13/10/2010 23:50
רבקה
Posts: 8411
|
מיכלי את נראית נפלא וההריון בינתיים רק מחמיא לך.
אני גאה בך על ההתמדה שלך אצל מירי כדי שלא תהפכי להריונית ענקית.
בינתיים בשליטתכם אתם מצליחים ונקווה שתמשיכו כך.
תהני מכל רגע כייפי זה ואם הצלחתך ההנאה תהיה כפולה
תרגישי טוב ,שמרי על עצמך עכשיו בעיקר במעבר הדירה ושיהיה בשעה טובה
חיבוק ונשיקה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 07:52
דובונית אכפת לי
Posts: 4630
|
מיכל שרון חמודה
ראשית שוב שמחנו לראותכם וחבל שנעלמתם מאוד מהר
כל הכבוד לגיתי על הירידה ושעמדת על המקום ממש מחוננים
תתחדשו על הפינת אוכל ותמשיכי לשמור עלל גיתי כל הכבוד על הניסיונות והמשותפות יחד
בהצלחה בהמשך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 07:23
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי כל הכבוד לך ולגיתי !!!
לעמוד על המקום בשבילך זה מצוין וגיתי המחונן בכלל אין דברים כאלה.
הבעיה העיקרית שיש לגברים בזמן שהאישה בהריון זה לאכול יחד איתה או לאכול יותר כאילו הם בהריון...
ככה לפחות היה עם בעלי היו לו מן חשקים מוזרים...מזל שלפחות היו לי חשקים בריאים של מרק וחסה למרות שזה לא
שינה כל כך כי עדיין עליתי 17 קילו מודה הרשיתי לעצמי קצת יותר אבל אם לא הייתי אצל מירי הייתי אולי 30 יותר בקלי קלות!
אז כל שבוע שאת הולכת ונשארת על המקום זה מצוין!!!!!
המשך שבוע מקסים
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 06:27
מיכל שרון
Posts: 1318
|
avi כתב:
אתם הכי מצחיקים שיש
מתי תבואו ללונדון להצחיק גם אותי?
אם לא היה כל כך קר בתקופות שהמחירים הכי בולגריים תאמיני לי שהייתי טסה אלייך בשניה...
האמת שזה מאוד קורץ לשנינו ואחרי המעבר נעלה את זה שוב לועדה להתדיינות... 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 06:26
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מימי כתב:
כמי סבתא פוליה טובה  כואב לי הלב על גיתי המסכן הרעב...מזל שהדוד הרחום הסכים לחלוק את פת לחמו עם האחיין המקופח...למען בולגריה אני מקוה שהדוד גם שילם בבית הקפה, ולא רק בחנות הרהיטים! חוץ מזה גיתי חייב כעת לאמץ אופי ומוטיבציה כדי ששניכם לא תידרדרו במדרון ההשמנה ותעלו במשקל בתקופה רגישה זו. 
הרסת אותי מצחוק על הבוקר... פת לחמו.. חחח...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 05:10
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מיכלי סיפור אופייני לראשם של השמנמודים אבל יש לנו עוד הרבה שנים לשבת על ספסל
הלימודים של מירי אולי בכל זאת יעזור לפחות בקצת שהרי כלנו יודעים שזו מחלה כרונית.
יום טוב.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 05:03
dany
Posts: 19819
|
כל הכבוד הדס שהתחלת לרשום
בטוחה שתראי תוצאות נהדרות
יום נהדר מלא קסם ואור
חיבוק
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
13/10/2010 03:15
tutit
Posts: 2431
|
הי מיכלי
איזה סיפור מצחיק ,כיך לך שגיתי מסכים לבוא איתך למירי ולשמוע הרצאות
בעלי עלה בהריון שלי וקיבל כרס (היו לו גם צרבות -קראתי פעם שזה הזדהות כזאת עם האשה חחחח)
בקיצור הוא עדיין סוחב את ה10 בערך שעלה כשנולד הבן ה-1 כשהחליט להפסיק לעשן (אחרי 15 שנה בערך)
הוא היה רזה רוב חייו ,וגם היום הגוף נשאר רזה ,ה10- האלו התיישבו להם על הכרס ומעט בפנים,
אבל לא מוכן לשמוע על לשמור הוא אוהב בצקים ומתוקים ומזל שאני כמעט לא קונה שטויות רק קצת לילדים וגם רק דברים
נורמאליים בלי צבעי מאכל וכאלה.אחרת הוא בכלל היה תלת דבשתי (אחי קורא לו דו דבשתי בצחוק כשהוא טורף קינוחים בארוחת יום שישי וכשהוא רואה שזה לא עוזר הוא אומר לו אתה תכף תהיה תלת...)
והוא בכיף זורם איתו וצוחק אבל לקחת את זה ברצינות ממש לא.מקווה שמתישהו אצליח אני בינתיים נאחזת במשפט של מירי גם מים באבן עושים חור
ומטפטפת לו,אולי יקרה נס יום אחד ויצטרף(אה לפחות פלפל עם טונה הוא מבקש לפעמים שרואה אותי אוכלת למרות שפעם היה אוכל בפיתה אז יש התקדמות כלשהי...)
בקיצור שיהיה לכם שבוע מקסים ובהצלחה בשקילה(גם אני התחלתי שוב לרשום השבוע אחרי 3 שבועות שלא רשמתי)
נשיקות הדס
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2010 22:36
Posts:
|
אתם הכי מצחיקים שיש
מתי תבואו ללונדון להצחיק גם אותי?
