12/02/2011 10:24
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
נכתב הכל בצקיסטית חמודה
אז קטן עליך ועם כל הידע שאת צוברת בטוחה שתגשימי את הדברים בצורה שתהיי נכונה לך
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 16:31
אקורדיאון
Posts: 16382
|
חגית מסכימה איתך עם החלום של המסוגלות להסתכל ולא לגעת ,שזה יעבור על יד.
אבל ממרום גילי ונסיוני הוותיק בנושא דיאטה זה חלום שלא מתגשם.
רק הדרך שבחרנו בה והמסגרת שלנו מעניקים לנו את היכולת להתמודד ,אבלללל קיימות הנפילות
מסוג הבורקס וגם כשיודעים מראש שנקבל צרבת או כאב בטן כי אכן הגוף כבר לא מקבל,אוכלים
כי אנחנו רק בני אדם ולטעמי חזקים נחושים ומטפלים היטב בבעיה .
חגית חלף עבר והלאה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 16:22
dany
Posts: 19819
|
חגיתי מתוקה
כנראה שכל הזמן אנחנו לומדים ולומדים ועדיין יש מה ללמוד..........
חבל שהיית צריכה לסבול מצרבת...... אך אם זה יותיר בך זכרון לא לגעת............ גם טוב.
נשיקות וחיבוק
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 15:28
שאפתנית
Posts: 8392
|
חגיתוש קראתי את דבריך ואני מסכימה איתך. אני מאמינה שהדרך שלנו בהתמודדות היא הרבה יותר יעילה. עדיף לא להתחיל בכלל מאשר להצהיר שאפשר להתענג מקובית שוקולד אחת כי אני לא מאמינה לזה ובטח לא אם היא שמנמודה כי לשמנמודים קוביה אחת רק פותחת את החשק לעוד.
אני מקווה שהצרבת עברה כבר.
נשיבוקים, שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 14:56
EFF
Posts: 6417
|
ממי...את דוגמא להצלחה עם הבורקס בבטן או בלעדיו..... והצרבת ?? הוכחה למה שמירי אומרת: הגוף שלנו לא פח אשפה ומה שלא טוב לו הוא דוחה...מקווה שאת מרגישה מצויין גם נפשית וכמובן גם פיזית..נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 14:56
רבקה
Posts: 8411
|
חגיתוש מאמא'לה
מסתבר שאין תעודת ביטוח שלא יהיו נפילות
אבל הגוף אחרי שלימדת אותו תקופה ארוכה מה טוב לו ומה לא
בסופו של דבר הוא נותן את אותותיו
ומראה לנו את הדרך חזרה למוטב
חגיתוש אני מאמינה שגם את בקשתך להסתכל ולא לגעת תרכשי לאט במשך השנים
הרי אנחנו במחלתינו צריכים להתמודד לאורך כל החיים
את מקסימה נראית מקסים
וממשיכים במלאכה לתמיד
נשיבוקים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 14:51
קרנושה
Posts: 3420
|
חגיתי, את אלופה בעיניי! צרבת לא צרבת..את עשית המוןןןןןןןןןן ונכון לכולנו יש נפילות קטנות אבל היופי הוא הקימה מהם..שאפו. 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
09/02/2011 14:25
בצקיסטית בגמילה
Posts: 389
|
מה אני אגיד לכם, איזו הרצאה מרגשת היתה השבוע, וממש מדהים התזמון שלה.
בדיוק יום לפני ההרצאה, התווכחתי באסרטיביות עם מישהי במשרד מה היא הצלחה בתהליך ההרזיה.
יש לנו מזכירה חדשה במשרד, שמנמודה, והיא שלחה לי במייל מתכון לעוגת גבינה עם תחליף סוכר. דקה לפני זה היא סיפרה לי שהיא סובלת מתסמונת המעי הרגיז, אז ביקשתי ממנה טיפים בנושא כי בדיוק גילו לחברה שלי את התסמונת. כשקיבלתי את המתכון לא ממש הבנתי אם זה קשור לדיאטה או קשור לתסמונת המעי הרגיז. שאלתי אותה, אז היא צחקקה ואמרה שזה קשור לדיאטה. אז אמרתי לה שעוגות, אפילו עם תחליף סוכר, זה לא בבית ספרי, כי אויבים לא מכניסים הביתה כי אני אוכלת את כל התבנית בבית אחת.
אז מה השמנמודה אומרת לי? "מה, מירי לא לימדה אותך כמויות? אני התרגלתי לאכול רק קוביה אחת של שוקולד ולהנות מזה".
אני שטפתי אותה! אמרתי לה שכל אחד מגדיר הצלחה בצורה שונה. מבחינתה הצלחה זה לאכול רק קוביה אחת של שוקולד אז סבבה.
מבחינתי הצלחה זה להודות שיש לי בעיה עם כמויות, להיות מודעת לאויבים שלי (וברוך השם יש לי הרבה אויבים), לא להכניס אותם הביתה, וגם לא להכניס אותם לפה בכלל. כי אצלי כל אויב הוא חבר מביא חבר.
בקיצור, אני לא חולמת על היום שבו אוכל לאכול רק בורקס אחד. אני חולמת על היום שבו אוכל להסתכל על בורקסים, בכל שעה, בכל מצב רוח, בכל מצב תאבון/רעב/שובע, בכל חברה - ושלא יבוא לי אפילו ביס אחד. ואם בבורקסים עסקינן, אתמול הייתי בחנוכת בית, והיו בורקסים מאפה בית, מעשה יד של אישה טורקיה.
ואני הגעתי מורעבת ישר מהעבודה. ואוי ואבוי לבושה. נגעתי גם נגעתי, ואכלתי (אם הם היו קנויים באמת שלא הייתי מתחילה).
ואחר כך - היתה לי צרבת שחבל על הזמן. אז אני ממש מרוצה מזה שהיתה לי צרבת וסבלתי, כי למדתי לקח שהגוף שלי כבר לא רגיל ל"זבל" הזה, ובפעם הבאה שאראה בורקסים, אני אפחד מהצרבת. על כן, אני אופטימית, למרות הנפילה כי הנה סוף סוף מתקרב היום בו לא אגע בבורקסים, ימח שמם!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|