22/11/2010 10:34
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מיכלוש איזה כיף לקרוא כשאת נשמעת מאושרת.
עם כל הקושי המטרה מקדשת את האמצעים.
עכשיו עד הלידה את מחייכת,מאושרת ,יש לך למה לצפות!!!!
נשיבוקים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2010 08:28
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
נרשם הכל ואת כבר יותר מעודדת אז אט אט באיזון באהבה וקבלה עצמית
כי את הריונית חמודה ולא נראת שמנמודה 
בהצלחה ואנו כאן
edited by דובונית אכפת לי on 11/22/2010
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2010 07:33
מיכל שרון
Posts: 1318
|
תודה לכולכן מקסימות 
היה לי ממש כיף לחזור לפורום אתמול, להחליט שוב להקדיש את הבוקר לפורום (כמו פעם בערך.. רק עכשיו כבר מהעבודה, לפני שהטירוף פה מתחיל) ואיזו החלטה נבונה זו היתה.. ממש חסרתם לי וממש התגעגעתי ושוב - תודה לכולכן על התגובות המחממות והאוהבות.
זה ממש לא מובן מאליו לקבל כזו תמיכה ועידוד שלפעמים לא מקבלים גם מהקרובים לנו ביותר...
מתה על כולכן ושיהיה לנו יום נפלא 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2010 05:38
dany
Posts: 19819
|
רציתי להוסיף לך מיכלי שגם אני לפני שנים רבות........ הריון אחרון לפני 32 שנים...... היות וידעתי שאני חולה במחלה הזו למרות שאז ממש לא חשבו במושגים האלו.
רק ידעתי שאני בחורה עם נטיה חזקה להשמין....... דווקא בהריונות (4) שמרתי מכל משמר.....כל כך הייתי מטורפת מפחד ההשמנה...... שלא אוכל אחר כך להתמודד עם עודפים גדולים.......... וכל הריון עליתי ממש מינימום......... אך אחרי ששה שבועות ........... נפתח הלע ואני שמנתי ושמנתי ......... כנראה פעילות הורמונלית ועוד כאלו דברים....... ולא הייתי ממש במסגרת מסודרת...... לראשונהשהגעתי לשומרי משקל הייתי כמה חודשים אחרי לידת ביתי הבכורה..... ירדתי קצת וכבר ברחתי לא התמדתי ולכן עד שלא הגעתי בצורה מסודרת לקבוצה ולשמירה כל הזמן התנדנדתי בין המשקלים כמו שיכור.....
את במסגרת, את במודעות, את יודעת בידיוק מה צריך לעשות, יש לך עזרה ותמיכה, כך שאין מצב שהמחלה הזו תהיה יותר חזקה ממך................
שוב שמרי על עצמך,
ותרפי מהלחץ.
הכל יהיה טוב,
מחבקת
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
22/11/2010 01:05
tutit
Posts: 2431
|
למיכלי המקסימה
באמת טוב ששיתפת כי תראי איזה תגובות מדהימות קיבלת
גם אני כמו שאפתנית ב-2 הריונותי די שמרתי לא מבחירה אלא כי הרגשתי רע בחילות צרבות
חוסר תאבון וממש רזיתי בהריונות אבל עליתי הכל ובריבית
יש לי 2 חברות שעלו 30 קילו בהריון הראשון שלהן כי אכלו בלי תפריט כל מה שיכלו
והיתה להן יכולת חבל"ז,אש תשמחי שאת לא עולה 3 ק"ג ויותר בכל שקילה
תשמחי שאת בשליטה ומודעות ואצל מירי שהיא עם נסיון עם נשים בהריון ששמרו וירדו
אחרי ההריון את הכל,וזה גם יקרה אצלך,אני סומכת עליך,
הכי חשוב שלא יחסר לבוטניקו כל מה שצריך כשהוא בבטנך,אך לא צריך לזנוח את התפריט
וכשיצא תחזרי ל-3 ארוחות בלבד ובמהירות כל מה שעלה ירד.
בהצלחה בהמשך השבוע ובשקילה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 18:49
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקרה,
מצטרפת לבנות המקסימות והמעודדות...
טוב ששיתפת זה מקל מאד להוציא...בנוסף, בטוחה שתדעי למצוא את נקודות האיזון ...וזה שאת אצל מירי ובמסגרת רק עושה לך ט ו ב.
גם אני הייתי אצל מירי בהריון (לפני שניםםםםםםםם) וזה הדבר הכי הכי חכם לעשות.
אז ב ה צ ל ח ה היי רגועה הכל יהיה לך ב"ה ב ס ד ר.
