05/06/2013 16:00
dany
Posts: 19819
|
יפה כתבת!!!!!!!!!
מטפס הרים כתב:
בוקר טוב לכולם.
הנני כאן. ואני ממשיך להעפיל... כן קשה, לא קשה, כן בא לי , לא בא לי- אין לי דרך אחרת ואין לי אלטרנטיבה אחרת. הדרך היחידה היא להעפיל מעלה מעלה, צעד אחרי שעל, סלע אחרי אבן, למחות זיעה ולהתקדם לפיסגה. חייבים להיפטר מהשומן שכן , כמו שדני רשמה, מעבר למראה וזה כמובן חשוב, זה פשוט החיים שלנו. עצם קיומם הפיסי של החיים ואיכותם. תודה לכולכם על העידוד, אין ספק שמילותיכם המדרבנות היו עבורי ממש רוח גבית שהרימה אותי מצידי הדרך אל הנתיב למעלה. ממשיך . ממשיך.. ומטפס.. העפילו איתי, חברים יקרים מאוד. קלה יותר הדרך בצוותא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/06/2013 08:35
דרך המלך
Posts: 5707
|
אין לי ספק בכלל שתצליח.. ובצוותא כייף יותר ומצליח יותר..
תכלס מי מבין אותנו הכי הרבה????רק אנשי הפורום ומירי שמזדהים יום ביומו כמונו במחלת ההשמנה... זר לא מבין ולא יבין.. ורק ביחד נצליח ..בתמיכה פרגון ועידוד..
כל הכבוד טפסני המשך להעפיל
סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
05/06/2013 08:23
מטפס הרים
Posts: 1533
|
בוקר טוב לכולם.
הנני כאן. ואני ממשיך להעפיל... כן קשה, לא קשה, כן בא לי , לא בא לי- אין לי דרך אחרת ואין לי אלטרנטיבה אחרת. הדרך היחידה היא להעפיל מעלה מעלה, צעד אחרי שעל, סלע אחרי אבן, למחות זיעה ולהתקדם לפיסגה. חייבים להיפטר מהשומן שכן , כמו שדני רשמה, מעבר למראה וזה כמובן חשוב, זה פשוט החיים שלנו. עצם קיומם הפיסי של החיים ואיכותם. תודה לכולכם על העידוד, אין ספק שמילותיכם המדרבנות היו עבורי ממש רוח גבית שהרימה אותי מצידי הדרך אל הנתיב למעלה. ממשיך . ממשיך.. ומטפס.. העפילו איתי, חברים יקרים מאוד. קלה יותר הדרך בצוותא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 20:09
1103
Posts: 5022
|
מטפס יקר
ברוך שובך בתקווה שהפעם בטוב וברע זה לתמיד ולא משנה מה הסיבה אתה לא עוזב כי מכאן תבוא ישועתך.
אינני יודעת מה שם הספר אותו אתה כותב ומה מסופר בו אך דבר אחד אני יכולה להגיד שכשספר יצא לאור,אני אהיה בין הראשונים לקנותו,
כולנו נחספנו לכתיבתך המדהימה והמהנה
בהצלחה
נילי
--
וסרהולץ
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 17:09
רבקה
Posts: 8411
|
ברוך שובך מטפס יקר
כולנו יחד יוצאים להצלחת המטרה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 10:04
דרך המלך
Posts: 5707
|
מטפס יקר
אתה לא לבד..כולנו שבים הביתה למסגרת ולתהליך וביחד קל יותר
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 08:52
הסמויה
Posts: 2467
|
מסתבר שאנחנו באותה סירה
אני אתמול התחייבתי ומצטרפת אליך להורדת עשירייה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 08:46
בלונדה....
Posts: 3603
|
מטפס יקר
כתבת בדיוק את מה שאני מרגישה..
ליבי ליבי איתך.
גם אני חוזרת הביתה ..לפה
גם אני עליתי יפה מאוד חמישה קילו זה לא צחוק וחייבת להוריד אותם במהרה.
אין דרך אחרת אלא להיות פה .
יום מקסים...
ובהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 06:50
אשירה
Posts: 4292
|
מטפס יקר,
ראשית ברוך שובך אלינו ואני כולי תקווה שכך או כך אתה נשאר פה.
