|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
13/02/2011 00:37
tutit
Posts: 2431
|
למיכלי היקרה והמרגשת!
נהניתי כתמיד לקרוא את דברייך החכמים,
את מאוד בוגרת ואחראית ,כל הכבוד שאת שומרת על המשקל גם בהריון
כבר אמרתי שזה לא מובן מאליו,
חוץ מזה שאני בטוחה שאת אחרי ההריון הזה משילה את כל המשקל העודף שלך
ובכלל 10 ירדו לך בלי הרבה מאמץ בחודשים הסמוכים ללידה שזה משקל התינוק ,השילייה והמים,
אז בלי לחץ כי הבנו שהוא לוקח אותנו רק אחורה.................
העיקר ותודה לאל שבחרנו במירי והשמיים הם הגבול.
הרבה הצלחה לכולנו
ושבוע קסום מוצלח ובשליטה
נשיבוקים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/02/2011 23:06
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכל יקרה כל הכבוד, פוסט מדהים מרגש ואמיתי כל כך. אני חושבת שכל אשה איך שהיא מתעברת חייבת מסגרת, ואני שמחה מאד שאת איתי, מיד אחרי הלידה תחזרי לעצמך זה ברורר..... מחכה לך באהבה במעמד השקילה ותודה מקרב לב על הפירגון. לילה טוב לך ולגיתי שלכם מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/02/2011 20:55
מיכל שרון
Posts: 1318
|
כן כן.. אני בשוונג היום.. לגמרי על הגל של הכתיבה.. ויש לי כל כך הרבה מה לחלוק אתכם...
אז בהמשך לפוסט הקודם שלי, רציתי לשתף אתכם במחשבות שעלו לי היום בזמן שישבתי עם אנשים ודיברתי איתם על ההליכה למירי בזמן ההריון, על השקילה מדי שבוע.. על הק"ג הפוטנציאליים שהיו יכולים להיות עליי כעת אילולא מירי...
ובכן נכון לעכשיו עליתי במשקל כמעט את כל מה שהורדתי אצל מירי מאז שהגעתי אליה לראשונה.
ההבדל בין אז לעכשיו זה שכרגע כל המשקל הזה מרוכז לי בפרונט.
זה לא סוד כאן בפורום שאני סובלת כבר שבועות רבים מכאבי גב בגלל ההריון ולאחרונה נוספו התכווצויות שירירם היסטריות ברגליים שכולן נובעות מהמשקל העודף שהן סוחבות שלא מתפזר באופן שווה בגוף.
ופתאום זה היכה בי.. המשקל שכולנו היינו מוכנים ואולי עדיין מוכנים לסחוב על עצמנו עד שהגענו לכאן....
פתאום אני מבינה איזה בחירה מטומטמת זו היתה לחיות בהכחשה לגבי המראה שלי... כמה מפגר לחשוב שזה רק מראה..
היום אני מבינה כמה באמת שקלתי כשהגעתי למירי... פתאום המשקל הזה שירדתי בזמנו קיבל פרופורציה אחרת.. פתאום אני מכבדת את עצמי הרבה יותר על הבחירה שבחרתי בזמנו להגיע למירי ולהיעמד על המאזניים לראשונה מזה שנים רבות ולחלוק עם עוד אדם את הסוד הכמוס והנורא ביותר שלי... המשקל שלי!!!
אז חבר'ה כולנו אומרים את זה אבל אולי לא באמת קולטים... המשקל שלנו זה מראה לחיים שלנו - לבחירות שאנחנו עושים, למידת ההרס העצמי שטמונה בכל אחד ואחת מאיתנו, לבגרות שלנו, למסוגלות שלנו להתמודד, לפולניה שבנו שמוכנה לשבת בחושך בזמן ששאר העולם רוקד באור...
ועכשיו אחרי שכבר ראיתי מיכל אחרת אני לא מוכנה לוותר עליה בעד שום הון שבעולם...
היום אני יודעת שההריון הזה הוא לחלוטין מצב זמני... שאני את המשקל הזה (תרתי משמע) לא מוכנה לסחוב עליי יותר.
היום אני יודעת שאני סיימתי עם התירוצים... שאילולא מירי הייתי עולה לפחות 20 ק"ג עד עכשיו, שהיו לי כבר מזמן בצקות, שהעמסת הסוכר שלי לא היתה חוזרת תקינה, שכל ההריון הזה היה נראה אחרת... שאולי בוטניקו שלי היה עובר אחר..
אני רק חושבת כמה כבד לי ומעיק לי וקשה לי עכשיו.. אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי עם עוד 10 ק"ג סוחבת בחודש תשיעי.. השבח לאל שגם בשעות הקשות שלי ביותר בזמן החודשים האלה מירי וגיתי החזירו אותי לתלם כל פעם מחדש..
היום אני יודעת ומבינה כמה קשה לאדם שמן להתכופף לקשור נעליים, איך 2 קומות במדרגות יכולות להרגיש כמו האוורסט לפעמים.. היום אני יודעת כמה צפוף זה מרגיש בלילה עם עוד בן אדם לידך, היום אני מבינה כמה מבוכה ובושה יש ברגעים האלה שאתה מתנשף ולא מסוגל לענות ולהגיב ולדבר לאדם שמולך שלא הרגיש בכלל מאמץ בהליכה..
ואת כל המחשבות האלה שעלו בי היום אני בוחרת לנתב לקראת החזרה למיכל שאני אוהבת יותר אחרי הלידה וכן.. כבר מעכשיו אני מתכווננת לשם.. אני בחשיבה ואמונה חיובית לשמוע את מירי כל שבוע מכריזה על עוד ק"ג שירד.. אפילו חצי.. וגם על המקום כמה שבועות זה יהיה מעולה..
אני סיימתי עם העליות... וגם זו שעליתי עכשיו.. היא רק לצורך ירידה 
מוקדש באהבה לכל אלו שקוראות אותי ומרגישות הזדהות כלשהי...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|