המשך שבוע נפלא.
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 15:35
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי כיף שחזרת אלינו
אחרי שנהנית מירושלים הקסומה
קראתי את הפוסטים שלך ומבקשת ממך
להתחיל לפרגן לעצמך בכיף ולא בלחץ זה לא יוביל לשום מקום
כמו שהבנות כתבו לך תהני מאמא'לה מכל רגע
ועצם זה שאת כאן איתנו ועם מירי היקרה את כל הזמן בפיקוח
וזה מה שחשוב
אז מה עם נגסת פה ושם כמה ביסים זה בשביל הנשמה
ובשביל בוטניקו חשוב שגם הוא יהנה
אחר כך נלמד אותו שלא נולדים עם מאפים ביד
שמרי על עצמך על גיתי ועל הבוטן (יו איזה תפקיד גדול יש לך)
אז מתי בעצם יש זמן לחשוב על אוכל ?
חיבוק גדול
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 14:00
dany
Posts: 19819
|
מיכלי חמודה
הבנות כותבות לך כל כך יפה כאן שממש אין הרבה מה להוסיף רק שבאמת תנסי לקחת את הדברים יותר באיזי.... את בתקופה נהדרת של חייך, את בדרך להיות אמא אין דבר נפלא מזה........
תנסי להנות ופחות לרדת על עצמך....... אני מבינה שאת טיפוס מאד ששואף לשלמות...... ודורש מעצמו להיות כל הזמן בקונטרוול...........
תרפי מתוקה, תהני, ותראי שבסופו של עניין הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.
אנחנו כאן בשבילך ובכל פעם שיש לך משהו על הנשמה בואי לפרוק את זה כאן........ ונעזור לך כמיטב יכולתנו...........
חיבוק חזק חזק
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 13:13
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי מקסימה אחת
את פשוט מחזירה אותי אחרוה להריון, כל ההריון ממש נלחמתי עם עצמי
והיה לי נורא קשה לקבל את השינוי, כל הזמן פחדתי שגם ככה יש לי נטייה להשמנה
ואני כל הזמן במלחמות עם הדיאטה אז מה יהיה עכשיו בהריון ? ממש ככה הייתי עסוקה כל הזמן
באוכל ולא נהנתי מזה.
תנסי לקחת את הדברים קצת אחרת ף תפסיקי להיות קשה עם עצמך,תני לעצמך קצת אויר לנשום
ותתחילי להנות מההריון...
לגביי גיתי אל תיהיה מבואסת שאת פורקת את עצמך עליו, בשביל זה אנחנו נמצאים בתוך הזוגיות גם לדברים הטובים
והנוחים וגם לדברים הפחות נוחים , אני מאמינה שהוא נמצא שם בשבילך והוא לא מרגיש עול זו רק המחשבה שלך.
נכון קצת לא נעים להיות כבדים ולא נעים להיות קצת יותר שמנים אבל הריון זה דבר מהמם תהני ממנו ...
יהיה בסדר סומכת עלייך...
בהצלחה בשקילה היום..
חיבוקים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 12:39
אשירה
Posts: 4292
|
מיכל יקרה,
קצת כואב לי לקרוא שבתקופה שאמורה להיות תקופה כל כך מאושרת בחייך את נמצאת במלחמה עם עצמך.
את חייבת כעת להרפות מהלחץ, מספיק ההורמונים והשינויים הפיזיים עושים את שלהם.
את בסדר ! באוכל, בתפקודך ובכל השאר!!!
תפני כעת את כל משאבייך לנסות להנות מהתקופה הזאת ולא להיות במצב של ירידה על עצמך וציפייה שרק זה ייגמר כבר.
מאוד כיף לנשים שיודעות לאהוב את עצמן ולהנות מתקופת ההריון עצמה, אני לא כל כך ידעתי את זה ולאו דווקא מסיבות אכילה ואחר כך הבנתי שהחמצתי משהו יקר.