שנית, אדם כליל כישרונות אתה בכל קנה מידה, אולם כאן כמה לא מקורי אתה.
לבטח רוב רובנו עברנו וחווינו את המסלול שאתה מתאר, התלהבות ההתחלה, זרי הדפנה, המעידה הראשונה, ועוד אחת, הסכרים נפרצים, כבר לא נעים לדווח, ואם כבר אז כבר, רק עוד קצת ואחזור למסלול, בפורום כבר לא נוח, אז רק אנוח מעט ואאגור כוח להמשיך, כבר ראיתי שכשאני רוצה אני יכול אז אפשר לשחרר קצת רסן, וכך הלאה וכך הלאה חוזר חלילה והעודפים מצטברים מחדש ומכבידים כל הגוף והנשמה, ואז מתחילה הירידה העצמית, איך שוב זה קרה לי, אני כנראה מקרה אבוד.
אז זהו שלא, אתה אדם טוב ומקסים ומוצלח וכמו שבכל תחום אתה כה מצליח אתה תצליח גם כאן. אתה מחובר למקום הכי טוב שנותן את המענה הכי נכון לבעיה שלנו. יש לנו כאן מודל חיקוי את מורתנו המחוננת ועוד הרבה חברים וחברות שהצליחו (אני לא דוגמא אבל לא מרימה ידיים גם כאשר לא הולך כל כך טוב).
שום דבר אינו אבוד ובטח אל תחשוב על פרידה, הפורום זקוק לאנשים כמוך, אנחנו מפרים ומזינים אחד את השני ולא באוכל אלא באהבה, בפירגון ובתמיכה הדדית. זה נכון שכשלא הולך לא נעים כל כך לכתוב אבל אם אנחנו מתנתקים בדרך כלל המצב לא נעשה יותר טוב.
תשמח עם החמישה שירדו ומכאן חזור למסלול, התחל בשתיה מרובה, זה עוזר, הפסק פחמימות מחמש ובהצלחה רבה לך!!!
edited by אשירה on 6/4/2013
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 00:14
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מטפס יקר ואהוב ברוך השב...
היית מאד חסר , ולא הביישן והעצלן למד....
ומסביב ייהום הסער ואני חותכת סלט.
ואני בטוחה שתחזור לעצמך...ואני אפגש איתך
בחוג כמו פעם....עם 10 קילו פחות,
אז קדימה לדרך...ותמשיך לשתף לתמוך ולהיות איתנו
אוהבים אותך מאד מירי וכל חברי הפורום
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
04/06/2013 00:14
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מטפס יקר ואהוב ברוך השב...
היית מאד חסר , ולא הביישן והעצלן למד....
ומסביב ייהום הסער ואני חותכת סלט.
ואני בטוחה שתחזור לעצמך...ואני אפגש איתך
בחוג כמו פעם....עם 10 קילו פחות,
אז קדימה לדרך...ותמשיך לשתף לתמוך ולהיות איתנו
אוהבים אותך מאד מירי וכל חברי הפורום
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 21:58
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אהלן כולם. מילים בסלע חצבתם עבורי. אני בתקופה שיש בה מורכבות ועניינים לא פשוטים , ואני נידרש בה , כאבא, כהורה, להיות דוגמה לחוזק. הכל יהיה טוב. אני ממשיך קדימה. אפי - אני עוד אנפנף לך לשלום מראש ההר. מסכם יום נאה וחביב בתחום התזונה.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 20:16
adish
Posts: 342
|
מטפס הרים
רואים עד כמה אתה נאבק בכל התחומים וכולנו רוצים להכנה - גם שמאוד טוב לנו ובתקופה טובה עדיין אנחנו מרגישים עד כמה קשה אבל בגלל זה יש מירי ובגלל זה יש חברים ואסור להכנע לכלום כי אז יהיה יותר גרוע
אפילו אם עלית אז להלחם יותר חזק כי מגיע לך להיות רזה מגיע לך להגשים את עצמך בכל התחומים
המון בהצלחה
עדיש
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 18:45
EFF
Posts: 6409
|
ואילו אני חשבתי לתומי שאו טו טו ואתה מנפנף לנו לשלום מראש ההר....אז אתה לא שם????
