14/11/2010 14:59
spunkil
Posts: 111
|
תודה על כל המחמאות
הסדנא הזאת באמת אחלה, אני אקריא את זה מחר ונראה מה יגידו.. 
--
רזיתי אצל מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 14:34
רבקה
Posts: 8411
|
עומר היקר
אני חושבת שהצלחת מאוד בתרגיל
ואתה יכול להיות כבר המדריך או המרצה בסדנה
נהניתי מאוד לקרוא את שכתבת כל הכבוד לך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 11:18
אסתי ברוך
Posts: 1317
|
נהדר אהבתי מאוד
שבוע נהדר לך ולבטן שלך חחחחחחחחחחחחח
--
חייך לעולם יחייך לך חזרה♥♥♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 11:14
EFF
Posts: 6417
|
תודה תודה....אפשר לבקש להפוך למבקרים הקבועים שלך?? ככותבת בכלל "לא רעה"..נהניתי מכל מילה ועשית לי חשק גדול להשתתף בסדנא כזו...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 11:04
dany
Posts: 19819
|
אכן הפוזיציה שעומדים מול הראי ונוזפים בכל מיני מקומות בגוף........... איך אנחנו אומרים זר לא יבין זאת........
שאפתנית כתב:
עומר אהבתי לקרוא את המונולוג שלך עם הבטן. יש לציין שאף פעם לא העלתי כזה מונולוג על הדף למרות שערכתי אותו אין ספור פעמים מול המראה ועם כל מיני אברים.
המשך הצלחה!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 07:35
אקורדיאון
Posts: 16382
|
dany כתב:
אז לדרך......... לפני שהוא ירגיש מאויים ולא יתן לך לכתוב.......... תעשי לו אמבוש!!!!!!!!!! אקורדיאון כתב: חחח אני אהיה יותר אגרסיבית ,יש לי המון מה לכתוב למוח זה .
נכון קשה איתו עקשנות לשמה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 07:06
שאפתנית
Posts: 8392
|
עומר אהבתי לקרוא את המונולוג שלך עם הבטן. יש לציין שאף פעם לא העלתי כזה מונולוג על הדף למרות שערכתי אותו אין ספור פעמים מול המראה ועם כל מיני אברים.
המשך הצלחה!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 05:51
dany
Posts: 19819
|
אז לדרך......... לפני שהוא ירגיש מאויים ולא יתן לך לכתוב.......... תעשי לו אמבוש!!!!!!!!!!
אקורדיאון כתב:
חחח אני אהיה יותר אגרסיבית ,יש לי המון מה לכתוב למוח זה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 05:41
אקורדיאון
Posts: 16382
|
חחח אני אהיה יותר אגרסיבית ,יש לי המון מה לכתוב למוח זה .
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 05:35
dany
Posts: 19819
|
מצפה לראות כזה מכתב.........
שיעורי בית!!!!!!!!!!!!
אקורדיאון כתב:
עומר שאפו,אתה צריך לקבל את הציון הגבוה ביותר.
באשר לרומן זה ,כל כך אמיתי ,אני הייתי שולחת עוד מכתב כזה
למוח כי אם לא הוא שקצת משובשת עליו דעתו הרומן הזה
היה מתקיים לו עם אהבה גדולה.
שיהיה לך יום מקסים ותודה רבה,היה תענוג
לקרוא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 05:34
dany
Posts: 19819
|
עומר יקר
אהבתי את העמדת היחסים בין הבטן אליך כאל מערכת יחסים כושלת של אהבה נכזבת וסוף רומן עצוב...........
"בטנך" כביכול נפרדה ממך............... סימבול לכך שאתה במקום לגמרי אחר ......... וברוחך ונפשך אתה יודע כי לא תחזור למקום הזה של בטן נשפכת עגולה ושמנה.
אני רואה גם השינוי "בבטן" היא עברה מטמורפוזה............. היא שטוחה, יפה, (אולי שרירית, קוביות??????) אז יש רומן חדש?????????
מאחלת לך המון הצלחה ברומן החדש........ שיהיה זה כבר להשתקעות נצח...........
