13/04/2011 17:25
קרולין
Posts: 6651
|
סיגל יקרה שלי,
מבינה לליבך ומבינה כמה כאב וכמה מחשבות ודאגות , אתם חווים כהורים מדהימים , לילדים שבטוח גם מ ד ה י מ י ם כמוכם.
יחד עם זאת יקירתי, החיים מזמנים לנו כ"כ הרבה ומהכל. צר לי ועצוב לי מאד שחוויתם אירוע טרואמטי מהסוג זה.
בטוחה שאתם עושים את כל שניתן כדי לעבור אותו הכי נכון והכי בשלום שאפשר. מתפללת בשבילכם שכך יהיה, ב"ה.
לגבייך יקרה שלי, אנחנו הציר המרכזי שסביבו הכל מסתובב...יש לנו כאמהות וכרעייות הרבה מאד ת פ ק י ד י ם...מותר לך לצוף, מותר לך לקטר,
מותר לך הכללללללל, מחזקת אותך, מחבקת אותך ובטוחה שתדעי לעשות את הבחירות הנכונות לך ולמשפחתך.
איתך תמיד עם כל אהבתי ,דאגתי ונתינתי. שיהיה לכם את הכל הטוב שיש, ורק בשורות טובות אמן.
נשיקותתתתת חמותתתתתתת
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 14:09
נינוש
Posts: 1442
|
סיגל יקרה, אני לא טובה במילים, אך מבינה את מה שאת עוברת ומתפללת לימים טובים יותר
מבטיחה שיבואו, בינתיים תהיה חזקה א. בשביל הילד, ב. בשביל הילדים האחרים והמשפחה וג והכי חשוב
בשבילך, סיגל יקרה עם החיוך על הפנים.
שיהיה לכם חג טוב ונכון הכל יכל להיות אחרת, אז רק להסתכל על חצי הכוס המלאה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 13:52
שאפתנית
Posts: 8392
|
סיגלי יבואו ימים טובים יותר, את תראי. הזמן יעשה את שלו והטראומה תשאר בגדר דבר שהיה בעבר ונשאר שם.
תמשיכי להיות חזקה ולנהל את החיים הכי שגרתי שאפשר. זו התגובה ההולמת ביותר למצב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 13:19
דרך המלך
Posts: 5707
|
חזרתי מהמספרה עם כאבי ראש . (שם זה הפך לשיחת היום ) כולם מזועזעים ואני אומרת בליבי הלוואי ומכל האמהות שישבו שם אחת תיקח לתשומת לבה ותפעל אחרת ותהיה יותר עם יד על הדופק .
הילד החליט לצאת לטיול ועוד שעה ניקח אותו... הבת שלי הלכה עם חברות לקניון ומהבוקר כבר ניג'סתי לה אין ספור . אני יודעת שאני לא יכולה לנעול אותם בבית ואני משחררת אבל מתה מפחד.
מטעם בית ספר צריכים להגיע השבוע לא אמרו מתי בדיוק ואני בהחלט מחכה להם.
התחלתי לארגן קצת את הבית ולאוורר ולשחרר את האנרגיות השליליות מבפנים .
מקווה להמשך יום טוב
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 13:04
לביאה
Posts: 402
|
סיגל יקרה
אני חושבת עלייך הרבה מאז שיתפת אותנו במקרה שלך.
הושפעתי במיוחד ממה שסיפרת על בנך שהגיע הביתה ואמר לך "סליחה שלא ישנת בגללי"... ככה הוא אמר לך כשהוא כולו בהלם, סובל מכאבי תופת ונפש פצועה. בתוך כל הכאוס הזה הוא מצא את הכוחות להתנצל שאת לא ישנת. ואני, בתור אחת שקוראת מהצד, חושבת לעצמי שאם זה היה קורה לי ישר הייתי פורצת בבכי מרוב התרגשות. לאחר משפט כזה. כי בעיניי, הילדים שלנו גורמים לנו להיות אנשים יותר טובים. אני לא יודעת איך זה להיות אמא לבן 14 (הגדולות שלי בנות 7.5 ) וזה מאוד ריגש אותי לקרוא שזה מה שהוא אמר לך. כי במשפט הזה הוא בעצם אמר לך כמה הוא דואג לך וכמה את חשובה לו ויקרה לו ומשמעותית בחייו.
מהמשפט הקצר הזה אפשר לקחת הרבה כוח ולאט לאט, שעה שעה, להמשיך הלאה ולהתמודד.
