26/01/2011 16:09
ענת
Posts: 3849
|
אמא של דר כתב:
תודה רבה רבה לכולם. איזה כייף לפתוח את המחשב בבוקר ולראות כאלה חיבוקים ופירגונים.
שיהיה יום מקסים
איריס
יום נפלא גם לך ונשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 15:56
סיסי 17
Posts: 618
|
וואו ריגשת אותי ברמות כל הכבוד שאת פה איתנו אנו נעזור ונתמוך ואין לי ספק שתצליחי
אני מאחלת לך החלמה מהירה
תמשיכי עם האופטימיות ואיתה תנצחי
גאה בך
מאחלת לך בריאות ורפואה שלמה
וכל שתבקשי לו יהי
אמן
סיסי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 15:46
אשירה
Posts: 4292
|
איריס יקרה,
את אישה אמיצה ואופטימית,
תודה ששיתפת אותנו כי את באמת מהווה מקור השראה,
החלמה מהירה ושלמה,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 14:26
נינוש
Posts: 1442
|
איריס יקרה,
איזה כייף לדר
הכל כבר נכתב כאן
הרבה הצלחה בכל
מאמינה בך!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 12:43
בצקיסטית בגמילה
Posts: 389
|
היי איריס
את מדהימה בצורה בה את מתמודדת, ועוד יותר מדהימה בכך ששיתפת אותנו.
אני שואבת ממך השראה ואנרגיות חיוביות. ממש התרגשתי לקרוא אותך, ואני מאחלת לך להתגבר על השרימפסים כמה שיותר מהר!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 10:30
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אמא של דר כתב:
תודה רבה רבה לכולם. איזה כייף לפתוח את המחשב בבוקר ולראות כאלה חיבוקים ופירגונים.
שיהיה יום מקסים
איריס
אז קבלי שוב נשיבוקים לחזוק.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 10:18
dany
Posts: 19819
|
תמיד כאן בשבילך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 10:00
אמא של דר
Posts: 2
|
תודה רבה רבה לכולם. איזה כייף לפתוח את המחשב בבוקר ולראות כאלה חיבוקים ופירגונים.
שיהיה יום מקסים
איריס
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 09:46
שאפתנית
Posts: 8392
|
איריס היקרה בוקר טוב,
מזמן לא רעדו לי הידיים בעת ההקלדה. ריגשת אותי עד מאוד, נגעת בציפור נפשי.
אני מאחלת לך את כל הבריאות שבעולם ואין בליבי ספק שאת תנצחי במאבק ובגדול. אני שמחה לשמוע שיש בחייך ילדה נפלאה שממלאת ונותנת כוחות. אני שמחה שיש לך את מירי שעוזרת להתגבר על הנפילות "המנחמות". אני שמחה שנכנסת לפורום לשתף ולהשתתף.
היי חזקה, תעשי את כל הטוב שאת יכולה לעצמך ואנחנו כאן כדי לחבק ולעודד. בהצלחה ובבריאות!!!
שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 05:02
dany
Posts: 19819
|
איריס יקרה
אין מילים, פשוט דמעות חונקות את גרוני, את הרי גיבורה אמיתית.
מאחלת לך כוחות גוף ונפש להתגבר על המחלה הקשה, ונדמה לי שיש לך אותם למכביר.
כל הכבוד שאת לא מוותרת גם בתקופה כזו ולא נותנת לרחמים העצמיים להשתלט עליך..........
הסטרואידים עושים עבודה סליחה על הביטוי מחורבנת, אך התקופה הזהו תעבור ואת תהיי בריאה והגוף ינקה את כל הזבל הזה החוצה......אמן ואמן!!!!!!!!
הכנסי וכתבי לנו.
ואנחנו כאן לחזק ולעודד אותך במילה ובאהבה
המון המון בריאות והחלמה ובמהירות
נשיבוקים
דני
quote=אמא של דר ]שלום לכולם. יש עוד 8 דקות עד תחילת ההרצאה, והבטחתי למירי שאצטרף מחדש לפורום. אז... הנני כאן. אני איריס, בת 38, אמא של דר בת השנתיים ורבע, וחניכה של מירי מאז גיל 14 וחצי (עוד מהחוג ילדים בשומרי משקל).
ועוד משהו - מאז יולי האחרון אני "אחת מתשע", נמצאת בימים אלה בעיצומם של טיפולים כימוטרפים , מקווה לשים את התואר הזה, אחת מתשע, מאחורי בהקדם האפשרי.
