|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
25/03/2011 08:59
talime
Posts: 48
|
לא יודעת איך...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/03/2011 08:42
אקורדיאון
Posts: 16382
|
talime כתב:
וואי, איזה כיף לקרוא את כל התגובות. מאוד מרגש!
אם הייתי יודעת איך (ואם מותר בכלל) הייתי שמה תמונה של הנסיך.
שבת שלום לכולכן,
טלי
למה לא ? עשי זאת.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/03/2011 08:36
talime
Posts: 48
|
וואי, איזה כיף לקרוא את כל התגובות. מאוד מרגש!
אם הייתי יודעת איך (ואם מותר בכלל) הייתי שמה תמונה של הנסיך.
שבת שלום לכולכן,
טלי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/03/2011 21:33
EFF
Posts: 6417
|
טלי..כמה ריגשת אותי - מאחלת לך שרון הקטן יכניס לביתכם הרבה שמחה, שירה, ואהבה...ואת - השארי עימנו בבית החם הזה. כל מי שמבקר כאן מקבל חיבוק, פירגון והרבה חום שמוקרן מכל אחת ואחת מאיתנו..(כותבת בלשון נקבה כי באמת הזכרים כאן נדירים...)
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/03/2011 15:30
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
שווה לקרא אני מקפיצה....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/03/2011 00:48
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
טלי יקרה
לא סתם ביקשתי שתיכנסי לפורום שלנו
זכינו לחברה מדהימה....
תמשיכי לשתף כי את כותבת מקסים.
תודה על המחממאות, ואכן היום יש מענה לחלק
מהאנשים שלא יכולים מאיזה שהיא סיבה להגיע
לחוגים לפחות להיות איתי דרך האינטרנט.
תהני מבנך המתוק, ואני בטוחה שהוא יהיה מקסים כמו אחיו הגדולים.
דש חם ממני לבעלך, בהצלחה אוהבת מאד מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 19:27
קרולין
Posts: 6651
|
טלי יקרה,
קראתי אותך בהתרגשות רבה. את אשה אמיצה ונחושה ומהווה מודל לחיקוי לכולנו!
מאחלת לך רק בריאות נחת ואושר לך ולכל בני ביתך.
תמשיכי לכתוב לנו ולשתף...זה עוזר לך ולכולנו.
ים של הצלחההההההההההה בתהליך ובהכל.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 16:28
dany
Posts: 19819
|
טלי מקסימה
סיפור מופלא מלא אומץ ונחישות. ובאמת כפי שאקו כתבה החיים עולים על כל סרט ודימיון.
איזה כייף גוזל בבית ואת בריאה ושלמה...... וגם המשקל לא בשמיים והוכחת לעצמך שאפשר לעבור הריון בהגיון ובשפיות.
כתבת נפלא אז אנא המשיכי לכתוב לנו .
שיהיה לכם המשך חיים נפלאאאאאאאאאא
מכל הלב
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 13:04
רבקה
Posts: 8411
|
טלי יקרה
קראתי בעיון רב וחזרתי שוב
כדי להבין עד כמה אפשר לרצות משהו ולהצליח
את הוכחת זאת לעצמך שאין דבר העומד בפני הרצון
ברכות של אושר אלייך ואל ילדייך המקסימים
אני בטוחה שעם כח רצון עז כזה תצליחי גם במשימת הירידה במשקל
ועוד עם מסגרת מפרגנת ותומכת שבראשה עומדת מורתינו שאין שניה לה
טלי , משימתך העכשיות היא הירידה ולהנות מאיכות חיים נפלאה
את ומשפחתך היקרה
טלי מאחלת לך המון הצלחה ותודה על ששיתפת אותנו
המשיכי ונשמח לקרוא ולתמוך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 13:02
בלונדה....
Posts: 3603
|
באמת וואווו!!!
טלי סיפור מרגש עד דמעות.
אני אגב מאוד מאמינה בכל הקוראים בכף היד/קפה..
כמו שאומרים מה שצריך לקרות קורה,
מדהים לשמוע שאת בריאה והילדים בריאים והכל בסדר.
