29/03/2013 22:14
מטפס הרים
Posts: 1533
|
אמא, אני מפחדת לפתוח את הדלת לאליהו, אולי הוא זקן מפחיד? שאלה סיוון בת השש, אוחזת במכנסיה של שירה ובעינה מבט חושש, כמו מבטו של צופה בסרט אימה היודע שהסצנה הבאה תהיה מאיימת במיוחד .שירה צחקה ופרעה באצבעותיה בתנועת מסרק את שיערה הגלי הדבשי של סיוון. אל תדאגי. הוא מקסים, את תפתחי את הדלת ואולי לא תראי אותו מרוב שהוא מהיר, הוא צריך להספיק ולהגיע לכל הבתים בארץ... כן, אמר נועם בן השתים עשרה, הוא גם שותה מכל הכוסיות שמכינים לו, הוא בטח מסטול לגמרי האליהו הזה.. שירה צחקה, מבטה נדד אל מרכז שולחן הסדר, אל הגביע הלבן , העומד גבוה כחסידה הדורה על רגלה האחת , מעוטר אשכולות הענבים הסגולים.. היא הביטה בגביע ולרגע ראתה את עצמה בשמלה לבנה, בת שש או שבע, , ממלאת בחרדת קודש עם אמה את הגביע שבמרכז השולחן, אותו הגביע שנמצא בשולחנה שלה.. ואיך פחדה תמיד כשניגשה אל הדלת, לפתוח לאליהו ואיך תמיד הביטה לאחור לראות אם באמת הוא שם עומד ושותה בחטף או ששוב דודה דוד שופך מחצית הכוס אל כוסו.
.היא הביטה בשולחן ובהוריה, יצחק בן ה85 ופאני בת ה83 שישבו ממש מולה בצידו השני של השולחן. יצחק , מכובד בחליפתו הכחולה , זו השמורה לארועים מיוחדים, חליפה ששירה זכרה עוד מנעוריה, ופאני, אשר מבעד מעטה הקמטים האינסופיים שרשתו את פניה נותרו בה שרידי יופי עתיק.. שערה הלבן אסוף ומגולגל על ראשה, וניכר כי בצעירותה היתה אשה יפהפהיה.. כמה אכזר הוא היופי, חשבה שירה.. כאילו בא ביום בהיר אחד אל הפנים בהם שכן עשרות בשנים ואמר להם, בנונשאלנטיות ובחוצפה: זהו, הייתי פיקדון זמני, אני מסתלק..
היא הביטה בהם ואושר עצום, ענק , מילא והציף את חדרי ראשה. כמה טוב שזכיתי , כמה טוב שיש לי אותם איתי בליל הסדר הזה, ומה יהיה בעתיד,כמה בכלל עוד לילות סדר ניזכה לראות את שנהם ישובים כך עם עיניים מאירות כמו פנסים.. שירה מיהרה לסלק ממוחה את המחשבות הלא נעימות האלו, וכדי לתת תוקף לסילוק הצללים המאיימים ניערה את שיפעת שיערה הכתום, המתולתל מצד לצד..
היא הביטה בנתי בעלה שישב לצידה, מתווכח בעירנות עם גיל , בעלה של ליאת אחותה הצעירה, אם אפשר לכנות את החסה שבצלחת המרכזית בתור מרור.. כמה הוא יפה.. חשבה לעצמה.. ואיזו שנה קשה היתה לו לאיש שלי.. וכמה טוב שהוא כאן , שהוא כל כך כאן איתנו...היא הסתכלה סביב, על אחותה ליאת ואחותה יפעת ,על בעליהם, הילדים הרבים, אני כל כך שמחה אמרה לעצמה, אני שמחה שהגענו לשנה הזו, לפסח הזה, ואני רוצה לנצור אותו. היא שלפה את האייפון והחלה מצלמת כאחוזת דיבוק תזזיתי.. נועם, תחבק את סיוון, אמא תנשקי את אבא.. אמרה וביימה תמונות, יודעת שכל תמונה תהיה זכרון צרוב וכל זכרון יהיה נשמה נצחית שאין לה זמן ואין לה עת..
שירה, שירה.. אמר נתי, שירה, מה קורה? תתעוררי מאמי , שולחן ערוך, הגיע הזמן לאכול..
מה? שאלה שירה? אה, כן בטח.. היא מיהרה למיטבח ועימה יפעת וליאת.. תוך דקות התמלא השולחן בקדרות מהבילות.. רגע רגע, אמרה פאני קודם כל המרק, קודם המרק..
ויצחק שאל: ילדים אתם יודעים מדוע אוכלים ראשית כל את המרק החם?
כן סבא, ענה צור של יפעת בן ה18 שכל הסדר לא הפסיק להסתמס באייפון, כבר סיפרת לנו מליון פעמים כאילו, כי כשהיו פוגרומים ברוסיה ופולין האמהות רצו שקודם כל המשפחה תשתה נוזלים, מרק חם ומשביע במקרה שהפורעים יכנסו בזמן הארוחה ויעיפו את היהודים לשלג הקפוא בחוץ..
יפה מאוד. אמר יצחק. והנה אנחנו כאן יושבים ומסובים ואין פורעים, ברוך השם, יש לנו מדינה וצבא מגן, אבל את המרק של פאני שלי תמיד נאכל ראשון..
