25/02/2013 19:07
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
יקרות, העידוד שלכם עוזר לי מאד מאד. אכן, בסוף תישארנה החוויות והתמונות 1000 צילם בעלי שהוא צלם מחונן והרבה אנשים בעולם טוענים שעליו להיות צלם בנשיונל גאוגרפיק כי יש לו עין שרואה דברים שאחרים לא רואים וגם טכניקה מדהימה וקומפוזיציה. אבל עדיין איני יכולה להתבונן בתמונות. אתן לזמן לעשות את שלו. היום קיבלתי דיקור ותאמינו או לא מה סיפרה לי זו שעושה לי דיקור. אמרה לי שבסוף טיולה בהודו לא יכלה להכיל את המדינה על כל גווניה ופניה, והיא ממש הרביצה מכות לנהג שלקח אותה לשדה התעופה. היא ממש לא טיפוס אגרסיבי והדהימה אותי בתגובה שלה. אז אני סבלתי בשקט אבל קיטרתי בלי סוף לבעלי שסבל...העיקר שמיום ליום אני משתפרת גם בביצועי הדיאטה ובכל דבר אחר תודה לאל.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/02/2013 15:46
אייריס
Posts: 3744
|
תרגישי טוב. כנראה הגוף.צריך להתנקות מהתיבול ההודי.
בכל מקרה יש תמונות בוודאי נהדרות. יום נפלא
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/02/2013 09:26
נחושה
Posts: 6982
|
ראשית מסכימה שצריך להיות קשןבים ומודעים . שנית זה כמו לחזור מהירח לכדור הארץ...צריך להסתגל לחומריות ולגרביטציה וכמובן לשיגרה שהופרה ולתזונה שהשתנתה. לאט ובטוח עם מנוחה ורוגע הכול יחזור למקומו. נשיבןקים נחושתך
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/02/2013 05:10
אקורדיאון
Posts: 16381
|
בסופו של דבר תשארנה החוויות ,את תחזרי לעצמך ותצברי כוחות לטיול הבא.
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
25/02/2013 05:10
אשירה
Posts: 4292
|
חנה יקרה,
צר לי לשמוע על סבלך הרב ואני בטוחה שמיום ליום המצב ישתפר ויחזור לקדמותו וגם הזיכרון הכמעט טראומטי יתחלף בזיכרון חוויתי מורכב.
את עשית בשנתיים האחרונות מהפך, הגוף שלך מתמרד ולא מוכן יותר לפשרות, זה מסביר את הרגשתך ואת מצב רוחך.
כנראה שלהודו כבר לא תחזרי אבל תשתדלי כן להשאיר אצלך את החוויות הכל כך אחרות וחזקות ובטח מדהימות.
אני לא ביקרתי בהודו ולא יכולה להזדהות עם הרגשתך אבל אני חושבת שלא סתם נסעת לשם שש פעמים.
קחי את החוויה הזאת למקום של התבוננות בשינוי העצום שעברת עם גופך ועם עצמך והיפכי אותה לחוויה מעצימה.
שיהיה לך יום נפלא עם הרבה ירקות טריים והרגשה של ניקיון הגוף.
edited by אשירה on 2/25/2013
--
אשירה
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/02/2013 20:08
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
תודה לכולכם על העידוד והמילים הרכות שכה נזקקת להן בשעות אלה. תשימו לב חזרתי כבר בשבוע שעבר ולא העזתי לכתוב על מה שאני חווה - חשבתי שהנה אני מתגברת כבר מיידית וחוזרת לעצמי ולמה לכתוב כמה היה לי לא קל? אבל בסוף נשברתי וסיפרתי לכם. דני את צודקת ועובדה שהייתי כבר 6 פעמים ורק שכחתי כמה היה לי קשה בעבר ואיך התמודדתי. היום אני שונה ולכן היכולת שלי השתנתנה להתמודד עם מה שיש שם. מעריצה אחרים שכן יכולים וזה עובר להם קל. אפילו בעלי ..דני .את צודקת עתידה אנכי לנסוע למקומות שבהם אוכל להתפנק באמת, כמו שצריך . תודה לך טפסני על מילותיך המרגיעות. נכון, האם זה מוגזם שחלמתי על פלפלים אדומים? בטח אתה מחייך. את הערב קינחתי בסלט ענקי בכל הצבעים כשהפלפל האדום הוא מלך הסלט הזה. עכשיו אני רגועה עם כוס תה צמחים והרחק מהמטבח. מחר יום חדש... באמת ... ועל כך נאמר כבר בוקר חדש שיגיע בע"ה עם הבטחה חדשה ואני מאמינה בכל לבבי שלא רק אתגבר על המשקל העודף שאפילו לא נהניתי משום אוכל שאכלתי וגם ה"עונש" הגיע... אלא שאפילו אהיה יותר מוצלחת בשמירה קפדנית כדי להגיע ליעד שלי אולי לקראת הפסח שמתקרב בצעדי ענק... על כל פנים ערב נפלא לכולכם - הנאה מהחג החביב הזה, ושרק תהיינה בשורות טובות לכולנו אמן.