מאחלת לך עוד המון שנים של אושר בריאות אהבה ורזון...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 12:14
אשירה
Posts: 4292
|
טלי יקרה,
סיפורך מרגש מאוד, תודה שחלקת אותו איתנו,
את אישה אמיצה, זכית בבעל זהב וכעת גם שלושה יהלומים,
שתהיו מאושרים ובריאים,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 11:42
נחושה
Posts: 6982
|
שיואוווווווווווווו,
באמת חשבת שלא נקרא עד הסוף???!!!
איזה פוסט ? איזה סיפור?
טלי יקרה, ראשית את כותבת נהדר אז תמשיכי בבקשה.
כל הכבוד על תעצומות הנפש ומזל טוב על הנס החמוד שאת מניקה.
מאחלת לך ולכל המשפחה להנות מכל רגע במחיצתו.
אכן נפלאות דרכיו וניסים אכן קורים, צריך רק לפתוח את העיניים.
בקשר לאוכל ולמחוייבותך לכרטיס זהב ולתהליך, אני בטוחה שתצליחי וכמו ששאפתנית אמרה, אני לא יודעת מה עיסוקך אבל כעת
השמיים הם הגבול...
המשך יום קסום
נחושה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 11:10
אקורדיאון
Posts: 16382
|
וואו יקירה מטלי לטלי ,ריגשת אותי עד דמעות.
לרגע
את חושבת לעצמך האם זה תסריט?אבל מסתבר שהחיים עצמם הם הם הסרטים האמיתיים.
מאחלת לך להמשיך לגדל את שלושת ילדייך בכיף ותוך כדי בטוחה ותמשיכי את התהליך ובטוחה
שתשילי את כל הקילוגרמים המיותרים שהרי כאן המקום לומר נא להכנס לפרופורציות.עברת כל כך הרבה
ובגבורה מה זה אוכל????.
המון הצלחה יקירה.תודה ששיתפת אותנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 10:42
שאפתנית
Posts: 8392
|
וואו טלי, קראתי כל מילה, אי אפשר להפסיק לקרוא ופשוט צמרמורת. איזה כוח רצון ואמונה ששניהם השתלמו ותראי איזו תוצאה יפה. שלושה ילדים כנגד כל הסיכויים ואת בריאה ברוך השם וגם הם.
תגידי, עם כזאת אמונה עצמית ונחישות ללדת למרות הסיכון הרב שהיית שרויה בו אני בטוחה שכל מה שתרצי להשיג בחייך תצליחי להשיג וזה כולל את הירידה במשקל. תחשבי איזה כוחות נפש ותעצומות היית צריכה כדי לשרוד את המצב שבו היית וכנגד כל הסיכויים ניצחת והצלחת אז למה שבדיאטה לא תצליחי.
ברוכה הבאה לפורום. תמשיכי לכתוב ולא רק לקרוא.
אני מחזקת את ידיך ומאחלת לך המשך ירידות מוצלחות. הנאה מהילדים ורק אושר בחיים.
שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/03/2011 09:21
talime
Posts: 48
|
שלום לכן נשים יקרות,
הבטחתי למירי שאכנס ואכתוב את הסיפור שלי מהשנה האחרונה, אבל לא הבטחתי שזה יהיה קצר. מקווה שתצלחו את הדרך עד הסוף...
את יונתן בני הבכור ילדתי לפני 11 שנים בדיוק, בניתוח קיסרי דחוף בחודש שביעי אחרי התפתחות רעלת הריון קשה. באופן מפתיע (עבורי לפחות, לא עבור בעלי שראה אותי בולסת ללא היכר במשך כמה חודשים טובים), גם לאחר הלידה, אחרי שה"נוזלים" ירדו, הרחם התכווץ, התינוק מזמן שכב לו בפגיה, נותרתי עם 25 ק"ג נוספים. לא אגיד שהייתי מה"רזות המסריחות" כל חיי, אבל במשקל כזה לא חשבתי שאראה את עצמי בחיים.
בשנה שאחרי הלידה הייתי עסוקה בלטפל ביונתן, שעקב פגותו הקשה סבל מאי- אילו "אתגרים" |(ברון השם טפו טפו טפו הכל עבר היום) ולא התפניתי לעצמי (מישהי מזהה תירוץ?). אחרי שנה של התמסרות ליונתן, בהתמסרות לא מי יודע מה זהירה לבעלי, נכנסתי להריון שוב.