בהצלחה רבה בכל אשר אתה עושה..כל שלב בחיינו הוא סוג של טיפוס ושאיפה לשיא....
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 17:30
dany
Posts: 19819
|
מטפס יקר
כל משפט וכל מילה שכתובה כאן הרי בדם ליבנו היא כתובה. כולנו כאן באותו קרב איתנים מול עצמנו...... שהרי אף אחד לא מכריח אותנו (לא עושה לנו אווירון כמו לתינוקות).
אך זה קרב שהמילה אבוד בכלל לא נמצאת בו. ישנם קשיים, שאם לא כן כולנו היינו צנומים כגפרור(חלומות באספמיה), אך כפי שכתבת גם אתה אלו קשיים שאנחנו יכולים להם. רק צריך לרצות מספיק בכדי להגשים את החלום.
והעבודה עושה את כל השינוי, עבודה של יום יום, שעה שעה ........ התחייבות כל יום מחדש. אף אחד לא הבטיח לנו גן של שושנים...... אך איזה גינה מרהיבה מחכה לנו...........
לא לוותר, כפי שאתה לא מוותר בשום דבר אחר שאתה עושה. אני בטוחה שגם הספר לא זורם לו כל יום........ וישנם ימים או רגעים של הסתבכויות, לבטים, חששות ופחדים. אך הרצון להביא לידי ביטוי את הפנימי שלך מתגבר על הכל. כך גם כאן. זה צריך להיות מספיק חשוב לך......... לא רק מראה(למרות שזה מאד חשוב) אלא הפועל היוצא של התבגרות ובריאות..... יש לך עוד ילדים קטנים.... עוד רבות ונצורות לפניך. וזוהי ההתחייבות למשפחה שלך.
מאחלת לך מכל ליבי שכתיבת הספר תסתיים לה במהרה, שתהייה מרוצה מהתוצאה ושכולנו נהייה שותפים לשמחה שלך.
ובאותה עת גם הטיפוס במעלה ההר והפסגה המנצנצת יהיו בטווח של הגעה.
בהצלחה
ומאד שמחה שחזרת-חסרת.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 17:16
קרולין
Posts: 6651
|
מטפס יקר!
וואו מחכים ליציאת הספר לאור,
נרכוש אותו בשמחה ובפירגון רב
איתך לאורך כל הטיפוס, מסע..... תהליך....
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 16:44
דרך המלך
Posts: 5707
|
מטפס יקר
ראשית בהצלחה בכתיבת הספר.. כשתסיים תאמר לנו ונשמח לקרוא...
ביחד איתך נעפיל להר ובכל עליה ובכל התנשפות נשיל מעלינו קילוגרמים מיותרים לאט ובטוח.. כי באמת אין לנו דרך אחרת ואילולא המסגרת היינו עם עוד קילוגרמים עודפים..
ויחד איתך ועם כולם נצליח
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 15:50
נחושה
Posts: 6982
|
לנפש כמובן...שיאו כמה שגיאות בהקלדה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 15:47
נחושה
Posts: 6982
|
מטפס יקר ומרגש בחרת נכון. העליה וההעפלה היו מלאות תקווה והמילה ארבע אותיוצ מתחילה ב א ומסתיימת ב ד היא מילה של יאוש ויאוש אולי קיים במילון אבל לא בלקסיקון שלנו. הלוואי והיה לי הזמן להרחיב. זמני דחוק בימים אלה אבל תנסה לזרום איתי....
שבוע הספר הזה או הבא אתה מתהדר בטייטל סופר ומקדם את ספרך ושוקל 100 קילו ועוד מוגשוצ מיני תקרובות עבורך ואצה מזיע מפוצץ ומגלגל בראשך את הפוסט העפילו...
או סנאריו אחר באותו זמן ומקום עשרה פחות חולצה ועניבה חיול מרוח על הפנים וכוס מים ביד. כל התקרובות הן פלסטיק ואתה מסמר הערב באנרגיות מטורפות מוקף מחמאות ונזכר בפוסט בדרך לכיבוש פסגתך המקצועית והאישית. ההרצאה של אתמול המצויינת מדברת על כך שדיאטה זה לא רק אוכל כמו הרבה דברים בחיים לנפד ולמכאוביך יש חלק ניכר בדרך להפנים שינוי. בהצלחה מטפס טוב שאתה איתנו חיוני שתישאר ותצליח.