שבוע נהדר
ותמשיך לכתוב לנו כל כך יפה ומרענן
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 04:23
אקורדיאון
Posts: 16382
|
עומר שאפו,אתה צריך לקבל את הציון הגבוה ביותר.
באשר לרומן זה ,כל כך אמיתי ,אני הייתי שולחת עוד מכתב כזה
למוח כי אם לא הוא שקצת משובשת עליו דעתו הרומן הזה
היה מתקיים לו עם אהבה גדולה.
שיהיה לך יום מקסים ותודה רבה,היה תענוג
לקרוא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 01:42
tutit
Posts: 2431
|
מאוד מרגש ומיוחד
כל הכבוד.המשך לשתף אותנו
בהצלחה בהמשך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 23:50
אשירה
Posts: 4292
|
עומר יקר,
אני נותנת לך ציון 10 על הרעיון המקורי ועל הביצוע.
אנו רגילים להתייחס לבטן העודפת שלנו באופן שלילי, והנה אתה שמת לנו מראה מול העיניים.
האוכל הוא לא רק הרס עצמי, הוא גם הנחמה בעת מצוקה ולצערנו לפעמים הוא החבר הטוב ביותר שלנו.
אבל החבר הזה הוא לא חבר אמיתי, הוא חבר שניזון מחולשתנו, עדיף לנו בלעדיו ולמצוא את הנחמה בעצמנו ובכוח שלנו.
אתה כותב מאוד יפה,
בהצלחה בכל,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 22:58
spunkil
Posts: 111
|
אהלן,
אני משתתף בסדנת כתיבה וקיבלנו תרגיל של לכתוב מכתב למישהו/מישהי גם תגובה.
אז החלטתי לכתוב לבטן שלי...
אני מצרף לכם פה את המכתב שכתבתי... ואת התגובה בינתיים.
תהנו
בטן יקרה,
עכשיו כבר עזבת, אני לא רגיל לדבר איתך,שלא לומר לכתוב לך, אבל החלטתי שהבשילה השעה שאגיד את אשר על ליבי ושאשים את זהבמילים, ושתדעי מה אני מרגיש אליך.
את יודעת בדיוק כמוני שאנחנו לא מסתדרים כבר הרבה יותר מדי שנים, ואם הייתי יכול הייתי כבר מזמן נפרד ממך. אבל אי אפשר. את כמו אהובה שלא נותנת מנוח למרות שכבר סוכם שזה לא זה ושאין לזה עתיד וצריך להפרד כידידים. ברחנו זה מזו לא פעם אבל היינו חוזרים. כמו באהבה הרסנית, כמו בסיפור אהבה צרפתי קטן חמוד וטראגי שנמרח על פני שנים ללא כל צורך.
אני זוכר שבגיל 16 כשראיתי אותך כמעט כבפעם הראשונה בגודל מלא בראי המקלחת, כבר אז זה לא התחיל טוב. כבר אז לא הייתי מרוצה ממך. חשבתי שאת גדולה מדי, מסיבית מדי, יש לך בליטות מיותרות בצדדים, ואת בעיקר נפוחה. נפוחה מעצמך, זאת אומרת ואני לא מבין מה יש לך להיות נפוחה כל כך. על מה ולמה, ומה עשית כבר שאת יכולה להתעגל ולשבת בנחת קפל על קפל.
ניסיתי בכל דרך להפטר ממך. אך ידעת שלא חשוב מה אעשה וכמה אתאמץ ואמנע מלבוא אליך, לשלוח לך שוקולדים ביום האהבה או ללכתלמסעדה טובה, בסוף תמיד אחזור אליך. כמו מאהב עלוב שניסה אחרות, שניסה לומר שלום ונחנק, שניסה להסתלק ואכל את עצמו אח"כ ביסורים כואבים.
התביישתי בך, יקירתי. הולך לים ומסתכל על אחרות, שוות הרבה יותר. שטוחות, נעימות למראה. אך הן לא מביטות בי בחזרה וקולטות שאני כבר תפוס עם אחת שלא תרפה.
אני מתנצל על המילים הקשות.
