20/12/2010 14:02
dany
Posts: 19819
|
כמוני כמוך......... סרטים מעלפים ומאלפים ............
אקורדיאון כתב:
dany כתב: לביאה את צריכה להצדיק את שמך................   וואו אתמול ראיתי תוכנית טבע על משפחת החתולים כולל אריות זה היה ממש מדהים.זה כלל את ההתפתחות ברחם אגב סירטי הטבע מאוד מסייעים לי להתנתק מהכל גם מאוכל,אני טובעת לתוך הסרטים הללו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/12/2010 11:48
רבקה
Posts: 8411
|
לביאה יקרה
כתיבתך היא פנינה אמיתית היוצאת מתוך ליבך
רצונך העז הפעם יביא אותך להגשים את חלומך
לאט לאט כל פעם קצת תגיעי בסופו של דבר למכלול העשייה
לביאה קחי חיבוק ענק להצלחה וצאי לדרך חדשה עם שליטה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/12/2010 07:09
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
לביאה יקרה
תודה על השיתוף המאוד חשוב שלך וכל הכבוד על התובנות וההגיגים שלך
ואני בטוחה כמו שמירי אמרה על התמדה למידה עשייה את תצליחי בענק
מחזקת אתת ידך להמשיך להיות איתנוו ובהצלחה בהמשך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/12/2010 06:27
אקורדיאון
Posts: 16381
|
dany כתב:
לביאה את צריכה להצדיק את שמך................
וואו אתמול ראיתי תוכנית טבע על משפחת החתולים כולל אריות זה היה ממש מדהים.זה כלל את ההתפתחות ברחם
אגב סירטי הטבע מאוד מסייעים לי להתנתק מהכל גם מאוכל,אני טובעת לתוך הסרטים הללו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/12/2010 05:49
dany
Posts: 19819
|
לביאה את צריכה להצדיק את שמך................
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 20:49
קרולין
Posts: 6651
|
לביאה יקרה!
כיף לקרוא אותך ואת התובנות שלך!
אכן ה ר צ א ה מצויינת!
כולנו ביחד מחוייבים לשינוי!
שיהיה לך ים של הצלחהההההההההההה וכולנו כאן תמיד בשבילך.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 18:35
שאפתנית
Posts: 8392
|
לביאה יקרה היה מרגש לקרוא את דבריך. ההבנה שפתאום נפלה בחלקך היא עצומה ואיתה תבוא גם העשייה. אני מברכת אותך בהמשך הצלחה ומקווה שניפגש בחוגים של מירי כשתבואי לביקור.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 18:33
Posts:
|
בהחלט הרצאה ששזורה בפנינים כמו בכל הרצאה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 18:04
אקורדיאון
Posts: 16381
|
לביאה יישר כח,עצם התובנות שפורטו על ידך,כבר עליה על מסלול הריצה למרחקים ארוכים.
הרצון האמיתי לא להיות שמנה יהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה כשמחליטים שרוצים וכל השאר
סתם תירוצים לא מוצדקים,מצליחים.
המשיכי להיות איתנו ולהאחז בכל מה שמסייע לך להצליח בהתמודדות.
מקווה שבקיץ כפי שכתבת נראה אותך בחוגים מאושרת ,צעירה ,ללא עודף משקל.
מחזקת את ידייך.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 16:34
dany
Posts: 19819
|
לביאה אהובה
באמת ההרצאה הזו היתה שזורה בפנינים מופלאות,
ואת דלית אותן אחת אחת בחוכמה ובתבונה,
כמה חכם אני לא רוצה להיות שמנה , יש יותר מובן מזה? אין!!!!!!! ובכל זאת אנחנו השמנמודים נשארים במקום הזה שאנחנו כל כך שונאים ומבזים.
