19/10/2010 21:47
מיכל שרון
Posts: 1318
|
נתחיל מהסוף... עכשיו נפרדנו מהאורחים הקרובים והמצומצמים שהגיעו לחנוכת בית "הלכתית"... כל הרוחות והרעות הוחולות פרחו להן, היה מניין, קידשו, קראו, גיתי בירך, היתה סעודה כדת וכדין ואנחנו עושים לילה ראשון בבית החדש שלנו.
אני חייבת להגיד לכם שעכשיו שאני יושבת אתכם כאן וכותבת אלו ממש רגעי חסד, רגעים שבהם אני כבר תופסת תוך כדי ההקלדה שעשיתי את זה.. שכבר הרוב מאחורי, תם ונשלם.. הבית עומד, הוא מושלם (רק חסרות התמונות והמוביילים), הצלחתי בעזרת אחי ואמי המדהימה להעמיד אותו לתפארת.
המטבח החדש מהמם רק מה? הוא לגבוהים.. אז אני חייבת שרפרף בשביל כל דבר... אבל לא נורא..
חדר השינה קטן ממה שחשבנו אבל מסתדרים... העיקר חדר העבודה עומד... מוזר לי קצת, כי עכשיו הוא משותף לי ולגיתי ותוך כדי שאני מקלידה הוא מאחורי, מפהק ושר ונוכח כל כך.. וזה כבר הבית שלנו...
וגולת הכותרת היא בלי ספק הסלון.. לגיתי סוף סוף יש את הויטרינה שהוא תמיד רצה לתצוגה ראויה לאוסף האלכוהול המשובח והמובחר שלו על שלל הכוסות והגביעים והשקרים... ולי יש את הכוורת שתמיד רציתי.. והיא מלאה ספרים ודיסקים וחפצי נוי והיא לבדה האושר הכי גדול שלי.. שסוף סוף כל הספרים שלי יצאו מחשכת הארגזים הנעולים בבויידעם והם מוצגים לראווה...
ורק זה לבד היה שווה יומיים של קריעת תחת!!!!
ואיך היה בפנסיון של סימונה (סבתא שלי) תשאלו בוודאי?!
ובכן סבתי היקרה אכן עמדה במילתה... בזמן שהותנו נהננו מפשטידת טונה ופשטידת ירקות נטולת פחמימות, מגירת הירקות שלה התמלאה פלפלים פתאום, היא דאגה לנו כל יום לקערת סלט אימתנית לצהריים ולערב ואפילו שהיו חריגות בכמויות, עם כמות האנרגיות שהוצאנו כאן, המדרגות שעלינו וירדנו בלי הרף, השעות הארוכות על הרגליים וההתכופפויות והסחיבות (של גיתי כמובן) הרגישו לנו כאילו כל פחמימה היתה נחוצה באמת ולכן אנחנו מסכמים את שלושת הימים האלה בהצלחה מבחינת הדיאטה ומחר התוצאות בר"ג... (אלוהי הדיאטה אני נושאת תפילה...  )
היום הגיעה על הבוקר פינת האוכל החדשה שלנו (והסתיימו להן ימי האכילה מול הטלוויזיה!!! על שולחן הסלון!!!!) ואחריה הגיע המקרר החדש ומייד הוא התמלא בקופסאות מסבתא (פשטידה ללא פחמימות, כדורי בשר ברוטב, חזה עוף בגריל וקצת אורז.. לעיצוב האישיות.. בכל זאת...) וכבר מרגיש לי בית.
ולמי אכפת הנסיעות בבוקר, ולמי אכפת השעות המוקדמות כדי לא להיתפס בפקקים, ולמי אכפת שזאת פתח תקווה?!
זה הבית שלנו.. ויש בו חדר אחד ריק שיתמלא בקרוב...
ואני כל כך מתרגשת עכשיו כשאני יושבת וכותבת לכם, גיתי לידי, המחשב מנגן לנו שירים אהובים, הנחלה שלי כבר הגיעה אלי.. התגנבה לה בלי ששמתי לב אפילו...
אז מתחיל לו עכשיו פרק חדש... תישארו... כדאי לעקוב
|