22/03/2011 10:37
מרסי באינטרנט
Posts: 63
|
פורום יקר שלום,
אני לא זוכרת מתי שיתפתי אתכם בפעם האחרונה. אבל אני מקפידה לקרוא ולהתעדכן מידי יום יומיים ולשאוב כוחות מבאר נפלאה זו. עכשיו בימים האחרונים (יותר נכון שבועיים בערך) מוצאת את עצמי רודפת אחרי הזנב של עצמי, מתנדנדת בין תסכול, יאוש, חוסר אונים ובעיקר הלקאה עצמית. אני יודעת שזה חסר תועלת ושזה רק מגביר את הדחף להתנחם באוכל, שהאמת ממש, ממש לא מנחם, ההרגשה שניה אחרי שבלסת כל כך לא נעימה שאני לא מבינה למה אני לא מצליחה לשחזר אותה לעצמי רגע לפני הבליעה.
הכל החל לפני שבועיים בערך כשהתחלתי לעסוק באפייה לקראת פורים, עוגיות ואזני המן - נקודת החולשה שלי זה בצקים, אני יודעת שאסור לי להתחיל כי זה כמו כדור שלג מתגלגל במדרון. חבר מביא חבר, מביא עוד אחד ולפני שבכלל שמתי לב כל השכונה אצלי בפה. הצלחתי איכשהו לשרוד את השבוע הראשון ען עליה של 200 גר' שמחתי ואמרתי לעצמי יופי עכשיו את תופסת את עצמך בידיים ועוברת את החג ואת יום ההולדת במינימום נזקים. אבל זה לא היה כך. אחיותיי האוהובות והיקרות לקחו אותי ליום בילוי בתל אביב, כולל לילה במלון, זה התחיל עם א. בוקר טוב שהמשיכה בא. צהריים נחמדה, בערב גם היו מנות כאלה שלא אוכלים כל יום וגם לא פעם בשנה אז הרשתי לעצמי לטעום רק דברים שאני לא נוהגת לאכול בכלל (לא נגעתי לא בלחם ולא באורז או פחמימות רגילות), גם ארוחת הבוקר למחרת היתה גדולה מהרגיל אבל בסדר, חזרתי הביתה בידיעה שבעלי האהוב לקוח אותי בערב למסעדה אז הבטחתי לקצץ במהלך היום. ואז בבית חגיגה המפשחה האהובה שלי ערכה לי שולחן עם כל הדברים שאני אוהבת, אז טעמתי קצת מכל דבר, והתרחקתי, כולם אמרו לי שהם יודעים שאני שומרת אבל פעם בשנה מותר וכו' (תמיד יותר קל לאלה שלא צריכים לשמור), בערב גם הלכנו למסעדה טעימה טעימה, בחרתי מנה בשרית וגם כאן טעמתי דברים מיוחדים, (חייבת להודות שפעמיים שהרשתי לעצמי פיממות בערב זה היה מתוך בחירה והשלמה) רק בשבת בערב כשאכלתי 15 צ'יפס היה לגמרי מיותר ומתוך יאוש. הקיצר הכל היה טעים והיה נהדר, והכל היה נפלא לו רק הצלחתי לאסוף את עצמי מיד אחרי כל ארוחה הבעיה היא שזה הפך לימים כאשר לפחות אני מצליחה לשלוט בפחמימות אחרי 5, אבל עד אז חגיגה. רע לי כבד לי. (המחזור גם מאחר לי בשבוע דבר שלא מקל). והמצב רוח ברצפה. שקלתי לא להשקל מחר, אבל אני יודעת שכולי ארעד ואני בטוחה שתהיה עליה של לפחות 3 ק"ג אם לא יותר. אבל לא אוותר, בנוסף לכל אני נוסעת לעבוד סופ"ש ארוך באילת. דווקה עכשיו כשאני ממש לא בשליטה. זה תקופה מאוד ארוכה שאני לא מצליחה להביא את עצמי חזרה לתפריט בצורה אדוקה אבל לפחות הצלחתי לשמור על ההשגים. יש לי עודף משקל עצום וזה מצחיק שאני מתנהגת כאילו אני שומרת. אני מודעת גם לעובדה שלולא המסגרת הנפלאה של מירי והפורום מזמן הייתי מעלה הכל, ולכן השמירה היא בהחלט הישג לא מבוטל ואני לא מזלזלת בה. מאחלת לעצמי רק למצוא את הכוחות הנפשיים לתפוס את עצמי בידיים ולתת את הפוש הרציני שאני צריכה.
כל עצה תתקבל בברכה.
שלכם - מרסי
|