מקווה שדברי לא יתפרשו כביקורת או דברים קשים,
סך הכל הייתי רוצה לעזור לך לעבור את החוויה הזאת הכי טוב שאפשר,
מחבקת אותך,
--
אשירה
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 12:06
jude
Posts: 29
|
הי מיכל
מנסיון של שלוש לידות: בשתי ההריונות הראשונות העליתי בכל אחת 30 קילו , תנסי לתאר כולה 1.59 ושקלתי כ50 קילו לפני כן, נראתי כמו קוביה
בלידה האחרונה מלפני שנתיים העלתי רק 15 קילו פשוט ניסיתי לאכול רגיל בלי להגזים בנישנושים, היה לי הריון יפה נראתי נהדר והרגשתי הרבה יותר טוב,בלי צרבות וכאבים מיוחדים
את לא מבינה כמה אני מזדהה איתך בתחילת ההריון אפילו האחרון לא יכולתי להסתכל במראה לאחר מכן שמתחילים להרגיש את הקטנטן הכל מתגמד
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 10:49
Posts:
|
מיכל היקרה ,
נכון זה לא קל והגיע אולי להזמן להודות שהריון זוהי תקופה טובה אבל גם בה יש עליות ומורדות :
ההורמונים הם לעתים אויבים קטנים ,רעים ועוצמתיים , מעוררים בנו המון מחשבות ,פחדים ועוד כול מיני רעות כאלו ואחרות ,
אבל את כאן למרות הכול , מה שמבטיח שהכול יהיה רבה יותר שפוי ,ויהיה לך מעקב אמיתי אחרי המשקל וכך תוכלי לשמור על עצמך.
רק קצת מניסיוני האישי , אני ילדתי עם מירי 3 ילדים ולמרות שתמיד בשקילה היה לי ממש קשה שכולם ירדו ואני רק התעגלתי לאט לאט
אבל זה היה יכול להיות הרבה יותר עגול וזה לא קרה הודות למסגרת .
אז בבקשה לגשת למראה לחייך לעצמך לתת לעצמך חיבוק גדול !!!
שיהיה שבוע מעולה, הרבה בריאות .
ממני נועה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 09:27
דפי
Posts: 1126
|
מיכלי יקרה.
טוב שפרקת כאן . מצבך מאוד מובן לנו.
נסי לזכור שאת עושה הכל למען בוטניקו הקטן שיבוא לעולם בריא , שלם ומלא אנרגיות .
המצב הוא זמני בלבד .
הכל עובר ואת תמשיכי להיות מדהימה.
חיבוק גדול
דפי.
edited by דפי on 11/21/2010
edited by דפי on 11/21/2010
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 09:12
שאפתנית
Posts: 8392
|
מיכלי את צריכה להבין שאת בהריון, תני זמן לעצמך ותראי שהכל יסתדר לאט לאט. את צריכה לאכול ארוחות קטנות כל 3-4 וגם פחמימות בערב נכון שלעיתים זה פותח את הלוע אבל כמו שכתבת קשה לאכול בגלל הלחץ בבטן העליונה. אני אישית לא אכלתי הרבה בהרינוות שלי בגלל תחושת הכבדות, הלחץ בבטן והצרבות האיומות שסבלתי מהן. מה שאני בעצם מנסה להגיד לך שזה בהחלט אפשרי לא לעלות הרבה במשקל בזמן הריון ולא לראות בהריון מתן תמריץ ולגיטימציה לשמן שבנו, ההריונות שלי היו התקופות הרזות בחיי בשתי ההריונות עליתי בסך הכל כל פעם 7 קילו ולא יותר וכמובן שאחרי הלידה ירדתי הרבה יותר. הלוואי והייתי משכילה לשמור על זה ולא היתי כאן היום עם עודף משקל אבל לא נורא, אני אוריד.
חוזרת לעניין, אל תלקי את עצמך קבלי את המצב שאת בהריון, אכלי בשפיות, תשתי הרבה מיים, תשמחי על הבוטן שגדל בבטנך ותראי שדברים יסתדרו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 08:25
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מיכלוש מתוקה ראשית נהדר שפרקת כאן.
ראיתי אותך בשבוע שעבר את נראית נהדר נכון רואים שאת בהריון,
אני יודעת שלתת עיצות זה קל אבל חישבי חיובי לא תספיקי להסתובב
והגוזל יהיה בידייך ותאמרי הכל היה שווה,אל תקשי על עצמך האי נוחות הנפשית והפיזית
היא זמנית ומקדשת את המטרה.
יש לך בן זוג מקסים ותומך כולנו מרעיפים עלייך חום ואהבה ,אני בטוחה שתקבלי היום חיזוקים
כאמור ממירי ועוד רגע תחזרי לשליטה לשיגרת האוכל שהיית רגילה.
כל עוד את במסגרת והעיקר פתוחה לדבר על הכל דיינו.
מחבקת אותך חיבוק גדול ילדה את חזקה ותתגברי.עוד נצחק על זה.
יום מקסים וקל.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/11/2010 08:12
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אני יודעת שכתבתי כבר פוסט בארוך הגלות לפני כמה דקות.. אבל בכל זאת, לא הייתי כאן איזה שבועיים ואני לא מהממעטות לכתוב אז יש לי קצת חסכים להשלים...
