19/04/2013 14:22
אייריס
Posts: 3744
|
ברכות חמות לטפסני ולמיכל ולכל חצי שיורד מתקבל בהמון שמחה ואהבה רק שיעופו עוד הרבה כמוהו.
ולגבי הבושה או הפחד זה באמת ככה ורק בגלל זה אנחנו חייבים להתאמץ עוד ועוד ולהראות למירי לנו ולכל הסביבה שאנחנו יכולים ומצליחים.
המון הצלחה בהמשך ונשיקות
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/04/2013 10:40
קרולין
Posts: 6651
|
מיכל יקרה
שמחה תמיד לקרוא אותך
בראבו על התובנות, המודעות העצמית הגבוהה, הפתיחות לשינוי
רק ככה מצליחים!!
ובראבו על הירידה
טפסני יקר,
גם לך בראבו על הירידה
ונמשיך כולנו להתמיד ולהצליח אמן
שבת שלום ומבורך
קרולין
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/04/2013 04:56
dany
Posts: 19819
|
מיכלי כנראה בכל זאת עשית דברים נכון, כי עובדה ירדת!!!!!!!!!!!
לא מדוייק אבל ליד...........
בהצלחה עם ההחלטות החדשות ומהאתגרות לקראת הקיץ הבא עלינו לטובה.
וטפסני הידד על מחיקת חלק מהחובות............ הלוואי על כולנו!!!!!!!!!!!!
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/04/2013 12:43
דרך המלך
Posts: 5707
|
מיכלי
מצטרפת לתחושות ולרגשות שהעלת בכתב ושקשה להביע בעל פה... כל הכבוד על החצי שירד וכן בשם הבושה והפחד צריך לעבוד קשה ולהצליח... אין לנו ברירה חייבים לנצח את השומן האכזרי הזה..
יום טוב נשיקות סיגל
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/04/2013 10:00
נחושה
Posts: 6982
|
טפסני כל הכבוד. כל חצי נחשב ומקדם אותך הלאה. יום נפלא גם לך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/04/2013 09:58
נחושה
Posts: 6982
|
מעשה ידייך כמובן
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/04/2013 09:57
נחושה
Posts: 6982
|
יפה שלי שמחה שחזרת לכתיבתך המרגשת. אני לא חושבת שהבושה שומרת עלייך אלא ההבנה וגודל האחריות שבריאותך ומראך ומשקלך ומצב הרוח הם צעשה ידייך לטוב ולרע. גאה בך מאוד וכך תצלחי גם את לג בעומר ושבועות. שאפו
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/04/2013 09:56
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אהלן מיכל. יופי של חשיבה. אני שלא עומד מול מירי אלא רק מול עצמי ונישקל , גם חש סוג של פחד מסויים לפני השקילה , לא בושה, אבל סוג של אי רצון להתאכזב מעצמי . כלומר אם אני עולה במישקל אני פשוט מתאכזב מעצמי, ואם אני יורד אני מבסוט מעצמי. לשמחתי נשקלתי הבוקר והורדתי עוד חצי קילו, אז החוב שלי שעמד על 3 כבר הצמטמצם ל2... ואז אני מאוד מאוד רוצה להיות מאוד מאוד מבסוט מעצמי ולהמשיך את גרף הירידה הנאה בו התחלתי.. הצלחה רבה לכולנו.
edited by מטפס הרים on 4/18/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
18/04/2013 09:46
מיכל שרון
Posts: 1318
|
פורום יקר.. אני שבה אליכם מגלות קצר ה שנמשכה בערך מפסח..
כל השבועות האחרונים היו עמוסים לעייפה - החג עם הילדים בבית (שרק ממנו הייתי צריכה עוד חופש להתאוששות), היומולדת של תומר (מי היה מאמין שכבר עברו שנתיים?!), השקילות השבועיות לנועה (הלוואי והיינו נשקלות מאותה הסיבה.. אני שוקלת לעשות איתה הסכם עודפים..  ), יום העצמאות.. בקיצור לא היה לנו רגע דל!
וכל השבועות האלה היו כמובן מלווים בסיבות למסיבות וחגיגות בלתי פוסקות סביב האוכל.. היה את פסח (שבנס עברתי אותו עם ירידה קלה של חצי ק"ג) והיו הרבה אירוחים והתארחויות, יציאות ומסעדות שבהם רשמתי עמידה על המקום (נס גדול היה פה.. תאמינו לי..)( ולסיום היה את יום העצמאות שעבר אתמול עם חצי ק"ג פחות (ותדהמה גדולה מצידי).
ואז אתמול באוטו.. בדרך חזרה הביתה מהשקילה לא יכולתי שלא לחשוב איך זה קרה? איך עברתי את החודש האחרון עם ירידה של ק"ג ולא עלייה של שלושה?
וזה הפחד חבר'ה..