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/02/2013 18:53
מטפס הרים
Posts: 1533
|
הי חיוך. אני בטוח שמעבר לקשיים שאת מתארת ואלו אכן רגעים לא פשוטים, צברת גם חוויות רבות. מכל מקום הנה את כבר בבית עם הפלפלים האדומים, השמש, תכול שמיים ומסלולי הצעידה שהם כולם שלך. וגם אנחנו הפורום שאת אבן יסוד ועמוד תווך בו עם נסיונך ויכולת סיפורי הסיפורים שניחנת בה, גם הפורום שוב זמין. אז הכל טוב. דני, אהבתי את המוייחל טוייבס... חחח...
edited by מטפס הרים on 2/24/2013
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/02/2013 16:45
dany
Posts: 19819
|
חנה יקרה כל הכבוד שאת עושה את המסעות הללו, אני מאד מפונקת ואין מצב שהייתי נוסעת למקומות נהדרים עם זאת כל כך שונים מאיתנו. סיפרתי לכם שהבת שלי שלי מטיילת עכשיו בנפאל והיא בת 40 בעלה כבר עבר 50 הם נהנים מאד אבל מספרים עד כמה זה שונה ומשונה.
אני היום!!!!!!!!! נוסעת רק למקומות שהם יותר טובים ונוחים מביתי ומארצי. אם לא, מה שנקרא באידיש "מויחל טויבס"
חיוך מהלב כתב:
חברים יקרים ויקרות, עד כה עוד לא סיפרתי לכם על מה קרה לי בהודו. לי אישית היתה חוויה מאד מאד לא פשוטה, כי אכלנו ארוחות הודיות בלבד, ולי הן עשו שמות בגוף. ממה מורכבת ארוחה כזו? בעיקר מכל מיני ירקות מאודים ברוטב עשיר מידי בשומן, מעדשים שגם כן שוחים ברוטב מגעיל לטעמי ולא בריא, מאורז שאני בטח לא אבשל אולי שנה שלמה אחת, מהלחם שלהם הנן ועוד סוגים אחרים שאוכלים אותם בלי רצון להפיג את החריף שגם אם עשו אותו "לא חריף" לי היה חריף. תוצאה - אין בחירה, אין ירקות טריים כי אי אפשר גם בבתי מלון טובים מאד, ולכן, כל היום אוכלים פחמימות. ברישיקש שבה קינחנו את הטיול פשוט אין ברירה אחרת. כל העיר היא צמחונית... אגב גם היוגורט והחלב שלהם אינם כמו אצלנו ולי היתה בעיה קשה עם זה. איני רוצה להכנס לפרטים אבל, כשאני חסרת אונים מול ארוחות שהן רק פחממתיות, שהגוף שלי צורח "לא יכול יותר" שהליחה בגוף גדלה בשל כמות הפחמימות ובעיר רישיקש אפשר רק לאכול או פסטה או אורז, מה אפשר לעשות? אפשר רק לבכות מרוב תסכול ורוגז. עם כל זה, חזרתי הביתה ממש חולה, גם גופנית מרוב פחמימות שלא רציתי ולא אהבתי אבל לא היה משהו אחר, גם לא צעדתי כמו שאני רגילה ובמיוחד כל הגוף כואב והנפש גם כן על הקושי .... ואני צריכה חייבת לעצמי לחזור לעצמי. לוקח לו זמן לגוף, צריך לתת לו לנוח, צריך לתת לו שוב את הדברים הטובים להם הוא רגיל, ירקות איכותיים ואוכל נכון כמו שאני מתרגלת כבר זמן רב. והעיקר לא לקחת ללב את המשקל שעדיין לא בדקתי כי עדיין יש נפיחות מהטיסות.... אבל ברור שעליתי. לא נורא.... רק הזמן והעבודה שאני עושה ירפאו אותו אבל לאט לאט כי לגוף יש קצב משלו ואי אפשר ללחוץ על כפתור שהכל יסתדר מיידית. אופטיימיות הוא שם המשחק ועידוד שלכם כמובן יעוזור. הרבה דמעות שפכתי על כך שנסעתי לטיול שהיה מרתק ברובו אך המחיר ששילמתי כבד מידי... אשמח לשמוע את דעתכם...העיקר שחזרתי לצעוד כל יום כרגיל ומחר התעמלות גם אם עדיין אני מותשת בכל קנה מידה..... למשל בעלי לא סובל כמוני, אבל אין לו עודפי משקל כמוני והוא יש לו קיבת ברזל כנראה וגם כל המראות וכל ההכלה של הודו עברה עליו בקלות יחסית.... זה לא הכל רק בראש. האמינו לי ניסיתי מאד להנות ולזרום... אבל הפעם לא יכולתי כמעט.... הכי טוב בבית. הדבר המופלא ביותר היה מזג אויר נפלא ששימח אותי ועודד אותי, אויר הרים נקי וצלול והמדבר שיש בו הרבה פלאות.... ואני משווה אותו למדבריות אחרות שהיתה לי זכות לראות..... הנוף האנושי המיוחד, והשקט של האנשים. הודים שעובדים עם קבוצות ישראליות רואים בנו עם מאד אגרסיבי גם בניגוד לתרבות ההינדית והשלווה שמאפיינת את ההודים בד"כ......