יום שני נהדר להתחלה מחודשת... נחושתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
03/06/2013 14:57
מטפס הרים
Posts: 1533
|
שלום אנשים יקרים, מוכשרים , קולגיאליים ורגישים. אתם יודעים שאני כותב ספר, וכשכותבים ספר ארוך ועלילתי יש מישקל עצום לשם שנותנים לכל פרק ברגע שמסיימים, שמרגישים שמסיימים אותו... ולעיתים ,אגב, פרק אחד יכולך להימשך חדשים ארוכים מאוד מאוד כי פתאום איזה צבע שחוית , מראה שראית או מילה ששמעת, מעלה בך אסוסיאציה ואתה הופך את הדמויות ומתעלל בהם..ולפעמים זה קצת כמו שיפוץ של בית, ושינוי בנפשה של דמות אחת גורר בהכרח שינויים בנפשותיהם של דמויות רבות או תוספת דמויות או גריעתן מהנוף.. ואז מגיע הרגע הזה של השם, והרי כמה עוצמה יש בשם, בכותרת, במילה הבודדת או המשפט המורכב שאמור לבטא יצירה שלימה ?
ישבתי וחשבתי מה יהיה השם שאתן לפוסט הזה שלי אליכם. האם אקרא לו "אבוד" ? זו היתה המחשבה הראשונה שעלתה במוחי. אבוד כי כשהתחלתי כאן הייתי מאה ושישה ק"ג !!!!וירדתי ל95.5 וכבר ראיתי את קידומת ה08 מבצבצת במחוזות חיי, וכבר נראיתי , ככה אומרות האומרות, ממש ממש סבבה, וכבר זכיתי במתנת הקלילות הזו שאין עליה, הקלילות, כמה היא טובה... והנה הבוקר אני מאה ק"ג.. אבוד ,כי הפסקתי להישקל בכלל ולרשום את המישקל ולדווח למיכל.. אין דין ואין דיין, ואני משייט לי אל תהום ההשמנה המכוערת והמגעילה וההרסנית.. ולאן אגיע? ומה תהיה אחריתי? אז אולי "אבוד" היא אכן כותרת ראויה?
אבל משדהו פנימי לא הרשה לי לרשום את האותיות האלו : אלף, בית, ו"ו, דלת, ברצף שיוצר את המילה אבוד... היד דווקא רצתה, והיתה די נחושה בתנועותיה, אך לא קיבלה אישור מהמוח לרשום זאת...
אולי " חזרתי" או כמו שכתבה לי טולי בכשרונה להצחיק אותי גם ברגעים לא משהו, "לאסי שובי הביתה"?? כי הנה אני חוזר, הנה אני בא, הנה אני לא נעלם ולא מתאדה ולא מרפה ולא ולא ולא.. אני חי ובועט ונושם ומנסה.. וחזרתי לפורום.
אבל זה נראה לי כך כך שאבלוני, חזרתי.. עלק, חזרת, העיקר לרשום? העיקר להראות כאילו אתה שווה משהו? מה אתה שווה, ולאן בדיוק חזרת אם הערב תתקע פיתה שהגודש של השניצלים והחומוס בה מלמד שאסכולת המדע על מאסה ביקום היתה שגוייה...
ואלי אקרא לזה: פרידה?? כי אולי בעצם אין לי טעם להמשיך במקום שאני יודע שהוא הטוב והמיטיב מכולם עבורי , שהוא חיק חם שבו אוכל לבטא את חלומי להיפטר מעודף המשקל ולזכות בכל התמיכה והאהדה שיש כאן ובשפע, אבל אם משהו לא עובד, ואני בגישתי המעשית והעיסקית לחיים, מה לעשות, אם משהו לא עובד אז או שהרקדן רוקד מזעזע או שהריצפה עקומה.. ובמקרה הזה הריצפה כלומר השיטה, , הפורום, מירי , כולכם- אתם לא רק ישרים, אתם פלס!! אבל הרקדן רוקד בצורה מחפירה. אז אולי מוטב לו לרקדן ש יסיק מסקנות וישנה מקצוע??
