22/05/2013 18:03
מיכיק
Posts: 159
|
מיכל יקרה -
הכן הכנות ויכולת הביטוי ראויות לציון לשבח... ולעצם הענין מאחלת לך בכל ליבי להצליח לאסוף את עצמך כי את התורה את מכירה.... ובנימה אישית, אני מאד מצרה שלא טיפלתי בממדי גופי בצעירותי. מן אכזבה על שנים אבודות שהסתתרתי בבגדים גדולם. וכביכול מחמיאים. ששון קדם מעצב אישי שלי עזר לי לרמות את עצמי.... והיום אחרי שאני ממש נראת בסדר מבינה איזו טעות היא להרפות ולוותר,אז קדימה יקירתי. את צעירה יפה ואנא אל תוותרי מיכל.
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/05/2013 16:27
tutit
Posts: 2431
|
וואו ושוב וואו
ממש הזדהיתי כי בשבועות גם אני פרקתי כל עול וחתכתי מהדיאטה כמוך לגמרי.....
אבל אסור לנו להרפות ולהמשיך בהרס הזה כי זה יעלה לנו ביוקר ובהמון קילוגרמים עודפים מיותרים שיאמללו אותנו עוד יותר.......
ולגבי הכתיבה מירי צודקת כל פוסט שלך אני מציינת שאת חייבת ללכת לכיוון הזה......
איזה כשרון..........מדהימה..........נשיקות♥
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/05/2013 14:59
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקירתי
גם אני מצטרפת בחום למירי
תכתבי ספר, ספריםםםם , את מוכשרתתתתתתתתתתתת ברמות על
וכן, זה ת ה ל י ך לכל החיים ומכאן יש תקופות ויש תקופות...
ואת סופר מחוננת , לאט ובטוח תגיע לכל היעדים שלך
איתך לאורך התהליך...
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/05/2013 07:24
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכלי יקרה
הפוסט שלך אמיתי וכנה ויש תקופות בחיים שלי שאני מזדהה עם כל מילה שכתבת...
עכשיו הזמן להתאפס על עצמנו לשנס מותניים ולהתחיל מההתחלה עם חיוך ולאט.. אף אחד לא במרדף אחרייך... ובטוחה שתצליחי.. רק סבלנות ובקצב שלך..
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
21/05/2013 07:05
בלונדה....
Posts: 3603
|
מיכלי..
מדהימה שכמוך.
את כותבת, אני קוראת וכאילו הוצאת לי מילים מהפה.
הרבה פעמים אנחנו בתוך הסחרור הזה וקשה מאוד לצאת ממנו.
גם אני התפתחתי "יפה מאוד" בשבועיים האחרונים וזה הכל תירוצים ללמה לא לעשות דיאטה.
הרבה פעמים באמת נמאס לנו עם כל ההתעסקות סביב האוכל , מה לאכול,מתי לאכול,כמה לאכול ואז מגיע הייאוש .
הייאוש כשאנחנו רואים אנשים רזים שאוכלים מה שבא להם ,מתי שבא להם וכמה שבא להם זה מייאש ברמות.
ואז מתחילות השיחות בינך לבין עצמך של "מה עשיתי שמגיע לי להיות שמנה"....ואז הסחרור פשוט לא נגמר.
מבינה אותך כל כך אבלללללללללללללללללל
אין מה לעשות מיכלי זאת עובדה וכל החיים נתעסק בזה החכמה צריכה להיות שלא יגיע הייאוש.
בגלל זה אנחנו במסגרת שבועית ובמסגרת יום יומית פה בפורום ואז את רואה שלא נדפקת לבד...חחח שאלוהים דפק עוד כמה כמוך:-).
אז זה הזמן לאסוף כוחות ולהתחיל מההתחלה...
יום טוב והמון בריאות.
נשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/05/2013 23:31
miribelkin
Administrator
Posts: 3755
|
מיכלי יקרה
אני רוצה לפתור לך בעיה אחת....
רוצי לכתוב ספר.....
סיגנון הכתיבה, הכנות....וההומור העצמי שלך
יגרמו לי בטוח לקנות את הספר הראשון שלך.....
ל השאר יסתדר...ככה הם החיים עליות וירידות.
מחכה לך השבוע באהבה יש הרצאה מקסימה...
לילה טוב אוהבת מירי
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/05/2013 18:35
מיכל שרון
Posts: 1318
|
ורטיגו זו תופעה כזו בטיסה.. כשהטייס בטוח שהוא נוסק מעלה, אבל בעצם מתרסק ואין לו מושג בכלל...
אז ככה אני מרגישה.. עוצמות של טיסה.. של מיליונתאלפים רגל מעל האדמה and crushing!!!!
החג הזה הוציא אותי מאיזון.. בעצם איזון זו מילה עדינה.. הוא טלטל אותי לגמרי, אני כבר מחוץ לרדארים, אני אי שם זרוקה בחור שחור, באיזה משולש ברמודה של אכילה גסה, על גבול הבולמוס ואין קול ואין עונה.. אין קשר... no signal...
הפוסט ההוא שכתבתי לפני שבוע וחצי בערך... על החג הזה.. על הזכרון הזה שיש לי.. הפוסט הזה נראה כל כך רחוק ממני...
