|
על מנת להשתמש בפורום, יש להיות מזוהים במערכת. שם: כינוי, כפי שנרשמת באתר. כנ"ל באשר לסיסמה. מי שלא רשום לאתר, להירשם בדף הבית- בקוביה הוורודה
05/06/2013 15:55
dany
Posts: 19819
|
כאלופה בניסיונות של דיאטות מדיאטות שונות, בזק ואינסטנס והיום היום, ולאחר מכן השמנה כפולה ומכופלת...... יודעת היטב.
אין דרך אחרת מהדרך הנורמלית, המאוזנת, של אכילה למען החיים ולא החיים למען האוכל.
ותמיכה קבוצתית!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואני בטוחה שהגברת הנדונה יודעת גם היא את זה. כי אנחנו היום חשופים לכל פיסת מידע רלוונטית.
אך מירי אמרה היום בתכנית הבוקר את מילת המפתח ויתור צריכים לדעת כי יש לוותר, על מנת להצליח ולקבל צריך קודם כל לוותר, ומי שלא נמצא במקום הזה של הויתור לעולם לא יצליח.
מה שנאמר אי אפשר לאכול את העוגה ושתשאר שלמה.....................
בנוגע אילך טפסני, אתה מתמודד כמו כולנו בימים טובים יותר ובאלו שהם טובים פחות. אך לפחות אתה עושה את המאמץ בכיוון הנכון.
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/06/2013 10:13
אשירה
Posts: 4292
|
מטפס יקר,
אתה באמת חבר טוב. אני מקווה שחברתך תגיע יום אחד לשפיות אבל זה קורה אצלה בדרך הקשה.
זה מדהים עד כמה המחלה שלנו מצד אחד היא הפיכה ותלויה רק בנו וזה החלק הטוב, ומצד שני לא משנה עד כמה אנו מוצלחים ומצליחים בכל תחומי החיים המחלה עומדת בפני עצמה ודורשת את הטיפול המתאים לה.
היא תלמד זאת בדרך הקשה, בעצם היא כבר יודעת אבל נמצאת במילכוד עם עצמה וכנראה עדיין לא מוכנה נפשית לתהליך.
להימנע מלפגוש חברים, תופעה מוכרת לי לצערי מעצמי ששמנתי בשנות השלושים לחיי, זה לא פותר את הבעיה, והדרך שלה רק מעצימה את הנזק לגופה וחבל.
אין לך אלא להיות לה לאוזן קשבת, לחזק ולעודד שאפשר גם אחרת וגם אם התוצאות אינן מיידיות עצם ההימצאות בתהליך שפוי ובריא עוזר להרגשה הטובה.
מעבר לכך הכל נמצא הידיים שלה והיא רק מהווה לך תמונת ראי המוכיחה למה אנו צריכים וחייבים לעשות מעשה למען בריאותנו הגופנית והנפשית ולשאוף לתוצאות הרצויות.
המשך בטיפוס, הפיסגה מחכה לך,
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/06/2013 10:03
דרך המלך
Posts: 5707
|
בהחלט פוסט חזק ביןתר... השמנתי בהכל חןץ מהעיניים עצוב עצןב ומטפס יקר אתה במקום השפוי ואף אחד לא רודף עם סטופר אחרייך.. לאט לאט בקצב שלך תשיל את הקילוגרמים העודפים ואז תעמוד מול אותה קולגה גאה בעצמך
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/06/2013 08:59
הסמויה
Posts: 2467
|
וואו , איזה פוסט חזק
כואב , כואב על האישה ההיא וחבל שלא לא מצטרפת אליך בטיפוס אל היעד הכל כך נחשק
לא קלה היא דרכינו , בזה אין ספק
טוב ומזל גדול שאנחנו נמצאים במודעות ובשליטה
גם אם פה ושם נרדמים בשמירה , אנחנו בכל זאת במסגרת
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/06/2013 08:50
מטפס הרים
Posts: 1533
|
נידמה לי שסיפרתי באחד הפוסטים על קולגה בעבודה, אישה שסוחבת עליה בסביבות 30 אולי 40 קילוגרם עודפים, אנחנו ניפגשים במטבחון.. בתקופת הלהט ובשיא הטיפוס לפיסגה שכבר הייתי עם עשיריה פחות והדבר היה ניכר היא כל הזמן אמרה לי כמה היא רוצה וכמה היא חייבת וכמה וכמה וכמה אבל היא לא יכולה, וכמה בעלה מוריד לה את כל התקוות להתחיל אפילו להיכנס לדיאטה כי הוא תוקע אוכל כמו חזיר מול הטלויזיה וכל ערב אצלו משעה שש בערך הופך לרמאדאן אחד גדול של אכילה וחינגות אל תוך השעות הקטונות.. וכמה היא ניסחפת אחריו...והיא עוברת מאבקת פלא לשיקוי חדשני, מכדורים מהפכניים לצמחי הרזיה אקזוטיים, והיא מנסה כל שיטה וכל דבר וכל קסם, והכל עובד ליום או יומיים ואחרי זה היא משלמת בטריפה מוחלטת, באיבוד עצמה לדעת, ובהשמנה כפולה ומכופלת... והיא מיואשת, והיא אבודה... במילותיה שלה :"אני כבר מקרה אבוד"... וניסית להסביר לה שיש רק דרך אחת והיא הדרך השפויה, עוד דונם ועוד עז כמו שאמרו החלוצים, ולהגיד לה , כמי שכבר היה שם וניסה ועם את כל הקסמים האלו, שאין דרך אחרת למעט הדרך הבריאה, ושחצי קילו בשבוע זה נחשב הישג ענק ולא מקור לקיטורים וגעיות, ושחצי קילו לשבוע זה שני קילו לחודש וזה 24 קילו בשנה!!