ליאת הגיעה לשולחן וקדירת אורז חום, שרוף במידה , מוצף סילאן וצימוקים הוגשה. היא הניחה את הקערה לפני גילי בעלה.. זה בשביל גילי, הוא לא נוגע בתפוחי אדמה.. ומותר לו לאכול אורז, אמרה בחצי התנצלות
הספרדים האלה, צחק איתי בעלה של יפעת, יודעים להסתדר בחיים.
מה ז'תומרת? שאל גילי וקולו היה סדוק ועצבני. מה הכוונה הספרדים האלה?
סתם, מה קרה לך, צחק איתי במבוכה, מנסה לצאת מהמעידה הקלה אליה ניכנס, דווקא כל הכבוד, אני כבר לא יכול לראות תפוחי אדמה אחרי החג הזה, יאללה גם אני היום אוכל אורז.
שלא תעז. אמרה לו יפעת בקל מצמית..אתה לא נוגע בקטניות. טוב , תרגיעי, נהם איתי .
קערת הכבד הקצוץ עפה מיד ליד, ועימה קערת סלט המיונז.. גפילטע פיש עטור כתרי גזר נאכל וכולם החמיאו שוב ושוב לאיתי על הדג הנהדר שהכין.. הילדים , כולם, מאגם הקטנטונת בת הארבע של ליאת ועד חנית בת העשרים של יפעת , בלעו כדורי קניידלך כאילו אין מחר.. שירה לגמה מהמרק הרותח, אוי אמא, אמרה , כמה שזה טעים.. והמשיכה ללגום, מנסה לשמור לעד עימה את הטעם האימהי, הצלול..
היא היתה מאושרת.. היא התבוננה בנתי, וראתה איך הוא מסיים את קערת הסלט הגדול, עמוס הירקות שהכינה לו, בתיבול מיוחד של מיץ לימון ומלח גס, היא אחזה בידו ואמרה לו: אני יודעת שאתה מסוגל. קטן עליך.הכל יהיה בסדר..
הוא חייך אליה ונישק את שיערה.. והיא הגניבה מבטים וראתה כיצד הוא מכין לו צלחת, בודק כל תבשיל לפני הנחתו בצלחת.. שנה בדיוק חלפה מפסח ההוא, הארור, פסח שבו כמעט ולא פסח עליהם אותו מלאך מוות קדמוני. הם חזרו מליל הסדר אצל יפעת.. נתי שקל אז 27 קילוגרם יותר, ובלילה ההוא באמת השתנה המון: השתנתה נשימתו שנעתקה ממנו .. כך היה בחצי הלילה ההוא, היה אמבולנס, והיה פינוי, והיה נתי שכמעט הלך עם תעוקת לב דרמטית, והיה רופא שאמר: הכל עניין של זמן, נתי, תתחיל בהורדת משקל..
ואז הגיעה הסאגה הקשה, יציאת מצריים הפרטית של נתי: הוא נירשם לקבוצת תמיכה, ושלשת החדשים הראשונים היו קשים מנשוא, כל יום היה כמו ארבעים שנות מידבר, בלילות היתה רואה אותו יורד בחשאי למיטבח, פותח קופסאות שוקולד השחר ומחסל עם ערימות פתיברים,, ראתה ושתקה, ולילה אחד ראתה אותו יושב ואוכל בגסות, כמו מי שכבר אין לו יותר מה להפסיד, כמו נידון לכליה שסועד את סעודתו האחרונה, קופסה שלימה של איזו גלידה, ואז העירה לו.. והוא זעם, ועיניו רשפו, והתעצבן ברמות ששירה חששה ששוב לא יעמוד ליבו במעמסה..
מאז לא העירה יותר.. ואיפה שהוא , כעבור שלשה וחצי חדשים, כאילו כמו נקודת זמן דמיונית שחיכתה להפצעתה כמו שמש שכבר רוצה לזרוח, זה קרה: הקילוגראמים החלו לנשור, אחד אחרי השני, היא ראתה את גופו הולך משתנה, הולך ולובש צורה אחרת, נטולת שומן, וכבור חצי שנה החל לרכב על אופניים עם גיל של ליאת, עם גיל הרזה התמידי, שריר מהלך.. והרכיבה הפכה לחלק מרכזי מאוד בחייו, ומאופניים בחמש מאות שח עבר בהדרגה לאופניים של עשרת אלפים שח ... והוא בחר בחיים, והם בחרו בו..
אם הבנים שמחה, דיידיינו, חמישה חומשי תורה ארבע אימהות, שלשה אבות , שנאאי לוחות הברית, אאחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו שבשמיים ובאארץ,, ושירה אדירה מילאה את הבית, וכפיות נקשו בכוסות, ומזלגות הקישו על שולחן, ופאני חיבקה את יצחק.. חסל סידור פסח כהילכתו, ככל מצוותו וחוקתו, כאשר זכינו לסדר אותו, כן ניזכה לעשותו.. שמעה שירה את נתי עומד ומזמר, עיניו בורקות, מחייכות, מאירות.. חיות.
והיא ידעה, והיא הבינה בכל חושיה, והיא הרגישה בכל נשיפה וכל שאיפה שלה- שאת הטוב הזה היא מברכת, ואת הטוב הזה היא מקדשת, ואת הטוב הזה היא רוצה, ורק אותו.
edited by מטפס הרים on 3/29/2013
edited by מטפס הרים on 3/29/2013
edited by מטפס הרים on 3/29/2013
edited by מטפס הרים on 3/29/2013
edited by מטפס הרים on 3/30/2013
edited by מטפס הרים on 3/31/2013
|