20/03/2013 15:31
dany
Posts: 19819
|
איך מירי אומרת בדלת האחורית, אז הנה היות ואת צריכה למען נועה לעשות דבר........ את עושה למענך.
לגדל ילדים אף פעם לא היה קל............ בשום גיל!!!!!!!!!!!
אך לשלם על כך בקילוגרמים חבל וטיפשי(אני אומרת זאת קודם כל לעצמי. כי גידול ילדים לא מסתיים לעולם גם שהם כבר הורים לילדים גדולים).
בהצלחה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/03/2013 07:55
נחושה
Posts: 6982
|
כנ"ל,אם כבד בלב לפחות שיהיה קל על העצמות, משפט מכונן ואלמותי.
מיכלי יקירה הפודיום בהחלט מחכה לך  , פוסט נפלא
ולגבי הריפלוקס של נועהלה המתוקה ושאר תופעות שיגיעו...שיניים....גזים....שתנני לך קשה כרגע אבל זה עובר ♥
ברכות לגיתי ובהחלט היה שווה הבילוי הזוגי המחודש שלכם וחגיגית היומולדת...מה שעולה מהר יירד מהר....היחדנס שלכם הוא לכל החיים
|
|
+1
• קישור קבוע (Permalink)
|
20/03/2013 04:28
אקורדיאון
Posts: 16381
|
מיכלוש איך מירי אומרת על ארוחת יום הולדת כזו מותר אפילו לעלות קילו.
קונה את המשפט הנהדר אם כבד בלב לפחות שיהיה קל על העצמות.
פוסט נפלא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
19/03/2013 22:34
מיכל שרון
Posts: 1318
|
מאיפה להתחיל..
אז נתחיל מנועה.. לנועה היקרה שלנו מסתבר יש ריפלוקס.. האפרוחה הקטנה לא מסוגלת לשמור בפנים את רוב מה שהיא אוכלת והעלייה שלה במשקל רחוקה מלהשביע רצון (הלוואי על אמא שלה.. וגם על אבא).
אז אחרי כמה התייעצויות וריצות בין רופאים ואחיות טיפת חלב ומטפלים למיניהם הוחלט בין היתר לעקוב אחרי התזונה שלה ושלי..
בקיצור נאמר לי שיהיה כדאי אם אני אבצע רישום של מה שאני אוכלת ולבדוק השפעה אפשרית עליה..
אז מה שאני לא עושה בשביל עצמי כשמירי אומרת אני בהחלט עושה בשביל נועה.. וככה מיום ראשון אני ברישום.. המחברת חזרה למטבח וכל פיפס שנכנס לי לפה נרשם בקפדנות...
נמשיך בזה שביום ראשון חגגנו יומלדת לגיתי.. ואין אין אין חגיגה.. בלי בלי בלי מסעדה.. (כולם קלטו את הניגון המתאים לזה נכון?  )
וככה ביום ראשון בלי להתבלבל, לילה לפני שקילה התייצבנו יפים וחתיכים בהוטל מונטיפיורי לארוחת מלכים, מושחתת בכל קנה מידה, טעימה ברמות על, מפנקת ביותר והכי חשוב - היה כיף אדיר 5 שבועות בדיוק אחרי הלידה לצאת שוב כמו פעם.. לבילוי של מבוגרים.. בלי עגלה ליד השולחן ובלי כסא ילדים (ותודה לסבא וסבתא על הבייביסיטר הנדיב).
חברים יקרים.. כל מה שמירי אומרת על ארוחה במסעדה טובה יישמנו - לא דילגנו על אף מנה, לא על דרינק טוב בשביל ה"לחיים" ובטח שלא על הקינוח (במיוחד שקיבלנו אחד נוסף על חשבון הבית לכבוד היומולדת).
והשורה התחתונה - שנינו רשמנו עלייה של קילו אחד יפה ועגול למחרת בבוקר בשקילה!
אמנם מירי אמרה שזה קילו מבורך.. ועדיין.. קילו יותר..