אתמול בלילה היתה לי שבירה מוראלית קשה ביותר בדיאטה.. לא באכילה ולא הקפדה.. רק מוראלית/נפשית קצת נשברתי...
אני יודעת שכולכן תגידו לי שאני מגזימה, שאני צריכה להיות יותר קלה עם עצמי.. אבל קלילות זה הדבר האחרון שאני מרגישה עכשיו, אני מאוד סובלת בשבוע האחרון מכאבים בגב התחתון, נקודה אחת האמת שמקרינה לי רק לרגל ימין ובגללה אני מרגישה כמו הגיבן מנוטרדאם וגם קצת כמו עגלה חורקת.
אני יודעת שאין מה לעשות, שזה פשוט בוטניקו היקר שלי שהתיישב לי שם על העצבים.. אבל עדיין.. לא קלה בכלל...
לפני שבועיים הבטן יצאה לי ממש ואני עדיין לא ממש השלמתי איתה.. רוב הזמן היא מרגישה לי כמו תזכורת כואבת לשמנמודיות שלי ולא כמו בית גידול עוברי.. במיוחד כשבוטניקו מחליט לישון בחלק העליון שלה ומנפח לי אותה כמו בלון ויושב לי על הסרעפת ועושה לי קצת קוצר נשימה...
גם ההורמונים ממשיכים להשתולל ואני לא מפסיקה לשגע את גיתי בסחיטה של מחמאות וחיזוקים לביטחון העצמי הירוד שלי בקשר למראה שלי..
בקיצור אתמול בלילה פשוט נשברתי ופרצתי בבכי והרגשתי שכלו כל הקיצים.. שאני פשוט לא יכולה יותר עם המאבק המתמשך הזה בין הבטן שיצאה וזה שכולם מסביב כבר יודעים והלגיטימציה הסמויה שיש לי לאכילה ובין הרצון לשמור - גם בריאותית וגם בשביל אחרי הלידה..
כי בימים האחרונים סוף סוף הבנתי משהו על עצמי... כמה המחלה שלי קשה וכמה היא נטועה עמוק בראש שלי ובדפוסי האכילה וההתנהגות שלי עם אוכל.
עכשיו שבוטניקו כבר גדל קצת והוא כבר כמעט 30 ס"מ ו - 500 גרם אז אין מה לעשות, הוא לוחץ לי שם על כל העניינים ואני כבר פיזית לא מסוגלת לאכול מנות כמו פעם, אני חייבת לאכול מנות קטנות יותר וכל 3-4 שעות... רק מה?
אני בראש עוד מכינה ואוכלת מנות כמו פעם.. מתעלמת לחלוטין מהבטן שמתפוצצת.. כי פתאום שמתי לב שתחושת השובע הפיזית מתגמדת לי מול תחושת הרעב הנפשית.. זו שבראש שלי.. שכל הזמן מתמרמרת שהיא לא מקבלת מספיק ממה שטעים לי...
אתן מבינות מה אני אומרת? אני מקווה שאני מסבירה את זה מספיק ברור... בקיצור אני מרגישה כל הזמן וכל היום שאני במלחמה עצמית.. .שהמודעות העצמית הגבוהה הזו כבר קצת משגעת אותי..
קשה לי שאני לא אוכלת רק 3 ארוחות ביום, קשה לי שאני חייבת לאכול פחמימות גם בערב.. אני מרגישה כל יום את המלחמה הפנימית הזו.. של לשבור את הכלים ולא משחקים... כי המסגרת שהיתה לי כבר כמעט 3 שנים פתאום נפרצה והתחלפה וזה ממש ממש קשה לי להסתגל לאכילה כל כך שונה ואחרת.
בכל מקרה... פרקתי קצת עכשיו וקצת יותר טוב לי (מפתיע הא?) והיום בערב אני מקווה לראות את מירי שבטוח תצליח לעודד אותי ולהכניס אותי לפרופורציות (כן כן.. אני יודעת שאיבדתי אותן קצת.. זה חלק מהעניין) ואני רק מקווה לא לשלם ביוקר על החמשוש הזה כי אני לא בטוחה שיש לי כוחות לראות עלייה השבוע ואני לא בטוחה שלגיתי שלי היקר והמדהים יש כוחות לבאסה שלי שלא תאחר להגיע.
בכל אופן יקרות.. בטוחה שלקרוא אתכן במשך היום גם ישפר את מצב הרוח..
יאללה.. אני חייבת כב רלהתחיל לעבוד.. אז זהו לבינתיים.. יום טוב
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|