|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
23/02/2011 05:12
dany
Posts: 19819
|
מיכלי יקרה
למדת לאהוב את עצמך זו התורה על רגל אחת. ושאתה מקבל את עצמך באהבה כל הדרך נפתחת ומתמלאת באור גדול וחזק.
למדת לשים את עצמך בראש וראשונה לא ממקום של אנוכיות ואגואיסטיות אלא ממקום של קבלה והבנה שאם את לא תדאגי לעצמך בעצם אך אחד לא יעשה זאת למענך.
ואם כולנו נוכל ללמוד את זה מתוך דבריך ולהתמיד בדרך הזו הרי שכולנו נמצא את עצמנו במקום טוב יותר לנהל את חיינו ואת רצונותינו.
תודה לך יקירה.
פוסט מקסים.
ואוטוטו את מסיימת תהליך אחד והולכת לפתוח בתהליך שני......... מאד דומה לדרך שלנו........... תהליך אחד של ירידה שזה כעין מבצע ותהליך שני זה להיות אמא.............. לכל החיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הצלחה יקירה
נשיבוקים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/02/2011 04:33
אקורדיאון
Posts: 16382
|
מיכלוש,,כרגיל תענוג צרוף לקרוא והפעם במהלך הקריאה החזרת אותי לפוסטים של,תחילת ההריון שלך.
איזה שינוי ואיזה תובנות,מקצה לקצה.ממש ראיתי לנגד עיני את תהליך השינוי ומכאן גם התוצאה הראויה
פשוט להערצה אם המשקל ואם שיפור התקשורת בינך לבין עצמך ומול האחרים.
את בהחלט ראויה להערצה ובודאי שאת מודל לחיקוי לכולנו ובעיקר להריוניות שבחבורה.
אני מאחלת לך מעומק ליבי את כל הטוב שבעולם יחד עם גיתי ובוטניקו.
שיהיה לך בוקר נהדר.
חיבוק גדול.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
23/02/2011 01:48
tutit
Posts: 2431
|
למיכל היקרה!
איזה פוסט מדהים אופטימי ומרגש....נהנתי כרגיל מהזרימה בכתיבה שלך..........
הרגשתי כאילו את כאן מקריאה לנו את אשר כתבת.
כל הכבוד שעברת את כל מה שתיארת והתחזקת במקום לעשות את הפסקת האוכל ב9 החודשים של ההריון
כמו שהרבה היו עושות.
לגבי המסג' תבקשי כמה שיותר כי זה הולך ומתמעט כשיש עוד ילד ועוד ילד......
בהצלחה בתהליך
והמשך הריון נפלא....
נשיבוקים
♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/02/2011 23:25
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אחרי העדרות של שבוע פלוס מצאתי כמה דקות של חסד, שניה לפני הקריסה למיטה להיכנס ולקרוא קצת ולחייך לעצמי כמו תמיד על המקום הנפלא הזה, על הנפשות שפועלות כאן במרחב הוירטואלי, מעצימות ומחזקות האחת את השניה בשרשרת אנרגטית מופלאה של נתינה ואהבה...
אז מה יש לי לספר לכן הלילה... קודם כל העדכון השבועי... עוד שבוע של רישום עבר והסתיים לו בעמידה על המקום שנייה לפני שהחודש התשיעי שלי נכנס לתוקף! אכן הישג כביר... הייתי מאוד מרוצה מהשקילה ומהתוצאה.
והנה הגענו לחלק האהוב עלי... ההגיג השבועי שלי 
מאתמול אני לא מפסיקה בראש שלי לכתוב את הפוסט הזה.. הוא לא מפסיק להתחשב לי בראש... וסופסוף הוא הולך להיכתב...
ביום ראשון היינו בשיעור 2 של הקורס הכנה ללידה שאנחנו עושים.. היה מאוד כיף ומיוחד ומצחיק ונעים לי בעיקר (כי לימדו את גיתי מלא מסז'ים נעימים ומרגיעים ומקלי כאבים והתענגתי מכל רגע) אבל מה שהכי לקחתי מהשיעור היה זה שהמנחה כל הזמן דיברה על התקשורת ביננו ועל החשיבות שלה לקראת הרגע האינטימי ביותר שלנו - הלידה של בוטניקו.
ובאמת אין מה לומר שרמות התקשורת שלי ושל גיתי עלו ונסקו לגבהים חדשים ככל שההריון הזה התקדם.. עם הסתימות הגברית המצויה, עם הקושניות הבבונית שהיא ברירת המחדל של הטבע הגברי.. עם הכל הכל.. תקשורת ברמות אחרות..
ואז לא יכולתי שלא לחשוב על התקשורת שלי עם עצמי... בכל הרבדים של החיים שלי ופתאום קלטתי איזה מתנה בוטניקו העניק לי בחודשים האחרונים, איזה נס קרה לי עם ההריון הזה... כמה מודעות נכנסה לחיים ברמות שלא הכרתי קודם...
זה התחיל עם העובדה שחוסר הסבלנות שלי גבר.. רק שבניגוד לפעם למיכל הקדם-הריונית הייתי תמיד בולעת אותו ומבליגה ושותקת וסופגת הכל מהסביבה - גם מה שלא היה בא לי ואנשים שלא התחשקו לי ואירועים שלא רציתי להיות נוכחת בהם...