והנה אני מגיעה כמעט לסוף.. שבוע שעבר סיפרתי לכם על איך שאני כבר שבועיים על המקום.. קרובה לקידומת שהוחלפה מלמטה.. אז עכשיו אני קילו יותר.. מירי רשמה לי מספר עגול להחריד בכרטיס והוא בשבילי כמו סטירה מצלצלת.. בטח ובטח רגע לפני אחד החגים הקשים בלוח השנה היהודי שלנו.
אז הנה לכם 3 דברים שקרו השבוע תוך בערך 24 שעות שהכניסו אותי בלי להתכוון למוד של דיאטה - אני רושמת ושומרת שאין דברים כאלה..
וככה כבר 3 ימים שאני רושמת באדיקות כל פירור, כבר יומיים שאני בלי פחמימות מחמש ואני בעננים!!!
והנה משהו שכבר שכחתי כי הרבה זמן לא הייתי במקום כזה טוב בדיאטה - רק צריך נצחון אחד קטן כדי שהוא ידרבן אותי לקטוף עוד אחת..
כי כשקמתי היום בבוקר ועברתי על הרישום מאתמול וראיתי מנות מדודות ושקולות, פחמימות ספורות וכמויות נורמליות זה נתן לי המון מוטיבציה לעבור את היום (והייתי צריכה אותה אחרי לילה נטול שינה כמעט - דלקות אוזניים זה סבל קיומי.. זה המקום לציין.. המזל הוא שתומר עדיין מאמין לי שצמר גפן באוזן מעביר את הכאב..).
כי כשהבוקר נפתח ככה, אני לא יכולה אחרת מלבד לתכנן אותו מראש, לוודא שאין חריגה בפחמימות.. שהן מתפרשות לי יפה לאורך כל היום..
כי כשהיום מתחיל ככה אז אחרי ארוחת צהריים כשרק בא לי לקנח במשהו קטן ומתוק ופתאום אני נזכרת שיש אויב קטן שנכנס אתמול הביתה עם תומר (חייבת להגיד לסבתא מלמטה להפסיק לקנות לו ממתקים!!!) אז מספיק לי לקרוא את הקלוריות מאחורה ופתאום השווה לי לא שווה לי בשביל 3 וחצי ביסים של שוקולד נהיה נורא קל.. לא שווה לי!!!!
כי כשהיום מתחיל ונמשך בכזאת שליטה, אז בערב כשהחשקים הגיעו והראש התחיל לנדוד לכיוונים אחרים איזו ברירה היתה לי מלבד להרים את עצמי, להתנער מהעצלות ולהקפיץ שעועית ירוקה במחבת, לפתוח ליד קופסת טונה וכמובן 4 סירות פלפל אדום?! והאמת? היה לי כל כך טעים!!!
הסיפוק שהרגשתי היה אדיר.. ברוחי ממש עמדתי על פודיום מנצחים וקהל שלם הריע לי..
אז שניה לפני שאני קורסת למיטה, עם הלגימה האחרונה של התה צמחים המתוק מתוק שהכנתי כדי לא להרגיש שחסר לי משהו, הייתי חייבת לכתוב ולשתף..
כי אם יש משהו שעוזר לי תמיד כשאני כבר כאן בפורום זה לקרוא אתכם ברגעי שליטה ונצחון ואיפוק אדיר..
ואני אשמח מאוד אם למישהו כאן זה יעזור לקרוא אותי..
אני לא אומרת שזה קל לי.. חוסר השינה גובה את המחיר שלו ממני.. אבל נמאס לי לשלם על כך בקילוגרמים..
כנ"ל לגבי הצפות ההורמונים מההנקה.. כנ"ל לגבי הבכי הכואב והדואב של נועה מהריפלוקס הארור הזה.. לאכול לא יגרום לי להתחרש באופן מבורך.. אז מה הטעם?
בקיצור.. זה השק שלי.. לכם יש את שלכם.. מה זה משנה? שק זה שק זה שק!
הכי חשוב שנדע שמספיק כבד לנו הנשמה גם ככה.. אז לפחות שיהיה קל על העצמות..
בשעה טובה גיתי הרדים את נועה.. הבכי סוף סוף נדם.. ואני מנצלת את ההפוגה לתפוס שינה..
לילה טוב לכולם... 
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|