14/11/2010 16:10
נינוש
Posts: 1442
|
את מלכה, קשה להתחבר עם פחות מנסיכות,
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 15:54
אקורדיאון
Posts: 16381
|
קרנושי יפה לא מוותרים לראות את השינוי זכרי אותנו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 14:49
רבקה
Posts: 8411
|
קרנושקה יקירתי
אין יותר מה להוסיף
רק רוצה לומר לך שבפקולטה לאיכות החיים של מירי שלנו
למדתי טוב טוב את הפסוק
להתרחק מאנרגיות שליליות ולהתקרב יותר לאנרגיות חיוביות
רוצה רק טוב בשבילי ואז יהיה גם טוב לסובבים אותי
תהיי רגועה ושלווה עם עצמך והכל ממשיך קדימה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 14:33
קרנושה
Posts: 3420
|
יעלי כתב:
קרן חמודה.
תודה על השיתוף. זה בהחלט נוגע ללב. אין ספק שכואב לנו לראות אנשים שקרובים לנו וגורמים לעצמם לרהס עצמי, כשאנחנו יודעים בדיוק את הדרך לעזור להם, אבל הם לא מרימים את הכפפה. חבל.
אני שמחה לספר, דווקא, כי 2 זמרים שלי משתי מקהלות שונות כבר התחילו את הדיאטה באינטרנט עם מירי בעקבות כך שראו כמה טוב זה עשה לי מכל הבחינות. אחת הזמרות שלי האפילה עלי בגדול וב-3 חודשים השילה כבר 17 ק"ג!!!!
כל פעם שאני רואה אותה, אני יותר ויותר מאושרת!
ואגב קרנושה, מה הסוף עם התספורת??? פספסתי איזה שרשור בעניין? כי את התמונה לא שינית!
יעלי!
תודה על המילים החמות! בנוגע לתספורת-יצא מ ה מ ם ואני צריכה להצטלם, תמיד היה לי שיער ארוך וגם עכשיו הוא ארוך אבל הוא כל כך דורג,
עבר מהפך של ממש ואיזה מחמאות אני מקבלת כל היום חבל"ז! כמו שמירי המלכה של הדיאטות, כך אבי הספר שלי כשרון אליפות. אני מבסוטה מאד. ומבטיחה להעלות תמונות בהקדם כשהיו לי כאלו...
נשיבוקים ושבוע נפלא לך יקירה!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 13:27
יעלי
Posts: 589
|
קרן חמודה.
תודה על השיתוף. זה בהחלט נוגע ללב. אין ספק שכואב לנו לראות אנשים שקרובים לנו וגורמים לעצמם לרהס עצמי, כשאנחנו יודעים בדיוק את הדרך לעזור להם, אבל הם לא מרימים את הכפפה. חבל.
אני שמחה לספר, דווקא, כי 2 זמרים שלי משתי מקהלות שונות כבר התחילו את הדיאטה באינטרנט עם מירי בעקבות כך שראו כמה טוב זה עשה לי מכל הבחינות. אחת הזמרות שלי האפילה עלי בגדול וב-3 חודשים השילה כבר 17 ק"ג!!!!
כל פעם שאני רואה אותה, אני יותר ויותר מאושרת!
ואגב קרנושה, מה הסוף עם התספורת??? פספסתי איזה שרשור בעניין? כי את התמונה לא שינית!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 12:12
קרנושה
Posts: 3420
|
תודה על כלללל התגובות החמות! אין לי מילים!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 07:28
שאפתנית
Posts: 8392
|
קרן אהובה, יש לך לב טוב אבל לצערנו אי אפשר לעזור לכולם, בעיקר לאלו שלא רוצים עזרה.
צר לי שאיבדת חברה קרובה אבל כמו שכתבת הנוכחות שלה לא תורמת לך דבר ואפילו גורעת ולכן טוב שהתרחקת. יש לך חברים אחרים, התמקדי בהם ובחייך החדשים. כל אדם בוחר את דרכו ואת חייו.
אוהבת, שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
14/11/2010 00:22
אשירה
Posts: 4292
|
קרנושה יקרה,
סיפורך נוגע ללב, יש בו גם שמחה וגם עצב,
שמחה על כך שאת מתמידה, לומדת וצומחת כל הזמן, מירי היא המובילה, אבל את היא זו שבאמת עושה את העבודה וכל הכבוד לך על כך!
עצוב הוא הסיפור על חברתך, באמת עצוב, יותר בשבילה כי היא נמצאת במסלול של הרס עצמי, אבל גם עצוב לי עלייך.