והיא תמיד הקשיבה ( תוך כדי סידור אסטטי לצלחת עמוסת טוסטים נוזלי גבנ"צ) ואמרה שהיא יודעת שאני צודק,, אבל אין לה כבר כוחות, היא לא יכולה לעשות משהו ארוך טווח גם כי אין לה חוסן נפשי וגם כי ברור לה שבעלה יכשיל אותה...
בינתיים אני נסוגתי קצת הרבה בתהליך ועליתי חמישה קילו, ושוחחתי איצה על זה, ואמרתי לה שאני לא מלקה את עצמי ולא כועס על עצמי אכי אני אדם חי ונושם, ויש לי מחלה קשה מאוד, שנקראת השמנת יתר, או שמנת, ואני , מכיוון שאני מודע לזה- אני אוריד לא רק את החמישה שעליתי אלא מייד אחריהם אמשיך ואתאמץ ואוריד עוד עשרה ואגשים את היעד של עשרים קילגרם פחות, ושהכל אצלי במודעות..
היא אמרה שאין לה ספק שאני אוריד כי בניגוד אליה אני נמצא בתהליך ולא בתהום..
לפני שבועיים היא סיפרה לי שהיא ירדה ארבעה קילו בשבוע ראשון ושניים וחצי בשבוע השני, וןאז אמרה לי משפט קשה, נוראי ועצוב מאוד בעיני: היא סיפרה שיש לה פגישת מחזור של התיכון, והיא חייבת עד אמצע יולי להוריד כמה שיותר, כי גם ככה כולם יגידו ש"הפכתי לבהמה שמנה ודוחה ושאי אפשר להכיר אותה, פרה רוטטת, הכל השתנה אצלי חוץ מהעיניים שלא השמינו" ( אלו מילים שלה, ציטוט שלי על פי הזכרון כמובן אבל זה מה שנאמר, מילים שכל אחת מהן חץ שלוח אל הלב) ולכן הצטרפה לתכנית אחת שלא אנקוב בשמה ,שאני מכיר אותה הייטב וגם אני ירדתי בשבוע הראשון שלה ארבעה קילוגרם, אבל היום אני יודע איזו הזיה אחת גדולה זו היתה ולאיזה מחוזות הגעתי לאחר מכן..והיא אמרה :"אני יוודעת שאתה לא מאמין בזה , והאמת היא שגם אני לא . ואני יודעת שאני הולכת לשלם על כל קילו שירדתי שניים בהשמנה חזרה, אבל אין לי ברירה"
לא יכולתי לשתוק. ואמרתי לה: את אישה בת חמישים , יש לך עודף משקל משמעותי ביותר, את מנהלת ובעלת תפקיד רציני , יש לך ילדים ומשפחה ומעגלים חברתיים רבים, יש לך תחביבים מאוד יפים, יש לך כישורי חיים רבים וברוכים , ואת במודע הולכת ומכניסה ראש בקיר. את הרי יודעת בעצמך שמה שאת עושה עכשיו לא רק שהוא לא בריא בכלל ( שלשה ימים רק גלידה? נו.. באמת.. היום אני ממש מקיא מעצם הרעיון תסלחו לי..) ואת יודעת שאת תשמיני הכל פלוס.. אז אולי די לך? אולי תצאי מעבדות לחירות? אולי תקבלי החלטות אמיצות?
והיא אמרה לי: אחרי הכנס מחזור הזה אוכל לדבר ביותר שפיות..
וידעתי, שהיא פשוט לא שם, בעוד אני עם המצב הנוכחי של העליה במשקל , מצוי כל כולי בעולם התודעה ובעולם המחשבה ובעולם העשייה , היא לחלוטין התנתקה, היא בתהום ההשמנה, ואין לי ספק ש בעוד חדש חדשיים היא תהיה אחרי ירידה של אולי שמונה עשרה קילו אינסטנט ועליה של ארבעה עשר או יותר..
היא אבודה, ואתה רוצה להושיט יד, ואתה רוצה לתת קריאת כיוון, להיות לה למיגדלאור, אבל יש גם גבול למה שאתה יכול, ויש לי את חיי שלי לחיות ויש לי את דאגותי שלי לדאוג, ( ובימים אלו יש כמה וכמה כאלו כהורה) ויש לי את עצם ההימצאות שלי על הנתיב לשמר כדי שלא אני חלילה אפול אל אותה תהום..
חבל לי עליה..
אמשיך ואנסה לבנות את דרכי.
להתראות.
edited by מטפס הרים on 6/5/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
|
|