והנה, כבר עכשיו מסר - אני משערת שאני לא היחידה מבין החניכים של מירי שמתמודד עם שרימפס (ולא כזה עם חמאה ושום. וגם לא כזה שמטוגן בפנקו). ולא היחידה שמקבלת סטרואידים בכמויות בגלל זה. אז תאמינו או לא - אחד הדברים שהכי הפחיד אותי היה ההשמנה בגלל הסטרואידים. לא הכימוטרפיה, לא הניתוח ואפילו לא הקרחת (עליה אני דווקא מקבלת ים מחמאות). רק סיפורי האימה על תיאבון בלתי נשלט, התנפחות ועליה של לפעמים אפילו 10-12 קילו בחודשים ספורים.
והרי יש לי את כל הסיבות בעולם לשבת ישיבה מזרחית בתוך המקרר ולרחם על עצמי.
אז תודה לאל שיש מירי. נכון, אני לא מצליחה להגיע כל שבוע. לפעמים אני נתקעת בעבודה, לפעמים סתם מרגישה רע אחרי טיפול - אבל משתדלת להגיע ככל יכולתי. ואם אני מגיעה - אז אני נשקלת. ואם אני נשקלת - יש ברקסים. ויש שליטה. ואני יודעת מ הקורה איתי. ולשמחתי - זה עובד. נכון, אני לא מי יודע מה יורדת (ואלוהים עדי שהייתי שמחה להפטר מאיזה 15 ק"ג שהתיישבו עלי ולא רוצים לזוז) - אבל לפחות אני לא עולה. ומבחינתי - זה הישג ענק.
והשבוע - אפילו הצלחתי לרדת חצי קילו. הללויה !!!!
אז מירי - הנה הזדמנות פומבית להגיד קבל עולם ופורום - תודה שאת את. ותודה על הדאגה ועל החיבוקים . ותודה על המשקל הזה שאני מצליחה מספיק לפחד ממנו כדי לרסן לי (אפילו אם רק חלקית כרגע) את הזלילות....
יאללה, הנה מתחילה ההרצאה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
26/01/2011 00:15
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
איריס יקרה יפה ומיוחדת. ברור לכולנו שתדבירי את הסרטן. ואת יפיפיה עם הקרחת
ואכן שליטה וחיזוקים חשובים ברגעים כאלה. ויופי שאת מצליחה להגיע לחוגים. תשתפי אותנו יותר ובלי עין הרע דר היפיפיה נהדרת.... ומגיע לך.כתיבתך יפה וקולחת תודה אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/01/2011 21:56
קרולין
Posts: 6651
|
איריס יקרה, אמא של דר !
וואו, את מרגשת עד דמעות!
תחילה, בריאות שלמה שתהיי לך! עם אופטימיות כמו שלך השמיים הם רק ההתחלה...
כל הכבוד לך על הבחירה במירי, על ההתמדה והנחישות זה מנצח.
כיף שכתבת ושיתפת אותנו תודה לך, את מחזקת את כולנו! את גדולה מהחיים!
מאחלת לך ולכל בני ביתך את כל הטוב שיש בעולם.
וכן....אין על מירי ועל המסגרת שלנו! אין לה מחיר!
ים של הצלחה בהכללללללללללללללל.
יישר כוח.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/01/2011 20:34
אקורדיאון
Posts: 16382
|
אמא של דר,מסירה את הכובע בפנייך,את תמגרי את השרימפס הזה.
את אמיצה ,נחושה וחדורת מוטיבציה ומכאן הדרך להצלחה קרובה.
מאחלת לך בריאות שלמה כי לגבי המשקל את תרדי בקצב שלך.
נשמח כולנו שתמשיכי להיות איתנו כאן כי את מודל לחיקוי ואנחנו כאן
תמיד כדי לחבק ולתמוך.
שוב בריאות!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/01/2011 20:11
ענת
Posts: 3849
|
אמא של דר כתב:
שלום לכולם. יש עוד 8 דקות עד תחילת ההרצאה, והבטחתי למירי שאצטרף מחדש לפורום. אז... הנני כאן. אני איריס, בת 38, אמא של דר בת השנתיים ורבע, וחניכה של מירי מאז גיל 14 וחצי (עוד מהחוג ילדים בשומרי משקל).
ועוד משהו - מאז יולי האחרון אני "אחת מתשע", נמצאת בימים אלה בעיצומם של טיפולים כימוטרפים , מקווה לשים את התואר הזה, אחת מתשע, מאחורי בהקדם האפשרי.
והנה, כבר עכשיו מסר - אני משערת שאני לא היחידה מבין החניכים של מירי שמתמודד עם שרימפס (ולא כזה עם חמאה ושום. וגם לא כזה שמטוגן בפנקו). ולא היחידה שמקבלת סטרואידים בכמויות בגלל זה. אז תאמינו או לא - אחד הדברים שהכי הפחיד אותי היה ההשמנה בגלל הסטרואידים. לא הכימוטרפיה, לא הניתוח ואפילו לא הקרחת (עליה אני דווקא מקבלת ים מחמאות). רק סיפורי האימה על תיאבון בלתי נשלט, התנפחות ועליה של לפעמים אפילו 10-12 קילו בחודשים ספורים.