זמן להתחייב - אנחנו מתחייבים על כל דבר ומצליחים לעמוד בהתחייבויות שלנו ובגדול....... עד שזה מגיע למקום הזה התחייבות לשנות את הסטטוס שלי משמנה לשמנה פחות ועד לרזה, מה צריך לעשות על מנת שזו תהייה ההתחייבות האולטימטיבית שלנו???? מה????????????
למה אנחנו אוכלות את עצמנו למוות????
והכי חשוב אני משנה בחירה.......אני בוחרת!!!!!!!!! זהו אני לא קורבן יותר של נסיבות. אני יודעת מה אני עושה ואני עושה זאת בהכרה מלאה...... גם אם אני זוללת זה מתוך בחירה ולא מתוך בריחה!!!!!
הגיע הזמן לתפוס את המושכות בידים ולעשות שינוי!!!!
לביאה יקירתי
השינויים של הדפוסים שמוטמעים בנו כל כך הרבה שנים, ואולי אפילו עוד מרחם אימנו, הם לא שינויים קלים, לכן צריך לעשות זאת בהדרגה, בתשומת לב, אי אפשר להרוס הכל את כל המגדל הגבוה בבת אחת להישאר עם הריסות ולבנות את הכל מחדש כאילו לא היה שם כלום.
צריך לעשות זאת בתבונה, בעקשנות, באיטיות, על מנת שההפנמה תהייה אמיתית ועמוקה.
לבחור לך בכל פעם משהו אחד קטן ועליו לעבוד אותו לשנות ולהטמיע ואז להמשיך לבא אחריו.
אשריך וטוב לך שיש לך מאחוריך בעל מקסים, משפחה נהדרת, בהם את יכולה להיתמך ולהיות מאושרת.
מאחלת לך לקחת את כל הטוב הזה המוצע לך עכשיו ובאמת לעשות בו שימוש נהדר, ושינויים לנצח.
ושנפגש בקיץ, נפגוש אישה צעירה , רזה ומאושרת. ובהחלט מתאימה לגילה.
נשיבוקים
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 16:34
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
לביאה יקרה שווה להתמיד זו המסקנה העיקרית מהפוסט המדהים ששלחת לנו
אני תמיד אומרת, שכולנו לומדים בקצב שלנו בבית הספר של החיים, וכך גם עולים כיתה ומעלים בדלת האחורית את כל המשפחה איתנו.... תמשיכי להפנים ולהצליח.
גאה בך אוהבת ומחכה כבר לפגישה הפיזית ביננו. שלך מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 15:21
בצקיסטית בגמילה
Posts: 389
|
איזה כיף פוסט חיובי!
ואני מחכה לראות אותך!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/12/2010 15:18
לביאה
Posts: 402
|
מירי וחברות יקרות
אני מקשיבה ל-90% מההרצאות, בדרך כלל ביום שישי (הבדלי השעות) וזו הייתה אחת ההרצאות המאלפות ששמעתי.
מירי, תודה ענקית, את כמו קרן שמש ביום אפור.
הפעם ישבתי עם דף וכתבתי לעצמי "פנינים" מתוך ההרצאה:
אני לא רוצה להיות יותר שמנה ! נכון, משפט מאוד הגיוני אבל אני כל כך הרבה זמן בהכחשה, ששכנעתי את עצמי שעצם התמסרותי המלאה לתפקיד האימהות מאפשר לי "פטור" מדיאטה. אני אמא טובה וילדיי המדהימים מחזקים אותי ונותנים משמעות לחיי, אז אולי הדיאטה לא כל כך חשובה... עד כדי כך הייתי בהכחשה. לומר בקול רם, או בצורת פתק גדול, שחור על גבי לבן, "אני לא רוצה להיות יותר שמנה" זו מן התעוררות אישית כזו, שמובילה אותי לפנינה השנייה...
