27/11/2010 06:52
אקורדיאון
Posts: 16381
|
דני אני יודעת שרק מי שגדל כל החיים עם חיות ואוהב יבין זאת.
למרות שעברתי את הסרט הזה לא אחת ואני הכל יודעת ,כואב ומצער.
אכן בנוגע לשליטה עצמית אני באמת גאה בעצמי זה היה ממש קרוב,
הבטחתי לעצמי שזה לא קורה ולכן גם החלטתי להעלות על הכתב כי ידעתי
שאקבל חיזוקים.
תודה עלתשומת הלב.
אוהבת.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2010 06:47
אקורדיאון
Posts: 16381
|
דובונית אכפת לי כתב:
 אקו אנו איתך
תודה ילדה יקרה שאני אוהבת.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2010 06:44
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
אקו אנו איתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2010 05:50
dany
Posts: 19819
|
אקו אהובה עד מאד
את הרגשתך אני מבינה ועוד איך....... גם לי כל החיים יש בעלי חיים , ולדאבוני הרב הם לא חיים את שנותינו.......
את החוויה שאת עוברת כרגע כבר עברתי כמה פעמים במהלך חיי.
זה לא קל להיפרד מחיה שהיתה עימך כל כך הרבה שנים......... הכאב והצער הם כה עמוקים.
אז מילים ממש לא מנחמות ולא מקלות........... רק שתדעי כי אני עימך בתוך ליבך.
ובנוגע לאכילה.........
אין לי מילים
ידעת לפענח את הרגע שבו נופלים לאכילה הרגשית, ממש באותה השניה ידעת לעשות את המהפך ולעבור לאכילה מחושבת והגיונית ,
על כך קבלי את אות הסטודנט המצטיין, זה מראה לי כי את בעצם בחורה מאד חזקה באישיותך ....... בבסיס!!!!!!!!!!!
לא נופלת למסכנות, ולמגיע לי, ועושה גם את החישוב של הצעד הבא........ מה יקרה אחר כך........ ואם אני אוכל עכשיו את אותה עוגה........ מעבר לכך שהיא תביא את כל משפחתה עימה, האם זה יעזור לי? האם זה יפתור את הכאב והצער שאני שרויה בהם כרגע? בוודא י שלא זה יכול רק להוסיף עוד צער ויגון.
הנקודה הזו שבה עשית את השיקול הנהדר שעשית זוהי הנקודה של השליטה עצמית שעליה מירי מדברת.
כל הכבוד יקירתי
מורידה בפניך את הכובע.
מי יתן שיהיו לך עכשיו הרבה כוחות לעבור את הימים הבאים בשפיות ובאיזון רגשי.
בהמון אהבה
שלך
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2010 05:40
אשירה
Posts: 4292
|
אקו יקרה,
אני לא נוהגת להיכנס בשעות כאלה לפורום אבל לא יכולתי להתעלם ממה שכתבת.
ליבי ליבי אתך על מה שאת עוברת. בעל חיים שנמצא אתך כל כך הרבה שנים הוא לגמרי בן משפחה, ולמרות שלי לא היו בעלי חיים בבית (זה עדיין אצלי במסגרת התכניות לעתיד!!!....... ), אני לגמרי יכולה להזדהות עם העצב והרגשת האובדן, ובפרט שחווית אובדן כל כך גדול השנה כאשר איבדת את אימך היקרה.
ולגבי הבילוי מול בית המאפה אין לי מה לאמר מלבד זה שאני חשה הערצה עיוורת לכוח ההתאפקות שלך.
את עומדת לנצח את הסטטיסטיקה ולהיות בין שלושת האחוזים שלא יחזרו לעלות במשקל!!! זה ברור ובטוח.
את חזקה, אצלך האויבים נמצאים כל הזמן בהישג יד למרות שהם לא בבית. את ומירי באותו מצב מבחינה זו.
לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם מצב כזה, אני חושבת שאני אישית הייתי חייבת לעבור דירה כדי להציל את עצמי,
והנה את מצליחה כל כך יפה. יישר כוחך.