אני כל כך רחוקה מה-2 ק"ג שעליתי אז באותו חג שבועות לפני 3 שנים.. רחוקה כי לפחות אז עליתי על ארוחת חג שווה ומדהימה - בלינצ'סים, גלידות, לזניה, עוגות, לחמים וקרקרים ומטבלים, פשטידות.. כל מה שטוב וטעים ומדהים בחג הזה!
השבוע נראה לי שאני אראה 2 ק"ג כאלה על כלום.. על שום דבר אמיתי.. על לחם סתם, על שניצלים!, על פיצה!!!! מה עובר עלי?!?!?
אני מרגישה שאני במין מערבולת כזאת, סחרחורת.. זה התחיל עם החג והחופש והנסיעה לקיבוץ, נמשך עם הידיעה שיש עוד ימים ארוכים ורבים עד לשקילה, היו הרבה אורחים לא צפויים שמשכו אותנו ללילות כמו של פעם.. של חברים וצחוקים ושתייה וביחד עד השעות הקטנות.. וגם אכילה לילית של הרבה שטויות שכאילו פרצו פרצה קטנה אבל משמעותית בסכר הדיאטה שלנו...
ואז החג נגמר ונהיינו חולים.. קודם גיתי ואז אני.. אני עדיין לא וואו.. עדיין נאחזת בחלושס כתירוץ להישאר בטריינינג הנוח ובחולצה הרפויה והסמרטוטית שלי..
אבל האמת? האמת היא שאני לא רוצה לראות את הבטן פחמימות.. סליחה.. פח זבל פחמימות שהתהווה לו במרכז הגוף שלי!
האמת היא שאני לא רוצה להודות שאני איבדתי שליטה לגמרי..
האמת היא שאני לא רוצה להודות שההליכות שלי בבוקר לא מפצות על כלום ושום דבר.. וגם בהנחה הכי עדינה, בימים האחרונים אכלתי כל יום מעל אלף קלוריות של פחמימות בלבד.. וזה לפני כל הליד והאחרים והשאר!!!
האמת היא שאני לא רוצה להודות שהסיבה שלא הייתי בפורום היא כי לא היו לי כוחות לאסוף את עצמי בחזרה..
האמת היא שאני כבר 3 ימים מוצאת סיבות שקריות לא לצאת מהבית כי לא בא לי להסתכל במראה...
האמת היא שהגעתי לשיא הגועל הפנימי שלי היום ואני לא יכולה יותר עם זה!!!
והכי אמת שיש? אני יודעת שאני במקום לא פתור עם עצמי כרגע מהרבה סיבות, אני משערת שזה המקור לאי שקט שלי, אני יודעת שאני שוב מפחדת להחליט ולבחור שביל לצעוד בו מכאן והלאה...
אני משערת שזה המקור להכל - לחשק המתוק הזה שמכרסם בי כל היום, לאכילה הגסה, לכמויות הלא פרופורציונליות..
אני יודעת שאני סתם תולה את זה במחלה, בנועה ובריפלוקס הארור הזה שעושה שמות בנסיון שלי לייצר שגרה איתה בבית, באמא שלי שעצבנה אותי, באח שלי שאכזב אותי, באמהות בגן הכוסיות שאני מקנאת בהן כל כך (בעיקר כי מבטי ההתפעלות של בעלי מהן לא נעלמו מעיניי וזה אוכל אותי שאני לא מייצרת כזו התפעלות).. אני יודעת שזה הכל תירוצים וסיבות סתם!
אני יודעת שהכל זה אני... אני יודעת שזו אני ששחררה את הרסן... אני יודעת שזו אני שלא הכינה מראש, שלא דאגה לעמוד ולחתוך סלט כשקשה לה, זו אני שלא רצה לקחת מסטיק ועוד כוס מים לפני שהיא ירדה על עוד חצי כיכר לחם, אני יודעת שזו אני שהתחילה לזייף בהליכות.. זאת אני שאכלתי!!! ואפילו לא היה לי כזה טעים!!!! וזה הורג אותי!!!!
זה לא פוסט שנגמר עם ציפורים מצייצות.. אין פה תקיעות שופר ולא פעמונים מצלצלים ברקע..
זה פוסט שהוא כולו קריאת השכמה לעצמי.. לצרבת שבישלתי כל היום על אש קטנה, לבטן שהתנפחה לה, לעצלות שלא מרפה ממני, לעצמי שמרגישה לי כרגע כמו פחמימה אחת גדולה ומתוקה מדי... עד כדי בחילה!!!
אני רוצה לקום למחר טוב יותר... אני רוצה להצליח לעצור את הסחרור הזה.. אני רוצה שוב לראות עננים.. להרגיש שהשמיים מעליי ולא האדמה מולי..
אני אתחיל בקטן - היום אני לא אוכל פחמימות יותר, מעכשיו! מהרגע!
אני מקווה לעדכן שזה עבר בהצלחה, מקווה לקום מחר בבוקר להליכה, להתחיל לבצע משימות דחופות שאני דוחה, מקווה לקום ולבשל ולדאוג לאכילה שלי, מקווה להצליח להשתלט בחזרה על ההגאים הפנימיים שלי.
אז ערב טוב שיהיה לנו...
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|