אני מוכנה להודות כאן בריש גלי שאני מפחדת.. בעצם לא בטוח שמפחדת.. בטוח שאני מתביישת..
נניח שיש לי יומיים של איבוד שליטה.. שוב הכל יחסי.. אבל נתתי לאויבים (נניח חבילת גלידה בטעם פונטש-בננה שכולה זכרונות ילדות מתוקים ורחוקים) להיכנס הביתה.. ושוב נניח (היפותטי לגמרי כן?) שמתוך דאגה לשלום הבית והילדים (עאלק) דאגתי לחסל את האויבים מבית בעצמי ולמגר אותם תוך 24 שעות (הנחה פרועה שכזו כן?) אז קצת אחרי שהטעם בפה מתחיל להתפוגג... רגשות האשמה נכנסים לפעולה.. ואפילו שאני אומרת לעצמי שזה היה שווה כל ביס... הגלגלים כבר עובדים במרץ.. בדמיוני אני ניצבת על המשקל מול מירי והיא מכריזה קילו יותר.. הקידומת שוב מתחלפת (לכיוון הלא נכון כמובן!) וכשמירי תשאל מה קרה מה אני אמורה לענות לה?
והנה הבושה שעליה דיברתי.. כי אני יכול הלהגיד הרבה דברים.. אני מוכנה כל יום להודות בבעיות האכילה שלי.. לא בעיות.. כמו פשוט רצון תמידי לאכול - הרבה, מהכל, בלי חשבון ובלי השלכות (wishfull thinking)..
אני לא מוכנה להודות באכילה נקודתית מוגזמת ששוברת את כל הכלים והכללים של מירי - לא מוכנה להודות שהכנסתי אויבים הביתה, לא מוכנה להודות שירדתי על המקרר קומה קומה כשיכולתי במקום לצחצח שיניים ולהכניס מסטיק לפה, לשתות עוד כוס מים קרים ולהיכנס לפורום לפרוק את מה שזה לא יהיה שגרם לי לרצות לאכול מלכתחילה..
אני לא מוכנה לעמוד מול מירי.. שאני משלמת לה סכום נאה בכל חודש (בוא נודה על האמת) בשביל לקבל עזרה ולשמוע שעליתי במשקל ולהודות ביני ובין עצמי שאני זורקת את הכסף שלי לפח!
שאני לוקחת את כל העזרה שאני משלמת כדי לקבל אותה ולא עושה איתה כלום - לא אוכלת לפי תפריט, לא מבשלת, לא מיישמת טיפים, לא נכנסת לפורום, לא עושה את השיטה.
אני לא מוכנה להודות שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה, עסוקה בלרחם על עצמי, בלהרגיש מסכנה, שחוסכים ממני ועלי..
אני לא מוכנה להודות שלפעמים אני מוכנה ל"מדוד" את האהבה של בעלי אליי לפי הגמישות שלו לקפריזות האכילה הרגשית שלי באמצע הלילה.. (מי אמר שזה קל לעשות דיאטה בשניים?)
אני לא מוכנה להודות שהרבה מהבחירות שאני עושה מונעות לחלוטין מהשיקולים של האוכל - עם מי, איך, איפה ומתי..
אני לא מוכנה להודות שהיומיום שלי סובב במידה רבה סביב האוכל ושיש ימים שבהם כל פעולה מיתרגמת לנשנוש, עוד ארוחה, עוד מנה, עוד תוספת..
ולמה אני לא מוכנה להודות בכל אלו? כי אני נורא מתביישת!!! מתביישת שאני כזאת בקשר לאוכל.. חד וחלק!
ואז כל אותה בושה מתנקזת ליום יומיים של אקסטרה שמירה.. אני מדקדקת פתאום, שומרת יותר משהתכוונתי בכלל וככה בלי להרגיש הבושה הזאת שמרה עלי כל התקופה הזאת..
גם כשחשבתי שתקעתי.. בכל זאת זה היה הרבה דיאטה (כי עדיף גביע גבינה לבנה באמצע הלילה עם קצת תמצית וניל וסוכרזית במקום גביע האגן-דאז לא?).. אבל האלטרנטיבה היתה עולה לי יותר..
גם כשחשבתי שאני מגזימה בפחמימות... בכל זאת אלו היו פחמימות מורכבות ולא ריקות (מי ידע שקלחי תירס בעונה הזאת כל כך טעימים שאחד פשוט לא מספיק?)
ואם להשתמש במילים של מירי - זה כוחה של המסגרת.. והבושה.. ממירי.. ומעצמי...
ובנימה אופטימית זו (כי בכל זאת אני רחוקה קצת יותר מהקידומת שאני לא רוצה לחזור ולבקר בה) אני מאחלת לעצמי ולכם יום נפלא וסופ"ש בשליטה!
edited by מיכל שרון on 4/18/2013
edited by מיכל שרון on 4/18/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|