אינני יודעת מה לאחל לך לשבת הזאת כי אני מבינה שבכל מקרה זאת שבת עצובה בשבילך, בגלל החתולה,
אז אני רק שולחת לך חיבוק חם ומנחם.
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2010 05:39
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
אקו בוקר טוב חמודה
קראתי את הכותרת הראשונה וקצת נלחצתי
ולכן הייתי חייבת לפני שאני מתחילה לקרוא הכל , לראות מה קרה
אז קראתי קודם את הפוסט שלך ורציתי לומר אומנם מעולם לא היה לי קשר כלשהו עם חיה בצורה זו או אחרת
אך אני מכירה אנשים ושומעת סיפורים ואני יכולה לומר שאני כואבת את כאבך ואני יכולה לתאר את הקשר החזק שנוצר
וכי אכן אין זה קל להפרד ממשהו שהיה לך שם למשך זמן כה רב
ולמרות שקשה לקבל זאת החיים ממשיכים ויש להודות על שהיה לזכור את רגעי ההתפנקות מן החתולה ולהמשיך קדימה
אז מחבקת אותך חזק שהעצב לא יהיה כה גדול
ואני רוצה לומר שיותר מכל אני ממש ממש גאה בך על השליטה
על דקת המחשבה שאינה מובנת מאליה
על העצירה טרם נפילה וחזרה הביתה למאכלים הראויים לנו
כי כשכל כך קשה למה לנו לייסר את עצמנו עוד יותר עם חוסר שליטה
ואז הסבל הוא כפול עדייף לעשות את שעשית ולעצור רגע אחד לפני
כל הכבוד את ממש אלופה אני ממש שמחה בשבילך שבחרת נכון
המשיכי כך והשמיים הם הגבול
ואנו כאן ואת תראי שהכל זה לטובה אם כי לא קל
נישבוקים ליום קל ובשליטה
הולכת להתעדכן בכל מעללי שישי
edited by דובונית אכפת לי on 11/27/2010
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
27/11/2010 05:23
אקורדיאון
Posts: 16381
|
בקר טוב ושבת שלום.מכיוון שידוע לי כי יש בפורום אוהבי בעלי חיים אספר לכם כי עברתי
יום שישי קשה ועצוב ועדיין.החתולה הישישה שלי עומדת לסיים את חייה,למרות שברור כי אין חיי נצח זה
כאב לב עצום לאחר 21שנה להפרד מחיה אהובה ולעמוד מול הייצור החסר אונים שאתה צריך להחליט
מה עושים מנסים למשוך או עוזרים לסיים בכבוד.ובכן אתמול ביליתי מספר שעות אצל הווטרינר כדי לעשות נסיון
לאושש הווטרינר ממוקם מול בית המאפה שאני נוהגת לקנות בו קפה בכל בוקר.מכיוון שהיו לי לפחות שעתיים להמתין ישבתי
בחוף וצפיתי בבית המאפה שהיה עמוס בלקוחות וכל אחד יצא עם צידה לשבת מאפים,עוגות,חלות ,והשמנמודה מסתכלת ומיד
הגיח רעיון "גאוני" אזמין את הווטרינר לקפה ומאפה וכך אקנה בדרך אגב-גם לעצמי ואשב איתו לפטפט. אבל מיד עצרתי מלחצות
את הכביש כי כבר הייתי כפסיעה אחת משם והתחלתי לדבר לבן אדם חכם,נו ומה?תאכלי את המאפה ואחריו יגיע עוד אחד והנה לך הוריקן לסוף שבוע
שגם כך יהיה קשה כי בגלל הטיפול בחתולה אהיה במעצר בית.מה אמר חזרתי לשפיות וכשעליתי הביתה מורעבת ואכלתי את המאכלים
הנהדרים שהכנתי לשבת ממש חייכתי לעצמי בשביעות רצון לאין קץ.בימים בעברי לא הייתי מקדישה לשיחה כזו של אני עם עצמי אפילו שניה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|