הגיע הזמן להתחייב - נכון, רק ביום רביעי אני "חוגגת" 6 שבועות מאז הלידה אבל ההתחייבות הזו זה משהו שאני מנסה כבר זמן רב לעשות וכל פעם מוצאת תירוץ חדש. יש לי מזל שאני יכולה שוב להזדקף, להפסיק להיות בעמדת המתנצלת (פועל יוצא של עודף משקל גדול) ולקחת נשימה ארוכה, כי ההתחייבות הזו היא בעצם יציאה (שוב) למסע ארוך ומייגע - אך ההישג, הירידה במשקל שמעלה את הערך העצמי, ההישג כל כך שווה, שאכן, הגיע הזמן להתחייב. אני מתחייבת כאן, חברות יקרות, שאני ממשיכה הלאה, לא נכנעת ועושה ככל יכולתי להגשים את השינוי המיוחל.
כשאני אוכלת אכילה רגשית (במילים פחות מתיפייפות, טוחנת, מבלמסת, מתחפרת...) אני מפספסת כל כך הרבה מהיופי שהחיים מציעים לי - תודה לאל, זכיתי בבן זוג שהוא אהבת חיי, מדהים, נפלא וילדים כנ"ל. יש לי את כל הסיבות בעולם לומר תודה לאל מידי יום (ואני אכן מודה). א-ב-ל, כשאני נכנעת לאכילה המיותרת והבזויה הזו, אני לא רואה שום דבר יפה. אני לא מסוגלת. רק נמצאת ברחמים העצמיים, חומה מול עיניי וערפל בראשי. אני כל כך לא רוצה להיות שם יותר, ששווה לי לכתוב על עלייה של חצי קילו מאשר לברוח מהפורום ולעלות עוד 10 ולהיות כל כך עצובה ואבודה.
אני בוחרת להגיב אחרת למה שקורה לי - זה הקטע הכי קשה לדעתי. כי אני רגילה כל חיי לברוח אל האוכל כאשר קשה לי להתמודד רגשית עם משהו (טוב, או רע, זה לא משנה). וכאן אני בעצם מנסה להגיב אחרת: לכתוב, למשל. להוציא את מה שמפריע לי, לכתוב את מה שלוקח אותי לאוכל. ובמקביל, כמו שדני היקרה והמדהימה כתבה בקצרה ולעניין - פחות "לחפור". אני טיפוס "חפרן" ופחות לחפור מבחינתי זה סוג של תיקון, שיפור, שדרוג. פחות לחפור, יותר לעשות. ובטח לא להשתמש בחפרנות כתירוץ ואישור לאכילה.
"יש שינויים שמעלים אותנו כיתה", כך אמרה מירי. כל כך פשוט וכל כך גאוני. ואני זוכרת ששאלתי את עצמי: למה שלא תעלי כיתה? תגיעי לגיל 40 במשקל שמתאים לגילך? למה שלא תיראי כמו בת 40 ולא כמו דודה בת 50 שלא הולכת לחוגים של מירי בלקין?...והעניין הזה של לעלות כיתה הוא כל כך פשוט וגאוני שממש הייתי חייבת לעצור רגע את ההרצאה ולהפנים את המסר המדהים הזה. איך לא חשבתי על זה קודם?
לסיכום - אני כבר יומיים מסתובבת עם המסרים האלה בראש ולא מפסיקה לחשוב שאולי הפעם זה כן יכול להיות אחרת. שהפעם אצליח, לא משנה כמה זמן יימשך המסע, עליי להמשיך בנחישות ולהמשיך להקשיב, שוב ושוב ושוב לשיעורים המדהימים של מירי בלקין...
אני שולחת אהבה לכל החברות שמחזקות אותי ומעודדות אותי למרות שאני רק שם וירטואלי בפורום.
אני מבטיחה (אפרופו התחייבות) להגיע לחוגים של מירי בקיץ ולצאת מהאלמוניות
אני מודה לך, מירי יקרה, שמאפשרת לי את הכתיבה כאן שכל כך עוזרת לי
שבוע טוב ומלא אהבה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|