19/03/2011 06:07
dany
Posts: 19819
|
הוטי
כל כל מוכר וידוע....... ואת לא שונה מכל אחד מאיתנו ....... השמנמודים...........
אז כפי שכתבו לך נהנית היה טוב, חבל שלא חשת בטוב לאחר מכן........
עכשיו חזרת למסגרת אז תשכחי מזה ותמשיכי...אין טעם לשקוע בחפירות על מה שהיה זה לא יחזיר את הגלגל אחורנית.
ואולי כפי שיעלי הציעה פשוט להכריז אני בדיאטה, זה גם מכניס אותך ממש למשמעת וגם עובד על האחרים לא להפיל אותך.
חג שמח
שבת שלום
ובהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/03/2011 23:43
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
הוט ציק יקרה אני מכירה את המסעדה המדוברת
אין אדם נורמלי שיכול לעמוד בפני עוגת הגבינה שם.
תירגעי את נורמלית, והעיקר שנהנית.
המשך חג שמח ובשליטה אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/03/2011 19:41
קרולין
Posts: 6651
|
יקירתי!
מה שעבר עלייך מוכר לכולנו היטב ומקרוב.
אין מישהו שעושה דיאטה ולא "קלקל" לעצמו...זה לא קיים.
לפחות את נהנת מקינוחים שווים....היית בשליטה כל הארוחה וזה נפלא.
ואין מה לעשות , את עם הפנים קדימה ...ממשיכים הלאה... עם הזמן והתירגול את "תפלי" פחות.....זה הכל פונקציה של תירגול והתמדה בתהליך.
תמשיכי להתמיד ולהצליח.
חג פורים שמייח ושבת שלום.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/03/2011 19:25
יעלי
Posts: 589
|
הוטצ'יק יקרה,
ראשית יופי על השליטה בכל החלק הראשון של הארוחה!
לגבי ההמשך - אין מה לעשות. לפעמים אנחנו נופלים.
הגירויים כל כך חזקים - הסביבה לא מפרגנת - וחבל.
אולי בפעם הבאה פשוט תצהירי בקולי קולות על הדיאטה שלך, ואולי יחסכו ממך לפחות התחינות לטעימה, וגם בעלך חייב ללמוד לשתף פעולה עם הדיאטה!
העיקר כמובן - זו החזרה המידית לשליטה.
בהצלחה ושבת שלום.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/03/2011 19:11
אקורדיאון
Posts: 16382
|
ואם נלך לשורה התחתונה נהנית מכל ביס,אם היית מוותרת לא בטוח שתחושת החסך
לא היתה גורמת מאוחר יותר להתנפלות חריפה יותר כך שחלף עבר ,חבל רק שחשת ברע.
יאמר ששוב נפילה ,חלק בלתי נפרד מהתהליך ולמזלנו כלנו במסגרת שמגוננת עלינו.
במידה וחזרת למחרת למסלול גם המאזניים יקבלו אותך בסבר פנים יפות.
שבת שלום.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/03/2011 19:01
Hotchick
Posts: 40
|
ביום חמישי יצאנו עם זוג חברים (שקשורים גם לעבודה) והוריהם למסעדה ידועה בתל אביב - לא חשוב איך קוראים לה. יומיים קודם התחלתי לדאוג. מה יהיה ואיך אשמור ובטוח אפול ושוב הלך שבוע דיאטה. כשהגענ ו כולם כבר היו שם. בקלילות סירבתי לקוקטייל שהיושבים כבר שתו. בטבעיות הרחקתי את הלחם. בנונשאלנטיות סירבתי ליין ושתיתי מים. הזמנתי דג בגריל עם שעועית ירוקה - היה מעולה. השיחה קלחה וכבר הענקתי לעצמי מדליה על השליטה ועל התחושה הנינוחה והלא מפוצצת והבטחתי לעצמי קפה הפוך קטן כפרס. כבר ראיתי את עצמי מספרת ביום רביעי איך "לא נגעתי בפחמימה כל הערב!"
ואז חילק המלצר את תפריט המנות האחרונות. לא הבטתי בו, בתקווה שייעלם. או שמקסימום יזמינו מנה אחרונה אחת או שתיים לכל השולחן, כפי שהציעה אשת החבר. רגע לפני שהזמינה מוס שוקולד. בעלה הזמין עוגת גבינה (איזה גבר מזמין עוגת גבינה, חשבתי ברוע לב). חמותה, רזה כגפרור, שאכלה סלט קטן כל הערב וסמכתי עליה שלפחות היא לא תזמין כלום - בגדה והזמינה פרופיטרולים ממולאים בגלידה וצפים ברוטב שוקולד. בעלי, שאינו נוגע במתוק, נעשה לי קורא מחשבות והחליט שמה שאני - שלא נגעתי בעוגת גבינה שנים - באמת רוצה ולא נעים לי להזמין זה עוגת גבינה והזמין אחת "בשבילו."
תחילה התעלמתי מהמנות האחרונות שנחתו על השולחן, עד שהגיעה כפית מוס אל פי (את חייבת לטעום את המוס הזה!). אחר כך היה זה פרופיטרול. ואז מישהו לקח כפית עוגת גבינה והתעלף. כולם חשו חובה לנסות את הפלא הזה - ו"הכריחו" גם אותי. כפית אחת טעמתי, ואושר גדול הציף אותי. ועוד כפית אחת דגמתי, והמולת המסעדה היתה לזמזום רחוק ונעים. ועוד כפית אחת בלעתי - ודבר לא היה קיים זולת אני ועוגת הגבינה שבמרכז השולחן. זו הלכה והתמעטה עד שלא נותר ממנה אלא מריחת גבינה על הצלחת .
העונש לא איחר להגיע (ואני עוד לא מדברת על השקילה ביום רביעי). כאב בטן, כאב ראש, עייפות גדולה. שוב קילקלתי.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|