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|
24/02/2013 16:22
חיוך מהלב
Posts: 1125
|
חברים יקרים ויקרות, עד כה עוד לא סיפרתי לכם על מה קרה לי בהודו. לי אישית היתה חוויה מאד מאד לא פשוטה, כי אכלנו ארוחות הודיות בלבד, ולי הן עשו שמות בגוף. ממה מורכבת ארוחה כזו? בעיקר מכל מיני ירקות מאודים ברוטב עשיר מידי בשומן, מעדשים שגם כן שוחים ברוטב מגעיל לטעמי ולא בריא, מאורז שאני בטח לא אבשל אולי שנה שלמה אחת, מהלחם שלהם הנן ועוד סוגים אחרים שאוכלים אותם בלי רצון להפיג את החריף שגם אם עשו אותו "לא חריף" לי היה חריף. תוצאה - אין בחירה, אין ירקות טריים כי אי אפשר גם בבתי מלון טובים מאד, ולכן, כל היום אוכלים פחמימות. ברישיקש שבה קינחנו את הטיול פשוט אין ברירה אחרת. כל העיר היא צמחונית... אגב גם היוגורט והחלב שלהם אינם כמו אצלנו ולי היתה בעיה קשה עם זה. איני רוצה להכנס לפרטים אבל, כשאני חסרת אונים מול ארוחות שהן רק פחממתיות, שהגוף שלי צורח "לא יכול יותר" שהליחה בגוף גדלה בשל כמות הפחמימות ובעיר רישיקש אפשר רק לאכול או פסטה או אורז, מה אפשר לעשות? אפשר רק לבכות מרוב תסכול ורוגז. עם כל זה, חזרתי הביתה ממש חולה, גם גופנית מרוב פחמימות שלא רציתי ולא אהבתי אבל לא היה משהו אחר, גם לא צעדתי כמו שאני רגילה ובמיוחד כל הגוף כואב והנפש גם כן על הקושי .... ואני צריכה חייבת לעצמי לחזור לעצמי. לוקח לו זמן לגוף, צריך לתת לו לנוח, צריך לתת לו שוב את הדברים הטובים להם הוא רגיל, ירקות איכותיים ואוכל נכון כמו שאני מתרגלת כבר זמן רב. והעיקר לא לקחת ללב את המשקל שעדיין לא בדקתי כי עדיין יש נפיחות מהטיסות.... אבל ברור שעליתי. לא נורא.... רק הזמן והעבודה שאני עושה ירפאו אותו אבל לאט לאט כי לגוף יש קצב משלו ואי אפשר ללחוץ על כפתור שהכל יסתדר מיידית. אופטיימיות הוא שם המשחק ועידוד שלכם כמובן יעוזור. הרבה דמעות שפכתי על כך שנסעתי לטיול שהיה מרתק ברובו אך המחיר ששילמתי כבד מידי... אשמח לשמוע את דעתכם...העיקר שחזרתי לצעוד כל יום כרגיל ומחר התעמלות גם אם עדיין אני מותשת בכל קנה מידה..... למשל בעלי לא סובל כמוני, אבל אין לו עודפי משקל כמוני והוא יש לו קיבת ברזל כנראה וגם כל המראות וכל ההכלה של הודו עברה עליו בקלות יחסית.... זה לא הכל רק בראש. האמינו לי ניסיתי מאד להנות ולזרום... אבל הפעם לא יכולתי כמעט.... הכי טוב בבית. הדבר המופלא ביותר היה מזג אויר נפלא ששימח אותי ועודד אותי, אויר הרים נקי וצלול והמדבר שיש בו הרבה פלאות.... ואני משווה אותו למדבריות אחרות שהיתה לי זכות לראות..... הנוף האנושי המיוחד, והשקט של האנשים. הודים שעובדים עם קבוצות ישראליות רואים בנו עם מאד אגרסיבי גם בניגוד לתרבות ההינדית והשלווה שמאפיינת את ההודים בד"כ......
--
hs
|
|
0
• קישור קבוע (Permalink)
|