ופתאום הגיע ההריון והרשיתי לעצמי לחשוב קודם כל עליי ועל הבוטן שנובט בי וע מה ששנינו רק צריכים, בלי לחשבן לכולם כל הזמן, עם 100% דאגה לעצמי קודם כל.. ופתאום גיליתי שאפשר גם לענות אחרת, שאפשר לשים גבולות, שצריך לשים גבולות!
זה המשיך עם כל מה שקשור לשינויים הפיזיולוגיים... היכולת לקבל אותם ולהשלים איתם.. ללמוד לאהוב את מיכל ההריונית, להנות מהשחרור שיש בללכת חודשים בלי להכניס את הבטן יותר, ללמוד לאהוב את העגלוליות שנשקפת אליי מכל מראה, ללמוד לאהוב את הנשיות שלי גם ככה...
וזה לא קרה ברגע.. וזה לקח כמעט 6 חודשים אבל בסוף זה הגיע.. פתאום שמעתי את עצמי מחמיאה לבבואה במראה... ואיזה שינוי זה היה...
והסוף הוא הגדול והחשוב מכל - האוכל והדיאטה בזמן ההריון!
אחרי הטירוף ההורמונלי של ההתחלה והבחילות וההקאות שלא היו, אחרי שהפסקתי לתרץ כל שבוע למירי ובעיקר לעצמי.. אחרי כל זה הייתי מוכנה להתחיל להקשיב למירי ובעזרתה לעצמי...
התחלתי לדבר עם עצמי על מה שמפריע לי באמת, על הפחדים והכעסים והתסכולים וחוסר האונים וכל מה שהיה קשור בעובדה שההריון הזה היה סוג של הפתעה, שהשלכתי הכל על האוכל, שבהתחלה עוד באמת התלבטתי מהמקום המפוחד הזה לעשות הפסקת אוכל של 9 חודשים..
וראו זה פלא.. כשאשכרה נותנים שם לדברים ומכירים בהם ומוכנים להתייצב מולם באומץ בלי להירתע אז אפשר לגלות את האמת - ששום שד הוא לא כזה נורא, שאנחנו מעצימים את הדרך שבה אנחנו חווים את הכל כל אחד מהמקום שנוח לו, שאפשר גם אחרת...
שאפשר גם בלי הלחץ להגיע לאותו המקום רק שהדרך הופכת להיות הרבה יותר נעימה...
שאפשר גם בלי לפחד כל הזמן...
שאפשר גם בלי להוריד את עצמנו לשאול תחתיות.. יש מספיק בסביבה שיעשו זאת עבורנו...
שאפשר לסמוך על האנשים האהובים והקרובים שיצליחו לשאת את המשא יחד איתנו.. אם רק ניתן להם...
ואחרי שעברתי את המחסומים הרגשיים האלה יכולתי להתפנות לעבודה האמיתית - העבודה על השמירה במשקל בזמן ההריון!
יכולתי להסיר התנגדויות ולהתחיל ברישום.
יכולתי להפסיק להילחץ ולתת לגוף לעשות את שלו.
ואני רוצה להגיד לכם פורום יקר שההגעה למקום הזה הצילה אותי ואת השפיות שלי.. הפסקתי להתעסק באובססיביות במשקל, החלטתי לקבל באהבה ובהבנה את כל מה שהגולם יראה מדי שבוע, כי העיקר הוא לא השקילה.. אלא העשייה שלי, המוטיבציה, תחושת הנחישות הפנימית השקטה שלי שמלווה אותי כל פעם למקרר, הרצון לצחוק אחרונה בצחוק מתגלגל ומאושר ורזה...
אני רוצה להגיד לכם שהרישום הפך אותי לבנאדם שמתקשר עם עצמו ביחס לדיאטה ברמות הגבוהות ביותר שיש... כל יום מחדש יש שיחה אמיתית עם עצמי סביב הרישום - האם השמטתי דבר מה? האם ספרתי גם את הנשנוש מהסיר? את מה שנגנב בחטף במסדרון? ומה עם הפחמימות?
ויותר חשוב מזה.. האם אני באמת רעבה? האם זה חוסר שקט? או אולי סתם צמא?
האמת שיש לי עוד אבל נעצמות לי העיניים ממש... בכל אופן נראה לי שהבנתן את הפואנטה...
אז לכל מי שנמצאת בתקופה של משבר או לחץ או סתם מגעיל לה עכשיו כי גם יש תקופות כאלה.. אז שלא תברח מעצמה שתשב ותתחיל לשוחח עם עצמה... על הפחד והכעס והתסכול וכל מה שבאמת מכאיב לה שם בפנים ומכלה אותה כמו רוצח שקט... מכניע את הרצון שלה והנחישות והאמונה בעצמה.. גורם לה לברוח למקומות הכי גרועים שיש לשמנים לברוח אליהם, מרחיק אותה עוד מידה ועוד אחת מהחנות הנכספת.. מהשמלה שהיא כבר לא תלבש, מהג'ינס שלא ייסגר...
והאמת? יותר קל פשוט להיות מחוברת לעצמך.. לתקשר כל הזמן עם האני הפנימי שלך, עם האמוציות שמתפרצות מכל שמנמוד מצוי בשפע...
תקשורת גבירותיי ורבותיי זו מילת המפתח לזוגיות מאושרת שלך עם הנטיות השמנמודיות שלך...
ולמי שצריכה חיזוקים.. שתדע שהיא נמצאת בטיפול הזוגי הטוב ביותר שיש בנמצא - אצל המטפלת מירי בלקין!
לילה טוב יקרות.. מקווה להספיק עוד מחר.. 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|