18/11/2010 21:00
שאפתנית
Posts: 8392
|
ראיתי עכשיו את ההרצאה של מירי. אין מילים בפי, הרגשתי הזדהות עמוקה עם האישה היקרה הזו, כאב לי לראות כמה הגעגועים להורים שאינם עזים ולא מרפים. כמה הפחדים הדאגות והמחשבות משפיעים על תפקודו של האדם. המחשבה מה יהיה בעתיד, איך יראה העתיד, איך יראו החיים של הילדים ואיך הכל מתגמד כשנשאבים לתוך המחשבות הללו.
אני אוהבת אותך מירי, את אישה יקרה, אני אוהבת את הכנות והפתיחות שבך. כשהקשבתי להרצאה הרגשתי צורך עז לחבק אותך (רק שזה בלתי אפשרי דרך המסך). הבטחתי לעצמי שבהזדמנות הראשונה שאוכל לבוא לחוג בתל אביב אני אבוא ואחבק אותך חיבוק גדול. דבריך גרמו לי להזיל דמעה אך לא מעצב, דמעה של הזדהות, דמעה של הבנה ולמידה איך החיים שלי יכולים להראות יותר טוב, איך להתמודד עם משברים בעבודה ועם הגדילה של הילדים, לדאוג פחות ולשחרר יותר.
אוהבת אותך, אני יודעת שכבר כתבתי את זה אבל זה לא מספיק, בא לי לצעוק את זה!!!
מחזקת את ידיך ותמיד תהיי בליבי.
נשיקות, שאפתנית
|