והיו לבטים סביב המילה הזו, אבל עמוק עמוק בפנים הרגשתי כמו תינוק שאולי לא מודע ואולי מודע יותר מכל לכך שברגע שחבל הטבור ינותק, הוא בעצם הופך לישות עצמאית בעולם הזה.. ובאיזה שהוא מקום פחדתי, ממש פחדתי שאם אכנה את הפוסט פרידה, אז חבל הטבור ינותק, אעזוב את הפורום, ואז אהיה עצמאי, אבל אני יודע שלבד , בתחום שלנו, אני לא משהו.. בלשון המעטה... ואני יודע שבתחום שלנו אני צריך את הקשר העמוק הזה אל הישות הקולקטיבית.. ממנה אני יונק כוחות , הכוחות האלה הם כמעיין מיים חיים...
אולי הדימוי לא ברור ואלי כן, אבל המוח גזר וציווה עלי: לא פרידה. אל תיקח את זה כל כך רחוק.
ואז אמרתי לעצמי, ארא לפוסט הזה בשם " לפעמים חלומות מתגשים", גם שיר חביב שיש בו כל כך הרבה אופטימיות, וגם וביעקר, אני כבר לא ילד , ואני יודע שחלומות יכולים להתגשם אם רק מאמינים בהם כל כך חזק, ורוצים בהם כל כל כך כל כך..אבל החלטתי שלא... זה לא ממש ביטא את הלך רוחי ברגע הנתון הזה...
והחלטתי. אני קורא לפוסט הזה "העפילו" .. אתם זוכרים את השיר ההוא, העתיק כל כך, שאולי כבר נישכח, של לוין קיפניס :
אל ראש ההר! אל ראש ההר!
הדרך מי יחסום לפדויי שבי?
מעבר הר,הן זה מכבר
רומזת לנו ארץ צבי
העפילו העפילו
אל ראש ההר העפילו!
העפילו העפילו
אל ראש ההר העפילו.
אחים עלו, אחים עלו
לב מי יירא ייחת מאבן נגף
צעד עשו, ראה תראו
פי שניים אנו אז נישגב
העפילו... העפילו אל ראש ההר העפילו...
האסוסיאציה הראשונה שלי היא של ניצולי קסטרופת השואה, העליה הבלתי ליגלית, מגיעים לארץ ישראל ומטפסים בהרים ברגליים כושלות, תינוקות בידיים , לב קרוע זכרונות, ולהט בעיניים, אל ראש ההר. והעולים מארצות ערב, שעזבו הכל וברגליים כמעט זוחלות הלכו והלכו והלכו והעפילו אל מולדת חדשה ישנה...
אל ראש ההר. כי יש מחר. כי יש תיקווה. כי יש!!!
השיר אגב נכתב ב1919, כמה טוב שיש ויקיפדיה... כשחברי קבוצת "המכבי" שיצאו לטיול ולוין קיפניס עימם, עלו על הר תלול, התחרו מי יגיע אל הפיסגה, רובם נשרו ורק שלשה נשארו עד הסוף, קיפניס בינהם.. ואז כתב את המילים הפשוטות , הלא מודרניות האלו , המיושנות משהו, אבל העוצמתיות כל כך..
אז זהו זה. רבותי , גבירותי, ידידי וידידותי לפורום. זו הכותרת שבחרתי... אני ממשיך אל ראש ההר, ברגליים לעיתים פצועות ומדממות כי קשה לי וקר לי וקוצים לי ונחשים בי, ובידיים מגששות להיאחז בזיז ולא לצנוח, אבל עם רוח חזקה שמנשבת בגבי ומנערת מעלי אבק של רגעי יאוש וחורשת בי תלמים של תיקווה.
ובמישור הפרקטי- חוזר להירשם ולהישקל פעם בשבוע, ניגמל מהשקילה היומית , חוזר ללא פחמימות אחרי חמש, מאוד רוצה ומקווה שיעמוד בי כח לחזור אל הכתיבה בפורום... ובעיקר- להיות נוכח , כי החלום להוריד עשרים קילו הוא לא מעשה נס שמיים, הוא ראשית ל מעשה ידי אדם.
שלכם
מטפס ההרים.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|