ישנם מצבים בחיים שעלינו להיפרד מאנשים שהיו דמויות חשובות ומשמעותיות בחיינו, זה לא קל, לפעמים זה גובל בהרגשת אבל.
כשאנשים עוזבים אותנו, אנחנו פגועים עד עמקי נשמתנו, אבל חייבים לקבל את רוע הגזרה,
להחליט לעזוב מישהו יקר זאת לפעמים בחירה קשה עוד יותר, כי זה נתון להחלטתנו, ואנו מקווים הרבה פעמים שדברים ישתנו ולא נאלץ לנתק את הקשר.
במקרה שאת מתארת נראה לי שנסית כבר הכל, ועם כל הצער והכאב, את צריכה כעת להתרחק מאותה חברה. עשית מה שיכולת וכעת את צריכה לחשוב על עצמך ולא לתת לקשר הזה להרוס לעצמך את כל מה שאת מנסה לבנות ובהצלחה כל כך הרבה שנים.
ואגב, כל הכבוד לאמא שלך שהשכילה להביא אותך אל מירי בגיל צעיר ולשנות ולשפר את חייך.
שולחת לך המון אהבה וחיזוק בסיטואציה הלא קלה שתארת לנו,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 20:12
בלונדה....
Posts: 3603
|
קרנושה יקרה,
אל תרגישי רע עם עצמך, נכון שזו חברת ילדות וכואב
אבל את בתוך תוכך יודעת שאין דרך לעזור לה אם היא לא רוצה
לא רוצה לקבל עזרה אז זה כבר לא תלוי בך את יודעת שאת עשית את
המקסימום!
מותר לך להגיד שלא מתאים לך יותר את השתנית ואנשים משתנים....
שבוע טוב
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 19:40
מצטמצמת
Posts: 135
|
קרנושה, אני מצטרפת לדברי החברות כאן בפורום,
באמת את צרכה להרגיש טוב עם עצמך עם איפה שאת היום...
את חברה טובה שמנסה לעזור, אבל לא תמיד זה כל כך פשוט...
לכל אחד יש את הזמן שלו אני מקווה בשבילה שהיא תתעורר ותבין מה נכון ותפעל...
וכמו שאת יודעת יש תקופות בחיים אי אפשר לדעת היא עוד יכולה להשתנות 180 מעלות.. והיא יכולה גם לא...
לא תמיד החברות ילדות שלך נשארות לכל החיים אין מה לעשות אנשים משתנים..
את עשית מה שצריך מכאן הכל בידים שלה..
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 19:00
קרולין
Posts: 6651
|
קרנושה יפה שלי,
את עשית את הכי טוב שאת יודעת ויכולה....השאר תלוי רק בה, כל אחד והבחירות שלו בחיים.
שיהיה לך שבוע טוב ומוצלח.
נשיקות
קרולין.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 07:04
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
כואב ואכן אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו לא נותר להוסיף מלבד מבורך שאנו במקום הנכון
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 05:08
אקורדיאון
Posts: 16381
|
קרן מה אומר שכבר לא נאמר קודם,אכן זה כואב "לאבד" חברת ילדות,אני יודעת מהי חברות
כזו כי יש לי כמה כאלה.יחד עם זאת עם כל הכאב שבדבר כפי שדני כתבה לא ניתן לעזור לאדם
שלא מוכן בעקשנות לעזור לעצמו.
אני לא שופטת איש אבל ממש לא ברור לי איך מגיעים למצב של "התאבדות".
אני תמיד לוקחת את עצמי כדוגמא,מודה שיש לי בעיה ומטפלת בה,נכון שהיו לי המון נפילות וגדולות
בדרך אבל תמיד ראשית הקפדתי להיות סופר סופר מטופחת ולבושה ,כי אמרתי שמנה שמנה אבל לפחות
הלבוש האיפור האביזרים עושים שינוי וכמובן רוחי לא נפלה בכל פעם קמתי ובעזרת המסגרת שוב עליתי
על הסוס ומקווה שלאורך זמן.
אומר את האמת כשמתחילים להעיר לפעמים מביא לתוצאה של דווקא .
קרן המשיכי לשמש מודל חיכוי אולי בכל זאת יגיע הרגע שהיא תאמר גם אני ולא המשיכי את בדרכך
ללא יסורי מצפון.
שבת שלום.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/11/2010 04:36
dany
Posts: 19819
|
יקירתי
הסיפור שלך כל כך עצוב וכל כך מהחיים.
ואחד הדברים שקשים שלמדתי בחיים הוא שכמה שאתה רוצה לעזור אי אפשר לעזור לבן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו!!!!!!!!!
חבל לבזבז אנרגיה וכוחות נפש על אנשים כאלו.... שמרי את האנרגיות הללו בשבילך ובשביל אנשים שכן זורמים איתך.
