|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
31/01/2011 11:27
אקורדיאון
Posts: 16382
|
לביאה יקירה אני שולחת אותך לכתיבתך כאן לפני מספר ימים,נהנתי לקרוא אותך
וכבר ידעת אודות החזרה אך עדיין כנראה לא הפנמת והיית בשליטה ובמצב רוח
טוב לקראת החופשה של ראש השנה הסיני והחזרה לארץ.
מובן מאוד שכל הנושא מסורבל כפי שתיארת ומטריד ,מה יהיה.אומר לך שאם התאקלמת בסין
בבית יהיה הרבה יותר קל, יש לך מספיק זמן לבדוק אפשרויות מגורים לימודים ובאשר לחברה
חישבי חיובי,אנשים חדשים אנרגיות מחודשות,פגישה מחודשת עם משפחה חברים וותיקים,איתנו,
כפי שכתבנו לפני מספר ימים.והחשוב ביותר להפסיק עם התירוצים לאכול זה לא יסייע לא להשכרת בית ולא
לחברה זה רק יעשה פעולה הפוכה שהרי את יודעת כמוני כמה הכל קשור למצבנו בשליטה על האוכל.
לביאה אלה צרות בריאות,נראה לי שחוויתם חוויה מיוחדת לחיות בסין והייתי שם ,יודעת במה מדובר.
ובארץ בבית שלנו אין לי ספק שהכל יסודר על הצד הטוב ביותר,סבלנות וחשיבה חיובית.
מאלת לך המון הצלחה.
חיבוק גדול לחיזוק.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/01/2011 11:19
Posts:
|
לביאה היקרה ,
דבר ראשון , את פה אז יהיה בסדר .נופלים וקמים כולנו הרי בניאדם , ובטח כאשר ההורמונים משתוללים.
דבר שני : אני מכירה מישהוא(משפחה ) בגבעת אלה , אם תרצי מס' טלפון שיוכל לעזור לך אשמח לעזור .
חיזקי ואמצי , הרי הצלחת להתאקלם בסין , אז פה יהיה בטוח בסדר.
חיבוק גדול ממני נועה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/01/2011 11:08
nikname
Posts: 230
|
לביאה, מושיטה לך יד לעצירה. רק אל תמשיכי במדרון התלול הזה.
המעבר הוא לא פשוט כלל, במיוחד מעבר בין מדינות. המתח מ"מה יהיה" מאוד גדול.
אבל, יכול להיות שיהיה מצוין.יכול להיות שתשתלבי כ"כ יפה (הרבה אפשר להעזר בילדים- להתחבר דרכם למבוגרים) שכל הפחדים יראו בסוף כלא הגיוניים
רק לא לפרוק את הפחדים באוכל. חבל לקלקל מה שהשגת כ"כ יפה לאחרונה. להוסיף הרגשת נאחס גם לכל הטרדות. (כמה שזה מוכר)
יהיה בסדר- תראי שכן. אולי גם בעזרת הפורום תמצאי עזרה/חברה באזור בו אתם מעונינים
בהצלחה רבה
נשיקות וחיבוקים מלכה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
31/01/2011 10:31
לביאה
Posts: 402
|
אז ככה:
אני מכירה את הדפוס הדפוק הזה של שנייה לפני שאני נוגעת בהישג שקשור להתמודדות עם האכילה הרגשית שלי, שנייה לפני, אני הורסת לעצמי, מוצאת כל מיני תירוצים לאכילה (עוד מעט אכתוב אותם ואז בוודאי אפסיק לאכול עליהם...).
בשל החופש (ראש השנה הסיני) אנו יוצאים יותר למסעדות (כאן זה מאוד מקובל ולא יקר כמו בישראל) ואני ממש בקושי מצליחה לבחור בחירה ראויה מבחינת האוכל. ואתמול פגשנו את בעלי הבית שמהם אנו שוכרים את הדירה כדי לתת מתנה לבן שלהם לכבוד ראש השנה הסיני והם גם הביאו מתנה לתינוקת ושוקולד לילדים... והייתי צריכה להעיף אותו ולא העפתי. אכלתי. כל יום יש איזו גניבה קטנה ומיותרת של משהו מתוק. כאילו נגמר לי החמצן בבלונים. מתחילה את היום מצויין ואיכשהו מזייפת / גונבת / מתרצת / מסדרת (אין מחקי את המיותר...) בהמשכו של היום.
אז על מה אני אוכלת - על הדאגות שקשורות שחזרה לארץ. על כך שאנו רוצים לגור בגבעת אלה או תמרת (קרוב למגדל העמק שם יעבוד בן זוגי) ואין שם בתים להשכרה. על כך שמחירי השכירות עלו ברמות מטורפות ובכלל לא ידענו שזה המצב וצריך להיערך לכך בהתאם. על כך שאני כל כך רוצה שהילדים ילמדו במסגרת חינוכית טובה וראויה ואיכותית. הם באים מבתי ספר פרטיים ואיכותיים ואני רוצה להקל עליהם את הקליטה בישראל.
ועוד אני אוכלת על הפחד של ההתחלה - שוב פעם - ביצירת קשרים חברתיים והתבססות במקום חדש. בן זוגי ימשיך באותה חברה, הילדים יתאקלמו מהר (כי הם ילדים ואני מקנאה ביכולת ההסתגלות שלהם) ואני אצטרך לבנות מחדש סביבה חברתית במקום החדש שבו נגור. ושוב פעם עולים הפחדים האישיים ואלה הקשורים לילדים וכל אמא יודעת על מה אני מדברת. ומבחינה אישית - איך לבנות את עצמי מחדש מבחינה מקצועית בישראל?
אני יודעת שכל הפחדים והחששות והדאגות - טבעי שיעלו. אני רק לא רוצה יותר לאכול עליהם.
אז אמנם התחילה הנפילה אבל לפחות אני מספיק חכמה להושיט יד לעזרה בעודי מתגלגלת למטה, כדי לעצור ולחזור למעלה...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|