דיאטה אינדקס פורומים | דיאטה עם מירי בלקין :: פורומים

ברכה אהובה אני שמחה שנכנסת לכתוב בפורום.
ברור שחסרונך הורגש וכייף שאת איתנו כאן שוב אל תתנתקי להרבה זמן הישארי איתנו.
באשר להצבת גבולות גם אני מאוד מזדהה עם הנאמר אומנם ילדי יותר קטנים (גיל 6 וגיל 7.5) אבל בכל גיל צריך להציב להם גבולות ואף פעם אל תשכחי את עצמך. תשאירי הרבה מקום לדאגה וטיפול בעצמך כי כשאמא מצוברחת או לא מרוצה אז כך גם הילדים שלה. כשאמא מאושרת הילדים מאושרים.
להציב גבולות בכל גיל זה דבר בריא כי כל ילד ואם צריך גבולות וזה תפקידנו מגדול ועד קטן להציב להם גבולות.
היי חזקה ואל תשכחי לרגע את עצמך. גם את חלק מהתמונה ובכדי שהתמונה תראה טוב ויפה את צריכה לדאוג לעצמך. אל תפלי לאוכל יקירה.
שאפתנית

שאפתנית חמודה ,

ראשית תודה ענקית על התעניינותך.
יש בכך משהו מאוד מחמם את הלב ומאוד מנחם בעובדה שזוכרים אותך, שמבחינים בחסרונך. זו גדולתו של הפורום הזה, וזה לא מובן מאליו.

הימים האחרונים עוברים עלי במה שנקרא "הסתגלות".

כפי שכבר כתבתי לכם, ביום שישי חזרו בעלי ושני ילדי, שכבר אינם ילדים, הבייתה אחרי שהייה של חודש בחו"ל. הנסיעה שלהם הייתה מאוד מוצלחת והכל עבר נהדר. גם אני הרגשתי בסדר גמור עם היותי לבד, זהו מצב חריג בשבילי אך יש בו גם את היתרונות שלו. כמובן שכבר מאוד התגעגעתי אליהם וציפיתי לבואם בהתרגשות וכשהם הגיעו הבייתה השמחה הייתה רבה.

באופן רגיל זה אומר שחוזרים לשיגרה. אלא שבמקרה שלנו זה לא בדיוק כך, כי זה לא חזרה לשיגרה הרגילה שהייתה לפני הנסיעה, ואני אסביר.

בני, אסף, סיים לפני הנסיעה שירות קבע בצבא וחזר הבייתה אחרי שלמעשה שש שנים הוא חי מחוץ לבית למעט חופשות. הוא עשה שירות מאוד פעיל ועבד מאוד קשה בצבא, כולל כמובן קורס קצינים וגם בהמשך כקצין שמפקד על קורס קצינים. הוא טיפוס של ראש גדול וכל דבר שהוא עושה זה עם כל הלב והנשמה. הצבא באמת הוסיף לו המון דברים טובים. בקיצור עזב את הבית ילד וחזר גבר בגברים.

בתי, שירה, גם היא מעט מאוד גרה בבית בשלוש השנים האחרונות, היא הייתה גרה עם חבר שלה, שעכשיו עבר להמשך לימודים בשיקגו. ובכן בלית ברירה (מבחינתה) חזרה לגור עכשיו בבית. היא לומדת ועובדת וגם היא ילדה מאוד טובה.

מה שאני רוצה לאמר בעצם זה שכל שינוי בחיים, וגם שינוי לטובה, מצריך מאיתנו הסתגלות למצב חדש. בסך הכל אנחנו מאוד מאושרים שהם שוב איתנו, הבית חי יותר, שמח יותר, צעיר יותר ויש רוח רעננה בבית. הם באמת ילדים טובים ויש לנו המון נחת מהם.

אבל, ותמיד יש אבל. המצב הזה דורש את שלו. מבחינת עבודה ודאגה, מבחינת התחשבות הדדית, ובעיקר מבחינת הצבת גבולות, שגם כשהם היו ילדים לא הייתי בכלל חזקה בנושא הזה ועכשיו פתאום אני חייבת ללמוד לעשות את זה. זה הרבה יותר קשה כשהם כבר בוגרים ובמיוחד כשלא היו רגילים לכך מקטנות.

בקיצור, זה מתחיל ומסתיים בעצם בקשיים שלי עם עצמי, בדילמה הנצחית בין הרצון ששולט בי כל הזמן לתת להם ולרצות אותם ורק לראות אותם מאושרים, לבין ההבנה שלא תמיד זה נכון לתת ללא גבולות ויש להציב גבולות לטובתנו ובמיוחד לטובתם.

שאפתנית יקרה, שיתפתי אותך ואת הפורום כולו במשהו מאוד אישי אבל מאוד מהחיים. אנחנו, השמנמודים, בדרך כלל בעלי אופי של רצון לתת ולרצות ולשים את עצמנו בעדיפות משנית אם לא אחרונה. אז מעבר להתמודדויות עם המצבים עצמם יש לנו את ההתמודדות עם עצמנו לא ליפול במצבים כאלה לאכילה לא מבוקרת. כעת זה גם קורה לי, לאחר כמה ימים של שליטה היתה לי שוב נפילה אתמול באכילה, אבל כל הזמן אני במודעות ואני מרגישה כל הזמן את הכוח שהחיבור אל מירי ואליכם נותנים לי, וגם כאשר אני קצת בפסק זמן מבחינת הפעילות שלי, עדיין אני מרגישה כחלק מכם וזה עוזר לי המון.

אני מודה שוב על האפשרות לחלוק, זה מאוד עוזר.

באהבה רבה

גם לי ברכה חסרה,
מקווה שהיא רק עכשיו במילוי הזמן עם המשפוחה שחזרו מחו"ל ועוד מעט תהייה איתנו.
ברכה אם את שומעת או קוראת שובי אלינו מתגעגעים.