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2010 22:27
מימי
Posts: 117
|
כמי סבתא פוליה טובה כואב לי הלב על גיתי המסכן הרעב...מזל שהדוד הרחום הסכים לחלוק את פת לחמו עם האחיין המקופח...למען בולגריה אני מקוה שהדוד גם שילם בבית הקפה, ולא רק בחנות הרהיטים! חוץ מזה גיתי חייב כעת לאמץ אופי ומוטיבציה כדי ששניכם לא תידרדרו במדרון ההשמנה ותעלו במשקל בתקופה רגישה זו.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2010 22:16
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי אהובה אתם מתוקים.תמשיכו כך אוהבת מאד מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2010 21:07
dany
Posts: 19819
|
אני לא מאמינה שיש עוד מישהו ששונא אבוקדו
ואני ממש לא הייתי נוגעת בזה גם אם לא היה יותר מה לאכול..... שאני מכינה לבעלי ונשאר לי על האצבע אין מצב של ליקוק.....
אז גיתי כנראה באמת היה רעב פחד....... פעם הבאה תצאי עם תיק אוכל לתינוק
שיהיו לכם רק חוויות נחמדות ומשעשעות שכאלו.
תתחדשו על פינת האוכל......
ערב מצוין
חיבוק
דני
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2010 20:40
שאפתנית
Posts: 8392
|
מיכלי וגיתי ההריוניים שלום,
ראשית תתחדשו על פינת האוכל החדשה שתהלום את בית חלומותיכם החדש.
כל הכבוד מיכלי שלא ויתרת לגיתי על שום ביס בכריך שמגיע לך ביושר. את רואה מה זה גברים פתאום כשהם רעבים הכל טעים להם, גם משהו שהם לא אוהבים. כמו שאמרת פתאום הם פתוחים לשינויים ולטעמים חדשים.
נשמע מאוד משעשע לבלות איתכם. המשיכו כך אתם נשמעים זוג מטריף ביחד. תמשיכו להנות מההריון ואכן לעמוד על המקום במצבך זה בהחלט נהדר.
בהצלחה גם בשקילה בשבוע הבא, שאפתנית
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
12/10/2010 20:25
מיכל שרון
Posts: 1318
|
אז אתמול היינו בקפלן.. למזלי הרב הצלחתי לעמוד במשימה ועמדתי על המקום (!!!) וגיתי המחונן הוריד עוד חצי ק"ג.
בקיצור הבית כולו בפלוס רציני (בדיאטה כן?)
עכשיו אני חייבת לספר לכם קטע שמנמודי שאין דברים כאלה.. הערב הלכנו להרצל ת"א לקנות פינת אוכל עם דוד של גיתי שזו המתנה שלו לנו לבית החדש.. טוב הלכנו, נכנסנו, קנינו.. השעה כבר 18:30 בערב ואני כמו הבוטן ממש.. כל 3 שעות חייבת משהו בפה וכולי התחלתי לקרקר מרעב..
אז התיישבנו בבית קפה חמוד ובולגרי (המבין יבין) ברחוב.. מאחר ומותר לי 2 פרוסות לחם בערב, הזמנתי סנדביץ' חביתה ושתיתי מים, גיתי רצה גם סנדביץ' והודעתי לו חגיגית שלפחות הוא בהריון הזה הולך להרזות ואחרי שהוא כבר בכמה שבועות טובים בדיאטה אני לא מרשה לו לקלקל ועוד על סתם סנדביץ' אז הוא נמלך בדעתו ואמר שקפה מספיק לו והוא לא כזה רעב והוא יאכל בבית ממה שבישלתי הבוקר (נטול פחמימות למהדרין!).
דוד של גיתי הזמין סנדביץ' אבוקדו ובולגרית ולימונדה.
בקיצור האוכל הגיע, אנחנו אוכלים וגיתי מתחיל לפזול לי לצלחת... ישר הודעתי לו באסרטיביות שלא משתמעת לשתי פנים שהוא יכול לחלום ואני כל כך רעבה שאם הוא מתקרב עוד קצת אני אוכלת לו גם אצבע.. ואז מה עשה בעלי השמנמוד היקר ששונא אבוקדו?!
אכל בלי בושה 1/3 מהסנדביץ' של דוד שלו!!! אתם הייתם מאמינים?! מזל שישבתי... כי בחיים עוד לא ראיתי את גיתי כל כך מוכן להתנסות בדברים חדשים ואפילו לא בשעת רעב...
בקיצור אולי חצי ק"ג פחות אבל מי אמר שזה משנה משהו בראש?
ממש קורע וכל כך נכון לכולנו.. רק מראה כמה עוד יש לנו ללמוד.. בקיצור נשפכתי מצחוק מגיתי שהוא כמו ילד קטן כשזה מגיע לאוכל.. כולנו כאלה... אז הייתי חייבת לספר (אל תדאגו.. הוא הרשה לי למען הלקח החינוכי ).
יום שלישי ברישום עבר, הרישום הציל אותי מעצמי כבר 2 לילות ברציפות ואני ממש מחכה כבר לשקילה הבאה כדי לראות את אפקט הרישום...
המשך שבוע מוצלח לכולם 
edited by מיכל שרון on 10/12/2010
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|