מתוך הכאב הגדול קחי את האהבה הגדולה וחבקי את יקירייך
מקווה שהצלחתי קצת לעזור
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 12:47
רבקה
Posts: 8411
|
סיגלי קיבלת כאן רק דברי חוכמה מכל חברותייך
זאת הדרך שאת צריכה ללכת בה ולהתעודד
הרי את יודעת שבסוםו של דבר הכל יחזור על מקומו בשלום
ואז מה קורה איתך תתחילי שוב להילחם במה שהצטבר
אז עדיף עכשיו לחשוב גם על עצמך יקירה
מצדיעה לבעלך החמוד על הדאגה וההכנה כדי שתמשיכי בשגרת האוכל הנורמלי
ודווקא מאוד מקווה שבך ייצא לטיול המיועד
זה תרופה מועילה ומוצלחת לגביו
תרגישו טוב וקבלי חיבוק לחיזוק בתקווה שיעזור
נשיבוקים המון
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 09:35
אקורדיאון
Posts: 16382
|
יקירה ברור שמדובר בתהליך לא פשוט ליישום אבל עם כל הקושי אין ברירה אחרת אלא לעלות חזרה.
נהדר לך לכי להתאוורר זה עושה טוב לנפש.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 09:13
דרך המלך
Posts: 5707
|
דני ובלונדה בוקר טוב
הרגע יצאתי מהמקלחת עם כאבי ראש איומים הולכת למספרה מקווה להתעודד והאמת האמת כל כך לא בא לי שהוא ילך לטיול היום כי אני אמות מפחד ומצד שני אני כן רוצה שיצא כי זה יעזור לו ... אבל ההחלטה בידו בלבד .(היום בצהריים עד למחרת בארבע)
מקווה לא ליפול לפחמימות היום (בעלי החמוד הכין לי יוגורט עם תפוח במקרר וגם סלט לצהריים הוא ידע שלא אכין לעצמי ופחד שאפול לפחמימות אז לפני שהלך לעבודה הכין ) אשתדל לא לאכזב אותו ואת עצמי.
תודה תודה תודה לכולכן אין לאף אחד מושג כמה הפורום הנפלא הזה מציל אותי בימים קשים אלו...
יום טוב לכולם
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 08:56
dany
Posts: 19819
|
חוצפה של קופת חולים
הכל לפי הכללים והנהלים, אי אפשר לחרוג בכלום ........ איזה מעצבן.........
דרך המלך כתב:
בןקר טוב
תודה על המילים החמות . אני רוצה לציין שבהחלט לקחנו טיפול משפחתי פסיכולוגי . כל מה שנכתב אמת ואתן צודקות . בתאוריה קל ליישם בפועל זה קשה.
מטבעי אני רגישה וחרדתית מקווה שאחזור לשגרה מהר.
עכשיו אני אחריי לילה ללא שינה ובדרכי למספרה צבע מניקור וכו.... אח"כ הולכת להלחם עם קופתחולים שלא מאשרים לי טופס 17 גם הותקף וגם לשלם 600 ש"ח????
קמתי בהחלטה לא לגעת בלחם ומקווה שאעמוד בה
שיהיה יום טוב
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 08:53
בלונדה....
Posts: 3603
|
סיגלי יקרה,
נכון שכולם נותמנים עצות וזה תמיד יותר קל וקשה ליישם,
אבל את חייבת לחשוב שטוב שזה נגמר ככה ולא יותר גרוע.
זה הזמן שלך עכשיו לעזור לילד ולהחזיר לו את הביטחון העצמי
הכי חשוב שתנסי לא להתנחם באוכל הוא גורם רק להרגשה יותר רעה
כמו שאמרת שבא לך להקיא,זה לא יתן לך כלום.
תיהיה חזקה ואתם תעברו את זה כמו כל משבר שיש בחיים...
מחזקת אותך עם המון המון חיבוקים...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 08:32
דרך המלך
Posts: 5707
|
בןקר טוב
תודה על המילים החמות . אני רוצה לציין שבהחלט לקחנו טיפול משפחתי פסיכולוגי . כל מה שנכתב אמת ואתן צודקות . בתאוריה קל ליישם בפועל זה קשה.
מטבעי אני רגישה וחרדתית מקווה שאחזור לשגרה מהר.
עכשיו אני אחריי לילה ללא שינה ובדרכי למספרה צבע מניקור וכו.... אח"כ הולכת להלחם עם קופתחולים שלא מאשרים לי טופס 17 גם הותקף וגם לשלם 600 ש"ח????
