05/03/2011 11:05
קרנושה
Posts: 3420
|
נדלק השבוע, לפעמים כמה מילים יכולים לשנות את הבנאדם ולהפוך אותו מעלה מטה.
השבוע הבנתי שכיף מאד לחלום חלומות מתוקים ומכאן ועד להגשמה עוד ארוכה הדרך אל האושר..
אני כותבת זאת כי לפני כמה שנים יפות הייתי ילדה-נערה שרקדה עשור עם קבוצה נפלאה באיזה מכון קטן משפחתי ואינטימי בעיר, זה לא היה משהו מפורסם ובזכות החום והמשפחתיות הייתי מגיעה כל שבוע כמו שעון. אמא שלי רשמה אותי בגיל 10 ואמרה לי אז-"קרן, אמא רוצה שתלכי לחוג, את תהני מאד, זו מורה מצוינת שעברה הכשרה בווינגייט והיא אחת הנפלאות, זה יעשה לך טוב". -ההתמדה הזו הולידה 10 שנות ריקוד ג'אז ומחול אירובי, משהו כייפי בצורה בלתי רגילה, אבל יחד עם זאת קפיצות מרובות משפיעות על הברכיים ועל הסחוסים, הן משפיעות לרעה כאשר יש עודף משקל וכאן אין מילים.
לי הופיעו יום אחד שברי מאמץ בשוקיים והאורטופד אז אמר-"מותק, מנוחה בת 4 חודשים"..אני הרגשתי שהעולם חרב עליי אז.
היום, בשביל להגיע לשם אני צריכה מאד מאד להזיע תרתי משמע כי המשקל אומר דרשני. וזה לא משנה בכמה משקל עודף מדובר אלא באיך התחושה האישית עמה אני מתהלכת. כשאני יודעת שאני יכולה להפיק מהגוף הזה הרבה יותר כי הייתי שם...פנתרה ולא עגלה. וזה לא יעזור, עבודה קשה מתגמלת, התמדה משתלמת וגם אם זה לוקח חיים שלמים זו האמת ועמה יש ללכת יד ביד.
אם לא נשתף אז מי? אם לא כאן אז היכן? ואני כותבת ממקום שמודע ושמח שאני כאן, זה מרגיש נפלא להעלות על הכתוב את התחושות הללו כי מי כמוכם יבינו אותי? כשהעולם נראה לך רזה ואת מרגישה עגולה, כשאף בחורה לא מבינה מה אני מדברת כולל החברה הרזה שלי הכי טובה שאוהבת אותי כמו שאני ואני יודעת למה אני מסוגלת ומהן יכולותיי?
המסקנות הן, שאני במקום הנכון. המטרה היא - לחזור לרקוד בלי הרבה כאב לב, בלי עודף שמעיב על הנשמה..והכי הכי, התודה לאחת והיחידה המורה הכי נפלאה שאפשר לבקש, שכל שבוע נוגעת בכפתורים והיחידה שמצליחה לגרום לי לזוז.....ואני מאד תזזיתית אבל קצת נרדמתי לי...והגיע הרגע לקום.
מירי אהובה, אני פשוט אוהבת אותך, מעריצה ושמחה שאיתך אגיע לאן שאני רוצה כי זה ענין של זמן, התמדה והמון סבלנות. וגם אני צריכה מדי פעם לקבל ניעור, אני אנושית אחרי הכל..
נשיבוקים ושבת קסומה שתהיה!
|