיכולתי לחשוב. ככה עבר לו הערב וחזרנו הביתה וידעתי שאני לא יכולה לדווח כאן בפורום על יום מוצלח מבחינת דיאטה אבל באותו רגע בכלל לא חשבתי. רק ברחתי.
ואז נכנסתי לפורום וקראתי את קרנושה המדהימה וקצת התאפסתי על עצמי.
כי מעבר לצער ולכאב והרצון לחבק את חברתי היקרה והמתאבלת, ניתנה לי ההזדמנות, קיבלתי במתנה עוד יום שבו אני יכולה לחזור לעשייה.
ולסיום, אני מחוייבת לדווח לפורום שהאכילה שלוחת הרסן שלי עלתה לי ב-3 ק"ג. וכבר מצאתי את עצמי אומרת לעצמי: "טוב, את כבר יותר מ-30 שנה שמנה, למה שלא תפנימי כבר שתישארי שמנה...?".
אבל האמת היא שבכלל לא טוב לי עם עודף של 30 ק"ג. והלוואי שתהיה לי את התבונה להמשיך במסגרת המדהימה הזו, עוד שנה ועוד שנה, עד שמיים באבן יעשו חור...
אהבה רבה לכולן
ושלא נדע צער
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|