06/04/2011 23:57
קרולין
Posts: 6651
|
אלמוג יקרה,
כל הכבוד לך! רק ככה מצליחים!
רק בריאות.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/04/2011 21:37
אקורדיאון
Posts: 16382
|
קרנושה כתב:
גם אני מקווה שאת הרבה יותר טוב...ותשמעי, 35 ק"ג?! ווהההאווווווווווווווווווווו!!! מלכה!
באמת מלכה ,יפיפית הכוכבים ממש.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/04/2011 17:15
קרנושה
Posts: 3420
|
גם אני מקווה שאת הרבה יותר טוב...ותשמעי, 35 ק"ג?! ווהההאווווווווווווווווווווו!!! מלכה!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
06/04/2011 17:12
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אלמוגי מה שלומך?מקווה שאת כבר בקו הבריאות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/04/2011 12:36
רבקה
Posts: 8411
|
אלמוג מתוקה
צר לי שהרגשת לא טוב
אומרים אין רע בלי טוב לפחות לא אכלת מכל הטיגונים והפחמימות
אני מבינה שאת מרגישה הרבה יותר טוב
שמרי על עצמך את פשוט מקסימה
נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/04/2011 09:38
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
אלמוג יקרה העיקר הבריאות....
התובנות שהפנמת, ואיך שכתבת עליהן
זה הכח האמיתי, ירידה של כ35 קילו לא יכולה
להתבצע אם לא מפנימים שהדרך הארוכה לפנינו התמדה על
השמירה, ואת עושה זאת נפלא.....
גאה בך מאד אוהבת שלך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/04/2011 09:01
dany
Posts: 19819
|
מתוקה
חבל שצריך להגיע למסקנות כל כך חשובות תוך כדי סבל...........
מקווה שתהיי בריאה במהירות
ובאמת רק בשורות טובות.
והמשיכי לשמור .
חיבוקי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/04/2011 07:47
אשירה
Posts: 4292
|
החלמה שלמה ומהירה!!!
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/04/2011 06:58
שאפתנית
Posts: 8392
|
אלמוג אני שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב. לא נעים להגיע לארוע משפחתי ובסוף להרגיש כל כך גרוע.
אני קוראת על השינוי שעברת וכמה שהוא משמעותי. כל הכבוד, זו הדרך. אנחנו כל הזמן לומדים ומשתפרים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/04/2011 01:02
EFF
Posts: 6417
|
כל הכבוד..ההתמודדות והשינוי הם המפתח להצלחה !!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/04/2011 23:44
אלמוג זדה
Posts: 12
|
יום רביעי הוזמנתי לברית בבאר שבע. אירוע צהריים. רק המחשבה על זה שאני יכולה ע"פ חוק לאכול פחמימות גרמו לי לחשש לא קטן שאני עלולה להתפרע. האזהרה של מירי מאותם אירועים אספה אותי ואת המחשבות זימה שלי. שתיתי קפה כשקמתי,הכנסתי לתיק תפוח גדול,התלבשתי והלכתי. קצת לפני שהגענו לאולם אכלתי את התפוח והרגשתי שאני הכי חזקה בעולם. הגענו, המון אוכל מטוגן ולחמים כמובן. לא נגעתי בכלום. הייתה לי הרגשה לא נוחה בבטן ולא ידעתי ממה. כשהביאו את המנות הראשונות כבר רצתי לשירותים. הקאתי יותר מ20 פעמים לסירוגין והתקפלתי מכאבי בטן. ממפגש משפחתי זה נהפך לסיוט. לא הצלחתי לדבר,לתפקד. לא הצלחתי לעמוד על הרגליים. אחרי חצי שעה כבר הייתי עם עירוי ביד שהזרים לי הרבה משככי כאבים. אחרי ימים ארוכים של כאבים והלוך ושוב מהמיון, חשבתי על כמה כיף היה לאכול ולהרגיש קלילה. כמה כיף היה שהבטן שלי לא הייתה נפוחה. כמה היא הייתה נפוחה פעם משומן ולא מחיידק בקיבה, וכמה לא עשיתי עם זה כלום. כמה זה מדהים להשתנות. כמה זה מדהים להלחם על שינוי הרגלים ולהתמודד עם עצמך כל הזמן. כמה אנחנו מצליחים. וזה לא משנה אם עלית קילו או ירדת רק חצי קילו וציפית לקילו. את משתנה, את ממשיכה.. וזה מה שחשוב באמת.
ולמי שמתעניין.. אני מרגישה הרבה יותר טוב. הקפדתי לשתות מים וכרגע אני מצליחה ללכת. לאט, אבל ללכת. מתמודדת עם הגלים של הכאב החד עד שהוא נעלם. והכי חשוב- מגיעה להרצאה של מירי מחר גם אם זה אומר שאני אעשה את זה בזחילה.
אוהבת המון
אלמוג.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|