קמתי בהחלטה לא לגעת בלחם ומקווה שאעמוד בה
שיהיה יום טוב
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 07:18
שאפתנית
Posts: 8392
|
סיגלי תסתכלי על חצי כוס מלאה ותתעודדי, המזל הוא שבנך שרד את המכות והוא זקוק לחיזוק פיזי ונפשי אבל הוא כאן איתך. את חייבת לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה בשגרת חיים, להחזיר את הבטחון שלך כדי שתוכלי להשיב את הבטחון לבנך. אני מבינה את גודל הטראומה שעברתם אבל את לא יכולה לתת לה לשלוט בחייך. את חייבת לקחת את השליטה בחזרה. שחררת לחץ בימים האחרונים הן מבחינת אוכל והן מבחינת רגשות ועכשיו זה הזמן לאסוף את עצמך שוב, לחזור לשליטה בחיים ולהמשיך הלאה.
כתבתי לך בעבר שאתם יכולים לפנות לייעוץ ואני רואה שהבנות הזכירו זאת שוב, זו לא בושה וזה בהחלט עוזר להתמודד עם המצב. אתם יכולים ללכת יחד כמשפחה לשיחות כאלו.
סיגלי, הזמן יעשה את שלו אבל את חייבת לתרום את חלקך, קומי ועמדי שוב על שתי רגליך. אנחנו אמהות ועוברות הרבה דברים עם הילדים אבל אנחנו חזקות ושומרות על הנורמליזציה בחייהם. זה תפקידנו ואת בהחלט מסוגלת לחזור ולמלא אותו ללא רבב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 05:23
אקורדיאון
Posts: 16382
|
סיגלי יקירה כל אשר את חווה לצערי טבעי ,כפי שכתבת את,את מתחילה לעכל ולשחזר ולהאשים
את עצמך והכל מותר ולגיטימי אחרי מקרה כזה חריג שהרי כששומעים בתקשורת על המקרים
זה נורא אבל טבע האדם לא להעלות בדעתו שיאלץ להתמודד גם הוא.
כמובן שגם הילד עובר משבר אבל הוא צעיר לימים ובטוחה שעם סיוע ,תמיכה ועידוד הוא יעלה חזרה וכך גם את.
מסכימה עם דני שצריך לקבל יעוץ מקצועי.
באשר לאוכל גם זה היה די ברור שיגיע,לא קרה כלום נסי היום ,יום חדש להעסיק את עצמך במחשבות חיוביות
שהרי צריך לומר ברכת הגומל שכך נגמר ,תודה לאל.
סיגלי מחבקת אותך חזק לחיזוק.
אכן היום יום חדש ,עוד רגע חג ומי יתן ותדעי רק טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/04/2011 05:13
dany
Posts: 19819
|
סיגלי כתבו לך כאן מילים חמות וטובות כך שלא אחזור עליהן אלא רק להוסיף את אהבתי ואת חיבוקי החזק לעודד את נפשך הפצועה.
מבינה את הבריחה אל הפחמימות......"המנחמות" ..........
לדעתי את צריכה לקבל עזרה מקצועית ולא לחכות עם זה, כי האבן על ליבך לא תרד לה סתם כך!!!!!!!!!
יקירתי מקווה שהימים הקשים הללו יעברו ויחלפו ולבסוף יראו רק כאיזו אפיזודה בחיים, ואכן כמו שקרונשה כותבת שזו תחתית הבור ומכאן ניתן רק לעלות למעלה.
בכדי שתוכלי לטפל היטב בילד את צריכה גם לטפל היטב באמו..........
מאחלת לך מכל הלב חג שמח ושקט
נשיקות והמון אהבה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/04/2011 22:34
EFF
Posts: 6417
|
סיגל יקרה...אסור לתת לרעי לב ואכזריים להשתלט לנו על החיים למרות שאני יודעת כמה זה קשה מנסיוני. מה שחשוב זה לשדר לילד עמידה ועוצמה, ובעיקר לשכנע במילים רגועות שזה מקרה חד פעמי שלא יחזור על עצמו. חשוב לדבר, לפתוח ולנתח את הנושא ולא להפגין פחד..
ובאשר לך, חזרי לעצמך...אנחנו חיים בעולם שהרוע והטוב חיים בו בכפיפה אחת, ואנחנו חייבים לראות את החיובי והטוב..אחרת אבוי לנו...