יש אנשים שמתעוררים רק באמת שקורה להם איזה אסון... וחבל שכך אך זו המציאות.
שלא יהיה לך על המצפון שאת לא מצליחה לעזור לה, כי אי אפשר להציל את כולם.
את יכולה להוות דוגמא, את יכולה להראות דרך, ומי שלא רואה את "האור" ההפסד כולו שלו.........
נשמה שלי
הפסיקי לכאוב כי חבל!!!!!!!!!!!
שיהיו לך ימים של אור והצלחה
אוהבת
דני
קרנושה כתב:
לפני 14 שנה, הגעתי למירוש שלנו עם אמא, בת דודה וחבר של אחותי - אחד המיתולוגים..שאותו פספסה לדעתי בגדול. הייתי בת 16 והייתי בכיתה י' ילדה שמנמונת שעושה המון אירובי ורוקדת מגיל צעיר אבל לא יודעת מהי דיאטה. אז הגעתי ליפה שלנו מירי ואמא אמרה לי - קרן, מעכשיו כל יום שלישי את תבואי עם אמא לשקילה. מהר מאד אהבתי את מירי (איך אני יכולה שלא?) ותוך שנה וחצי השלתי 20 ק"ג.
בדרך הזו, בתהליך הזה באתי לחברה שלי שאז הייתה חברת ילדות שלי. הוריה הסתכלו עליי ונדהמו, הם שאלו מה אני עושה ואני התחלתי לספר על מירי. תוך שבוע חברתי הצטרפה וגם היא, השילה 20 ק"ג, היא נראתה הרבה יותר טוב, היא גבוהה ממני ובאמת השינוי עשה לנו כיף כי היינו יחד ותמכנו האחת בשניה. באיזשהו שלב, היא נטשה ואני המשכתי לבד..
היום, אני כבר לא מסוגלת להיות בקרבתה. זה מאד כואב לי. ההזנחה הגורפת, ההתעללות בעצמה והחוסר אכפתיות מוציאה אותי מדעתי ואני כבר לא יכולה להמצא בחברה אנשים כאלו בגלל ובשל המודעות הגבוהה שלי לחיים, הכבוד לגוף שלי ובכלל - להגיד תודה על כל יום שאני קמה בבוקר שמחה ובריאה. היא פגשה מישהי מאאאאד שמנה, מתלבשת עם שמלות סופר צמודות, הן מעשנות סיגריה אחרי סיגריה (מה שאני ממש לא) הן שותות אלכוהול בטרוף (אני לא אוהבת) והן מאד גסות בהתנהלות הכוללת שלהן..
הרגשתי שאני צריכה לשחרר, עכשיו זה כבר לא מתאים. פעם כן. וזו חברה מהגן, חברת ילדות וזה כל כך כואב לי. למעלה מכך שזו בחורה שנולדה למשפחה עם תורשה של בעיות לב, אביה עבר צינטורים - לפחות 7 והוא עם קוצב לב. היא בת 30 ונראית כמו בת 40, נודף ממנה ריח רע מהפה והיא דיי מרתיעה את כל החברות האחרות שלי..עד לפני כמה זמן התעלפה בעבודה כיוון שהיא החסירה פעימות לב-לטענתה, אז תגידו לי, אחרי כל כך הרבה רקע שכזה, לא ירעדו לכם הרגליים? לא תנסו בכל מחיר להציל את החיים היקרי פז האלו?
ניסיתי, שוב ושוב ושוב לומר לה שתחזור למירי, שאין כמו המסגרת ואין מישהי שמצליחה לגעת כל כך כמו מירי, זה לא עזר והיא צרחה עליי שאפסיק עם זה. וזה היה מזמן. הרמתי ידיים והתרחקתי ממנה. היא הפכה להיות בחורה מאד גסת רוח, לא נעימה ואני מתקשה להאמין שאי פעם נשוב להיות חברות כמו שהיינו, זה ממש מציק לי הזלזול הזה, אני לא נדבקת לאנשים שרוצים להגיע לתהום, נהפוך הוא-אל אלו שעולים מעלה מעלה, גבוה, בונים לבנה על לבנה, כשם שאנחנו משילים חצי ועוד חצי והאושר הוא שמיימי.
זה עצוב אבל זה משהו שרציתי לשתף אתכם ואני פשוט מברכת על כך שאני אתכם, שעם מירי כמעט 10 ק"ג פחות ובטוחה שאגיע גם לשמיים-אם רק אבחר.