תחילת ההריון, בשונה להריון עם יונתן, הייתה מלווה בבחילות שהשטן לא ברא, הקאות בלתי פוסקות, וכך הצלחי להשיל 8 ק"ג מה- 20 שעדיין היו לי עודפים. אך אל דאגה, במהרה חזרתי לעצמי וסיימתי את ההריון, הפעם בחודש תשיעי, שוב עם 25 ק"ג עודפים. היו לי נסיבות מקלות (תירוץ?), הייתי בשמירת הריון רוב ההריון, שכבתי במיטה והתנחמתי באוכל, במיוחד אחרי שהרגשתי רזה ,יותר נכון, שדופה, אחרי ההתחלה הקשה.
וככה העברנו את החיים מאז- בעלי שיחייה, שני בניי המהממים והכלבה. בדיקות שביצעתי אחרי ההריון השני נתנו הסבר להריונות המזעזעים שלי והרופאים הסבירו לי שגם שני ילדים זה ברכה, ושאין טעם להיכנס להרפתקה כזו שוב.
מאז עברו 9 שנים, בינתיים אחרי שניסיתי כל דיאטה בארץ, וגם כמה פעמים ביקרתי אצל מירי לתקופות קצרות, לפני שנתיים התמסרתי באמת לתהליך המדהים של מירי ובהנאה גדולה, בקצב שפוי, ירתי כ- 15 ק"ג בשנה.
ובדיוק לפני שנה, בזמן אירוח על טהרת מירי בלקין של חברים, אמר אחד מהחברה "בואי אקרא לך בכף היד". לי? מה אני מאמינה בשטויות האלו? בסדר, לא רציתי להעליב אותו.
" ככה את לא מספרת שאת בהריון?" שאל. אני? הריון- "ממש לא" עניתי. "טוב, אני רואה אותך עם תינוק אבל אולי תכננת לאמץ, תינוק יהיה!"- כבר אמרתי שאני יודעת שזה שטויות? אמרתי נכון?
עברו כמה ימים, ועוד כמה ...ועוד כמה...ואמרתי לבעלי שעוד פעם הקטע הזה שמאחר ודקה אחרי שעושים בדיקה בייתיתי מקבלים - מכירות את זה? אז אצתי רצתי לי לסופרפארם, קניתי את הסוג הכי פושטי שמצאתי כי חבל סתם לבזבז כסף, הרי מאחר לי רק כי ההוא הכניס לי שטויות לראש ועכשיו הגוף שלי מדמיין דברים.
השארתי את המקלוןבשירותים, חתכתי תפוח וחזרתי לבדוק.
ההוא צדק.
אני נשבעת שעד היום אני לא יודעת איך זה קרה- נזהרנו, שמרנו, לא רצינו, פחדנו- איך נכנסתי להריון?
מבולבלים פנינו לרופא שלנו, זה שאמר לא לשחק באש, זה שאמר כל השנים ששניים זה מספיק- אולי הוא שינה את דעתו.
אז זהו- שלא.
ז"ה מאוד מסוכן לך, את בכלל צריכה להוציא את הרחם, את תלדי מקסימום בשבוע 26 ילד חולה מאוד, אם יהיה נס תלדי בשבוע 30, אבל אני לא מאמין..".
ממש נבואות זעם. אז מה עושים? אולי זה משמיים שנכנסתי להריון ככה לא מתוכנן? אים עושים הפלה? במיוחד שגיליתי אחרי שכבר היה דופק, ואני יודעת איזה דבר מדהים מקבלים בסוף? ובכלל, ה"הוא" ראה אותי עם תינוק (בריא- צלצלתי לבדוק) אז אולי יש תקווה.
אבל אני אדם רציונלי- כשרופא מומחה מנהל מחלקה אומר לי משהו- אני שומעת לו. בכל זאת הלכתי לעוד התייעצות, גם ממנה חזרתי שבורה ומיואשת.
קבעו לי תור לועדה להפסקת הריון, עברתי כמו גדולה תוך סימון הסעיף "מסכן את בריאות האם" ויצאתי.