והרי יש לי את כל הסיבות בעולם לשבת ישיבה מזרחית בתוך המקרר ולרחם על עצמי.
אז תודה לאל שיש מירי. נכון, אני לא מצליחה להגיע כל שבוע. לפעמים אני נתקעת בעבודה, לפעמים סתם מרגישה רע אחרי טיפול - אבל משתדלת להגיע ככל יכולתי. ואם אני מגיעה - אז אני נשקלת. ואם אני נשקלת - יש ברקסים. ויש שליטה. ואני יודעת מ הקורה איתי. ולשמחתי - זה עובד. נכון, אני לא מי יודע מה יורדת (ואלוהים עדי שהייתי שמחה להפטר מאיזה 15 ק"ג שהתיישבו עלי ולא רוצים לזוז) - אבל לפחות אני לא עולה. ומבחינתי - זה הישג ענק.
והשבוע - אפילו הצלחתי לרדת חצי קילו. הללויה !!!!
אז מירי - הנה הזדמנות פומבית להגיד קבל עולם ופורום - תודה שאת את. ותודה על הדאגה ועל החיבוקים . ותודה על המשקל הזה שאני מצליחה מספיק לפחד ממנו כדי לרסן לי (אפילו אם רק חלקית כרגע) את הזלילות....
יאללה, הנה מתחילה ההרצאה.
לאמא של דר, קראתי ומאוד התרגשתי ,חזקי ואמצי
ואני מאוד מקווה שתשימי את התואר ההוא בצד, תהיה חזקה והאמיני והכל יהיה בסדר
כל הכבוד על הלחימה במשקל, הרי כשיורדים הרגשה טובה של השליטה באוכל לפחות בזה והרגשה טובה של המראה
בהצלחה בכל כולנו איתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/01/2011 20:00
אמא של דר
Posts: 2
|
שלום לכולם. יש עוד 8 דקות עד תחילת ההרצאה, והבטחתי למירי שאצטרף מחדש לפורום. אז... הנני כאן. אני איריס, בת 38, אמא של דר בת השנתיים ורבע, וחניכה של מירי מאז גיל 14 וחצי (עוד מהחוג ילדים בשומרי משקל).
ועוד משהו - מאז יולי האחרון אני "אחת מתשע", נמצאת בימים אלה בעיצומם של טיפולים כימוטרפים , מקווה לשים את התואר הזה, אחת מתשע, מאחורי בהקדם האפשרי.
והנה, כבר עכשיו מסר - אני משערת שאני לא היחידה מבין החניכים של מירי שמתמודד עם שרימפס (ולא כזה עם חמאה ושום. וגם לא כזה שמטוגן בפנקו). ולא היחידה שמקבלת סטרואידים בכמויות בגלל זה. אז תאמינו או לא - אחד הדברים שהכי הפחיד אותי היה ההשמנה בגלל הסטרואידים. לא הכימוטרפיה, לא הניתוח ואפילו לא הקרחת (עליה אני דווקא מקבלת ים מחמאות). רק סיפורי האימה על תיאבון בלתי נשלט, התנפחות ועליה של לפעמים אפילו 10-12 קילו בחודשים ספורים.
והרי יש לי את כל הסיבות בעולם לשבת ישיבה מזרחית בתוך המקרר ולרחם על עצמי.
אז תודה לאל שיש מירי. נכון, אני לא מצליחה להגיע כל שבוע. לפעמים אני נתקעת בעבודה, לפעמים סתם מרגישה רע אחרי טיפול - אבל משתדלת להגיע ככל יכולתי. ואם אני מגיעה - אז אני נשקלת. ואם אני נשקלת - יש ברקסים. ויש שליטה. ואני יודעת מ הקורה איתי. ולשמחתי - זה עובד. נכון, אני לא מי יודע מה יורדת (ואלוהים עדי שהייתי שמחה להפטר מאיזה 15 ק"ג שהתיישבו עלי ולא רוצים לזוז) - אבל לפחות אני לא עולה. ומבחינתי - זה הישג ענק.
והשבוע - אפילו הצלחתי לרדת חצי קילו. הללויה !!!!
אז מירי - הנה הזדמנות פומבית להגיד קבל עולם ופורום - תודה שאת את. ותודה על הדאגה ועל החיבוקים . ותודה על המשקל הזה שאני מצליחה מספיק לפחד ממנו כדי לרסן לי (אפילו אם רק חלקית כרגע) את הזלילות....
יאללה, הנה מתחילה ההרצאה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|