נשיקות חמות, אהבה ובעיקר התמסרות לתהליך הסופ"ש, בלי ססמאות, פשוט לעשות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/11/2010 22:58
EFF
Posts: 6412
|
ממש עצוב...גם לי יוצא לפגוש "אקסים" מהחוגים של מירי (וכידוע אני מכירה מאות מהם משנות עבודתי עם הבלקינים) ומזדעזעת כל פעם מחדש על ההתעללות בגופם הם...גם כאשר מתמידים לא קל - אבל כמה קשה להתחיל הכל מחדש באיזה שהוא יום כאשר האסימון ישתלשל ויגיעו להכרה שיש לעשות לעצמם...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/11/2010 21:41
קרנושה
Posts: 3420
|
לפני 14 שנה, הגעתי למירוש שלנו עם אמא, בת דודה וחבר של אחותי - אחד המיתולוגים..שאותו פספסה לדעתי בגדול. הייתי בת 16 והייתי בכיתה י' ילדה שמנמונת שעושה המון אירובי ורוקדת מגיל צעיר אבל לא יודעת מהי דיאטה. אז הגעתי ליפה שלנו מירי ואמא אמרה לי - קרן, מעכשיו כל יום שלישי את תבואי עם אמא לשקילה. מהר מאד אהבתי את מירי (איך אני יכולה שלא?) ותוך שנה וחצי השלתי 20 ק"ג.
בדרך הזו, בתהליך הזה באתי לחברה שלי שאז הייתה חברת ילדות שלי. הוריה הסתכלו עליי ונדהמו, הם שאלו מה אני עושה ואני התחלתי לספר על מירי. תוך שבוע חברתי הצטרפה וגם היא, השילה 20 ק"ג, היא נראתה הרבה יותר טוב, היא גבוהה ממני ובאמת השינוי עשה לנו כיף כי היינו יחד ותמכנו האחת בשניה. באיזשהו שלב, היא נטשה ואני המשכתי לבד..
היום, אני כבר לא מסוגלת להיות בקרבתה. זה מאד כואב לי. ההזנחה הגורפת, ההתעללות בעצמה והחוסר אכפתיות מוציאה אותי מדעתי ואני כבר לא יכולה להמצא בחברה אנשים כאלו בגלל ובשל המודעות הגבוהה שלי לחיים, הכבוד לגוף שלי ובכלל - להגיד תודה על כל יום שאני קמה בבוקר שמחה ובריאה. היא פגשה מישהי מאאאאד שמנה, מתלבשת עם שמלות סופר צמודות, הן מעשנות סיגריה אחרי סיגריה (מה שאני ממש לא) הן שותות אלכוהול בטרוף (אני לא אוהבת) והן מאד גסות בהתנהלות הכוללת שלהן..
הרגשתי שאני צריכה לשחרר, עכשיו זה כבר לא מתאים. פעם כן. וזו חברה מהגן, חברת ילדות וזה כל כך כואב לי. למעלה מכך שזו בחורה שנולדה למשפחה עם תורשה של בעיות לב, אביה עבר צינטורים - לפחות 7 והוא עם קוצב לב. היא בת 30 ונראית כמו בת 40, נודף ממנה ריח רע מהפה והיא דיי מרתיעה את כל החברות האחרות שלי..עד לפני כמה זמן התעלפה בעבודה כיוון שהיא החסירה פעימות לב-לטענתה, אז תגידו לי, אחרי כל כך הרבה רקע שכזה, לא ירעדו לכם הרגליים? לא תנסו בכל מחיר להציל את החיים היקרי פז האלו?
ניסיתי, שוב ושוב ושוב לומר לה שתחזור למירי, שאין כמו המסגרת ואין מישהי שמצליחה לגעת כל כך כמו מירי, זה לא עזר והיא צרחה עליי שאפסיק עם זה. וזה היה מזמן. הרמתי ידיים והתרחקתי ממנה. היא הפכה להיות בחורה מאד גסת רוח, לא נעימה ואני מתקשה להאמין שאי פעם נשוב להיות חברות כמו שהיינו, זה ממש מציק לי הזלזול הזה, אני לא נדבקת לאנשים שרוצים להגיע לתהום, נהפוך הוא-אל אלו שעולים מעלה מעלה, גבוה, בונים לבנה על לבנה, כשם שאנחנו משילים חצי ועוד חצי והאושר הוא שמיימי.
זה עצוב אבל זה משהו שרציתי לשתף אתכם ואני פשוט מברכת על כך שאני אתכם, שעם מירי כמעט 10 ק"ג פחות ובטוחה שאגיע גם לשמיים-אם רק אבחר.
נשיקות חמות, אהבה ובעיקר התמסרות לתהליך הסופ"ש, בלי ססמאות, פשוט לעשות.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|