ביציאה חיכה לי סמס מחברה- פרופסור X שמע על המיקרה, רוצה שתבואי אליו עכשיו- אל תעשי כלום!
בוכייה הזעקתי את בעלי וניגשנו לרופא, מבטיחים אחד לשניה שמה שהוא יגיד עושים. לא הולכים לעוד רופא, לא מנסים להחליט לבד- שומעים ועושים.
המלאך שהתגלה לפנינו, בדק, שאל, חשב ואז אמר" זה לא יהיה קל, זאת ההזדמנות האחרונה שלך, אני לא מבטיח לך שבוע 40, אבל 34 אני חושב שנגיע"
שאלתי אותו אם הוא חושב שאני אמות (שזה די מה שאחרים הסבירו לי) הוא חייך וענה, "אני בטוח שכן, אבל לא בהריון הזה, לא כשאני מטפל בך, ונראה לי שלא לפני שתהרגי את בעלך.". בעלי כבר היה מבסות, ה"גאון" כך קינה אותו, הבין שיש לו קלאפתה על הידיים, הבין מי באמת סובל פה, ומבטיח שבוע 34- יותר טוב מזה אין
באמת לא היה קל, היה זוועה, ההריון היה מלווה בשמירת הריון משבוע 20, זריקות אינסופיות, בדיקות תכופות, תסחיף ריאתיף צירים מוקדמים, כאבים,אבל גם הגאון טעה- לא ילדתי בשבוע 34 אלא בשבוע 39, ילד בריא, מקסים- רון שמו והוא האמת השמחה והמתנה של הבית.
בזמן שמירת ההריון נאלצתי לשכב במיטה ולא יכלותי להגיע לחוגים. הפעם נשבעתי שאני לא עולה, בגיל 37 לא בא לי לעלות 30 ק"ג שוב- לא בא לי לשנוא את עצמי על בליסה ללא הכרה- ןאחרי שנה אצל מירי אני יודעת שהחיים יפים טובים ומאושרים יותר בצד הזה של האוכל.
בהתיעצות עם אריה החלטנו שאני אעשה מנוי לאינטרנט ואת כרטיס הזה ב שלי אשמור לאחרי הלידה- וכך עשיתי. ההרצה של מירי הייתה ממש האור שלי במשך השבוע- תמיד היה משהו שהיה קשור להריון שלי גם- אם זה חשיבה חיובית, אסרטיביות שאצלי התחברה לרופאים- לא לתת להם לעשות ממני גוש בשר אלא אישה, בחוץ יהום הסער ואני חותכת סלט (בעצם אמא שלי כי אני במיטה), כל הרצאה הייתה עלי- איך היא ידעה מה אני עוברת?
וגם אתן נשים מדהימות- קראתי בלי להגיב, אך מילאתן את ימיי במיטה ברגעים קטנים של חסד, של חום, הומור ועניין.
עליתי בכל ההריון 7 ק"ג, אותם ירדתי בחמישת הימים לאחר הקיסרי. מסתבר שיש דברים כאלו, אם מקשיבים למירי .
מאז הלידה המשכתי את הדיאטה באינטרנו ואתמול חזרתי לחוג בלוינסקי- מה אגיד לכן - אושר גדול. בין הקקי והפיפי והחיתולים וההנקות, והלילות הארוכים, בתקופה של נתינה מוחלטת לגוזל, אני אקח לי שעתיים לעצמי- הבעל מפרגן, הילדים תומכים- ומירי מחבקת- יש יותר טוב מזה?
אמנם מאז הלידה לא ירדתי עוד, אך גם לא עליתי בתקופה קשה כזאת של עייפות, רעב מטורף מההנקות- מי שאומר שמהבקה יורדים פשוט משקר. אולי זה אותו אחד שאומר שופלה אחת זה מספיק...
אז סוף טוב הכל טוב- כשחברה סיפרה לרופא הקודם שלי שילדתי הוא בענווה גדולה אמר שזה נס, שכשאלוהים רוצה הוא עושה, ושהרפואה לא יודעת כלום מסתבר.
תודה שהגעתן על הלום,
תודה על הפורום המדהים ועל החוג של מירי!
ועל ניסים
טלי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|