נפלא שאת משתפת כאן - ומקווה שכל התגובות מעודדות אותך ..נשיקות ♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/04/2011 22:17
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
דרך המלך יקרה גאה בך מאד על השיתוף הכנות הנכונות לעזור לבנך, בכל דרך אפשרית.זו תקופה מאד קשה בחיים, המחשבות לא מפסיקות לרגע....אבל תהיי מאושרת שזה נגמר כך ולא יותר גרוע ותתחזקו באמונה שיהיה טוב. בנך היקר יילך ללמוד להגן על עצמו, ותמשיכו במשפחה את השיגרה, שימרי על עצמך תתאפרי תתלבשי תשמרי על הדיאטה שלנו. את מהווה לו מודל חיקוי, אל תישברי תהיי חזקה.גם הדלקת פרקים עכשיו חזקה יותר כי זה נפשי.תנשמי עמוק, תקראי פרקי תהילים, לי זה תמיד עוזר במצבי לחץ.ותשתי תה לואיזה מרגיע.תמשיכי לשתף אותנו בפורום אנחנו איתך כל הזמן...........אוהבת מאד מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/04/2011 22:13
קרנושה
Posts: 3420
|
סיגלית יקרה ואהובה. דבר ראשון איזה אנושיות יש בך! דבר שני, לא קרה כלום. תתחילי מחדש, תאספי את עצמך עם כל הכאב ואני קוראת את זה, תרימי את הראש מעלה מעלה כי את חייבת. חבר מאד טוב שלי שעזב את הארץ אמר לי משהו כל כך חכם שאני מתהלכת איתו כל יום כשקשה לי. הוא אמר-"מהמהקום הכי נמוך אין לאן ללכת. יש רק מקום אחד לפנות אליו-למעלה". וזה כל כך נכון. גם אם נדמה לך שאת הכי בתחתית והכי הכי עצוב לך, תמיד תחשבי שהכל יחסי, ופתאום הכל מתגמד ..
אני יודעת שאת מרגישה שלא בא לך דיאטה אבל תעצרי את הבולמוס הזה כי חבל. אח"כ כל כך קשה לרדת את זה..ומותר לך לכאוב, מותר לך לבכות ומותר לך הכל. חבל שאני לא רואה אותך הייתי מחבקת אותך חיבוק ענק של דובי כמו שאני יודעת לתת. (ואני מאד אוהבת להתחבק) אז קחי חיבוק וירטואלי, תנשמי עמוק ותתחילי מחדש. תמשיכי לשתף כולנו איתך. נשיבוקים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/04/2011 20:58
דרך המלך
Posts: 5707
|
שלום לכולם,,
הילד שלי מבולבל מאוד מפוחד... כואב ואנו אוספים את השברים ומנסים להעלות אותו למעלה. רשמנו אותו לחוג קרב מגע שיתחיל לאחר שהכאבים יפחתו לו בגוף.
מחר יש טיול וכל דקה הדעה משתנה. כל פעם הוא מחליט משהו אחר , פעם הוא הולך פעם הוא מפחד ממש מבולבל.
משתדלת להיות חזקה לידו וליד הקטנים אבל אני שבורה לרסיסים ולצערי היום ברחתי לפחמימות ואכלתי ואכלתי כאילו אין מחר (אכילה רגשית) בא לי להקיא ורע לי אני יודעת שהאוכל הוא לא הפתרון אבל הוא היה שם והיה זמין.. אין לי חשק להכין סלט ולא בא לי על הגמבה האדומה ולא בא לי ירקות ולא תפוח ולא יוגרוט וגם לא תה צמחים.. אפילו מסטיק לא בא לי...
דלקת הפרקים התעוררה שוב והרגליים כואבות לי ומידי פעם עיוות קל באצבעות.
ראינו את הסרט שמירי השאילה לנו "תפוס את הרגע" סרט חזק ומעולה שמאוד מעודד - ישבנו כל המשפחה לראות ומאוד נהננו.. - מירי יקרה תודה רבה רבה את ענקית ואני אוהבת אותך. את הסרט השני נראה הערב.
אין לי חשק לדבר עם אף אחד פתאם אני בעצם מעקלת מה קרה פתאם אני מבינה שקיבלתי את הילד שלי במתנה ואני אכולת רגשות אשם שלא הייתי שלא הרגשתי שקורה משהו... מחשבות שליליות שאין לי שליטה עליהם בכלל .
הכי גרוע ענין האוכל פשוט ברחתי לללחם לפחמימה ועם יד על הלב היום "טרפתי" לחם.
היום פתאם כל היום אני באנרגיות נפולות. אפילו לא שמתי אודם בבוקר שיצאתי לירידים לעבוד פשוט לא היה לי חשק הרגשתי ממש איכס שבא לי להקיא מעצמי מההתנהגות התינוקית שלי שאני יודעת שזה לא בסדר , אני יודעת או שאולי אני לא יודעת וזה כן בסדר וכן נורמלי ובכל זאת לא מצליחה להרים את עצמי למעלה.
אני מאוד חזקה ליד הילדים ומחייכת לידם אבל בפנים רע לי ורע לי מאוד.
מקווה לקום מחר לבוקר טוב יותר
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|