אני יודע שגם את נתת לי הרבה. שכשרציתי נחמה בסוף לילה ארוך של פריצות מתוקה, כשחזרתי שיכור ומתנדנד את היית שם איתי,מוכנה לקבל אותי בדיוק כמו שאני, לשבת איתי ולאכול גם בחמש בבוקר, כשלך ממש לא היה צורך. זה הייתי אני שהייתי זקוק לחום ואהבה, ואת נתת לי.
אני יודע, ובכל זאת החלטתי להפרד.
זה פשוט לא זה בינינו.
את נינוחה ואני טיפוס נמרץ. את אוהבת את תענוגות העולם, ואני איש של רוח, של מילים ושל מעשה.
אני מקווה שתביני...
ניסיתי לאהוב אותך כמו שאת, אבל עכשיו שהלכת ונשארתי לבד, הרבה יותר טוב לי.
תמיד אזכור את הזמנים הטובים שהיו לנו ביחד.
אני מקווה שגם את.
אוהב תמיד,
עומר
וזאת התגובה... :
עומר,
תפסת אותי קצת בהפתעה. בכל זאת, כבר התרגלתי להתעלמות שלך ממני, למבטי הבוז שלך בכל פעם שראית אותי חשופה, לבושה שלי ממני, ולהתייחסות המזלזלת שלך. ולכן הפתיע אותי שסוף סוף אתה מדבר ואומר משהו.
ובכל זאת, אני יוצאת עם טעם רע מהקשר הזה.
אתה יודע שתמיד אהבתי אותך ורציתי לעשות בשבילך הכל. רק להגן עליך ולשמור עליך מכל הרע שבחוץ. לא לתת לכל אחת להתקרב אליך.אתה לא לכל אחת.
יכלת להתייחס אלי קצת יותר טוב במהלך השנים.
נעלבתי ממך תמיד, אבל שמרתי הכל.. כזאת אני,שומרת בבטן. סולחת ולא שוכחת.
עזבת אותי כבר הרבה פעמים ולא וויתרתי,ואני לא בטוחה למה אבל הפעם אני יודעת שזה לתמיד.
אף פעם לא נראה כאילו אתה מנסה באמת להסתדר איתי.
מה עשיתי לך בכלל?? למה אתה רב איתי תמיד...?
אני גם כן זוכרת איך הכרתי אותך בהתחלה. פעם כשעוד חשבתי שאתה איש טוב. ניסיתי להיות טובה אליך, נעימה, רכה, מתחשבת,רגישה, לא תוספת יותר מדי מקום, ובכל זאת מוכנה לכל הרפתקה שתיקח אותי. אבל מהר מאוד הבנתי שיש לי תפקיד. שאני לא סתם פה. שאתה משתמש בי בשביל להשיג אחרות, שם אותי בעדיפות אחרונה, סוציומט אמיתי. וחושב רק על עצמך.
תמיד עשיתי רק מה שאתה רצית. אפילו שכבר לא רציתי יותר, כבר הספיק לי, אתה רצית עוד, אז הסכמתי.. התאמצתי אפילו כשכבר הייתי מפוצצת מבפנים והתבשלתי עם עצמי.
בזבזת לי את הזמן,
רציתי לבנות איתך משפחה, לעשות ילדים...
רק בזמן האחרון, כשכבר היה לי ברור שלאילך בינינו, רק אז התחלת קצת לזרום איתי להסתכל באמת על מה אני צריכה. קצת וויתרת לי, למרות שכשחשבת על לחזור שוב לרוץ בפארק וחזרת להסתכל על אחרות כבר היה לי ברורשזה הסוף.
אני כבר לא נלחמת. אתה אומר לי ללכת, ואני הולכת אתה אומר לי לא לחזור, ואני לא אחזור.
אני לא יודעת מה אעשה בהמשך, עכשיו כשכבר אתה לא רוצה אותי.
אני מקווה שאסתדר,
עזבת אותי חסרת כל, עייפה ועצובה.
לקחת איתך את כל הכיף והשארת לי דבר.
אבל הכל זה לטובה, ואני אסתדר.
אמצא לי מישהו אחר שיעריך את החום והאהבה שלי.
אני שמחה שאני לא ממשיכה לבזבז את הזמן שלי על מישהו שלא מעריך אותי בכלל.
אני
edited by spunkil on 11/13/2010
edited by spunkil on 11/13/2010
--
רזיתי אצל מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|